פורום אדריכלות בניהול יוליאנה ריסקוף
פורום עיצוב פנים בניהול קרן רוזנר
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום חלונות בהנהלת חברת קליל
פורום מיזוג אוויר בניהול בר מערכות

צמיחה אמנותית

במרחבים פתוחים, לא הרחק מהים, צומחים... פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי

מאת: נעמה צור

צילום: עוזי פורת

22/05/2010
טניה פרמינגר

למעלה: עדה מורן רייס זרעים. עלי דקל, בטון, ברזל. קוטר של כל אחד 2.5 מטר. הזרעים נישאים ברוח ומתפזרים בסביבה. הם אלה שיוצרים את הרבייה ומסמלים המשכיות ומחזוריות.

פיסול סביבתי אינו חזון נפוץ בישראל, ואם כבר, יימצאו מרבית הפסלים בכיכרות הערים, או בגני המוזיאונים. לכן, מרענן לגלות בשנתיים האחרונות פסלים צומחים בשדות הפתוחים של ארסוף קדם, שכמעט נושקים לים. היצירה של קבוצת "הגלריה הירוקה" מוציאה את האמנות מן הגלריות, המוזיאונים ומרכזי הערים  אל הטבע הפתוח.

הקבוצה מונה חמישה אמנים: טניה פרמינגר; דני מנהיים, עדה מורן-רייס, גילה קרוקר ואלה בית הלחמי. האמנים מאחדים כוחות ביצירת פרויקט מעניין ולא שגרתי של פיסול בנוף החופשי. בשטח הענק, שרובו פתוח ומישורי, וחלקו בתוך בוסתן עצים, ממוקמים עשרות פסלים סביבתיים; לכל אחד מהם אמירה ייחודית ומרחב לעצמו, וגם קשר לעבודות האחרות ולשטח הפתוח, בו הוקמו ובמראהו הם משתלבים.
 
הגלריה הירוקה מתקיימת מסביב לחצרו של דני מנהיים ביישוב ארסוף קדם, והיא המשכו של מפעל חיים שלו ושל רעייתו דינה, שנפטרה. לזכר הרעיה הוקם בשטח מקום מיוחד - "פארק דינה", הכולל עשרות מינים של עצי פרי ומאות עצי נוי, וביניהם תשתיות לגן פסלים מטופח. את החיבור בין הגן לאמנות ואת גיבוש הקבוצה יזמה וביצעה האמנית טניה פרמינגר, שהיא גם אוצרת התערוכה.

ביתו של מנהיים פתוח כמעט לחלוטין אל הנוף, ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו, תוך שהוא מאפשר מבט וזווית השקפה נוספת אל החוץ. הפסלים, ההולכים ונאספים, ממוקמים חלקם בין העצים בשטח ה"פארק", ורבים אחרים בשטח הפתוח והמישורי שסביב, בו גדלה צמחייה ארץ ישראלית טבעית לחלוטין, ללא התערבות, עיבוד או השקיה.

"היצירות שלנו הן בבחינת עצירה ואצירה של רגעים בטבע; הדגש ומשיכה של תשומת לב הצופה"
 
"המעורבות שלנו בטבע מינימלית", אומרת אלה בית הלחמי, "ואין כאן רצון, או ניסיון, ליצור חיבור מלאכותי חדש בין המקום ליצירות. לטבע ולמקום יש נוכחות ומשמעות משל עצמו, והיצירות שלנו הן בבחינת עצירה ואצירה של רגעים בטבע, הדגש ומשיכה של תשומת לב הצופה", היא אומרת.

אפשר לומר, שמדובר בפרויקט אקולוגי, לא במשמעות ה"רגילה" של מיחזור וכו', אלא בבחירת המקום, בנושאי העבודות ובחומרים, שהם בעלי אמירה אקולוגית חזקה. העבודות עשויות כמעט כולן מחומרים טבעיים, כמו אדמה, ענפים, עץ ואבן, ומקצתן ממחזר חומרים, שנמצאו בשטח ללא שימוש, כמו צינורות השקיה ישנים, איתם עבדה בית הלחמי, ויצרה את ה"לימפה", צינורות, המנקזים את החולי מבטן האדמה, וגם את "שמלת הזנה", בה הצינורות מלפפים עץ, וחונקים אותו גם יחד, מעין סמל לחוסר איזון בין האדם לטבע.
"זאת לא גלריית מיחזור", מסבירה עדה מורן-רייס, "אך יש כאן בהחלט שימוש בחומרים שכבר לא נדרשים, העוברים איזה שינוי בהופכם ליצירת אמנות; אנחנו מאפשרים להם עוד גלגול", היא אומרת.
 
