כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור

אדריכלות בארץ  //  מלון כיצירת אמנות – מלון "המפל" בלונדון

מלון כיצירת אמנות – מלון "המפל" בלונדון

העיצוב מודרני-מינימליסטי, לבן, בוהק בפשטותו, משופע בחומרים טבעיים, ובמיוחד אבן, עם אלמנטים מהמזרח הרחוק.

מאת: צילום:


זהו המלון השני שהקימו אנושקה המפל ובעלה הלורד ויינברג.

מלון "המפל" הלונדוני שנפתח לאחרונה, הוא דוגמה מובהקת למקום שעיצוב, השראה והקפדה על גימור יכולים להפוך אותו מעוד מלון מהודר, המסווג על-ידי כך וכך כוכבים, ליצירה אדריכלית ועיצובית. בעלת המלון, אנושקה המפל-ויינברג, שחקנית לשעבר ואשת עסקים תוססת, היא יצירה אנושית יחודית בפני עצמה. 
 
מלון המפל Hempel הוא המלון השני שהקימו הגב’ אנושקה המפל ובעלה, הלורד ויינברג. זהו מלון יחודי, המחיר ללילה הוא 250 ליש"ט ללא ארוחת הבוקר, ובמלון מסעדה מעולה פתוחה לקהל הרחב.
 
כל חדר עוצב בסגנון יחודי, יש בו שירותי תקשורת משוכללים, סגנון העיצוב מודרני, מינימליסטי, עשוי מיקשה אחת, לבן, בוהק בפשטותו, משופע בחומרים טבעיים ובמיוחד באבן, עם אלמנטים מן המזרח הרחוק.
בין האלמנטים הללו – שתי מחרשות הודיות שהפכו לשולחנות, קופסאות עור סיניות ששימשו בעבר לאחסון כובעי קש והפכו ליצירה פיסולית, או פינת ישיבה אינטימית המורכבת משתי כורסאות עץ ענקיות שמוקדש להן חדר שלם, חשוף מכל רהיט או קישוט אחר. המראה מהמם. שאלה נפרדת היא, האם לישבן נוח באותה מידה שהעיניים מתענגות. המלון שוכן מאחורי חזית של שורת בתים ג’ורג’יאניים ששופצו כך, שמי שבא מבחוץ מופתע מהניגוד הקוטבי בין סגנון הרחוב והמלון.
 
אצל יזמים רגילים זה היה הופך לעוד מלון של כמה כוכבים, וזהו. תחת ידיה של הליידי ויינברג הפך המקום ליצירת אמנות בטעם משובח, בעל סגנון ואווירה מיוחדים בכל פינה: החל באריגי הווילונות, עבור לבדי הריפוד, לריהוט ולכלי האוכל וכלה בחדרים המסוגננים, שכל אחד מהם עוצב בסגנון יחודי
 
לא תמיד תעודות ותארים אקדמיים חיוניים להצלחה בקריירה בעולם העסקים והעיצוב. יש עסקים שבהם התכונות החיוניות הן הרפתקנות, קשרים, טוב-טעם ולא מזיקה טיפת מזל. אנושקה המפל היא דוגמה טובה להצלחה על בסיס התכונות הללו. המפל, ילידת אוסטרליה, הגיעה לבריטניה לפני שנים רבות כצעירה בלונדית יפהפייה, בעלת מרץ ואמביציה בוערת להצליח בעולם הבידור.
 
היא לא בדיוק מילאה תפקידים שיקספיריים, אבל היא פילסה דרכה לתוכניות עממיות ולשעשועונים בטלוויזיה הבריטית. משם הצליחה לנתב עצמה אל האריסטוקרטיה האנגלית, והיום הגב’ המפל היא הליידי ויינברג, כלומר – נשואה לבעל תואר אצולה.
מכאן כבר אפשר היה להתחיל להשתעשע ולהשתמש בטוב הטעם השופע שלה. המפל רכשה מבנה, שיפצה אותו והפכה את המקום למלון הראשון שלה. אצל יזמים רגילים זה היה הופך לעוד מלון של כמה כוכבים, וזהו. תחת ידיה של הליידי ויינברג הפך המקום ליצירת אמנות בטעם משובח, בעל סגנון ואווירה מיוחדים בכל פינה: החל באריגי הוילונות, עבור לבדי הריפוד, לריהוט ולכלי האוכל וכלה בחדרים המסוגננים, שכל אחד מהם עוצב בסגנון יחודי.
 
האווירה עשירה בפרטים ובמירקמים, בצבעוניות כהה ואינטימית, ומתקבלת תחושה של עולם אחר, דראמטי, בצבעי אדום, שחור וזהב, ובהשפעות חובקות עולם; הודו, טורקיה ומזרח אירופה משמשים כאן בערבוביה ובהרמוניה, וכל זה מתובל בקריצה קטנה ובחוש הומור
אסתטיקה מול שימושיות


האווירה עשירה בפרטים ובמירקמים, בצבעוניות כהה ואינטימית, ומתקבלת תחושה של עולם אחר, דראמטי, בצבעי אדום, שחור וזהב, ובהשפעות חובקות עולם; הודו, טורקיה ומזרח אירופה משמשים כאן בערבוביה ובהרמוניה, וכל זה מתובל בקריצה קטנה ובחוש הומור. הכוונה כאן היא לתת לאורח תחושה של בית מסוגנן ואלגנטי, מקום לברוח אליו, אולי משום שיש במעצבת המפל-ויינברג משהו מן הצוענייה.
 
כל זה היה בשנת 1985, לא בדיוק תקופת שיא בכלכלה הבריטית, אלא שההשקעה וההומור הוכיחו עצמם. הכוונה למלון "בלייקס" Blakes ברובע קנסינגטון, לונדון. מלון קטן יחסית, יוקרתי, ובעצם אחד הראשונים בעיר שהציע גישה כזו למלונאות, עם דגש על התאמה לקהל יעד ספציפי, לתייר שלא מחפש דווקא את מרכזי הקניות ואת תחנת הרכבת הקרובה, או להתגורר במלון "משפחתי" גרנדיוזי.
 
הליידי ויינברג מקיימת קשרים קרובים עם חבורה גדולה של מעצבים, מתכננים ומבצעים. המוטו שלה הוא: "ביצוע ללא ויכוח", והם מתורגלים להוציא לפועל את רעיונותיה בזריזות וביעילות. היא ידועה כמי שעשתה לצוותים שלה חיים לא קלים, ותיפקדה כדיקטטורית שופעת כישרון. הפיצוי הוא התוצאה הוויזואלית המרהיבה.
 
ב-1989, כשאנושקה המפל נרגעה מפרוייקט המלון (שהוקם כעסק משפחתי שהיא ובעלה עמדו בראשו), שלחה המעצבת ידה בתכנון אופנה עילית. התוצאה – חנות בצ’לסי המוכרת את יצירותיה, שמלת ערב בעיצובה שנרכשה לתצוגה מתמדת במוזיאון ויקטוריה ואלברט, וזכייה בפרס איגוד מעצבי האופנה הבינלאומיים ב-1993. הזדמנות נוספת לעסק שדרש עיצוב, היתה רכישת ספינה טורקית והפיכתה ליאכטה משפחתית, אחת מחמש-עשרה הגדולות בעולם. גם כאן ניכרים הטעם המשובח והשופע של הליידי, שעשתה שימוש בחומרים טבעיים כמו עץ, כותנה לבנה ושחורה, קש, חבלים ועור, וגם כאן התנהלו ויכוחים בלתי פוסקים עם צוות מומחים לעיצוב ימי, שהסביר לגברת שאסתטיקה אינה תמיד דבר פרקטי, במיוחד לא כשמדובר במפרשים, וכי לים דרישות משלו שלא יכולות להתכופף לצו הוויינברגי של "ביצוע ללא ויכוח".
השראה מהמערב ומהמזרח


עיצוב היאכטה נמשך שנה. מאחר שהמפל אינה מעצבת ומשחזרת יאכטות, היו לא מעט קשיים ומכשיר הפאקס עבד שעות נוספות בשיגור דיאגרמות ותוכניות בין מומחים מרחבי העולם. עיצוב הפנים של היאכטה "בלוגה" Beluga עורר קריאות התפעלות לא מעטות, והביא לכך שאנושקה המפל חולמת על צי של יאכטות: בלוגה 1, 2, 3 ו-4, שתושכרנה לשיט תענוגות. בין עסק אחד לשני מסתבר שהיא שלחה ידה גם בעיצוב פנים של מטוס, אך על כך היא אינה מרבה פרטים. פרוייקט נוסף שלה, הוא עיצוב חנות עבור לואי וואיטון Luis Vuitton, בית אופנה לתיקים ולמזוודות שעבורו היא עיצבה סידרה של עטים, כדי שאפשר יהיה לחתום על המחאות בצורה מסוגננת.
 
למרות המראה השונה בתכלית בין המלון הראשון והשני, "המפל" הוא בכל זאת שלוחה של המלון הראשון, "בלייקס", והעיקרון באירוח זהה בשניהם: ליצור מקום מרגיע שבו אפשר לחלום ולהתחדש. פרוייקטים נוספים שבהם התנסתה המפל הסוערת והמיוחדת, הם בתים פרטיים בניו-יורק, בשטוקהולם, בטורקיה ובמאיורקה, מועדון פולו בדובאי ותיאטרון ומלון באיסטנבול.קשה להציג שאלות לאנושקה המפל. תשובותיה מוכנות מראש, כאילו נוסחו בידי יחצ"ן. היא אף פעם לא מהססת, מתמהמהת בתשובה, מה שיכול היה לרכך מעט את הביטחון ואת הסופר-מקצועיות. היא מסבירה שהקריירה שלה כאוטודידקטית התפתחה, מפני שגישתה לעיצוב היא רוחבית ורב-צדדית, תוך התעלמות מן המושג "אי-אפשר".
 
ויינברג: "אני מתפעלת מן הפרופורציות הקלאסיות בעבודותיו של סר סואן". את גישתה הבסיסית לעיצוב היא מגדירה כ"מעוגנת בקלאסיקה, תוך שימוש דראמטי באור ובצל". היא סומכת על טעמה הטוב ועל התושייה שלה
 
היא שואבת השראה מן המזרח ומן המערב, ומתבלת במעט רומנטיקה, תוך חיפוש מתמיד אחר יופי ואסתטיקה. הארכיטקט שממנו הושפעה ביותר הוא סר ג’ון סואן Sir John Soane, שנפטר במאה שעברה והיה בין השאר אחראי על תכנונו מחדש של הבנק אוף אינגלנד. ביתו הפך למוזיאון של אוספיו הרבים, ולאחר מותו הוא הותיר אותו לעם הבריטי.
ויינברג: "אני מתפעלת מן הפרופורציות הקלאסיות בעבודותיו של סר סואן". את גישתה הבסיסית לעיצוב היא מגדירה כ"מעוגנת בקלאסיקה, תוך שימוש דראמטי באור ובצל". היא סומכת על טעמה הטוב ועל התושייה שלה. לדבריה, "קצת חוש הומור לא מזיק, בבריטניה ומחוץ למגרש הביתי". הצוות שהיא מעסיקה מוגדר על ידה כבינלאומי ורב-כישורים, והיא כמובן הכוכב הראשי בגלקסיה הזו.
 
תוכניות לעתיד הן פתיחת מלון "בלייקס" באמסטרדם בשנה הבאה, ו-Blakes pour la Maison. הכוונה כאן לסגנון חיים שלם, החל מבדי ריפוד, טפטים, תפירה עילית, קוסמטיקה, אריזה, כובעים ואפילו אביזרים לליטוש ציפורניים. אין ספק שאנושקה המפל חובקת עולם.

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה