דז'ה וו: 7 מבנים ישראליים שמזכירים מבנים מעבר לים

הראש היהודי אמנם מבריק ומקורי, אבל גם מבנים שהוקמו בישראל שאבו לא מעט השראה מאחיהם הגדולים בחו"ל. סיור בארץ עם תחושת דז'ה וו קלה

השראה יכולה להגיע מכל מיני כיוונים, ואחד מהם הוא יצירות מוצלחות קיימות שכבר הוכיחו את עצמן ועמדו במבחן הזמן. בימינו נדיר למצוא יוצרים שמצליחים להמציא את הגלגל כל פעם מחדש ובהחלט ידוע ומקובל שיוצרים מכל הסוגים שואבים השראה מהקיים כדי ליישם בפרוייקט או ביצירה שלהם. כך נהוג לקחת אלמנטים מסויימים מתוך ההשראה ולתת להם משמעות חדשה שמתאימה למקום, לסיטואציה ולזמן החדשים כדי להמנע ממצב של העתקה. גם כאן בישראל הוקמו מבנים כאלה.

אספנו מספר דוגמאות למבנים ישראלים שההשראה ניכרת בהם במיוחד, בחלקם הצליחו לתרגם אותה ליצירה ישראלית חדשה ומקומית ובחלקם הגרסה החדשה לא מצליחה לתת משמעות חדשה מלבד מה שנראה כמו העתקה של הקיים. הרשימה לפניכם:

בניין עיריית תל אביב


הגרסה הישראלית: המבנה תוכנן בשנות  ה- 50 של המאה הקודמת על ידי אדריכל מנחם כהן בסגנון הברוטליסטי, שהתפתח מהסגנון המודרניסטי ומזוהה עם שימוש בבטון חשוף ובצורניות גיאומטרית חזרתית. למבנה 720 חלונות והוא נראה כמרחף מעל קומת הקרקע, שהחזיתות שלה עשויות מזכוכית עם עמודי בטון תומכים.
בניין עיריית תל אביב
(צילום: דוד שי, ויקיפדיה)
מזכיר את: Unite D’Habitation בניין מגורים במרסיי שבצרפת שתוכנן על ידי האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות הצורך המיידי במבני מגורים. לה קורבוזיה, שהיה ידוע כאחד מאבות הסגנון המודרניסטי, יצר כאן מבנה שהפך למשפיע ביותר גם על הסגנון הברוטליסטי שהגיע אחריו. המבנה, ששוכפל במספר מקומות באירופה, בנוי מבטון חשוף ו- 18 הקומות שלו מתנשאות מעל קומת עמודים תומכים, שיוצרים קומת קרקע מאווררת וציבורית שהופכת לחלק מהמבנה. על הגג מוקמו פונקציות ציבוריות לשימוש הדיירים ולכל דירה תוכננה מרפסת קטנה, השקועה פנימה מקו החזית באופן שמדגיש את האלמנט האופקי ההמשכי של המבנה.
עיריית תל אביב
(צילום: פול קוסלובסקי)

קולנוע איימקס באילת


הגרסה הישראלית: מבנה קולנוע איימקס שבאילת תוכנן על ידי חיים דותן כמבנה פירמידה ונפתח ב- 2004 כשהוא מכיל אולם קולנוע בטכנולוגיית תלת מימד לצד הופעות אקרובטיקה ואטרקציות נוספות. הפירמידה מתנשאת לגובה של ארבע קומות ובולטת במיוחד בנוף המקומי בגלל צורתה וצבעה הכחול. היא בנויה מקונסטרוקציית פלדה המחופה בלוחות פח, באופן המנוגד לחומריות המקומית ולצבעים החמים המאפיינים את האזור.
imax
(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, ויקיפדיה)
מזכיר את: פירמידת  הזכוכית – חלל הכניסה למוזיאון הלובר שבפריז עובר דרך פירמידת זכוכית שתכנן  I.M. Pei ונבנתה בשנת 1989 ומאז זכתה להפוך לאחד מהמבנים המפורסמים בעיר. המבנה יצר כניסה חדשה למוזיאון והוא מקרה את לובי הכניסה התת קרקעי, מכניס פנימה אור טבעי וכן יוצר קשר עם החוץ. הפירמידה בנויה מקונסטרוקציית פלדה שתומכת בפאנלים העשויים מזכוכית בסגנון מודרני, שעומד בניגוד לסגנון הקלאסי של מבנה המוזיאון הקיים וממזג בין האדריכלות הישנה והחדשה בעיר.
מפואר