בצד החומרים, היצירות מחוברות למקום גם דרך הנושאים והמושגים, שבהם הן עוסקות - מעגלי חיים וחוקים, המשותפים לאדם וטבע: כך, למשל, עבודת האדמה של מנהיים "כמה חבל", הנראית ככד, שנפל ונשבר, נוגעת בסיפור החיים והמוות; ה"מבוך" – מוח האדמה של פרמינגר עצמה; הפסל "מוסיקה בטבע" של גילה קרוקר, עשוי מעץ ואבן, היוצרים תווים לרחשי הים, הרוח, הציפורים, ומשתלבים במנגינת הטבע; עבודת האדמה "שמים וארץ" של עדה מורן רייס - ספירלת אדמה, שבמרכזה מראה מפתיעה, בה משתקפים השמים, הממחישה את הקשר שבין הארץ לרקיע.

יצירות מחוברות למקום דרך החומרים, ודרך הנושאים והמושגים שבהם הן עוסקות - מעגלי חיים וחוקים, המשותפים לאדם וטבע
 
הפסלים ממוקמים בשדות פתוחים, חשופים לרוחות מן הים ולהשתנות העונות ותנאי מזג האוויר, כמו גם לעשבים ופרחי הבר הגדלים לאחר הגשם. עובדה זו אינה מטרידה את חברי הקבוצה, להיפך. "האמנות היא לא על-זמנית", אומרות קרוקר ובית הלחמי, "לפי תפיסתנו האמנותית, ברור לנו שהעבודות משתנות, ולבסוף גם יתכלו, כמו כל דבר שחי, גדל, משתנה ומתכלה. הגישה המדריכה אותנו היא, ששום דבר אינו לתמיד, ומבחינה זו הפרויקט שלנו שונה ומיוחד במינו. הכוונה הייתה ליצור מעין אורגניזם גדול, שכל חלק בו הוא בעל משמעות משל עצמו, ואשר, בניגוד לתפיסה המקובלת באמנות, צפוי להגיע לקיצו".
 
רוב העבודות הן ענקיות, ובוודאי לא מסוג הפסלים, המתאימים לגינה פרטית קטנה, או לגלריה רגילה. "פיסול סביבתי שכזה נותן פרופורציות שונות לגודל, ומעודד התנסות שונה", אומרת מורן-רייס.

האמנים מציינים, כי  הפסלים נוצרים תוך אינטראקציה בין חברי הקבוצה, התייעצות, השראה, תמיכה וגם עזרה פיסית, הנדרשת, כמובן, כשמדובר בעבודות כה גדולות. 

"הכוונה הייתה ליצור מעין אורגניזם גדול, שכל חלק בו הוא בעל משמעות משל עצמו, ואשר, בניגוד לתפיסה המקובלת באמנות, צפוי להגיע לקיצו"

הקהל הרחב מוזמן להתנסות בחוויה האמנותית השונה הזו ולסייר במקום. הגלריה פתוחה בכל שעות היממה ובכל ימות השנה והכניסה חופשית (סיורים מודרכים בתיאום מראש, פרטים באתר הגלריה – www.greengallery.co.il), "להתקרב לטבע ולאדמה מבחינה פיסית ורוחנית גם יחד", כפי שכותבת האוצרת, לחוות באופן שונה את הנוף הפתוח, ואת האמנות שבתוכו. "הכוונה הייתה ליצור מעין אורגניזם גדול, שכל חלק בו הוא בעל משמעות משל עצמו, ואשר, בניגוד לתפיסה המקובלת באמנות, צפוי להגיע לקיצו".