פורום אדריכלות בניהול יוליאנה ריסקוף
פורום עיצוב פנים בניהול קרן רוזנר
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום חלונות בהנהלת חברת קליל
פורום מיזוג אוויר בניהול בר מערכות

בתים של אחרים: איך יוצרים בית שקט?

בית במרכז הארץ שמנסה לאפשר שקט מקסימאלי לדיירים. ככה זה כשהאדריכלית מאמינה שמה שבאמת חשוב בבית זה האנשים ולא החפצים

מאת: נעמה צור

07/06/2010
אדריכלית: טולה עמיר, שטח הבית: 200 מ

אם לקחת מונח מתחום השירה כדי להגדיר את הבית שתכננה האדריכלית טולה עמיר אפשר להשתמש באוקסימורון "שקט צועק". השקט הוא ההיגיון שעומד בבסיס התכנון של הבית, שממוקם באחת השכונות במרכז הארץ, והוא עולה מכל פינה ופרט ובייחוד מרגע שעוברים את שער הכניסה. "מכיוון שה'רעש' בחיינו בארץ מוגזם גם ככה; רעש האירועים, הרעש העיצובי - ריצוף המדרכות, צעקנות הפרסומות, בליל הסגנונות - העין מתעייפת מהר", מסבירה עמיר, בעלת משרד אדריכלים בתל אביב, את מה שעמד מאחורי החזון שלה כאן, "ולכן, האחריות שלי כאדריכלית היא לתת לבאי הבית את השקט המקסימלי ואת הרקע המאפשר אחר כך להכניס אלמנטים שיוחלפו לפי העונה והנסיבות".

ובאמת, השפה שמאפיינת את הבית, ששטחו כ- 200 מ"ר, היא שפה מאופקת, נקייה מאוד ומקיפה וניכרת בכל קו ופרט בעיצוב המקום ונוצרה תוך פעולה הדדית ומחשבה משותפת עם בעלת הבית. תוכנית הבינוי של הסביבה חייבה יצירה של מעטפת, גג רעפים וגם הגדירה את מיקום המבנה על המגרש ששטחו כחצי דונם. מתוך אותן מגבלות, מספרת עמיר, נעשה ניסיון למתוח את הגבולות של פנים-חוץ ככל שניתן: חזיתות הזכוכית ממערב וממזרח שקופות מרצפה עד תקרה כמעט זהות כך שהמבט מקיף את השטח כולו, לרבות החצר, ומגדיל את החלל.

עיצוב בתים

בחזית הקדמית של הבית, הפונה אל הרחוב, לובשת ההגדלה הזאת גם מימד נוסף. שולחן  האוכל, שעשוי עץ צבוע בלכה באפור בהיר, מתמשך כביכול החוצה, שם ניצב שולחן חיצוני בנוי בטון ועליו לוח שיש שחור-גרפיט. לידו ניצב דלפק עבודה, בנוי גם הוא. ההצבה של הריהוט הפנימי והנייד לצד החיצוני הבנוי מרחיבה את פינת האוכל עד קצה השולחן שבחוץ וגם הופכת את החצר הקדמית מנוף דומם למקום פעיל שמאפשר ישיבה, אירוח ולבידור הילדים.

מעבר לקירות השקופים, ניכר הניצול המרבי של החלל גם בעיצוב שאר הפתחים: שלושה חלונות צרים ואופקיים ממוקמים בהתאם לזווית הראייה במקום בו הם נמצאים וכל אחד מהם מגלה נוף שונה של צמחייה ודומם. כך, בסלון מופיע החלון בגובה עינו של היושב על הספה, בקיר פינת האוכל בגובה העין של היושבים לשולחן ובחדר ההורים - בגובה שנמצא הראש בשכיבה על המיטה. קיר אחר בחדר ההורים הוא כולו חלון זכוכית שפונה לחצר אחורית קטנה ורבועה הגובלת במגרש השכן. כך בדיוק הורחבה הראייה גם ביחידת ההורים  עד לגבול האפשר.

