כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

אדריכלות בארץ  //  אדום על גבי לבן – בית סיטרואן בפריז

אדום על גבי לבן – בית סיטרואן בפריז

מנואל גוטראן (Manuelle Gautrand), שעדיין לא מוכרת במחוזותינו, אחראית בשנים האחרונות לפרויקטים גדולים ומעניינים בצרפת ומחוצה לה. ראיון בלעדי

מאת: זהר וידן צילום: Philippe Ruault


האדריכלית הפריזאית, מנואל גוטראן, שאינה מוכרת עדיין במחוזותינו, אחראית בשנים האחרונות לפרויקטים יותר ויותר גדולים ומעניינים, בצרפת ומחוצה לה, ובונה לעצמה שם בעולם כולו. בגיל 45 עומדת גוטראן בראש משרד אדריכלות בפריז, עובדת עבור חברות ענק, כמו גם עבור אנשים פרטיים, ואחראית לתכנון בתי מגורים, מבנים ציבוריים תרבותיים ומסחריים. גוטראן מגדירה עצמה כאדריכלית חוץ ופנים, המתמקדת הרבה בתוך הבית, ולא רק במעטפת.

במבנים שלה היא מצליחה לשלב מרחב, צבע ואור במקצועיות ובקלילות אלגנטית, ולעולם לא קונבנציונאלית. הפרויקט האחרון, שניצחה עליו, הוא בית סיטרואן, שנפתח בספטמבר 2007 בלב השאנז-אליזה. גוטראן זכתה בפרוייקט "סיטרואן", אחרי מכרז, שבו השתתפו אדריכלים מכל העולם. מדובר במבנה שנהרס עד היסוד והוקם מחדש כאולם תצוגה ענק. מעטפת המבנה, שפונה לרחוב, בנויה מזכוכיות שקופות ואדומות, שיוצרות תבליטים משולשים של סמל החברה. הלוגו של "סיטרואן" נראה אל הרחוב מגובה הבניין, ומשתקף גם פנימה. באולם התצוגה, הבנוי לגובה, מוצבות המכוניות זו מעל זו על גבי 8 פלטפורמות ענקיות, המסתובבות כל הזמן. המבקרים באולם סובבים סביב המכוניות, ועוברים מאחת לשנייה בעזרת מדרגות נעות, הממוקמות לצידי הפלטפורמות. 

 
אוהבת עיצוב צבעוני וחזק
 
במשרד האדריכלים של גוטראן 25 אדריכלים, בהם קוריאני וויאטנמי. המשרד עובד כעת במקביל על 15 פרויקטים ברחבי העולם, שנמצאים בשלבים שונים של פיתוח וביצוע. גוטראן קופצת בין מרכז לאומנות מודרנית, שנבנה בפאריס, למלון 4 כוכבים בקופנהאגן ומרכז מסחרי ענק, שנבנה בבנגקוק. לאחרונה השלימה תכנון שכונת מגורים בעיר רן שבצרפת, שנבנתה על פי עקרונות ירוקים.
בפברואר השנה הייתה אמורה להיפתח בארץ תערוכה של גוטראן. בסופו של דבר, בגלל עומס עבודה של האדריכלית, נדחתה התערוכה לאפריל. ניצלנו את ההזדמנות לראיון אישי ובלעדי איתה.
 
מהו הקונספט הכללי שלך בעבודת העיצוב?
"אני אוהבת עיצוב צבעוני וחזק. אדריכלות שתרגש. במבנה של "סיטרואן" רציתי להציב את המכוניות במרכז, לא רק מכונית אחת, אלא הרבה. המכוניות הן השחקניות הראשיות המופע התיאטרלי, היוצר מראה יוצא דופן".
 
איך התנהל תהליך העבודה של הקמת אולם התצוגה ל"סיטרואן"?
"המכרז לפרויקט היה ב-2002, ומאז עבדנו ללא הפסקה עד שנפתח אולם התצוגה בסוף ספטמבר האחרון. הרסנו ובנינו מחדש את כל המבנה. תהליך הבנייה עצמו היה סיוט. הפעם האחרונה, שבה נבנה בניין מההתחלה בלב השאנז-אליזה הייתה לפני 25 שנה. לא פשוט לבנות ברחוב הזה, כמעט בלתי אפשרי: אי אפשר לסגור כבישים, וגם לא לחסום את המדרכות, כדי לא להפריע לעוברים ושבים. אסור לכער את הרחוב, כי הוא המקום הכי מתויר בעיר, וזה היה קשה מאוד. כל העבודות הכבדות נעשו בלילה, כדי לא להפריע להולכי הרגל, וגם מבחינה בטיחותית עדיף, שיהיו כמה שפחות אנשים בסביבה. זכוכיות הענק, שמהוות את הקיר החיצוני לבניין, הוצבו בלילה, וזה, כמובן, מייקר את הביצוע. מזל שחברת "סיטרואן", יודעת לקחת סיכון, ולא פחדה לקחת פרויקט כל-כך מורכב". 
 
מניין שאובים הרעיונות שלך לעיצוב?
"הרעיונות, בדרך כלל, שאובים מהלקוחות עצמם. כך קרה גם בפרויקט של "סיטרואן". "צללתי" לעולם של המותג. מצאתי שם סיפור, שיש בו גם נימה אישית ומשפחתית. העובדה של"סיטרואן" היו תמיד תצוגות גרנדיוזיות ותיאטרליות עזרה לי. כמו כן, הקפדתי לשמר את הצבעים של המותג, לבן ואדום. כל פנים המבנה הוא לבן, והאדום היחידי נמצא בפלטפורמות של המכוניות ובסמל החברה, שנראה גם מחוץ לאולם".
 
איך את ניגשת לתכנון פרויקט?
"כשאני מתחילה פרויקט אני עובדת לבד, משרטטת ובונה דגמים. אחרי שאני משוכנעת ברעיון הראשוני, אני מצרפת את מי שיהיה אחראי על הפרויקט במשרד, ויחד אנחנו עושים מעין סיעור מוחות, חושבים ביחד, משנים ומתקנים. לפעמים התוצר הראשוני משתנה מאוד, ולפעמים בכלל לא. בפרויקט של "סיטרואן" היה לי קשה בהתחלה למצוא רעיון. במשך שלושה שבועות מלחיצים ניסיתי פתרונות שונים, ולבסוף הגעתי למודל המסוים הזה. מאותו רגע הרעיון לא השתנה. ההצעה שהגשנו לוועדה שבחרה את האדריכל לא הייתה שונה מהשרטוט והמודל הראשון שבניתי, ונבחרנו פה אחד לבצע את הפרויקט".
 
מה חשוב לך שייראה בפרויקטים שלך? 
"מבנים חיים לאורך זמן, לפיכך, אדריכלות היא אמנות, שהופכת להיסטוריה. ויש להכיר בכך, כשיוצרים פרויקט. אני רוצה, שהפרויקטים שלי ימשיכו להפתיע גם אחרי שנים. בבתי מגורים אני פרגמטית, אבל, בדרך-כלל, גם שם אני מנסה ללכת מעט מעבר למקובל, כדי לתת איזה טוויסט אישי. אדריכלות יכולה וצריכה לתת יותר מפונקציונאליות גרידא. אדריכלות, שמביעה דבר מה, גורמת אושר וגאווה לאנשים, שגרים או עובדים במקום. הם מרגישים שהם במקום מיוחד, מקום שמשאיר חותם. אני תמיד מנסה לפתח רעיונות, שיתאימו למי שיהיה באותו מקום. העיצוב שלי הוא אישי, ומיועד למשתמש. אני מאמינה, שהאנשים שחיים או משתמשים במקום, חשים את מה שהאדריכלות התכוונה להביע במבנה שלה.
 
מדוע, לדעתך, יש פחות נשים אדריכליות מאשר גברים אדריכלים?
"נכון, שיש פחות נשים אדריכליות מוכרות, שעושות פרויקטים גדולים ובינלאומיים. אדריכלות היא מקצוע קשה. צריך לתת הכול. צריך לדעת להיות לוחמני לפעמים. זה מקצוע קשה, שיש בו  יצירתיות, אבל הוא דורש הרבה קפדנות ושימת לב לפרטים. במידת מה נדרשת התייחסות מדעית. כמו כן, צריך לדעת לנהל משרד, שמרכז פונקציות שונות. מדובר בתחום, שהוא אמנותי, טכני, מדעי ואגרסיבי. תמיד מתעוררות בעיות והרבה מכשולים, שצריך לפתור אותם בשטח ומיידית, צריך לדעת להחזיק ולתפעל אנשים בסביבה. פרויקט אדריכלי לוקח בין שנה לארבע וחצי שנים, תלוי בגודל הפרויקט ואופיו. צריך לשם כך הרבה אורך רוח".
 
האם את מכירה אדריכלים ומעצבים ישראלים?
"אני מעריצה את המעצב והאדריכל רון ארד, ואולי עוד נעבוד יחד".
 
איזה סוג של פרויקטים את מעדיפה?
"אני עושה הכול. אין סוג מסוים של עבודות שאני רוצה. להיפך, אני מעדיפה שהמשרד שלי לא יהיה ממוקד מידי. אני רוצה לעשות סוגים שונים של דברים. מתאים לי לעבור ממוזיאון למלון, לבית דירות, לאולם תצוגה של מכוניות, וכך הלאה. זה מעשיר מאוד, גם כאדריכלית וגם כאדם פרטי. אפשר ללמוד מזה המון".
 
מהו הפרויקט שעליו את חולמת?
"פרויקט חלומי מבחינתי תלוי, קודם כול, בלקוח. פחות איכפת לי המקום או הנושא, חשוב לי האדם, שאוהב אדריכלות, ומוכן ללכת רחוק עם הרעיון. הוא לא חייב להבין באדריכלות, אבל רוצה להיות מופתע, ולנסות דברים. מאותו רגע הפרויקט עצמו יכול להיות כל דבר, כי כל רעיון לפרויקט יכול להיות משהו יוצא מן הכלל. אדריכלים מצליחים להיכנס מהר לתרבות אחרת, ויש להם יכולת השתלבות מהירה. זה מה שאני רוצה – לעשות פרויקטים שונים, במקומות שונים, בארצות שונות ובתרבויות שונות. 
אני מקווה להמשיך ולהתחדש ללא הפסקה, וליצור גם בעוד 20 שנה אדריכלות מתקדמת ורגישה, שתעמוד במבחן הזמן".
 
האדריכלית מנואל גוטראן הוזמנה על-ידי גלריית "זהזהזה", בתל אביב להציג רטרופרספקטיבה של עבודותיה. הפתיחה תיערך ב-2 לאפריל והתערוכה תימשך עד ל-8 במאי. גוטראן עצמה מתכננת להגיע לישראל לקראת הפתיחה ואף תרצה בשני בתי ספר לאדריכלות בארץ. 
האדריכליות מירב קנה-יוספי ואריאל בלונדר מהמשרד "אמלגמא" אוצרות את התערוכה. קנה-יוספי למדה אדריכלות בפאריס (תואר ראשון ושני) ועבדה במקביל ואחרי לימודיה במשרדה של גוטראן בתור אחראית פרויקטים. בלונדר, חזרה, לא מכבר, מלונדון לאחר שהשלימה שם תואר שני. מה שמייחד את האדריכלות של גוטראן הוא חופש היצירה שלה. "אומרת קנה-יוספי. "בכל פרויקט היא מוצאת את הטריגר שהוא המנוע האדריכלי לפרויקט, אם בטופוגרפיה המסוימת, אם מתוך הפונקציה וכל פעם דרך הביטוי שונה". האוצרות רוצות להדגים בתערוכה בארץ את האופן בו גוטראן ממציאה עצמה מחדש כל פעם. "למנואל שפה מאוד גראפית שמייחדת אותה", מסבירה קנה-יוספי ומוסיפה "ומצד שני היא לא מהאדריכלים שהפרויקט הוא סוג של חותמת שלהם אלא היא מבטאת את עצמה בצורה אלגנטית ורעננה, כל פעם אחרת".

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה