אדום לבן

שיר הייקו קצר, מלווה בתמונה או שתיים, די בו לתאר את ספרה הפיוטי והמקסים של נילי לנדאו. ספר זה הוא שיר הלל לאסתטיקה, לפשטות, לצבע הלבן, לכתם האדום, לקו הישר ולשטח העקום שברא הטבע. זהו ספר על מפגשים, ניגודים וחיבורים: אדם-טבע, חומר-רוח, אבן-מים, כתם-רקע, אוכל-כלי, סערה-שקט, מתכון-צלחת, תות-משקל, סכו"ם-כפית, וקורא- תמונה.

במדבר מוצאת לנדאו את ההשראה לעבודותיה ושם גם מקורו של החימר הלבן שתחת ידיה נהפך לכלי לפונדו אישי, מלחייה, קערה וכלים מיוחדים למאכלים מיוחדים, שהם הרבה יותר מעוד כלי מטבח; הם יצירת אמנות שהופכת את האוכל לתערוכה

כאן צריך לקרוא את התמונות, כמו שיר, וכמוהו רובן ארוכות וצרות, נמשכות מקצה הדף אל קצהו, ממך הקורא אל האופק שמולך. אפילו תוכן העניינים כתוב בתמונות ללא מלים, רק תמונה ומספר עמוד, ובהמשך תמונה ומתכון, תמונה ומתוק, תמונה ושיר, תמונה וקרמיקה לבנה, תמונה ומדבר.

במדבר מוצאת לנדאו את ההשראה לעבודותיה ושם גם מקורו של החימר הלבן שתחת ידיה נהפך לכלי לפונדו אישי, מלחייה, קערה וכלים מיוחדים למאכלים מיוחדים, שהם הרבה יותר מעוד כלי מטבח; הם יצירת אמנות שהופכת את האוכל לתערוכה. הספר המלווה אותה הוא ספק קטלוג, ספק ספר מתכונים, ספק קובץ שירים.

לכל ספר טוב יש בית, או במקרה הזה חנות. חנות הכלים של לנדאו (קרמיקאית זה 20 שנה) שוכנת ברחוב דיזנגוף בתל אביב ושותפה בה גם מעצבת התכשיטים יעל הרמן. זו חנות קטנה, יפה ומעוצבת בקפידה, במינימליזם לבן, נקי וטהור. היא משדרת משהו קצת אחר כלפי הרחוב התל אביבי האפור, המפויח והרועש. שקט שלא מכאן, אולי נווה מדבר.