בית אסיה בתל אביב


הגרסה הישראלית: "בית אסיה" התל אביבי הוקם בשנת 1979 על ידי אדריכל מרדכי בן חורין והמהנדסת רחל רוזנטל ומתפקד מאז כמבנה משרדים שמכיל משרדי עורכי דין ומשרדים של מספר שגרירויות. המבנה מוכר ומפורסם בשל צורתו המעניינת והמעוגלת, הקירות החיצוניים שלו מתעגלים לכל האורך ויוצרים יחסים משתנים בין הקומות השונות. בין הקירות הלבנים ממוקמים חלונות סרט השקועים מעט פנימה, כך שנוצרת הדגשה אופקית של צורת המבנה וכן מתאפשרת הצללה על החלונות.
בית אסיה ישראל
מזכיר את: מוזיאון גוגנהיים – המוזיאון הניו יורקי הנחשב, שתוכנן על ידי פרנק לויד רייט, כבר מזמן הפך לאייקון תרבותי מאז נפתח בשנת 1959. למבנה צורה גלילית שהולכת ומתרחבת כלפי מעלה ומערכת התנועה הפנימית שלו מורכבת מרמפה המשכית שמוליכה את המבקר סביב אטריום רחב ודרך הגלריות. הקונספט למבנה הוא "מקדש עבור הרוח" (“Temple of the spirit”) ובתקרה העליונה שלו סקיילייט רחב ומרשים שמחדיר אור טבעי פנימה דרך האטריום המרכזי.
מוזיאון
(צילום: Finlay McWalter, ויקיפדיה)
 

מגדלי עזריאלי


הגרסה הישראלית: קבוצת המגדלים התל אביביים המפורסמת, בתכנונם של אלי עטייה, יסקי-סיוון אדריכלים ודוד עזריאלי, נפתחה באופן סופי בשנת 2007 אחרי השלמת בניית המגדל האחרון. המגדל העגול הוא הגבוה מביניהם והוא בן 49 קומות, המגדל המשולש בן 46 קומות והמגדל המרובע שהושלם אחרון בן 42 קומות. בשתי הקומות התחתונות של המגדלים ממוקם קניון עזריאלי, שמתחבר גם אל שני הגשרים שמובילים אל המרכז – גשר הקריה וגשר הרכבת. חזיתות המגדלים מורכבות ממסגרות אלומיניום התוחמות את פתחי החלונות, שבחלקם למעשה לא קיים פתח כלפי חוץ.
בנייני עזריאלי
מזכיר את: One and Two International Place – קבוצת מגדלי המשרדים שתכנן פיליפ ג'ונסון בעיר בוסטון שבארצות הברית נבנו בסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 והגבוהים ביניהם הם מגדל עגול בצורת גליל בגובה 46 קומות ומגדל נוסף בן 36 קומות. חזיתות המגדלים מחופות באבן גרניט מחוספסת בגוון אדמדם עם מסגרות אלומיניום שקועות עבור החלונות שבחלקם המסגרת קיימת רק למראית עין והחלונות עצמם חסומים. חמשת המגדלים מתפקדים כל אחד באופן עצמאי אך במרכזם רחבה ציבורית גדולה ומשותפת ובחלקם גם מחוברים זה לזה דרך קומות משותפות.
One and Two International Place
(צילום: Frankg, ויקיפדיה)

