פורום אדריכלות בניהול יוליאנה ריסקוף
פורום עיצוב פנים בניהול מעצבת הפנים טלי כהן ליעד
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום חלונות בהנהלת חברת קליל
פורום מיזוג אוויר בניהול בר מערכות

בית בלב

אחרי שהות בת כמה שנים בלב מנהטן חזרה המשפחה העירונית הצעירה אל המקום הטבעי ביותר עבורה – לב תל אביב וייבאה איתה תפיסות עיצוביות וגישה שונה לחלל ולנוף

מאת: דקל גודוביץ, מגזין בניין ודיור

צילום: עמית גרון

04/06/2010
שטח הדירה: 170 מ

זוג צעיר, שחי שנים במגדלים במנהטן, חזר ארצה לפני 4 שנים והתחיל לחפש דירה. "גדלנו בתל-אביב והנוף האורבני היה הפרמטר העיקרי בחיפוש הדירה", מספרת בעלת הבית. "אף פעם לא גרנו מחוץ לעיר ואנחנו גם לא מוכנים להתחיל לעשות זאת עכשיו עם שני ילדים קטנים. ההנאה הכי גדולה שלנו היא לחזור ולראות את כיפת בית הכנסת  הגדול באלנבי והים הפתוח באופק, וליהנות מהאפשרות הזמינה, כמו במנהטן, לרדת למטה לאכול במבחר עצום של המסעדות. לכן, לא טרחנו אפילו לראות מגדלים על דרך חיפה כמו YOO  או אקירוב".

כל האוריינטציה של תכנון חלל הדירה מופנית לחזית הזכוכית השקופה, וכך גם צורת הישיבה, הן בסלון, והן בפינת האוכל במטבח, המשקיפה על הנוף. לכן, אף רהיט לא חוסם את המבט

ואכן, מהחלון הפנורמי שבדירתם שבקומה השמינית במגדל רובע לב העיר נפרשת העיר כולה, ואתה מרגיש שאתה לוקח חלק בהצגה הזו, שנקראת תל-אביב, צעד מאלנבי, שניים משינקין.

את מגדל הדירות תכננה עדה כרמי ואת עיצוב פנים הדירה החדשה תכננה האדריכלית ענת זינגר. החזית המעוגלת הגדולה, שצופה לכיוון דרום מערב בחצי זווית לים, נשמרה בתכנון הפנים, ואף הודגשה: כל האוריינטציה של תכנון חלל הדירה מופנית לחזית הזכוכית השקופה, וכך גם צורת הישיבה, הן בסלון, והן בפינת האוכל במטבח, המשקיפה על הנוף. לכן, אף רהיט לא חוסם את המבט.

ואם לפעמים אנשים רוצים גם לבהות בטלוויזיה ולא רק בנוף, ואין מספיק מקום בדירה עירונית ומשפחתית לייחד חדר להקרנה, צריך לחשב איך פותרים את הפרדוקס הזה, מבלי שהטלוויזיה, על כל אביזריה ומערכות הקול שלה, יפריעו לנוף.

את הפתרון מצאה זינגר ע"י הצבת מסך קולנוע ביתי על קיר הצד המשותף עם הדירה השכנה, כך שלא יפריע לנוף, ובאותה הזדמנות יהפוך את הקיר המשותף, מהכרח מצער, לרהיט-תבליט פיסולי בחלל, המייצר משחקי ניתוקים בינו לרצפה, ובין חלקיו הטכניים השונים כמו שני הרמקולים הגבוהים שבצדדים, הסאב שבמרכז והמסך. זה האחרון יושב על זרוע מתכווננת, שיכולה לצאת החוצה, ולשנות את זוויתה, כך שתתיישר ממש מול היושבים מולה, ובכך נפתר הפרדוקס.

