כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

אדריכלות בארץ  //  ללא איפור וצבע

ללא איפור וצבע

אמנון רכטר, שתכנן את ביתו החדש של תיאטרון הקאמרי בתל אביב, רואה בעבודתו המשך דרכם של האדריכלים המורדים של שנות ה-50 – ושל אביו

מאת: נועה ברמן-הרצברג צילום: עמית גרון


האדריכל אמנון רכטר השלים את עבודת התכנון שהחל בשיתוף עם אביו ויצר לתיאטרון הקאמרי משכן תל אביבי חדש –  עירוני אבל לאו דווקא בורגני. בניין הקאמרי החדש מצטרף למשכן אמנויות הבמה שתיכנן האב, יעקב רכטר, פונה לאותה כיכר עירונית ומקיים קשר תרבותי ורעיוני עם הרצף האדריכלי של תל אביב משנות החמישים ועד היום. תוך כדי גיבוש הקונצפט התייחסו יעקב ואמנון רכטר לבניין הקאמרי המקורי שתיכנן דב כרמי ברוח התפישה שאיפיינה את ימיו הראשונים של התיאטרון כ"אופציה צעירה, מקורית ואנטי-ממסדית" שמרדה בקלאסיציזם הגלותי שייצג "הבימה". מבחינה עירונית היה הקאמרי המקורי נציג מובהק של התל אביביות החופשית, המורדת בירושלמיות, ובהרבה מובנים הבניין החדש הוא ממשיך דרכו.  

 
"הבניין הוא מבחינתי קודם כל סטייטמנט כלפי תל אביב. במובן ההיסטורי זה רפרנס לברוטליזם שאיפיין את האדריכלות המקומית של שנות החמישים, שהצליחה לשלב אסתטיקה וטכנולוגיה של אז בהקשר מקומי. אני מתייחס גם לזיכרון התרבותי הקולקטיבי של מבנים מהתקופה ההיא; הקאמרי המקורי של דב כרמי והיכל התרבות של זאב רכטר, דב כרמי ואבא שלי"
 
השיחה עם אמנון רכטר התקיימה בבניין שנפתח רשמית לקראת סוף 2002 ופועל במתכונת כמעט מלאה (הקפה-תיאטרון יחל את פעילותו רק בעוד כמה חודשים. בחצר הפנימית הפתוחה עדיין לא הושלמה העבודה ובמרתף מתוכנן אולם זירה, BLACK BOX להפקות עתידיות). הבטון החשוף, המעקות הפשוטים, עמודי הפלדה החלודים שממריאים מקומת הקרקע לתקרת הקומה השלישית – מפתיעים ברגע הראשון, אפילו מעוררים תהיות.
 
רכטר משיב עליהן: "הבניין הוא מבחינתי קודם כל סטייטמנט כלפי תל אביב. במובן ההיסטורי זה רפרנס לברוטליזם שאיפיין את האדריכלות המקומית של שנות החמישים, שהצליחה לשלב אסתטיקה וטכנולוגיה של אז בהקשר מקומי. אני מתייחס גם לזיכרון התרבותי הקולקטיבי של מבנים מהתקופה ההיא; הקאמרי המקורי של דב כרמי והיכל התרבות של זאב רכטר, דב כרמי ואבא שלי".
 
ומה בנוגע לתל אביב העכשווית?
"אני מתייחס לתל אביביות כמעין ’ארטה פוברה’ ומנסה לחקות את המשהו החפיפי, הפשוט, השימוש בחומרים הזולים, המקומיים – בטון, אבן, פח, ברזל חלוד – שאפשר למצוא בנמל, ברחוב ובכל מקום בעיר. השתמשתי באסתטיקה של הבלוקים, של החומר, כי חשוב לי להחזיר חומרים שהפוסט מודרניזם דחה ולחשוף את האמת של החומר. אני בעצם יוצא כאן נגד הציפוי והכיסוי שהזעיר בורגנות כל כך אוהבת. הקונצפט של העירוניות בא לידי ביטוי גם בחלל הפנימי ובאולמות, שהיציעים שלהם מאורגנים כמו פסאדות של מבנים עם מרפסות. בחרתי במכוון בחומרים "האסורים"; הכי זולים והכי קלים לתחזוקה; בטון, ברזל שלא אכפת לי שיחליד ועץ אורן שהוא הכי פשוט וזול".
 
האם אינך חושש שזה ייראה יותר מדי זול, אולי פשוט מדי בשביל תיאטרון עירוני?
"אני לא תופש את התיאטרון כ’גדול מהחיים’, זה מבחינתי המקום של האופרה שהיא אבסורדית ומוגזמת. אני חושב שהקאמרי דווקא מאופיין בזה שהוא חלק מהיום-יום, ממה שקורה פה מבחינה חברתית ופוליטית, שתל אביב היא מין מרכז שלו. זה בא לידי ביטוי גם במחזאות שמיוצגת שם, מחנוך לוין דרך הלל מיטלפונקט ועד ההפקה העכשווית של ’אמא קוראז’’. הכוונה של הקאמרי להיות בית למחזאות אחרת ולחופש ממסדי. זה קודם כל תיאטרון צעיר, בועט ולא ממלכתי".
 
"לקחתי מהאופרה מה שנראה לי ראוי להמשך – התפישה האורבניסטית של יחס לרחוב ולכיכר, קירות הזכוכית והאבן, הגלריות, ארגון תנועות הקהל והזרימה שלו בתוך החלל"
 
היית מגדיר גם את הבניין שתיכננת כאנטי ממסדי?
"דווקא מבחינת הבניין אני לא רואה בעצמי מורד, אלא אם כבר, אז ממשיך דרך המרד שהתחילו אדריכלי שנות החמישים וגם ממשיך דרכו של אבי, מבחינת אדריכלות השנים ההן ומבחינת הקו התכנוני של המשכן לאמנויות הבמה".
 
ספר על היחסים בין המבנה שלך לבניין האופרה.
"לקחתי מהאופרה מה שנראה לי ראוי להמשך – התפישה האורבניסטית של יחס לרחוב ולכיכר, קירות הזכוכית והאבן, הגלריות, ארגון תנועות הקהל והזרימה שלו בתוך החלל. קומת הקרקע של שני המבנים מתאחדת, אפשר להיכנס לתיאטרון גם משם. ההפרדה המשמעותית בין המשכן לתיאטרון היא בחומרים של הפנים שהם פשוטים ובסיסיים – בטון, ברזל ועץ אורן – בצורתם הטבעית, הלא מעובדת וביחד הם שומרים על אחידות מונוכרומטית שמזכירה גוון ספיה של צילומים ישנים".
 
"רציתי לייחד את הקאמרי. בכל זאת שמרתי על המשכיות ויזואלית של החזיתות והקפדתי על אוריינטציה ברורה, אבל בהחלט יצרתי מקום בעל זיהוי שונה. הקונצפט שלי היה ’ללא איפור וצבע’ – החל מזה שהאטריום בכניסה מציג את חזיתות האולם כחזיתות ממש, מבליט אותן ולא מסתיר, ועד לחלודה הטבעית שעל עמודי הפלדה שתלך ותקצין עם השנים"
 
אז הפשטות נולדה כדי ליצור ניגוד ליוקרה שמשדר המשכן?
"רציתי לייחד את הקאמרי. בכל זאת שמרתי על המשכיות ויזואלית של החזיתות והקפדתי על אוריינטציה ברורה, אבל בהחלט יצרתי מקום בעל זיהוי שונה. הקונצפט שלי היה ’ללא איפור וצבע’ – החל מזה שהאטריום בכניסה מציג את חזיתות האולם כחזיתות ממש, מבליט אותן ולא מסתיר, ועד לחלודה הטבעית שעל עמודי הפלדה שתלך ותקצין עם השנים. אנחנו חיים במרחב ציבורי שיש בו כל כך הרבה זיוף חברתי וחומרי, שנראה לי חשוב מאוד לשמור על כמה שיותר אמת".
 
הרעיון של "ללא איפור וצבע" בחלל הפנימי מכוון כאנטיתזה למה שקורה בתוך האולם, על הבמה?
"מצד אחד כן, אבל מצד שני – הנה למשל עומרי ניצן מביים את ההפקה של ’אמא קוראז’’ על במה חשופה לגמרי שלוקחת את הקונצפט הזה של ’ללא רמאות’ ומכניסה אותו לתוך היצירה. בכל מקרה באולמות עצמם, בייחוד בגדול (930 מקומות ישיבה) – טיפלתי באופן שונה. למשל הקפדתי מאוד על ניקיון החלל שם – תיכננתי את המיקום המדויק והטמעתי במבנה גם את גשרי התאורה, הבוקסות והרמקולים. גם מבחינת שימוש בחומר – פסי העץ שמצפים את הקיר באולם הגדול הם מעין הומאז’ לקירות היכל התרבות, ויש גם שימוש בריפוד צבעוני. מעבר לזה יש הקפדה גדולה מאוד על נוחות בספסלי הישיבה, בשוליים ובמרפסות היציעים. חשבתי הרבה על תנועת הקהל באולם, בדומה לתנועת האנשים בעיר". 
 
ובכל זאת יש משהו מתריס בהתייחסות שלך לחוויה הקלאסית של הקהל שמחפש אולי דווקא את האסקפיזם שביציאה לתיאטרון, דווקא את החוויה הנוצצת ולא את ההתייחסות ליום-יום שלו.
"אני לא מתעלם מזה לגמרי. אני משתדל ליצור חגיגה של פרטים מעודנים, עושר של צורות וחלל. אני משתמש אמנם בחומרים פשוטים וזולים, אבל בצורה מתוחכמת – אני משתדל ליצור חלל מתוחכם, בארוקי. הזמן הטוב ביותר של הבניין הוא בין הערביים – מבחינת התאורה. הקדשתי המון תשומת לב לתאורה ולאופן שבו היא מדגישה את האלמנטים החשובים בבניין ויוצרת אווירה. במקרה של הקאמרי הקונצפט פותח בשיתוף עם האנשים שמנהלים התיאטרון והיה תוצאה של מחשבה משותפת".
 
אז אולי אתה בכלל מגיע מזווית של "אינסיידר", כלומר מהצד של היוצרים ושל השחקנים. אי אפשר שלא להתייחס לזה שאמא שלך שחקנית.
"נכון, כי בעצם גדלתי מאחורי הקלעים של תיאטרון, ממש מגיל מאוד צעיר, אז ברור שיש לזה ביטוי. אני חושב שזה בולט במיוחד בתכנון של ה’BACK STAGE’ שמביא בחשבון צרכים של השחקנים ושל האנשים שמאחורי הקלעים ומתייחס לחיים המתרחשים במקום הזה שלרוב מקדישים להם פחות תשומת לב. הקפדתי גם על תכנון הכניסה האחורית, ’כניסת השחקנים’, כולל עמדת הקבלה וכל מה שקשור אליה. דווקא שם הקפדתי מאוד על מכובדות". 
 
עם פתיחתו עורר הבניין החדש של תיאטרון הקאמרי תגובות קונטרוורסליות, חלקן הגדול בהקשר לשלט הגדול שקבע מפעל הפיס, המממן של הפרויקט, מעל הכניסה, שהעניק לבניין את השם "היכל הפיס של תיאטרון הקאמרי".
 
בשיחה עם אברהם כץ-עוז, מנכ"ל מפעל הפיס, עלה בין השאר גם נושא השלט. "המוטיבציה לשילוט", הסביר, "היא לא הרצון להתפאר, אלא הצורך להסביר לקהל שלא הרוויח בהגרלות – מה עושים בכסף שלו. אני מבין לגמרי את הרגישות בנוגע לשלטים גדולים, בהחלט מבין את הביקורות ועל כן הוקמה ועדה שתדון בנושא הזה, לא רק בעניין הקאמרי, אלא במדיניות השילוט של מפעל הפיס בכל הארץ. בכל זאת צריך לעשות הפרדה בין מתנ"ס לבין סמל עירוני כמו הקאמרי".  
 
הוספנו לאחרונה פרק בתקנון מפעל הפיס שמתייחס לבניית מבני תרבות ואמנות, שזו הרחבה של עיסוק שהתחלנו בעבר, בעיקר בשיפוץ מבני תרבות והצבת אלמנטים אמנותיים בבתי ספר. במובן זה הקאמרי הוא הפרויקט הכי גדול שלנו עד עכשיו ובזכותו הוספנו פרק נוסף לתקנון ’פרויקטים מטרופוליטניים’
 
האם אינך חושב שכשמפעל הפיס מעניק את שמו למקום זה בא על חשבון ההגדרה העצמית שהבניין בעצם אמור לעודד?
כץ עוז: "זאת אחת מהדילמות שילוו את הוועדה. אני חושב שיש שתי אפשרויות לפתור את זה: האחת היא להפריד בין שם המקום למממן – מפעל הפיס ולמקם את השלטים במקומות שונים על הבניין, שלא ינקרו עיניים, והשנייה היא להציב ברחבה שלפני המבנה יצירת אמנות שגם היא תמומן על ידינו ועליה יוצב השלט".
 
בעניין המעורבות של מפעל הפיס באמנות ואדריכלות מציין כץ עוז, "הוספנו לאחרונה פרק בתקנון מפעל הפיס שמתייחס לבניית מבני תרבות ואמנות, שזו הרחבה של עיסוק שהתחלנו בעבר, בעיקר בשיפוץ מבני תרבות והצבת אלמנטים אמנותיים בבתי ספר. במובן זה הקאמרי הוא הפרויקט הכי גדול שלנו עד עכשיו ובזכותו הוספנו פרק נוסף לתקנון ’פרויקטים מטרופוליטניים’. הכוונה לערים גדולות וותיקות שלא זקוקות לשירותים הרגילים של מפעל הפיס ונותנות שירותים גם לסביבתן ועל כן דורשות טיפול אחר".
 
אדריכל אחראי במשרד רכטר – ערן חמו; קונסטרוקציה – "פרי רבין מהנדסים" שמואל רבין, שי פורמן; יועץ תיאטרון ומתקני במה – אורי עופר; ניהול פרויקט – חב’ ניצן ענבר: אמנון אלדר, יואל גל ים; יועץ אקוסטיקה – אברהם מלצר. 

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה