פורום אדריכלות בניהול יוליאנה ריסקוף
פורום עיצוב פנים בניהול מעצבת הפנים טלי כהן ליעד
פורום מטבחים בהנהלת בלורן
פורום חלונות בהנהלת חברת קליל
פורום מיזוג אוויר בניהול בר מערכות

טרזן בג’ונגל עולם המדיה

חדשני, מרשים, בעל קונסטרוקציה שעוד לא נראתה, יפאני מאוד וגם שייך לזרם המרכזי באדריכלות הבינלאומית. זהו ה-Mediatheque, בניין המידע שתיכנן האדריכל טויו איטו.

מאת: אפרת קיסוס

15/06/2010
Nacasa: צילום, Editor in chief, Domus magazin Deyan Sudjic

הווילון נסגר על התקופה שבה מוזיאונים, ספריות ותיאטראות החזיקו בידיהם את המפתחות לשליטה תרבותית. ציורים התלויים על הקירות, ספרים המודפסים על נייר, אינם נהנים עוד מהבלעדיות שהיתה מנת חלקם. המולטימדיה הסבה אותם לאובייקטים הנמדדים על פי ערך יחסי. בעתיד יופקו ציורים, ספרים וסרטים יחד עם מדיה אלקטרונית כדוגמת קומפקט-דיסק וקלטות וידיאו בלי אפליה הייררכית. אנשים יצרכו את שני סוגי המדיה וייהנו משניהם. הגבולות יטושטשו, ומוזיאונים, גלריות לאמנות, ספריות ותיאטראות ילבשו ממד חדש.

 
מימי קדם אדריכלות מתאמת בין האדם לבין הסביבה הטבעית שלו, מתוך התחשבות מתמדת בטבע, במידע ובקשרים שביניהם. כיום, תפקידה של האדריכלות לשמש “חליפה של מדיה”
 
ה-Mediatheque, המשמש אכסניה לסוגי המדיה השונים, בנוי כפלאזה מרוחקת מהחיים היום-יומיים בעיר. המבנה הציבורי בעל החשיבות הסמלית, שוכן בקרבת תחנת הרכבת ופתוח לקהל שבעה ימים בשבוע עד חצות.“ביגוד ומחסה הם הרחבה של עור גופנו”, אמר מרשל מקלוהן בשנות ה-60. מימי קדם אדריכלות מתאמת בין האדם לבין הסביבה הטבעית שלו, מתוך התחשבות מתמדת בטבע, במידע ובקשרים שביניהם. כיום, תפקידה של האדריכלות לשמש “חליפה של מדיה”. אנשים בעלי שכבת מגן מכנית הנקראת מכונית חווים מעין הגדלה של מידות גופם האישיות. במערבולת המידע האין-סופית ניתנת לנו האפשרות לשייט בחופשיות ב”עולם החיצוני” ובו בזמן להשתייך ל”עולם שלנו”. מי שעוטה את “חליפת המדיה” הוא טרזן בג’ונגל של עולם המדיה.

טויו איטו
 
שלוש שעות נסיעה ברכבת מפרידות בין Sendai, עיירת פרוורים טיפוסית שבה נבנה ה-Mediatheque, ובין צפון טוקיו. מרחק שדי בו בהחלט להרגיש מרוחק מהמרכז המסחרי האין-סופי של טוקיו. התשתית העירונית מסודרת בתכלית ולפיכך שונה לגמרי מהכאוס האורבני המאפיין את טוקיו. שמי התכלת הכחולים העזים מעל העיר, הרחובות הערוכים במקביל לעצים ומספר הכנסיות במרכז העיר הם ממאפייניה של סנדאי. זוהי עיר נוחה ורגועה אך קודרת משהו.
 
העירייה השיקה תחרות לאדריכלים שיציעו הצעותיהם למבנה בעל אופי חדשני לספרייה המסורתית. המבנה היה אמור לספק את הצורך למידע וטכנולוגיה מתקדמים תחת קורת גג אחת ולשלב בין ספרייה, הצגת יצירות אמנות, גלריה, אמפיתאטרון להרצאות ואינטרנט קפה
 
המבנה בעיצובו של טויו איטו במרכז העיר משקף גם את הגבולות וגם את השאיפות של הקונטקסט שלו. הוא ממוקם באחת השדרות המרכזיות של העיר, Pachinko parlour, ומשקיף על מוסכים, מגרשי חנייה ומחסנים. הבניין הוקם על הריסות ספרייה עירונית, מקום ששימש מעין מתנ”ס עירוני.
כשהחליטו פרנסי העיר לבנות את הספרייה מחדש, הם ביקשו ליצור מקום שישלב תרבות עם אדריכלות. העירייה השיקה תחרות לאדריכלים שיציעו הצעותיהם למבנה בעל אופי חדשני לספרייה המסורתית. המבנה היה אמור לספק את הצורך למידע וטכנולוגיה מתקדמים תחת קורת גג אחת ולשלב בין ספרייה, הצגת יצירות אמנות, גלריה, אמפיתאטרון להרצאות ואינטרנט קפה. זהו בניין בעל חשיבות מיוחדת גם ליוצרו, טויו איטו, וגם ליפן. לאיטו, הבניין הוא סיכום ביניים של עבודתו. זהו הפרויקט בעל קנה המידה הגדול ביותר שלו. לעיר סנדאי הבניין הוא אנדרטה מקומית, המבטאת את גאוות העיר.
 
על הקיר הקדמי - מסכי זכוכית כפולים הנראים כמו תוויות בר-קוד. תפקידם דקורטיבי אך הם גם משפיעים על זרימת האוויר בבניין. בנוסף לכך הם מוסיפים למראה המעורפל והלא ברור של החזית. למתבונן מתוך הבניין החוצה מתגלה מראה בדוגמת בד גלי
 
קשה לא להשוות את הבניין למבנים דומים כדוגמת Mediatheque in Nimes של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. זהו מבנה בעל תוכנית דומה אך מיקומו שונה בתכלית. גם מרכז פומפידו בפאריז של האדריכלים רנצו פיאנו וריצ’רד רוג’רס הם מקור השראה לבניינו של איטו, לנוכח הקונסטרוקציה והתפישה המרחבית המיוחדים שלו. כמו פיאנו ורוג’רס, שלא השתמשו ישירות בקונסטרוקציה להתוויית חלוקת החלל, הקונסטרוקציה ב-Mediatheque של איטו מתאימה ומשתנה תודות ל”עצמאותם” של החללים בבניין. איטו מימש כאן תיאוריות אדריכליות שלא יושמו עד כה.
 
בין השאר, נמנע איטו בבניין הזכוכית שלו מתכנון חזית פורמלית. כל חזית שונה מהאחרת. קשה להבחין איזו היא החזית הראשית. על הקיר המערבי יש מסך מתכתי שהוצמד כלפי חוץ כדי למנוע ספיגת חום המשמש כמובן גם כהצהרה אדריכלית. על הקיר הקדמי - מסכי זכוכית כפולים הנראים כמו תוויות בר-קוד. תפקידם דקורטיבי אך הם גם משפיעים על זרימת האוויר בבניין. בנוסף לכך הם מוסיפים למראה המעורפל והלא ברור של החזית. למתבונן מתוך הבניין החוצה מתגלה מראה בדוגמת בד גלי.
 
יוצא דופן עוד יותר ממראהו של הבניין הוא אופייה של הקונסטרוקציה. זהו ללא ספק מבנה בעל קונסטרוקציה שלא נראתה בעבר
 
יוצא דופן עוד יותר ממראהו של הבניין הוא אופייה של הקונסטרוקציה. זהו ללא ספק מבנה בעל קונסטרוקציה שלא נראתה בעבר. הרצפות עשויות לוחות מתכת משובצים בבטון. במקום להיתמך על עמודים מלאים יצר איטו עמודים הבולטים בהיותם בעלי מידות שונות ואקראיות כשמסגרותיהם יוצרות ביניהם חללים. העמודים מורכבים מצינורות מתכת המחוברים ביניהם. העמודים שזורים כשהם מטפסים מעלה ובכך מנוגדים לכל שיטת קונסטרוקציה טיפוסית ומוכרת. המראה המתקבל הוא: יער של עצים המתרוממים לכל אורכו של הבניין.

עם זאת, הבניין היה צריך לעמוד בדרישות גבוהות ביותר של חוקי בנייה, המחייבים עמידה ברעידת אדמה, בהנחה שהיא עשויה להתרחש פעם ב-400 שנה. כך שהפרויקט היה אתגר ללא כל ספק. Mutsuro Sasaki, מהנדס הפרויקט, העיד שכאשר איטו מסר לידיו שרטוט ראשוני, “זה נראה לא ריאלי לתמוך בניין כזה בשורת צינורות המסודרים בא-סימטריה, הנראים כאצות ים המשייטות במים ואמורים לתמוך בכמה קומות. למרות זאת, השרטוט היה כל כך מרשים והצליח להלהיב אותי”.
 
השילוב של אדריכלים ומעצבים חדשניים ופורצי גבולות בתכנון הבניין מדגיש את ייחודו. הבניין יכול להיחשב יפאני מאוד באופיו. עם זאת, הוא יכול להשתייך לזרם המרכזי באדריכלות הבינלאומית
 
ססאקי הצליח להוציא לפועל את רעיונו החדשני של איטו בדבר קונסטרוקציה כמעט בלתי נראית. הקומות מתאפיינות בתוכנית פתוחה וזורמת, העמודים התומכים השזורים בתוך מבנה מעוגל פזורים במרחב ונראים קלילים ומרחפים. חלקם משמשים למדרגות הבניין, אחרים למעליות ויש הנראים כחורים מעוגלים העולים לכל אורך הבניין ומאפשרים חדירת אור יום ישירות ללבו.
 
קומות הבניין עוצבו כל אחת בידי אדריכל-מעצב אחר. Kazuo Sejima, אשר עשה את ראשית דרכו כאדריכל במשרדו של טויו איטו, עיצב את הריהוט של אגף בספרייה המוקדש לילדים. המעצב הניו-יורקי קרים ראשיד עיצב כמה פריטי ריהוט מפוסלים וצבעוניים המוצבים בעיקר בקומת הכניסה, שעוצבה כפלאזה ציבורית פתוחה. בקומה העליונה יצר המעצב הבריטי רוס לבגרוב Ross Lovegrove “גן מידע”. הרצפה צופתה שטיח ירוק והמדפים עוצבו כענפים משתלבים. על התקרה פוזרו באקראי מנורות פלורוסנט מוארכות.
 
השילוב של אדריכלים ומעצבים חדשניים ופורצי גבולות בתכנון הבניין מדגיש את ייחודו. הבניין יכול להיחשב יפאני מאוד באופיו. עם זאת, הוא יכול להשתייך לזרם המרכזי באדריכלות הבינלאומית. האיכויות הרעיוניות שעמדו מאחורי עיצובו לא פגמו ביופיו. הבניין מורכב ובעל נוכחות מרשימה. הוא משלב בין אדריכלות שאפתנית ובין פעילות ציבורית יום-יומית שאותה הוא אמור לשרת. 
 
 אדריכלות של ערפול

ב-Sendai Mediatheque של טויו איטו ניכרת השפעה רבה של המסורת האדריכלית היפאנית, אומר האדריכל הישראלי אריה קוץ. בדרך להבנת עבודתו של איטו, מתברר, יש להתגבר על כמה בעיות תרגום, לא רק של שפה כי אם גם של תרבות. ראיון.
 
אריה קוץ, אדריכל ומתכנן ערים, הוא בוגר הטכניון (1979) ומוסמך המכון הטכנולוגי של טוקיו. כיום הוא שותף ב”ניר קוץ אדריכלים”. 
 
איך ומתי התוודעת לראשונה ל-Mediatheque Sendai  ?
 
“המדיה-טק פורסם כתחרות אדריכלית בינלאומית פתוחה. פרסום התחרות ותוצאותיה זכו לפרסום רב באמצעי התקשורת ובירחונים המקצועיים. כשנה אחרי הזכייה, ביקר טויו איטו בישראל והרצה במוזיאון תל אביב. נפגשנו ושוחחנו על עבודותיו בכלל, על העבודות האחרונות ועל המדיה טק. בהרצאה במוזיאון הציג טויו איטו את הבניין, את עקרונותיו הראשוניים בתחרות ואת ההתקדמות שהיתה בתכנון מאז. מכיוון שתירגמתי סימולטנית את ההרצאה במוזיאון תל אביב מיפאנית לאנגלית, זכיתי גם לשמוע בעוד מועד את פרטי הדברים”.
 
על היכרותו עם האדריכל היפאני הנודע מספר קוץ: “את טויו איטו הכרתי במסגרת לימודי ביפאן. בשנת 1981 זכיתי במלגת לימודים של משרד החינוך היפאני ובעקבות זאת חייתי שם שלוש שנים. ב-1982 התחלתי מסלול של תואר שני באדריכלות במכון הטכנולוגי של טוקיו. היתה לי זכות גדולה להיות תלמיד של שני מורים דגולים - קיושי היראי, פרופסור להיסטוריה של אדריכלות יפאנית, וקזואו שינוהרה, פרופסור לעיצוב אדריכלי. פרופ’ שינוהרה היה, שנים לפני כן, המורה של טויו איטו באותו המוסד. היחסים ביניהם היו קרובים ואיטו בא לעתים קרובות לביקור בסטודיו. כך הכרנו”.
 
איטו טוען שהבניין תוכנן ללא חוקיות אדריכלית, ללא גבולות ברורים ושיטתיות. מה דעתך?
 
“אני לא מסכים לטענה ש”הבניין תוכנן ללא חוקיות אדריכלית”. למיטב הכרתי, זה לא מה שאיטו אומר. הוא טוען שהוא מנסה לשנות את חוקי המשחק המקובלים ועושה מאמץ לטשטוש הגבולות. לבניין יש פרוגרמה פונקציונלית ברורה ויש גם פרוגרמה רעיונית-עיצובית מנוסחת היטב, מראשית הקונצפציה ועד פרטי הגמר האחרונים. הבניין הוא עקבי ושיטתי במסגרת המיוחדת שהוא הציב לעצמו”.

איטו ניסה ליצור “אדריכלות מעורפלת”. האם אתה סבור שהתוצאה היא אכן כזו?
 
“יש הרבה בעיות תרגום מיפאנית לאנגלית ומשם לעברית. שוב, אין ניסיון לעשות ‘בניין מעורפל’, אלא, על פי איטו, ליצור איזשהו דיאלוג מיוחד עם עולם הדימויים שנולד בעידן המחשב והחוויות הווירטואליות שהוא יצר. יש ניסיון, על ידי שקיפות, פתיחות ורפלקטיביות, ליצור חוויות ויזואליות מיוחדות, חלקן יוצרות טשטוש בין דמיון למציאות, אמיתי לווירטואלי וכו’. זו לא אדריכלות מעורפלת, אלא אדריכלות של ערפול”.

לבניין אין כמעט קירות, אין חללים מסורתיים. האם לדעתך הדבר נובע מהתרבות היפאנית ויחסה לפרטיות?
 
“בבניין הזה ניכרת השפעה עמוקה וברורה של המסורת היפאנית בשורה ארוכה של נושאים עיצוביים ודרכי טיפול בחלל. סוגי המחיצות, שקיפותן ואף העדר מחיצות במקומות אחרים הם חלק מהעניין. חללים אופקיים ומיעוט חללים אנכיים משמעותיים (מעבר ל’פירים’) גם הם נושא יפאני קלאסי. השקיפות והיחס החזותי בין חוץ לפנים הם אינטרפרטציה מודרנית של היסטוריה ארוכה”.
(הכתבה פורסמה במגזין האיטלקי דומוס,  מרץ 2001).