כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

עיצוב בתים פרטיים  //  מעולם לא עברו דירה

מעולם לא עברו דירה

לסיפור שהתחיל בשנות החמישים ב"בטונדה" קטנה יש התחלה המשך והתחלה חדשה. בית פרטי אחד ששזור בו סיפורה של המשפחה המתגוררת בו

מאת: צילום:


בתמונה למעלה: מרפסת סגורה בצורת האות ר' מקיפה את הסלון.

משפחה יצירתית שעל דגלה חרוטה סיסמת האהבה, יצרה מבלי משים בית שנעים להיכנס אליו. את עיצוב הבית הכתיבו הצרכים והווי החיים.
בסיפור המשפחתי ארוגים כמעשה מקלעת שני נושאים מרכזיים, אהבה לפרט, לקהילה ולאומנות. אסתי, שבמשך שנים רבות ניהלה מתנסים, עברה הסבה מקצועית והיום היא מאבחנת ומטפלת בצבע ואמנות, את הסטודיו שלה, כסימבול להתחלה, היא מיקמה ב"בטונדה" שהייתה המבנה הראשון בחצר הבית, אותו מעולם הם לא עזבו.

אודי, מנהל בית ספר שדה ואיש שב"כ לשעבר מחזיק יחד עם שותפו אברהם רדליך בשתי חברות, האחת, "סימני דרך", חברה לטיולים בארץ והעולם והשנייה, "א.א. תבנית ותצוגה", המייצרים מחומרים פולימריים מורכבים גופי תלת מימד.
בשיחה עם אסתי ואודי, שייצגו בכבוד רב גם את שלושת ילדיהם, הרגשתי איך הבית התרחב וקיבל את גווניו ואופיו המיוחד.

איך אתה מגדיר את חלקך בבית?
אני המוציא לפועל, ולא רק בבית גם במפעל בו אני מעסיק כ-40 איש ביניהם, פסלים, ציירים, שרטטים, אומני עץ מתכת וצבע, אדריכלים ומעצבים. רעיונות שעולים עוברים דרכי, מקבלים את הסכמתי לביצוע ואני דואג ליישומם, כך במפעל ובבית גם. כאן, בבית, אסתי מחליטה ואני מבצע, התוצאה, שאני אוהב כל פינה בבית. אני מסוגל להתעורר באמצע הלילה לשבת מול בריכת הדגים להקשיב לפכפוך המים, לטייל בין העצים להתבונן בפסלים ולחזור ספוג הנאה למיטה. לשאלתך, חלקי בבית טמון בביצוע ובהנאה ממנו.  

האם אתה מגדיר את תחום התעסקותך כאמנות, אותה אתה גם מציג בביתך?
המפעל שהקמנו לפני 22 שנים נתן מענה לאמנים רבים שלא הצליחו להרוויח את לחמם. אני מאמין שאם לאדם נוח עם הסובב אותו, וגם אחרי שנים רבות אני נהנה להסתכל על הפסלים שסביבי, והפרה החדשה שהבאתי הביתה עשתה טוב לאסתי ולי ויחד קיבלנו אותה בחיוך, זו עבורי אמנות גם אם אחרים יחשבו שזה קיטש, אמנות בשבילי זו האסתטיקה שעושה לי טוב ולא פרשנות.

מה הקשר שלך ליזמות העירונית של פסלים למען הקהילה?
קודם להקמת חברת הפולימרים הקמתי יחד עם חברי מימים אברהם את חברת הטיולים, והוא, שהיה מזוהה עם פיברגלס ופלסטיק, קיווה שלעולם לא יעסוק יותר בייצור ואת ימיו יבלה בחיק הטבע, אולם הגורל תכנן אחרת, חצי שנה לאחר הפעלת חברת "סימני דרך", פנה לאברהם טד אריסון, אביה של… וביקש ממנו פסל לאחת מהאוניות שבאותה עת בנה בפינלנד, בתחילה בקשתו נדחתה על ידנו, אולם, במחשבה שנייה, כשהבנק נושף בעורפנו, הסכמנו לקבל את ההצעה ובכדי להוציא חשבונית שתתאים לאופי העבודה הקמנו את החברה ומאז הכול היסטוריה.

כך החלה החברה שלימים ביצעה מייצגים בשבע רשויות מוניציפאליות. היוזמה שלי, את הרעיון שאבתי מהפרות בניו-יורק והמוסים בטורנטו. באתי עם הצעה לעיריית תל-אביב, (אחרי וותק של 19 שנים בביצוע עדלאידות) להחיות את ה"גמל המעופף" שהיה סימלה של גני התערוכה הראשונים בתל-אביב. קיבלתי הסכמה מיידית, אולם, אחרי זמן קצר הוחלפה הדמות בפינגווינים בגלל נותן החסות לפרויקט. הרעיון מחבר בין גורמים רבים, העירייה, נותני החסות המעניקים לקהילה, אמנים הזוכים בחשיפה תקשורתית ובתום הפרויקט גם להחזר ורווח כספי לאמנים, וחשוב ביותר תמיכה כספית למטרות חברתיות שונות כמו, נפגעי טרור ואחרים. כי אחרי שאנחנו יוצרים את הדמות הבסיסית, אמנים מעטרים, מוסיפים ומשנים בהתאם לסגנונם, הדמויות מוצגות במשך כחודשיים ברחבי העיר ואחר כך הן מוצעות למכירה פומבית, אחוז מסוים מההכנסות שנקבע מראש מחולק בין האמנים והשאר מועבר למטרה קהילתית חברתית שגם היא נקבעת מראש. עד היום ביצענו שבעה פרויקטים כאלה בשבע ערים. אני מאושר שהעיריות שיתפו איתי פעולה המאפשרת לי להיות שותף ולא רק יצרן, בפעולה קהילתית כל כך מוצלחת כשהיוזמה כולה שלי.

בסיפור המשפחתי ארוגים כמעשה מקלעת שני נושאים מרכזיים, אהבה לפרט, לקהילה ולאומנות

משפחה א"א
אסתי מלכת הבית ושהאות הראשונה בשמה משלימה את הכותרת של א' א' בסדר האותיות של יתר בני המשפחה הצטרפה לשיחה, והסבירה, אודי ואסתי הם כאמור הא' , בר, הבת הבכורה שמשרתת היום בחיל הים היא ה-ב' גל, תלמיד בתיכון וספורטאי מבטיח זה ה-ג' ודן בן העשר סוגר עם האות ד' את המצולע שיוצר את המסגרת המשפחתית הקרובה. אסתי העוסקת בין היתר במנדלות, שיטה עתיקה מאד לאבחון וטיפול  ביצירת מעגלים ברמה אישית וקבוצתית, מעצבת את משפחתה במעגלים מתרחבים שעשו במשך השנים את ביתם המשמש את כל בני המשפחה כאכסניה לאירוח חברים וקרובים.

איך זה התחיל?
נולדתי במושב באחד מהבתים הסמוכים, המשק הזה היה שייך לדודי שבמשך שנים גר עם משפחתו בבטונדה, שהיום אני מפעילה בה את הסטודיו שלי. בשנות החמישים נבנה הבית החדש בו לאחר מכן, התחלנו את בניית המשפחה שלנו. הבית שכל שטחו היה 45 מ"ר מהווה עד היום כמרכז הפעילות המשפחתית שלנו, בחלל שפעם היה המטבח הצבנו את המחשב המשמש את כל בני המשפחה, אני דוגלת בשיתוף פעולה, ויתור והתחשבות בצרכים של אחרים, מראש התנגדתי שיהיה לכל אחד מחשב אישי בדיוק כמו שאין לכל אחד מכשיר טלוויזיה בחדר, ה"ביחד" חשוב לי יותר מהנוחיות המקובלת היום, דבר שמשאיר אותנו כמשפחה מאוד מגובשת, גם אם לפעמים זה לא כל כך נוח. בבית הקטן גרנו עם שני הילדים בחום ואהבה, עד היום בר, מתגעגעת לבית שדמה בצורתו לבית של "מיץ פטל", ה-45 מ"ר הראשונים עד היום מהווים את ליבת המשפחה והאזורים המורחבים משמשים יותר כמועדון.

