כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

אדריכלות בארץ  //  נסחף עם הרוח

נסחף עם הרוח

צבעוני, נועז, אחר – המעצב האיטלקי פביו נובמברה פראי וחושני בעבודתו ובאישיותו גם יחד

מאת: תמר פלדמן צילום:


מאז 1966 אני מגיב לאלה הקוראים לי פביו נובמברה.
מאז 1992 אני מגיב לאלה הקוראים לי ארכיטקט. אני מחלק חללים בריק על ידי ניפוח בועות אוויר ואז אני מעניק כמתנות, סיכות חדות כדי להבטיח שלעולם ‘אתנפח’. ריאותי מלאות בניחוח המקומות שבהם נשמתי, ואם עצרתי את נשימתי הרי זה רק כדי להישאר.
כמו אבקת הפרחים אני נותן לעצמי להיסחף עם הרוח, משוכנע שאני יכול לפתות את כל הסובב אותי . אני רוצה לנשום עד שאיחנק אני רוצה לאהוב עד שאמות”.

הטקסט הקצר הזה הפותח את האתר של נובמברה הוא רק הכנה לדמות הסוערת שכתבה אותו. פביו נובמברה, אדריכל איטלקי צעיר המתמחה בעיצוב פנים ומוצר ופועל באירופה ובארצות הברית. קשה לנתק את אישיותו המתפרצת והופעתו החושנית, הפראית של נובמברה מדרכו המקצועית. האיש, המטיף לפריצת גבולות יום-יומית, מופיע בחולצת בטן, קעקוע של צמיד נחשים על זרועו העליונה וכל כולו אומר – “עכשיו אני מופיע”.

“יש ניגוד בין להיות מינימליסט וצעיר. כשאתה צעיר יש לך בעיות בנפש ובגוף. כדי להגיע לאיזון, לתנועה המדויקת, למינימליזם, נדרש זמן. אני חושב שאם אהיה מינימליסט זה יהיה בעוד שנים רבות. מעצבים צעירים ואף הבוגרים צריכים קודם כל לשבור גבולות בכל יום"

אשר למפגשים עם לקוחות, הוא מודה בפה מלא שלעולם אינו בא עם תוכניות אלא פשוט נכנס לחלל ומתאר להם את התוצאה הסופית. כמיצגן מלידה המשתמש בכל גופו, במימיקה מגוונת ובתנועות ידיים רחבות, לא קשה לדמיין אותו עושה זאת בהצלחה מרובה.
לדבריו, כשהוא נכנס לחלל נתון הוא מחפש קודם כל את החוויה. נובמברה למד קולנוע אך החליט שעדיין אינו בשל להיות במאי, ובעבודתו הוא מנסה בעיקר להעביר סיפור. דבריו רצופים בדימויים השאובים מעולם התיאטרון והקולנוע. הוא מדבר על מציאת ה”מחווה” האישית של המעצב, על הצורך בקונוונציות למען תקשורת בריאה, אבל מיד מסייג ואומר שלעתים יש לבטל אותן.

רוב העבודות שלו פרועות, הן רעיונית והן חזותית. את הגל המינימליסטי בעולם העיצוב הוא משווה לאמנויות הלחימה; מציין את האימון המפרך רב השנים שנועד להשיג את התנועה המדויקת החדה והחד פעמית.“יש ניגוד בין להיות מינימליסט וצעיר. כשאתה צעיר יש לך בעיות בנפש ובגוף. כדי להגיע לאיזון, לתנועה המדויקת, למינימליזם, נדרש זמן. אני חושב שאם אהיה מינימליסט זה יהיה בעוד שנים רבות. מעצבים צעירים ואף הבוגרים צריכים קודם כל לשבור גבולות בכל יום”. מבחר העבודות שלו מחזק את ההרגשה שהוא פועל מתוך היצר. “אתה צריך להביא את עצמך לכל פרויקט”, הוא אומר. “אם אתה אוהב אנשים, זה צריך להיראות”.

המועדון מוקף העתקי ענק של ציורי גוף האשה מעשה ידיהם של ולסקז, אינגרס ואמנים אחרים. ספות ישיבה הסמוכות לקירות כמו נהפכות לחלק מהתמונות, כך שהיושב בהן בעצם יושב בתוך גוף האשה. זו החוויה שהתכוון נובמברה ליצור: “אנשים יכולים להיכנס לציור, להרגיש את הדימוי על הגוף. זהו בעצם שיעור בתולדות האמנות – וחוויה טוטאלית"

נובמברה אוהב אנשים, ובעיקר נשים, ומייחס חשיבות מרובה לאהבה, לתשוקה ולקשר שלה עם תרבות השתייה. מעל הבר במועדון “דיווינה” שעיצב במילנו תלויה התמונה “מקור העולם” של קורבט, המציגה איבר מין של אשה, הלא הוא המקום שממנו אנו באים. התמונה, שאינה משאירה שום מקום לפרשנות, היא חלק מהחוויה הטוטאלית שניסה ליצור במקום. “ההנחיה היחידה שקיבלתי מהלקוח היתה שם המועדון: ‘דיווינה’. זה הספיק לי כדי ליצור את הסיפור” הוא מספר. “מישהו אמר, גברים ממאדים ונשים מוונוס, ואכן, למרות השוני בתפישת העולם גברים ונשים תמיד נמשכו אלה לאלה. יש איזשהו קסם בעובדה שהחיים מתחילים במקום שבו אנו מתחברים. תמיד נדהמתי מהעובדה שהאשה היא היולדת ומעניקת החיים. גברים יוצרים עצמים, נשים יוצרות חיים. גוף אשה עירום הוא התמצית הטהורה ועובדה זו הניעה אמנים רבים להאלהה של האשה”.

