כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

מוצרים מעוצבים  //  רביב ליפשיץ מעצב עם פטנט

רביב ליפשיץ מעצב עם פטנט

במסע החיפושים שלו אחר שפה עיצובית אישית יצר רביב ליפשיץ סדרת מוצרים שהוא מקווה להפוך לתעשייתית
"בחזוני אני רואה מין מפעל Alessi קטן", אומר המעצב רביב ליפשיץ ומתנצל בו-בזמן על היומרה, "שיאפשר לי לייצר ולהציג מה שאני רוצה".

מאת: נועה ברמן-הרצברג צילום:


כשסיים רביב ליפשיץ את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (1996) היה לו ברור שאת השנים הבאות הוא מקדיש לחיפוש שפה אישית בעיצוב. לנגד עיניו עמדה השאיפה "להרים משהו שיהיה תוצר של מחקר אישי".

"הרעיון הוא שעם מעט חומר ועם פלסטיק לסוגיו, אני יכול להשתלט על החלל – בצבעוניות, במרקם, בנוכחות ובחוויה"

בימים אלה, שבע שנים אחר כך, מצוי ליפשיץ בהליכים מתקדמים של רישום סדרת מוצרים שעיצב, "חובזה", כפטנט רשמי, לאחר שנה וחצי של פיתוח וייצור. האובייקטים – כיסאות, שרפרפים וגופי תאורה – מבוססים כולם על קונסטרוקציית מתכת דקה הכולאת בתוכה אלמנטים מנופחים, חלקם בלונים ש"נלקחו מהמדף" וחלקם הוזמנו במיוחד. הפטנט הוא בשידוך שבין הקונסטרוקציה המתכתית לפלסטיק המתנפח ובמניפולציה שמופעלת על הצורה. האלמנטים המנופחים משמשים כריפוד ופנימית בכיסאות וכאהיל פונקציונלי ואסתטי בגופי התאורה. "אני מנסה להציע אלטרנטיבה לחיים סביבתיים אחרים בבית", מסביר ליפשיץ, "כשהרעיון הוא שעם מעט חומר ועם פלסטיק לסוגיו, אני יכול להשתלט על החלל – בצבעוניות, במרקם, בנוכחות ובחוויה".

את סיום תהליך הפיתוח הממושך ציין ליפשיץ במאי השנה בתערוכה בגלריה פריסקופ שבתל אביב. שם נחשפו לראשונה ההמצאה והעיצוב, שמטעמי זכויות יוצרים נשמרו עד לאותו רגע תחת מעטה של סודיות. השלב הבא שעל הפרק הוא מה שליפשיץ מכנה "הדרך התעשייתית" וכוונתו לייצור מתועש של האובייקטים ולשיווקם. אם להסתמך על כך שכבר בפתיחת התערוכה נשאל ליפשיץ על ידי מבקרים בנוגע לאפשרות לרכוש חלק מהאובייקטים – מדובר באפשרות ריאלית. בניגוד למרבית התערוכות בפריסקופ, כולל התערוכה הקודמת שלו-עצמו ("מחווה למעצב האלמוני", ינואר 2001), בחר ליפשיץ להציג הפעם חומרים בשלים לגמרי, תעשייתיים, בעלי פוטנציאל מסחרי מודע ומכוון. "יש לי כוונה מוצהרת להתפרנס מזה, לעשות מזה דרך חיים", הוא אומר, "נמאס לי מהבכיינות". משלב זה ואילך הוא מתכוון שלא לנוח "לפני שזה יהיה מוצר תעשייתי". הצלחתו להוציא לפועל מוצר מוגמר, שאותו ליווה משלב הסקיצות הראשוניות ועד למכון התקנים – היא בשבילו פריצת דרך וגם פרק חשוב ביצירת השפה האישית שאליה הוא שואף.

"מתוך כל האלמנטים שעסקתי בהם בעיצוב – התפתח אצלי בהדרגה שימוש אובססיבי בקולבים", הוא מספר, "בניסיון לפענח את הקוד הגנטי שלהם"

לרעיון המקורי התגלגל דווקא דרך העיסוק ב"רדי-מייד" שאיפיין את עבודותיו הקודמות (קרש גיהוץ שנהפך לכיסא, קונסטרוקציות של מטריות שנהפכו לגוף תאורה ואחרים) והופיעו במגוון תערוכות בינלאומיות חשובות דוגמת "Arbitare il Tempo" בוורונה (2001), ב"Continuous Connection – Design 21" שיזמה חברת פליסימו בניו-יורק (2001) ולאחרונה במרכז הבינלאומי לעיצוב ביפאן (2003).

"מתוך כל האלמנטים שעסקתי בהם בעיצוב – התפתח אצלי בהדרגה שימוש אובססיבי בקולבים", הוא מספר, "בניסיון לפענח את הקוד הגנטי שלהם". בסופו של דבר יצר סטנד שבמהותו הוא קונסטרוקציית קולבים דקיקה. כדי להפוך את הסטנד לכיסא החל ליפשיץ לחשוב על המשטח המתאים ביותר ותוך כדי כך גילה ש"קונסטרוקציה יכולה דווקא להכיל בתוכה מילוי ולהפוך לאובייקט שימושי מלא". מאותו רגע פתח במחקר של סוגים שונים של מתנפחים במקביל לסוגי קונסטרוקציות.

בסטודיו עצמו מנסה ליפשיץ לנצל את מינימום המשאבים שיש לו בצורה מקסימלית. "לא קניתי מכונות בעשרות אלפי דולרים", הוא מספר, "אלא אספתי כל מיני כלי עבודה ישנים של סבא שלי וכל מיני מפתחות וברזים משומשים שמצאתי"

בכלל, מתהליך הפיתוח התברר לו שהעיסוק בקונסטרוקציות חביב עליו במיוחד "גם כחוויה אינטלקטואלית מתמטית וגם כחוויה עיצובית ארכיטקטונית לשמה". לפני כמה חודשים, בשיאו של התהליך, חנך ליפשיץ לראשונה סטודיו פרטי לעיצוב, בקיבוץ גליל ים, שהוא מעין סטארט-אפ  המקבל את תמיכתו מהמדען הראשי וממשרד המסחר והתעשייה. הסטודיו ממוקם בחלל שבו השתכנה עד לא מזמן חברה לעיצוב תעשייתי שבה עבד ליפשיץ יותר מחמש שנים. המיתון במשק סתם את הגולל על החברה ועל עבודתו כשכיר, אבל זירז את הקמת מה שהוא מכנה "גן המשחקים האידיאלי למעצב". שם ייצר באופן ידני את אב-הטיפוס שהוצגו בתערוכה, "חובזה". השם, אגב, הוענק למוצרים בזכות שדה החובזות שמקיף את חלל העבודה החדש של ליפשיץ ובגלל הדמיון הצורני המובהק.

בסטודיו עצמו מנסה ליפשיץ לנצל את מינימום המשאבים שיש לו בצורה מקסימלית. "לא קניתי מכונות בעשרות אלפי דולרים", הוא מספר, "אלא אספתי כל מיני כלי עבודה ישנים של סבא שלי וכל מיני מפתחות וברזים משומשים שמצאתי". הוא אף מנסח בעצמו את מסמכי רישום הפטנט בשיתוף עם שותפתו לחיים. כך שאם כי לכאורה זנח לרגע את עקרון השימוש החוזר שאיפיין את מרבית עבודותיו הקודמות, הוא מממש אותו ביום-יום ומשתדל להעניק כמה "גלגולי חיים לכל חפץ".

בהקשר זה קשה שלא להבחין בתהליך שעבר מאז התערוכה הקודמת, "מחווה למעצב האלמוני", שבבסיסה הכילה "ביקורת על האלטרנטיבה הסטנדרטית של השימוש בחומר", ועד התערוכה האחרונה שיש בה פחות התרסה ויותר הצעת פתרון קונקרטי, מסחרי וחדש לשימוש בחומר. יש שיגידו שזו בגרות, יש שיגידו פיוס, אבל בכל מקרה כשאומרים לליפשיץ שהאובייקטים החדשים שלו קיציים, שמחים או מעלים חיוך – הוא מרוצה. "אם אני מצליח להתערב או להשתלב בעיצוב החיים והבית של אנשים באופן שגורם להם הנאה", הוא אומר, "זה ממש עלא-כיפאק מבחינתי".

עוד בנושא

מוצרים מעוצבים

מטבחי חוץ מבטון אדריכלי יצוק מציבים סטנדרט חדש של עיצוב מתקדם


עבודת יד, 100 אחוז בטון יצוק אדריכלי והתאמה אישית יוצרים חמישה דגמים מנצחים ומהמרשימים ביותר למטבחי חוץ בווילות ודירות פאר

מוצרים מעוצבים

החידוש הלוהט למטבח: מהיום גם המגירות שלכם מוארות


טכנולוגיה חדשה מאירה את מגירות המטבח מבפנים ומעניקה לעיצוב המטבח חתימת תאורה אישית ייחודית ומראה עתידני שטרם הכרנו. בלעדי למטבחי סמל

מוצרים מעוצבים

מלבישים את הדלת: הכירו את חיפויי העץ של דלת הכניסה


דלתות כניסה מעץ משדרות בו זמנית אותנטיות, כפריות ומודרניות. הגוף מפלדה, אבל גימורי העץ של הדלתות נותנים את הטון העיצובי בהתאם לסגנון

מוצרים מעוצבים

כשהעץ הוא חלק מעיצוב הבית – שיחה עם המעצב ליעד יוסף באולם התצוגה של זדקה


המעצב ליעד יוסף מאמין שהספרייה של היום היא לא הספרייה של פעם. בשיחה שהתקיימה עם חדווה אלמוז באולם התצוגה של זדקה, הוא מסביר כמה רחוק אפשר לקחת את הפריט הזה

תגובות

כתיבת תגובה