פורום אדריכלות בניהול יוליאנה ריסקוף
פורום עיצוב פנים בניהול קרן רוזנר
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום חלונות בהנהלת חברת קליל
פורום מיזוג אוויר בניהול בר מערכות

גינה - גן ללא גבולות

הגן הענקי שהקימו פנינה חיות וירון רשף במושב מתגלה לאטו: הנוף מתחלף בהדרגה ככל שמתרחקים מהבית, ואת משטחי הדק והמדשאה הפתוחה מחליפות גבעות וטרסות עטויות צמחייה שביניהן מתפתלים ברכות שבילי כורכר

מאת: נעמה צור

צילום: רמי ארנולד

08/06/2010

חבל שמדובר בגן פרטי. בייחוד בקיץ, כשהחום והלחות המקומיים מאיימים להוציא מן הדעת, אפשר היה פשוט לקפוץ לבקר כאן: לטייל בשבילים המתפתלים, לגלות פינות ירוקות, לנוח על ספסלים נסתרים, לקטוף קצת ליצ'י מהעץ, לטפס על הגבעות הנמוכות, להתפרקד על הדשא הרך - ולהרגיש לגמרי בחו"ל. גנים כאלה נדירים בישראל: 5 דונמים, המגוננים עד הסנטימטר האחרון, עוטפים את הבית המרשים שתכנן האדריכל יוני מונג'ק במושב במרכז הארץ. המחשבה שמאחורי תכנון של כל פרט ומקום, ההרמוניה המתקיימת בין הבית לחוץ, וכמובן, גודל השטח העצום, ודאי במונחים ישראליים, הופכים את הגן הזה למקום יוצא דופן וקסום; מקום שמצד אחד נטוע בחוזקה בסביבת המושב האופיינית הישראלית ומצד שני, נותן את התחושה שנחתנו לפתע באיטליה למשל.

"אחד הדברים החשובים לי בעיצוב גן הוא טשטוש גבולות", אומרת חיות, "שהמבט לא יתקל בקיר, שהגבולות יהיו מוגדרים כמה שפחות. התחושה של מרחבים נעימה הרבה יותר", היא מסבירה

את הגן הענקי הזה הקימו פנינה חיות וירון רשף מ"רותם חברה לגינון ים תיכוני" בשיתוף פעולה הדוק עם מונג'ק. תהליך הקמת הגן ארך זמן רב, כאשר פיתוח השטח, שיש לו משמעות רבה כאן, נעשה בשלבים, בהתאם להתקדמות הבנייה. בראשית התהליך המורכב, מספרת חיות, ערכנו עם בעלי הבית רשימה שבה כל ציפיותיהם ודרישותיהם מהמקום. בין השאר הם ביקשו גן שיש בו התרחשויות, עניין, אזורים שונים זה מזה שניתן לטייל ביניהם, נקודת תצפית לעבר הבית ושאר הגן, אזורי אירוח לאירועים גדולים וקטנים יותר ופינות ישיבה נסתרות ואינטימיות לשימוש בני המשפחה. המקום שנוצר לבסוף ממלא אחר הבקשות. המבקר יכול להתארח באזורים הפתוחים הסמוכים יותר לבית, או לצאת לטיול שבמהלכו מתגלה לאטו הגן הענק - בכל פעם טפח נוסף.

תחושת הגן מתחילה מיד אחרי שעוברים את שער הכניסה: השביל הרחב המשמש לנסיעה ולחניה ומרוצף באבן מפירוק מוקף משני צדדיו שיחים ועצים צפופים, המרמזים כבר על הצמחייה בעובי השטח - עצי פרי בוגרים ומצלים לצד שלל עצי נוי, שביניהם שיחים צבעוניים ופורחים. כשפותחים את דלת הבית אפשר להביט דרך הקיר השקוף ממול בשביל אבני מדרך צר מוקף בצמחייה שהולכת ומגביהה, שלבסוף מתעקל ונעלם בתוכה; אף ששם הוא מסתיים, אפשר לטעות ולחשוב שהוא ממשיך הרחק למחוזות נסתרים בגן. "אחד הדברים החשובים לי בעיצוב גן הוא טשטוש גבולות", אומרת חיות, "שהמבט לא יתקל בקיר, שהגבולות יהיו מוגדרים כמה שפחות. התחושה של מרחבים נעימה הרבה יותר", היא מסבירה.

נקודת השקה נוספת בין הבית לגינה היא סביב חדר האוכל. מצד אחד שלו נשקף אזור קסום ואפלולי: על רצפתו קיסוסים וצמחים משתרעים אחרים, והוא זרוע בפטריות אבן עתיקות - מראה שגם בחום יולי-אוגוסט יוצר תחושה של יער פיות אנגלי קריר. מצד שני מתפרש משטח הדק העצום, שבתוכו שתולים עצי פרי וממנו אפשר להגיע לפרגולות ולמשטחי האירוח.

אחד הרעיונות שבבסיס תכנון השטח היה שככל שמתרחקים מהבית הגינה הופכת פחות אינטנסיווית, ומסודרת, ויותר טבעית ופראית. הנוף מתחלף בהדרגה: את הרחבות המרוצפות, משטחי הדק והמדשאה המישורית מחליפות גבעות נמוכות וטרסות עטויות צמחייה, שביניהן מתפתלים בשלווה שבילי כורכר רכים

הפרגולה הגדולה אינה צמודה לבית, וכך אפשר להביט ממנה אל הבית ואל שאר הגינה. הרחקה של פינות הישיבה, אומרת חיות, מחזקת את החיבור בין הבית לחוץ, מאלצת את בני הבית להיכנס לגן ומושכת אותם לטייל בשבילים ולהגיע לשאר הפינות האינטימיות הנחבאות בחלקיו הרחוקים יותר.

אחד הרעיונות שבבסיס תכנון השטח היה שככל שמתרחקים מהבית הגינה הופכת פחות אינטנסיווית, ומסודרת, ויותר טבעית ופראית. הנוף מתחלף בהדרגה: את הרחבות המרוצפות, משטחי הדק והמדשאה המישורית מחליפות גבעות נמוכות וטרסות עטויות צמחייה, שביניהן מתפתלים בשלווה שבילי כורכר רכים. מעצבי הגן הם חסידים גדולים של שימור ויצירת הפרשי גבהים בשטח, ההופכים כל גן, ולו הקטן ביותר, למעניין ומגוון, ויוצרים אשליה של גודל. בזכות חיבה זו ובגלל תוואי השטח המקורי מתקיים בגן משחק גבהים מרשים. נקודת התצפית, למשל, המצויה על הטרסה הגבוהה ביותר, קרוב לשולי השטח, מתנשאת לכ-2 מטרים מעל גובהה המקורי ואף גבוהה מנקודת האפס של הבית.

מכיוון ששבילי הטיול המרכזיים בגן עשויים כורכר מהודק בלבד, ולא ריצוף קשה, הדשא פולש אליהם אט-אט, מטשטש את גבולותיהם והופך אותם לפחות מוגדרים וטבעיים יותר. במשך הזמן אף יפרחו בהם פרחים, והשביל יהפוך לחלק חי ודינמי של הגינה שסביבו

במורד הגבעות קיימים שטחי דשא קטנים, המחברים בין האזורים השונים בגן ונראים כאילו נוצרו באופן טבעי. חיות מספרת שבתחילה הבעלים לא רצו כלל דשא בגינה. ואולם, לאחר שנשתלה המדשאה הגדולה והפונקציונלית בקרבת הבית - השתנתה דעתם לחלוטין. בסופו של דבר נוצרה שרשרת המדשאות הקטנות הללו, המספקות מעין הפוגה לעין -  שטחים פתוחים ומוארים בתוך הצמחייה הגבוהה יותר שסביבם -  ומזכירות אחו או קרחות חורש טבעיות.

מכיוון ששבילי הטיול המרכזיים בגן עשויים כורכר מהודק בלבד, ולא ריצוף קשה, הדשא פולש אליהם אט-אט, מטשטש את גבולותיהם והופך אותם לפחות מוגדרים וטבעיים יותר. במשך הזמן אף יפרחו בהם פרחים, והשביל יהפוך לחלק חי ודינמי של הגינה שסביבו.
בחלק האחורי של הטרסות, המוסתר והמשופע יותר, עוברים גם שבילים מאבני דילוג, שהליכה בהם תגלה לפתע מאחורי גבעה זו או אחרת משטח ישיבה קטן מאבן טבעית, או ספסל אבן נסתר.

הצמחייה בטרסות יוצרת תחושה של צמחייה ים-תיכונית (אף שהצמחים אינם דווקא כאלה): צמחים אפורים רבים, פריחות של רב-שנתיים, הרבה צמחי תבלין כרוזמרין וקורנית, וכמובן שילוב של עצים רבים - זיתים ושקדייה, או צפצפות מכסיפות בשולי המגרש, שמראן יוצר תמיד תחושת מרחקים.

כשנקנה המגרש היו בו כבר כמה עשרות עצים, בעיקר זיתים ותיקים. בעת עבודות הבנייה ופיתוח השטח הועתקו העצים ממקומם לשולי המגרש, למעין משתלה מאולתרת. אחר כך, ככל שהתקדמה הקמת הגינה, הוחזרו העצים בזה אחר זה לשטח, כל אחד למקומו החדש והמתאים.

נוסף על העצים שכבר היו במקום מכיל הגן מספר רב של עצים בוגרים, ובעיקר עצי פרי. כדי ליצור באופן מיידי מראה של "גן שתמיד היה כאן", אומרת חיות, חייבים להשתמש בעצים בוגרים, המהווים את שלד הגן. אם השתילה מתבצעת בשלבים מוקדמים של הבנייה, הרי שבסופה יתקבל כבר מראה טבעי של גינה ותיקה.

למראה הוותיק של הגן תורמת שיטת השתילה האנגלית - שתילה בשכבות צפופות של צמחים בגבהים מדורגים: שיחים, רב-שנתיים, בני שיח וצמחים משתרעים. אין כאן כמעט פרחים עונתיים, והצבעוניות מקורה בעלוות ופריחות של שיחים

חיות מעדיפה עצי פרי לא-נשירים. עצי פרי נשירים בעייתיים הרבה יותר מבחינת מזיקים, מבחינת הטיפול האינטנסיווי שהם זקוקים לו וגם בגלל כמות הפרי הגדולה, המבשילה כולה בתקופה קצרה מאוד. הדרים בוגרים ועצי פרי טרופיים נפלאים בגן, וגידולם אינו כרוך בדרך כלל בטיפול רב ומסובך. עצי הפרי הבוגרים יספקו מיד צל בגינה, וייצרו את המראה המבוקש של גן ותיק בעל נפח ועומק.
בצד הליצ'י, האבוקדו, עצי ההדר, הפג'ויה, מנגו, פיטנגו וקרמבולה שתולים גם עצי נוי רבים - צפצפה מכסיפה, אגס קלריאני, אוג הדונג, ספיון השעווה, שזיף פיסארדי ואחרים, המוסיפים צל, צבעי עלווה, שלכת ולבלוב.

למראה הוותיק של הגן תורמת שיטת השתילה האנגלית - שתילה בשכבות צפופות של צמחים בגבהים מדורגים: שיחים, רב-שנתיים, בני שיח וצמחים משתרעים. אין כאן כמעט פרחים עונתיים, והצבעוניות מקורה בעלוות ופריחות של שיחים כמו דורנטה תאילנדית, חלבלוב דמוי קוטינוס, לויקופילום, דק פרי בצרה, המליה, וכמובן ורדים, מטפסים או מעוצבים על גזע. תחתם פורחים ומפיצים ריח שיחים ובני שיח נמוכים יותר, כמיני לוונדר, רוזמרין וטגטס לימוני; בין המשתרעים נמצא ורבנות, קיסוסים וסיגליות אוסטרליות, ובצדם גם עשבים קישוטיים רבים: ליריופה, סטיפה, דיאטס וכסמנתיון. מגוון צמחים כה גדול, שנבחרו ונשתלו באופן מתוכנן ומושכל, מבטיח שבכל עונה יהיו בגן מוקדים רבים של צבע, מרקם, פירות ופרחים.

כמה מעצי הפרי מיקמה חיות דווקא הרחק מן הבית, בשולי הגן ממש. "כך יהיו חייבים להגיע לכאן" אומרת חיות. "כשיבואו לקטוף ליצ'י בעונה או לראות את הפריחה - בטוח שיגלו שוב גם את הנקודה הזאת". אבל גם בלי ליצ'י, קשה שלא לרצות לטייל בגן הגדול: בין אם משקיפים מנקודת התצפית ובין אם נחים בצל הזית שבבקעה הנמוכה; בין אם מביטים מתוך הבית ומנסים לנחש היכן מסתיים השביל הקטן, ובין אם פוסעים בשבילי הכורכר הרחבים; בין אם יושבים במדשאה קטנה, או מתבודדים על ספסל האבן הנסתר שבטרסה הרחוקה - כמו נהר רוגע זורם לו הגן הזה בעדינות, ומחבר את מרכיביו הרבים להרמוניה אחת.


  • 1.
    אי השיוויון(ללא טקסט)
    מה הגודל של זה? | (01/24/2014)