בעוד הנוף הנשקף מהחזית מרתק את העין החוצה אל אזור "לב העיר", המקום המושך ביותר את העין פנימה הוא, ללא ספק, מבואת הכניסה – "לב הבית". יש בה עושר פרטים, כמו פסל קטן של נחום גוטמן על שידת ברזל שחורה עם רגל קשתית, ושילוב של זרות ומוזרות

באותה דרך בה טופל קיר הקולנוע. זינגר עיצבה גם את המשכו של קיר זה, המסתובב ופונה לכיוון מבואת הכניסה. הפעם מדובר בארון גדול ועמוק, המיועד למעילים וכלי הגשה לארוחות חגיגיות, הנערכות סביב השולחן במבואת הכניסה הרחבה. ארון כזה מקובל מאוד בניו-יורק, והבעלים התרגלו לכך, אך הוא גם דורש עומק רב, ומכיוון שזינגר לא רצתה שעומק זה יכביד על חלל הכניסה, היא השתמשה שוב בטכניקת הניתוק מהקירות, הרצפה והתקרה, אלא שהפעם ניצלה זאת כדי לעבות את הקיר הקיים בקיר גבס מסביב, שריכך את בליטת הארון, ובמקום 60 ס"מ רואים מבחוץ רק 20 ס"מ.

בעוד הנוף הנשקף מהחזית מרתק את העין החוצה אל אזור "לב העיר", המקום המושך ביותר את העין פנימה הוא, ללא ספק, מבואת הכניסה – "לב הבית". יש בה עושר פרטים, כמו פסל קטן של נחום גוטמן על שידת ברזל שחורה עם רגל קשתית, ושילוב של זרות ומוזרות: אולי בשל הארון העצום, אולי בשל ההפרדות המפלסיות, שיצרה כרמי באמצעות 3 מדרגות בין המבואה וחדרי השינה לבין הסלון, ואולי זה בשל שטיח מזרחי ושולחן סעודה ארוך, גדול ועם טקסטורת גאזה על MDF בולטת ואפורה כהה. כאילו כדי להתריס מיקמה זינגר את השולחן דווקא מול הכניסה לשמחת הבעלים. "רצינו לחסום את המבואה, על מנת שהכניסה לדירה  לא תהיה מתפרצת. ככה התרגלנו בניו-יורק". לחסימה מתווסף אגרטל גדול וגם שידה ומראה משני צידי המעבר.

המקומות היחידים, שיש בהם גופים תלויים, הם מעל רהיטים. הסיבה, כמובן, קשורה לתחושת החלל, אבל אולי גם לכך, שבעל הבית הוא אדם גבוה מאוד

פריטי הריהוט בבית משלבים, כמו בעיר גדולה, מגוון רחב של טיפוסים ממקומות שונים: את ניו-יורק מייצגים מנורה עומדת קלאסית, הניצבת בפינת הסלון, שולחן האוכל והכיסאות; את לונדון - פסלון קטן של איש, היושב בקצה קופסא חומה על העמוד בסלון; את שוק הפשפשים, שידה ישנה ומכונת תפירה בסלון, ואת העיצוב העכשווי מייצג בחדר השינה מעל המיטה, גוף תאורה של moooi, שבנוי משני כדורים, השזורים ביניהם בחוט בעל  שני גוונים- שחור ולבן. המשחק בין שחור ללבן חוזר גם בקיר מאחורי המיטה עם טפט שחור על קיר לבן, וכן במקומות שונים בבית, כמו במטבח, שיש לבן וארונות וריהוט כהים, או בקיר הקולנוע, או אפילו בחדר השירותים, שם מוצב על גבי ארון כהה, כיור לבן, שפתח הניקוז שלו נסתר, והוא מסתכם בחריץ קטן בקצה.

"רציתי לתת תחושה של עיצוב הבית בסגנון מודרני, אבל יחד עם זאת, שיהיה בו משהו חם", אומרת זינגר. "לכן יש חומרים טבעיים מאזנים, כמו שני חצאי בולי העץ בסלון והשטיח , אבל גם הם לא מעמיסים יותר מדי על החלל, כך שנשאר מרחב תנועה בדירה". מסתבר שמרחב תנועה, ובעיקר גובה, היה עיקרון חשוב. כמעט כל התאורה בבית שקועה בתקרה, והמקומות היחידים, שיש בהם גופים תלויים, הם מעל רהיטים. הסיבה, כמובן, קשורה לתחושת החלל, אבל אולי גם לכך, שבעל הבית הוא אדם גבוה מאוד.