עיצוב הבית

במקרה הזה, המבט יכול להרחיק לא רק כלפי חוץ אלא גם פנימה. חלל השינה מתמשך למסדרון שבקצהו דלת שכולה מראה וסוגרת את השירותים. כך, מי שעומד מצדו המרוחק של החדר יכול לבחון את עצמו גם ממרחק לא רגיל של עשרה מטרים. במסדרון הרחב מצוי חדר האמבטיה שקירותיו מנוצלים גם לארון בגדים. האזור שבו מצוי הכיור הושאר פתוח בגלל שלטענת עמיר פשוט "לא דרושה אינטימיות לצחצוח שיניים".

על דלתות ההזזה שמפרידות בין החללים הפתוחים לסגורים אומרת האדריכלית כי "הן מנסות להיות סוג של קיר" ולכן מעוצבות כך שכאשר הן פתוחות נעלם המשקוף שלהן כחלק מן הקיר. אותו "ניסיון להיות קיר" הוא מאפיין כללי של הריהוט הבנוי בבית, שלפי תפיסתה של עמיר עליו להיבלע כמעטפת וכרקע ולא "לעשות רעש". כך, למשל, במטבח הדלתות חלקות וצבועות לבן ללא ידיות, זכוכית חלבית מצפה את קיר המטבח ומעצימה את תחושת הניקיון וכך גם הדלפק המנותק שבמטבח בעל הבסיס הלבן ומשטח הגרניט.

חדרי שינה

התפישה האדריכלית שלפיה "מה שחשוב זה האנשים ולא הרהיטים והקירות" ניכרת גם בסולם הגוונים של הבית. רוב האלמנטים הם בצבעי אפור וכן גם הריצוף מאבן פורטוגלית שמונחת בכיוונים מנוגדים כך שהמרקם שלה מיטשטש והיא נהפכת למשטח אחיד בגוון אפור. הריצוף בתוך הבית ובחצרות החיצוניות עשוי מאותה אבן - דרך נוספת להרחיב את הגבולות ולהפוך את המרחב כולו ליחידה אחת.


על רקע השקט העיצובי בולטות גם עבודות האמנות שבסלון: צילום של אורי גרשט ועבודה של עידו בראל. שתי העבודות, אומרת האדריכלית, מטפלות בדרכן בישראליות - ויש להתמודד אתן; כי אמנות צריכה להעלות שאלות ורעיונות ולא להשתלב כרקע.

חדרי הילדים שבקומה הראשונה גם הם משדרים אותה תחושת מרחב ואיפוק עיצובי כמו שאר חלקי הבית. לרוחב כל אחד משלושת החדרים פרושה פלטת פורמייקה ארוכה, שימושית ונוחה לתחזוקה. תוך כדי ניצול השיפוע של הגג מוקמו המיטות בגלריות מעל החלל המרכזי של החדר והן תחומות בקיר רשת. כך נוצרה פרטיות במקום השינה ונוספו עניין ומסתורין לילדים. 

בקומה זו, כמו בבית כולו, ניכרת היטב ההפרדה בין חללים פרטיים למשפחתיים; ההבדל בין עולם הילד למבוגר והשילוב ביניהם. "בית הוא הקרום השלישי, לאחר העור והבגד", אומרת עמיר. "מכאן, שהמטרה היא להתאים את הבית באופן הטוב ביותר ליכולת, לשאיפות ולאסתטיקה של המשתמש – בלי לוותר על קו רעיוני חזק של חללים ברורים ומוגדרים, המשדרים שקט וניקיון בתגובה לסביבה החיצונית". סגנון מינימליסטי? עמיר מעדיפה שלא להיתפס ל"סטייל" אלא לשפה הנקייה והשקטה שממנה עשויים  כל קו ופרט, הצרופים יחדיו לבית מאופק ומדויק.