קניין G צמרת בתל אביב


הגרסה הישראלית: המרכז המסחרי של שכונת "צמרת" בתל אביב  תוכנן על ידי רמי וימר אדריכלים ומכיל 4 קומות מסחריות. בתכנון החזיתות היה שותף גם משרד בר-אורין אדריכלים, שיצרו יחד קופסת זכוכית התחומה בעזרת אלמנטים אלכסוניים עשויים מבטון המצטלבים זה עם זה. הזכוכית מודפסת עם פסים אופקיים משתנים, אך לעומת ההשראה – בה מיד נפגוש – כאן כלפי פנים החזית מחופה בלוחות גבס צבועים באפור.
קניון ג'י
(צילום מסך מאתר האדריכלים)
מזכיר את: TOD’S Omotesando Building – המבנה של חברת מוצרי העור האיטלקית ממוקם בטוקיו שביפן וממוקם בשדרה מפורסמת שידועה בזכות שורות העצים שבה. אלכסוני הבטון בחזיתות שואבים השראה מעצי השדרה המפורסמים כדי ליצור משחק בין אטימות לשקיפות וקשרים מרתקים בין הפנים לחוץ. האלמנטים מבטון מהווים גם קונסטרוקציה למבנה יחד עם חיזוקי פלדה נסתרים, באופן שמאפשר חללי פנים נקיים ורחבים.

"הבית המשוגע"


הגרסה הישראלית: "הבית המשוגע", שתוכנן על ידי ליאון גנייבה, ניצב בחלקו הצפוני של רחוב הירקון בתל אביב ובנייתו הסתיימה בשנת 1989. הוא נודע בשל חזיתו המיוחדת, השונה מאוד משאר המבנים בנוף הישראלי ונבנה בהשראת הסגנון המפורסם של גאודי, עם חזית פיסולית שלא ניתן ליצרה באופן סדרתי, אך נבדל מהמקור בכך שהאלמנט תלוי כקישוט מלאכותי בלבד כשמאחוריו מבנה שגרתי לחלוטין.
הבית המשוגע בתל אביב
מזכיר את: Cassa Battlo – מבנה בברצלונה ששופץ על ידי האדריכל גאודי הנודע לאחר שנרכש על ידי משפחת Battlo בשנת 1900 ונחשב לאחת מיצירות המופת של גאודי, שנודע בזכות סגנונו הייחודי והיצירתי, שבא לידי ביטוי בכל פינה בבית. חלקה התחתון של החזית מורכב משישה עמודי אבן המטפסים כלפי מעלה בצורה אורגנית המזכירה שלד שצומח מהקרקע, מחזיק את המבנה ומשתלב איתו. כלפי מעלה העמודים מצטמצמים למעין מרפסות קטנות העוטפות את החלונות ושאר החזית מחופה בפסיפס צבעוני.
Massimo Catarinella
(צילום: Massimo Catarinella, ויקיפדיה)

האגף החדש של מוזיאון תל אביב


הגרסה הישראלית: האגף החדש של מוזיאון תל אביב, שתוכנן על ידי אדריכל פרסטון סקוט כהן, נפתח לפני כשנתיים ושואב השראה מצורת השטח הטרפזית עליה ניצב המבנה. צורת המבנה נראית כמתקפלת בזוויות משתנות והיא בנויה ממאות פאנלים עשויים מבטון, אותם יצקו במקום. חמש הקומות של המבנה מוארות בעזרת אור שחודר פנימה דרך תקרת זכוכית ומאיר עד הקומות התחתונות בעזרת אטריום שיוצר מעין "מפל אור".
מוזיאון תל אביב
(צילום: עמית גרון)
מזכיר את: Phaeno Science Center – מרכז המדע הגרמני, שתוכנן על ידי אדריכלית זאהה חדיד ונפתח ב- 2005,  מציג סוג של "קופסת קסמים" – אובייקט שמעודד סקרנות וגילוי. מסע הגילוי בתוך המבנה נוצר בזכות נוף במראה מכתשי, עם 250 תחנות שמאפשרות מבטים אלסוניים ומרתקים אל שאר חללי המבנה. המסה העיקרית של המבנה בנויה מבטון והיא מורמת מעל לקרקע כך שנוצרים חללים שקופים המקשרים בין החוץ לפנים.
 Richard Bartz
(צילום: Richard Bartz, ויקיפדיה)
234
403
תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

המלצות נוספות
בודק...