המועדון מוקף העתקי ענק של ציורי גוף האשה מעשה ידיהם של ולסקז, אינגרס ואמנים אחרים. ספות ישיבה הסמוכות לקירות כמו נהפכות לחלק מהתמונות, כך שהיושב בהן בעצם יושב בתוך גוף האשה. זו החוויה שהתכוון נובמברה ליצור: “אנשים יכולים להיכנס לציור, להרגיש את הדימוי על הגוף. זהו בעצם שיעור בתולדות האמנות – וחוויה טוטאלית”.

לפסיפס הזכוכית תפקיד חשוב ביצירתו, והוא משלב אותו כמעט בכל פרויקט בדרכים המיוחדות לו

נראה כי הוא יוצר מתוך סיפור פנטסטי המתפרץ מראשו ונהפך לחלל מוחשי. כשהתבקש לעצב חנות לארנקים וחגורות מעור תנין בניו יורק, הגה דמות של “אלוהי התנינים” והחנות היתה למקדש למענו. הוא ביקש להפוך את פעולת הקנייה לתהליך קסום.

לפסיפס הזכוכית תפקיד חשוב ביצירתו, והוא משלב אותו כמעט בכל פרויקט בדרכים המיוחדות לו. הוא מכהן גם כמנהל העיצוב של
BISAZZA, חברת פסיפס ספרדית ותיקה שלמענה עיצב אולם תצוגה בברצלונה. הוא מספר כי בפגישה הראשונה עם נציגי החברה אמרו האחרונים משפט שנחקק בזיכרונו והיה אבן היסוד לעיצוב החלל: “כאן בספרד יש לנו אמרה: כדי לתת משמעות לחייך עליך לעשות שלושה דברים: לטעת עץ, לכתוב ספר ולעשות תינוק”. במלים אחרות, על פי נובמברה, “עליך לנקוט פעולה יצירתית כלשהי”.

נובמרה התייחס לאימרה ככתבה וכלשונה, בפרשנות משלו כמובן: הוא “יצר תינוק” מכיוון שזו היתה לו היצירה הראשונה במסגרת עבודתו עם החברה, את הספר “כתב” בחלל בעזרת הצבעוניות המשתנה והדינמית וה”יער” קרם עור וגידים בעזרת שורת עמודים שכבר היו במקום ועמודים בגבהים שונים ש”הצמיח” מרצפת הבטון. העמודים מצופים במגוון הפסיפס של החברה.

שימוש מתוחכם נוסף בפסיפס עשה נובמברה בחלל צר וארוך שהתבקש לעצב בו בר, גם הוא בספרד. מתוך נקודת הנחה שאף אחד אינו רוצה להיכנס לבר ריק, כי הרי חלק מהעניין הוא לפגוש אנשים אחרים, ניסה נובמברה ליצור תחושה שהבר רוחש פעילות תמידית

אחד הקירות צופה בגוני ירוק כדי להעצים את התחושה האורגנית. הקיר ממול צופה דווקא בלבן ובו נישות בצבעי יסוד, לייצוג תמונת נוף עירונית. הכוונה היתה לחבר בין הטבע לנוף האורבני.

שימוש מתוחכם נוסף בפסיפס עשה נובמברה בחלל צר וארוך שהתבקש לעצב בו בר, גם הוא בספרד. מתוך נקודת הנחה שאף אחד אינו רוצה להיכנס לבר ריק, כי הרי חלק מהעניין הוא לפגוש אנשים אחרים, ניסה נובמברה ליצור תחושה שהבר רוחש פעילות תמידית. הוא כמובן ניסה גם למצוא דרך ליצור אשליה אופטית שתרחיב את החלל. את הקיר מול בר ההגשה ציפה במראה, בתוכה חתך תבניות בדמות אנשים שהאיר מצדו האחר של הקיר. בריצוף הפסיפס יש צל מובנה של הדמויות המוארות על הקיר. האפקט מהמם בפשטותו ובדרך שהוא פועל. כל המביט מבחוץ כשהבר ריק מחכה לשמוע את שקשוק הכוסות והמולת האנשים המתחככים זה בזה.

נובמברה הולך בעקבות עולם הפנטזיה והדמיון העשיר שלו ובה בעת מרבה לצטט פילוסופים וסופרים למן הקלאסיקה ועד הספרות המודרנית. הוא יוצר מתוך הטריפ הפרטי שלו, מתוך התחשבות מועטה בטרנדים. צבעוני, חצוף ונועז, מניע אותו הרצון להעביר את הגירוי שהוא חש אל הקהל שלו.

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה