כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

אדריכלות בארץ  //  אדריכלות – כשהבניין ירקוד

אדריכלות – כשהבניין ירקוד

השפעות מסעותיו בעולם ניכרות בעבודתו של האדריכל חיים דותן. בחיפוש תמידי אחר דרכו, הוא שואף עתה ליצור אדריכלות בתנועה

מאת: אפרת קיסוס צילום:


אמנות היא המזון לנפש, או מזון האל לרוח. הבנייה היא הפתרון הפונקציונלי לצורכי מחסה ומסתור לאדם”, אומר חיים דותן. אדריכל ואמן, הוא נתון בחיפוש תמידי אחר “האמת האדריכלית” שלו.

 
דותן, שנולד בירושלים ב-1954, חלם בכלל להיות רקדן. הקריירה שלו כרקדן בניו יורק נקטעה בשל פציעה. מניו יורק נסע דותן ללוס אנג’לס ושם נאלץ לעבוד למחייתו כפועל בניין. בד בבד השלים לימודי אדריכלות לתואר ראשון ושני מאוניברסיטת U.S.C.
 
“קליפורניה היא מעבדת חשיבה יצירתית ולא רק באדריכלות. בכל. בסרטים, בציור ובגרפיקה”, אומר דותן. “לוס אנג’לס היא עיר המלאכים ובעצם עיר החלומות שבה הכל אפשרי לכולם”
 
קליפורניה, ולוס אנג’לס בפרט, התוותה לדותן דרך לחשיבה יצירתית ופורצת גבולות. עיר זו סללה את הדרך לגדולי האדריכלים של ימינו, כגון פרנק גרי, פרנק דה יזרעאל המנוח ודור חדש של אדריכלים צעירים וחדשניים כגון גרג לין מ-Form. “קליפורניה היא מעבדת חשיבה יצירתית ולא רק באדריכלות. בכל. בסרטים, בציור ובגרפיקה”, אומר דותן. “לוס אנג’לס היא עיר המלאכים ובעצם עיר החלומות שבה הכל אפשרי לכולם”. את קליפורניה הוא משווה לתל אביב. “השמש, הים, הפתיחות, האור, כל כך שונים מירושלים המסתתרת מאחורי חומה ואבן”.
 
בתום לימודיו סייר דותן בדרום מזרח אסיה ואף עבד במשרד האדריכלים קישו קורוקווה בטוקיו. באמצע שנות השמונים פתח משרד עצמאי במנהטן. במקביל לימד ב-Pratt Institute. ב-1982 זכה בפרס הראשון על תכנון הפקולטה לאדריכלות בטכניון בחיפה בשותפות עם האדריכל שמעון פילצר. ב-1990 שב לארץ ופתח משרד אדריכלים בתל אביב.
 
“קריית עתידים היא החמצה של תכנון אורבני”, הוא אומר. “יש פה אלפי בני נוער, אנשים צעירים שיוצאים לאכול, להתאוורר, היה נכון ליצור שדרה ובה בתי קפה, מסעדות. זוהי אחת הבעיות בישראל, אנחנו לא מתחברים למקורות, לאדמה”
 
המפגש עם דותן מתקיים במשרדו החדש בבניין שתיכנן בקריית עתידים. דותן, הרגיש לסביבה שבה הוא מתכנן, מיקם את משרדו באחד האזורים המצביעים על הבעייתיות של האדריכלות בישראל. “קריית עתידים היא החמצה של תכנון אורבני”, הוא אומר. “יש פה אלפי בני נוער, אנשים צעירים שיוצאים לאכול, להתאוורר, היה נכון ליצור שדרה ובה בתי קפה, מסעדות. זוהי אחת הבעיות בישראל, אנחנו לא מתחברים למקורות, לאדמה”.
 
דותן, איש מלא חיים שאוהב את עבודתו, חי ונושם אדריכלות ואמנות כדרך חיים. את משרדו עיצב בסגנון היי-טקי נקי בשילוב ריהוט מסוגנן ואיכותי. על קירות המשרד פזורות סקיצות, איורים של דותן שהם מקורות ההשראה שלו ובהם בניינים ואנשים ממסעותיו בעולם. דותן מציג סקיצות לבניינים הנובעות מסיורים על חוף הים. בלהט הוא מסביר איך צדפות והטקסטורות שלהן הובילו אותו לתכנון ראשוני לבניינים עתידיים.
 
“האדריכלות שלי קשובה למקום, לתרבות, לאקלים ולאדריכלות ירוקה. אני משתדל ליצור אדריכלות דינמית, פתוחה, קלילה ואופטימית יחד עם היותה כלכלית”. דוגמה לכך הוא מפעל “איסכור” בקריית גת, שתוכנן ב-1994. המבנה התעשייתי מתהדר בגג ייחודי בעל נפח וכן נעשה שימוש בקירות אלומיניום מבודדים שפיתח דותן. בפרויקט זה היה על דותן להתחשב בתקציב נמוך. המאמצים השתלמו והתוצאה היא הוכחה שחשיבה יצירתית בתכנון האדריכלי יכולה לבוא לידי ביצוע ריאלי. 
 
סיוריו המרובים והתקופה שבה התגורר בטוקיו השפיעו רבות על דותן. הוא ניזון ומושפע מהתרבות היפנית.
 
“הנושא של השפעת האמנות על ארכיטקטורה לעומת הארכיטקטורה על האמנות הוא נושא שאני חושב עליו רבות. חלל עם קירות ועליו תמונות – הרי זה סטאטוס, התמונה לא זזה, שום דבר לא קורה. תמונה גם צריכה לזוז, לכן עובדים היום על אמנות המולטימדיה, המחשבים, תקשורת"
 
“ליפן ישנה השפעה חזקה. התרבות שונה לגמרי, אך כשנמצאים שם מתחברים ישירות לטבע. מתחברים לנושא של שקיפות. זוהי הרי תרבות של ין ויאנג. לבתים שם מחיצות שהן כמעט לא מחיצות. שומעים ולא שומעים. הכל פתוח וסגור. זה מצריך רגישות מדהימה”.
לאחרונה השתתף דותן בתערוכה “אדריכלים מציירים” בגלריית המגדלור ביפו. “הנושא של השפעת האמנות על ארכיטקטורה לעומת הארכיטקטורה על האמנות הוא נושא שאני חושב עליו רבות. חלל עם קירות ועליו תמונות – הרי זה סטאטוס, התמונה לא זזה, שום דבר לא קורה. תמונה גם צריכה לזוז, לכן עובדים היום על אמנות המולטימדיה, המחשבים, תקשורת. 50 איש מדברים בשיחת ועידה וכל אחד נמצא במקום אחר בעולם. החלל שאנחנו נמצאים בו איננו, החלל משתנה”.
 
לאן פניך מועדות כיום?
 
“כרגע אני בחיפוש אחרי אדריכלות במאה ה-21, אדריכלות המשתנה במהירות בזק. בניין יכול להשתנות, קיר עולה ויורד, קירות רכים, הרצפה משתנה, תקרה נפתחת ונסגרת על פי תנאי מזג האוויר. היום הטכנולוגיה מאפשרת לנו ליצור בניינים כאלה בעלויות סבירות. פרנק גרי הוא דוגמה לכך”. “בעתיד”, הוא מוסיף, “אני רוצה ליצור ארכיטקטורה בתנועה, דינמית, זזה, חומרים שקופים. אדריכלות חווייתית, אבסטרקטית, אין סופיות. אם כי זה קשה כי אז יש צורך בהגדרות. תיכננתי בית שבו כל המחיצות עולות ויורדות בדקות. כך כל החללים גמישים. פעם לא היתה לנו הטכנולוגיה שיש לנו היום ליצור חללים ‘אחרים’. פעם זה עלה הון. לה קורבוזייה התחיל זאת ב-Free Plan. מה שטויו איטו עשה במדיה-טק זוהי התחלה, אני חושב שהוא בכיוון, אך הוא עדיין יפני מאוד בתפיסה שלו. הוא חושב 20 שנה קדימה, אך במציאות הוא עוד לא שם. כך גם אני. אני חייב להיות מציאותי”.
 
הלוואי שאוכל בעוד 20 שנה להתחבר לילדים בני שלוש ולחשוב איפה הם רוצים להיות. כמו סטיבן שפילברג שיכול לחלום חלומות מדהימים, כמו בסרט מפלצות בע”מ – הילדות שלי צפו בסרט בחיוך מאוזן לאוזן, הן היו בעולם אחר. אחרי זה הן חוזרות לבית שהוא קובייה”… 
על אדריכלות ידידותית לסביבה הוא אומר: “בשבילי זו ההתחברות למקום ולאדמה. לחומרים, לרוח לאקלים. לקבל את הסביבה, לאמץ אותה ולחבק אותה. לעבוד עם החומר הנמצא בסביבה. כמו שאפשר לכעוס על ילד ואפשר לחבק אותו. ההתחלה באדריכלות ידידותית היא לקבל. אני לא חושב שבניין מתאים לכמה מקומות. 
 
“דוגמה לכך היא המכללה האקדמית להנדסה בבאר שבע. הקונצפט שלנו היה שהפארק ישתלב בבניין, שהצמחייה תגדל ותטפס על הבטון החשוף וכך תחבר אותו לאדמה. אני רוצה שהאדמה תתחבר לבניין כדי שזה לא יהיה פסל. השתמשנו בבטון לא נקי גס, כדי שהאבק ייצמד אליו. כשהשמש פוגעת בבטון הצהבהב הזה, האור רך מאוד והבטון נראה כמו סלע. החספוס של הבטון מזכיר את חספוס גזעי העצים. זאת איזושהי התייחסות לחומר שסביב. הבניין מרחף מעל האדמה, בטנו עגלגלה, נוצר מבנה די דינמי מבחינת תנועת האוויר. מאחר שהוא ניצב על ציר מזרח מערב, נוצרת זרימת אוויר טבעית. החשיבה היתה כיצד להכניס את השמים לאדמה ולהיפך. באר שבע היא דוגמה לכך שדווקא בפריפריות יש פתיחות וכבוד לאנשים שמשקיעים במקום אנרגיות, מאמץ ומחשבה. אלו אנשים שרואים את העולם הגדול בטלוויזיה. לכן יש פה הרבה כבוד ופתיחות”.
 
מה אתה שואף לשנות, להשיג?
 
“לאחר כ-20 שנות לימוד, עבודה וחיפוש בלתי מתפשר בתנאי שוק קשים, אני בתהליך התחברות לחלום וללב החבויים פנימה. בדרך לסגור מעגל.
 
“אני לא רוצה לחיות כמו שאנחנו חיים עכשיו. אני רוצה לחיות בצורה שפויה במהירות האינטרנט. אני רוצה ליצור דרך חדשה שממנה אפשר להגיע לאין ספור כיוונים. אני רוצה שהבניין ירקוד. למה לא? לחיות בחלום במציאות. צריך להעיז. כל יוצר מחפש את הדרך. כשאני מלמד אדריכלות וסטודנט מתאר מבנה כשלו, אני שואל: אם אתה מצייר קו על נייר, אז הנייר הוא שלך? אדריכל יוצר והבניין אינו שלו. אתה בסך הכל כלי – יוצר ואז ממשיך הלאה”. 

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה