כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

מוצרים מעוצבים  //  מים – שדה של ברזיות

מים – שדה של ברזיות

ברזייה ידידותית, נעל המעוצבת לפי טעמו של המזמין ומכוניות עירונית המתחברות זו לזו כמו עגלות קניות – אלה רק כמה מעבודותיהם של שלושה מעצבים צעירים, בועז דרורי, שי גויטיין ועמוס בועז

מאת: נירית נילסן צילום:


"מים" – כך, בפשטות, נקראת הברזייה שיצרו המעצבים בועז דרורי, שי גויטיין ועמוס בועז (שזכתה בפרס הראשון בתחרות העיצוב האורבני של מפעל הפיס "עיר בלי קונספציה" שהתקיימה בינואר 2003). האובייקט, המופעל על פי חוק הכלים השלובים, מורכב משלושה חלקים: בסיס בטון, עמוד נירוסטה ופיית נירוסטה; במקביל לו עוצב מכל מים במקום לא בולט. בהטיית העמוד מופר האיזון בין מפלס המים שבחפץ ובמכל המים ובין המוט לבין הבסיס שלו, וגורם למים לפרוץ החוצה.

מקורות ההשראה של העיצוב המינימליסטי הם שלושה: ראשית, השטיכמוס – צינור המים השקוף ששימש עוד בימי הרומאים ומשמש עד היום רצפים לסמן ישורת של רצפה; שנית, צינור ההשקיה בגינה, שביום חם ילדים רצים לשתות ממנו מים; והאחרון הם קני הסוף הצומחים לצד מקור מים. החפץ ידידותי לכל משתמש בכל גובה, הוא יכול לשמש גם אנשים נכים, גם ילדים ואינו משתלט על הסביבה שבה הוא מוצב. המוט מתכופף למטה כלפי המשתמש בנוחות ובמהירות, אך חוזר למקומו לאט וכך מונע פגיעה.

הבעיה המרכזית בתכנון המוצר בישראל היא, שברגע שהעיפרון נפגש עם הנייר, המעצב יודע איך המוצר יראה. בארץ הקצב מהיר מאוד ולכן בעצם מדלגים על כמה שלבים בתהליך העיצוב. כששלושת המעצבים חברו יחד, הם רצו שלא לדלג על שלבים בתהליך העיצוב

גם עבודות אחרות של שלושת המעצבים מעוררות עניין. בועז דרורי סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 1995 ומאז עובד בחברת "ארן". לדבריו, הבעיה המרכזית בתכנון המוצר בישראל היא, שברגע שהעיפרון נפגש עם הנייר, המעצב יודע איך המוצר יראה. בארץ הקצב מהיר מאוד ולכן בעצם מדלגים על כמה שלבים בתהליך העיצוב. כששלושת המעצבים חברו יחד, הם רצו שלא לדלג על שלבים בתהליך העיצוב. בתהליך העבודה עלתה השאלה מהו האובייקט כשהוא לא? כשהאובייקט אינו מופעל ואין משתמשים בו, איך הוא נראה בסביבה הציבורית?

אנחנו נתקלים לעתים תכופות במוצרים שמוצבים במרחב ציבורי, ואפילו בפיסול שאינם יוצרים דיאלוג הדוק עם הסביבה וזו אינה נמצאת בדיאלוג עמם, ולכן היה חשוב להם למצוא דרך שבה האובייקטים לא ישתלטו על הסביבה, אלא יצליחו ליצור הקשר למרחב ציבורי תוך כדי שמירה על צניעות ועל אמירה שיכולה להשתלב בסביבה שהם מוצבים בה. הברזייה משמשת כפונקציה כל הזמן, וכשלא שותים ממנה היא הופכת לצורה איקונית ומאזכרת את מקור ההשראה הנוסף שלה – קני הסוף. את הברזייה תכננו לעצב כמו שדה של ברזיות – בדומה לשדה של קני-סוף – שדה שיבטא תנועה של צמיחה, עדין ומתנועע. האובייקטים מנסים לתפוס נפח קטן, סוג של הצטמצמות, והופכים לסוג של איקונות שישתלבו היטב בסביבה הציבורית. זהו פרוייקט שאפשר לכנותו נביעה עירונית: הגדרה של טריטוריה מצד אחד והשתלבות בסביבה מצד שני.

העבודה הראשונה של בועז דרורי המוצגת כאן נעשתה עוד במסגרת בצלאל – זהו מתקן לעיתונים העשוי מסדן של אופניים. שמו "פויו" – עוף בספרדית – בשל חזותו הדומה למעין יצור מהלך. זהו חפץ פשוט העשוי בחלקו מאובייקט רדי-מייד. הוא משדר משהו חולף, כראוי לחפץ המחזיק עיתונים שהם דבר זמני, קצר מועד, הנזרק לפח ביום המחרת. אפשר להציב אותו בחדר שינה, בסלון, על חוף הים, להניעו ממקום למקום והוא מעלה חיוך על הפנים.

מוצר מפתיע שנעשה במסגרת "ארן" (בראש קבוצת העיצוב בחברה עומד רענן וולך ושותף לעיצוב פול פרסמן מ"קוסטה דיזיין") הוא סיר לילה לילדים. זהו סיר תכלת המורם מהרצפה על ארבע רגליים צהובות. הוא דינמי, מעורר חיוך ויכול אף לשמש מכל לצעצועים לאחר שסיים את תפקידו בחיי הילד

העבודה שנעשתה במסגרת "ארן" מזגן שהוא ריבוע. המזגן, שעוצב על ידי קבוצת העיצוב של ארן עבור חברת אלקטרה וזכה בפרס עיצוב באיטליה בזמנו, תוכנן לפני ארבע שנים והוגדר כעיצוב שיתאים לשוק האירופי. הפאנל שלו מתחלף ולו כמה צבעים. המטרה היתה להוציא את המזגנים מן המסגרת של אובייקט לבן אנונימי ולהופכם לחפץ בעל נוכחות בסביבה הביתית; למעשה, ליצור מזגן שהוא כמו רהיט או תמונה. בסופו של דבר הוא משמש בעיקר כדי להפגין את היצירתיות של חברת "אלקטרה", לצורכי תדמית. שכן, השינוי בתפישת המשתמש, שמזגן יכול גם לשמש רהיט – עדיין לא התחולל למעשה.

מוצר מפתיע שנעשה במסגרת "ארן" (בראש קבוצת העיצוב בחברה עומד רענן וולך ושותף לעיצוב פול פרסמן מ"קוסטה דיזיין") הוא סיר לילה לילדים. זהו סיר תכלת המורם מהרצפה על ארבע רגליים צהובות. הוא דינמי, מעורר חיוך ויכול אף לשמש מכל לצעצועים לאחר שסיים את תפקידו בחיי הילד. בועז דרורי מתעניין בעיצוב חלל. הפנטזיה שלו היא לעצב תחנת רכבת תחתית, במובן הטוטאלי והרחב של העיצוב. לדבריו, במוצרים רבים חסר הקשר לאדם והוא מעוניין ליצור קשר כזה. ואכן, בריהוט הרחוב שעיצבו השלושה ניכרת הושטת יד לאדם.

שי גויטיין עשה תוכנה המתכננת את הנעל לפי טעם המזמין. הנעל יכולה להיות מאסיבית או דקה, והלקוח משתתף בעיצובה. היא נבנית בעזרת טכנולוגיית הסטריאוליטוגרפיה, המצויה בשימוש בתחום העיצוב בעולם כיום. בתערוכה במילנו, למשל, הזמין פרנק צ'פקה מ"דרוך דיזיין" אנשים ליצור חתימה שלהם – שהופכת לאגרטל. רון ארד ניצל טכנולוגיה זו על מנת ליצור כלי שנשא את הכתובת הבאה בתלת ממד: NOT MADE BY HAND, NOT MADE IN CHINA.

עבודה נוספת נעשתה לחברה שהמציאה נוזל אינסולין לחולי סוכרת נעורים. את הפרויקט הוביל עזרי טרזי והוא נעשה במסגרת IDEO. השניים עיצבו קפסולה שתהיה לב המוצר ותכיל את נוזל האינסולין שיעבור דרך עורו של החולה. המוצר נקרא Transdermics.
כל חולה בסוכרת נעורים נדרש להזריק לעצמו חמש עד שש זריקות ביום ואחר כך לבדוק את מצב הדם. כך, הוא נאלץ למעשה לפצוע את עצמו שוב ושוב. בעזרת מוצר זה, הנוזל יחדור לאט לאט לתוך הגוף.

במוצר שלושה אלמנטים: הקפסולה שמכילה את הנוזל ושני אלמנטים שהיא מוחזקת בהם. האובייקט הזה יכול להשתלב בחגורה, בצמיד ועוד, מאחר שהקפסולה מושתתת על מנגנון פשוט מפלסטיק. ה"קליק" שהוא יוצר, כמו בצעצועים מפח בימים עברו, הוא אות למשתמש כדי שיידע שהנוזל מתחיל לחדור לגוף. המוצר שומר על האינסולין סטרילי ומונע את הפעולה האלימה של הזריקה.

בועז מבקש לשנות את המוסכמות שלפיהן מעצבים מכוניות. את ההשראה שאב מיצירותיו של פיקאסו מהתקופה הקוביסטית ומהווריאציות לשפה זו בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו

שי גויטיין עובד כיום בחברת "קריאו" ומעצב סדרת מוצרים כמו מדפסות דיגיטליות, סורקים, ציוד למצלמות דיגיטליות וכו'.
עמוס בועז, מתעניין בעיצוב מכוניות. פרויקט הגמר שלו, עסק בהבדל בין תחבורה עירונית לתחבורה בין-עירונית. על פיו, המהירויות בעיר ומחוצה לה שונות ולכן גם המכונית צריכה להשתנות בהתאם.

בועז מבקש לשנות את המוסכמות שלפיהן מעצבים מכוניות. את ההשראה שאב מיצירותיו של פיקאסו מהתקופה הקוביסטית ומהווריאציות לשפה זו בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו. כשפיקאסו חש שהוא צועד לעבר ההפשטה רחוק מדי ומתנתק מן המציאות, בחר לצייר מסמר וצל שלו בציור, כדי ליצור נקודת אחיזה במציאות. גם עמוס בועז לא רצה להתרחק מהמציאות יתר על המידה ובחר בדמות האדם כנקודת מוצא. עיצוב המכונית התחיל במחשבה לעטוף את דמות האדם, והשתנותה של תנוחת המכונית למעשה מחקה את תנועת האדם בהליכה אטית לעומת המחוות שלו כשהוא רץ. הגוף נהפך לחלק ממבנה של המכונית, שקיבלה תכונות של אובייקט אוריגמי המכיל את יכולת הקיפול וההשתנות. במרכז המכונית עוצב ציר משולש שאיפשר את הקיפול הנשלט בידי האדם. הקליפה של המכונית השילה מעליה את העודפים המאפיינים עיצוב מכוניות המסתיר לרוב את המכניזם והחלל הפנימי. מערכת הגלגלים מאזכרת מבנה מהופך של הגלגלים בריקשה ויוצרת זיקה בין הגלגלים שחוברו לאדם.

עמוס בועז מציע פתרון אורבני אישי, מעין טריטוריה של האדם הפרטי בתוך המרחב הציבורי העירוני. בנוסף לכך, הציע ליצור מכונית שניתן להשאיר במקום ציבורי כמו תחנת רכבת, בדומה לאופניים; וכמו באיסוף של עגלות קניות, להשחיל מכונית אחת באחרת, כך שיהיו כלי רכב המיועדים להשכרה בציבור הרחב, שניתן להשתמש בהם בנסיעות העירוניות. כרטיס אלקטרוני יאפשר לצאת מהשורה וכך לא נזדקק לרכב הפרטי בבואנו לעיר.

עוד בנושא

מוצרים מעוצבים

כסאות מעוצבים: הטרנדים החמים של 2021


עם היצע הכיסאות המעוצבים הקיים היום בשוק, קשה לבחור את הכיסא הנכון. הכתבה שתעשה לכם סדר

מוצרים מעוצבים

Art גלריה לריהוט מארחת אדריכלים ומעצבים


Art גלריה לריהוט מייצרת ומעצבת רהיטים בהזמנה אישית. אין פלא, אם כך, שטובי האדריכלים ומעצבי הפנים בארץ בוחרים לקחת את הלקוחות שלהם דווקא לשם. הצצה לפרויקטים נבחרים

מוצרים מעוצבים

מתחילים בטוב: שנה חדשה בעיונה


עונת החגים מתקרבת, ובמתחם הרהיטים עיונה כבר עובדים על קולקציית הסתיו החדשה שתבטיח שנה צבעונית, רעננה ומשמחת

מוצרים מעוצבים

גלריה לריהוט ועיצוב הבית שאתם חייבים להכיר


עם הידע, המקצועיות והפטנטים הסודיים שלמד עוד בצרפת, הקים ג'ורג' זרביב גלריה לריהוט ועיצוב הבית "טופ האוס", כדי להתאים לכל אחד את מערכת הישיבה החלומית שלו

תגובות

כתיבת תגובה