פורום אדריכלות בהנהלת האדריכלית רקפת קידר
פורום עיצוב פנים בניהול מעצבת הפנים טלי כהן ליעד
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום צביעת הבית בהנהלת בנג'מין מור
פורום דלתות בהנהלת דלתות פנדור

הלם קרב: מה קורה בבתים הכי מבולגנים בישראל?

חשבתם שלכם יש נטייה לאגור דברים בבית, להתעלם מגושי אבק סוררים ולהמשיך כאילו כלום? חכו עד שתכירו את המקרים הקיצוניים באמת של בלאגן בבית

מאת: לימור קלר

19/03/2014
 
התמונה של ערימות על ערימות של פריטים, ניירות ומוצרים בכל פינה של הבית מוכרת לכם? כנראה שגם לכם יש נטייה קלה לאי סדר. את האבחנה הבסיסית הזו די קל לקבוע, אבל מסתבר שבין נטייה קלה לבין טירוף של ממש עובר קו דק למדי, כמו שמגלים אם חוקרים ממש מעט. הויז'ואל של האמא הפולנייה שמצליחה לשמור על בית מצוחצח יחד עם טיפול בילדים פלוס עבודה כבר מזמן נעלם מרוב המשפחות והתמונה שמחליפה אותו היא של ניסיון לשמור על שפיות בין לכלוך לבלאגן ובין פתרון אחסון אחד לאחר.
 
רובנו מצליחים איכשהו לנווט במים הסוערים, אבל מה קורה כשמאבדים את הצפון? יש מי שפונה לעזרה חיצונית, לפחות בתחום הסדר והארגון. פסח, ראש השנה ועוד כמה נקודות על לוח השנה הם העונה החמה של מסדרות הבתים המקצועיות שלרוב נתקלות בבתים מבולגנים ממוצעים, ולפעמים – במקרי סידור קיצוניים שיגרמו לכם לנשום קצת יותר לאט, להירגע ולהבין שהמצב אצלכם לא נורא כמו שחשבתם. איך אומרים? הבלאגן אצל השכן מבולגן הרבה יותר.
 
סלט של בגדים, חטיפים ועכברושים 
כשגילה פז, בעלת "פיית מגירות", הגיעה לבית במושב יוקרתי בו התגוררה אגרנית כפייתית כבר בחצר הבינה שיש לה עסק בעייתי. חוסר הטיפוח היה ברור כבר בחוץ ובתוך הבית היו הקירות מוזנחים, המשקופים והחלונות אכולים ומתפרקים. לחדר השירותים לא הייתה דלת, המטבח היה כל כך עמוס עד שאי אפשר היה להשתמש בו, ובשלושת חדרי הבית נערמו ערימות של חפצים עד גובה מטר. 
 
בתוך התמונה הזו חיו יחד עם האישה גם בניה, בשנות ה- 20 לחייהם, שבאופן מפתיע שום דבר במראה החיצוני שלהם לא העיד על אי הסדר שבו הם חיים. במיון הערימות שבו החלה, מצאה פז כסף ובגדים יקרים, שאת חלקם ביקשו להעביר ליד שנייה. בארונותיהם של הבנים היו מקופלים יפה בגדים מגיל שמונה, כלומר דלתות הארון לא נפתחו זה יותר מעשור, על רצפת אחד החדרים היו זרוקות אריזות ריקות של חטיפים, מעורבבות עם בגדים, תלושי משכורת ומסמכים נוספים, אבל השיא מבחינת גילה היה גוויות העכברושים. 
אחרי שהבנים שינסו מותניים ונערמו ערימות כדי להשליך אותן החוצה, יצאה בעלת הבית עד הפח כדי להחזיר אותן. "הצלחתי להגיע לראות את הרצפה רק בחדר אחד וגם זה אחרי שעות עבודה רבות", נזכרת פז, "היום אני מוכנה להיכנס לבתים כאלה רק בליווי של טיפול פסיכולוגי ובגיוס של כל המשפחה, כי אגרנים זקוקים לתמיכה". 
 

לפני ואחרי הבלאגן: וזה עוד מצב טוב (תמונות באדיבות גילה פז)
 
כשמשאית זבל מפנה את הבלאגן מהבית
הסיפור הבא אמנם נשמע לא אמין, אבל מתברר כאמיתי ואת הנורה האדומה הדליק דווקא עובד זר שנשכר לטפל באלמנה שהתגוררה לבדה. לקראת כניסתו לדירה ביקשו בני המשפחה לאפשר לו סביבת חיים קצת יותר מסודרת וכשאיילת גרינברג, בעלת "לצאת מהבלגן", הגיעה לביתה של האלמנה, שוויתרה על מיטה בחדר והעדיפה את הספה בסלון, מצאה ספה עמוסה בכריות על גבי כריות ומסביב הודבקו המוני פתקים וגזירי עיתונים. ניילונים בכמויות עצומות בצבצו מכל מגירה בבית והארונות של הבעל, שנפטר 20 שנה קודם לכן, היו עדיין מלאים בבגדים, במפיות ובניירות טישו. 
 
האישה הייתה מנויה על שלושה עיתונים והבית היה עמוס בערימות מלמעלה עד למטה וכשביקשו לזרוק את כל הזבל והחפצים המיותרים שנאספו אחרי מאמץ, נאלצו להזמין משאית של העירייה כדי לפנות את האוכל המקולקל, הסמרטוטים והעיתונים. "היה לי גם מקרה של נכה בזבזנית שהייתה יוצאת למסעות קניות על כיסא הגלגלים שלה, וקונה ללא אבחנה", מספרת גרינברג, "העובדים הזרים לא יכלו להסיע אותה בבית מרוב עומס של קניות שהצטברו על הרצפה. מטפלת אחרת שהייתה לה התקשתה לתפקד וכמעט התמוטטה". 
 
היום, לאחר מקרים שונים ומשונים, כשהיא רואה 40 ג'ינסים בארון, ארגזים עמוסים שמסתירים חלונות או כשהיא ממיינת מסמכים במשך 30 שעות, זה כבר נראה לה נורמלי: "זה כיף ובכלל לא מתסכל. אני בת לאבא שהיה רב חובל, כך שמעולם לא נקשרתי לחפצים. התפקיד שלי הוא להגיע לבן אדם, לעזור לו לשחרר ולהיפרד מדברים. עבדתי עם מישהי עם שני ילדים בדירת ארבעה חדרים, שבכל פעם שנגמר לה המקום בבית, היא הייתה קונה עוד ארון. הארונות לא היו נסגרים כי הדלתות היו מתנגשות. בסוף העפתי לה שני ארונות". 
 

לפני ואחרי: נסו אתם לישון על ספה כזו (תמונות באדיבות איילת גרינברג)
 

לפני ואחרי: בלאגן כאוטי (תמונות באדיבות איילת גרינברג)
 
שימורים, מתכונים וענפים של בננות
יונה אדם, "בלבוסטע", נקראה לדירה של משפחה עם שני ילדים, סטודנט וחיילת, בעקבות פנייה של האב. פיצוץ בצינור אילץ אותו להזמין הביתה צוות מסדר, כדי לאפשר לבעל המקצוע להיכנס פנימה ואדם הייתה בעצם הראשונה להיכנס אל הבית אחרי חמש שנים שבהן כף רגל זרה לא דרכה בפנים. "הצינור הרטיב את כל החפצים והמים העלו בהם טחב", אומרת אדם כשהיא מסבירה שהיא משתמשת במילה "חפצים" ולא במילה "רצפה", משום שאין רצפה, פשוט כי לא רואים אותה. 
 
כשפתחו לה את הדלת, נאלצה להרים את הרגל ולטפס על דברים, ובני המשפחה פינו את הדרך כדי לאפשר לה להיכנס. "זה בית שלא נכנסו אליו בעלי מקצוע, לא  משפחה ולא חברים. אפילו למחשב אי אפשר להימלט, כי הוא לא נגיש בגלל עומס", היא נזכרת. דלתות של ארונות ומקרר לא נסגרו מרוב פריטים, קופסאות שימורים שפג תוקפן מילאו את המטבח, במיקרוגל היו אריזות של ממתקים וחטיפים ואפילו הטוסטר אובן שימש כמקום אחסון של ספרים. אם היו רעבים היו קופצים בני הבית לקנות עוד אוכל או שמזמינים פיצה, והכל – ניחשתם נכון – מצטבר. "האבא חזר יום אחד עם שקיות של בננות ואבוקדו שהיו במבצע. הראיתי לו ענפים שלמים של בננות ואבוקדו, שכבר היו בבית מתחת לכל מיני דברים, והוא לא ידע עליהם בכלל", מספרת אדם. "זרקנו אוכל באלפי שקלים, ולי, כבת ליוצאי שואה, נקרע הלב". בסלון עמדה ערימה של ניירות בגובה מטר, כולה מתכונים והצעות לטיולים בחו"ל והמשפחה, שמרבה לטייל בחו"ל, מילאה את הבית במגנטים, בצלחות ובמזכרות שמעולם לא נפתחו ונשארו בשקיות. על המיטות לא הצליחו בני הבית לישון, וכך תפס לו כל אחד ספה או כורסה מתקפלת, ועליה נם את שנתו כדרך קבע.
 
כל סדין או מגבת הכי ישנים שביקשה אדם להוציא מהבית הובילו למלחמת חורמה, וכל טוש או חתיכת נייר היו עבורם בעלי ערך נוסטלגי. "אני בדרך כלל מבקשת מלקוחות שייצאו מהבית וישאירו לי מפתח", היא אומרת, "במקרה הזה האמא לא שחררה ונשארה לראות מה אנחנו עושים. בסופו של דבר הוצאנו קרוב ל- 30 שקיות זבל גדולות, ולהוציא אותן היה עבורם כמו לזרוק ילד מהחלון". בגדים ומפות שחזרו מניקוי יבש נשארו בקרטונים, מאחר שלא היה להם מקום בארונות, ואחר כך התברר שהאבא שכר מחסן והעביר לשם חלק נכבד מהחפצים, למקרה שיצטרכו אותם מתישהו. לקראת סוף השבוע שבו עבדה אדם בבית, היא זכתה למעט אופטימיות, כשהילדים שמחו לראות שאט אט מתפנים מקומות ישיבה בבית, והנה, אפשר להתחיל להזמין קרובים וחברים אחרי שנים של בושה והסתרה. 
 

לפני ואחרי: אינספור שקיות ופריטים בחדר השינה (תמונות באדיבות יונה אדם)
 

ואתם חשבתם שהמטבח שלכם מבולגן (התמונות באדיבות יונה אדם)
 

ארוחה מישהו? (התמונות באדיבות יונה אדם)
 

 


  • 6.
    לא עזרה בארגון . הכל החה בלאגן נוראי
  • 5.
    באלאגן - בניין דיור!!!!!!!!!!
    רותי | (11/11/2014)    
    נכון באמת מה זה קשור למה שאנו תמיד רגילים לראות זה לא מדור סדר ונקיון זה סתם מעורר גועל בחילה וחלחלה מתאים למדור בריאות הנפש
  • 4.
    אכן תמונות קשות
    רותי סדרי לי | (04/21/2014)    
    אכן יש אגרנים בישראל ברמות שאתם רואים בתמונות בכתבה. ואלו עוד האנשים שלבסוף כן פתחו את הבית ונתנו לסדר להם את החדרים/ארונות. אחלה כתבה ואחלה מסדרות !!!
  • 3.
    אחרי שבועיים המצב יחזור לקדמותו(ללא טקסט)
    קייזר | (04/14/2014)    
  • 2.
    אנשים הזויים! מה זה?! צודק מס' 1.(ללא טקסט)
    שרית | (04/13/2014)    
  • 1.
    למה זה מופיע בבניין ודיור?(ללא טקסט)
    היה צריך להופיע במדור מחלות נפש | (04/13/2014)