במרפסת הסגורה העוטפת בצורת האות ר' את הסלון, שולחן ביליארד קטן, משחק כדורגל שולחני, פינת טלוויזיה, בה מרבצי ישיבה נוחים, פסנתר עתיק עליו פורט גל מלווה בגיטרה של בר כשברקע, אפשר לשמוע את אימוניו  של דן על התופים. על כל האזור הציבורי משקיפים ממפלס מוגבה מעט, בו מוקם שולחן אוכל למספר רב וקבוע של סועדים ומטבחה של אסתי ממנו היא חולשת על הנעשה בבית, ועל הנכנסים והיוצאים.

אני אוהב כל פינה בבית. אני מסוגל להתעורר באמצע הלילה לשבת מול בריכת הדגים ולהקשיב לפכפוך המים

איך כל אחד מבני המשפחה תרם למראה הנוכחי של הבית?
בר, עיצבה את החדר שלה לבד כולל ביצוע של רוב הדברים, תרומתו של אודי בולטת בכל פינה בעיקר בעיצוב הגן שבו אנו מבלים את רוב ימות השנה. לחורף הוספנו חממה. יותר מאשר עיצוב יזום של כל אחד מבני המשפחה הצרכים הם שכיוונו את העשייה. ראשית, מהיום שאני זוכרת את החצר הזאת, עוד בתור ילדה קטנה, לא הרסנו שום מבנה, להוציא מספר קירות פנימיים בשטח של ה-45 מ"ר, הכול נשאר עומד על תילו.

כשהרחבנו את הבית והגענו למטבח ידעתי מראש שאני רוצה מטבח בנוי, לא הגדרתי בנוסח מה והסגנון לא היה חיקוי של דבר אחר. שני דברים הכתיבו לי את המראה, התקציב והנוחיות. במשך שנים פתחי ארונות המטבח כוסו בוילונות עד שבשלב מאוחר יותר עשינו את דלתות העץ, החלונות הגדולים עם האדנים הרחבים משמשים לי כנקודת תצפית ומקום אחסון לפרטים יקרים לי נוסטלגית, אגרטל אהוב של דודתי, או מיכל עשוי אלומיניום בו סבתי הייתה מודדת ליטר או חלק ממנו של חלב לחביצת גבינה, ציפורים מפולין ופרי הדר מהגינה. מעבר לכך, בגלל שמעולם לא עברנו דירה ולא נאלצנו לוותר על דברים שיתאימו לבית חדש. אני מאד מעודדת ואפילו דוחפת את ילדי ליצירה, דן שבנה לעצמו בית על העץ יצא איתי גם לצייר בטבע, על אף שבתחילה סירב בטוענה שזה מתאים יותר לבנות בסופו של דבר נהנה ואף הביא תוצאות, כולם מנגנים ואם נראה לי שחשוב לראות הופעת בלט, גם אודי המהווה מודל לחיקוי בא ואז גם הבנים במשפחה באים איתנו ונהנים. אולי השפעת האמנות על גווניה הרבים לא משתקפת במישרין בעיצוב הבית אבל ללא ספק יש לכל דבר השפעה, גם אם היא עקיפה.

מה הפינה האהובה ביותר עליך בבית?
אני אוהבת את כל הבית, בכל פינה יש את רגעי האושר השמורים לה. כשכולנו יחד אנחנו אוהבים להיות סביב המחשב או בפינת הטלוויזיה, כשמצטרפים החברים המרכז עובר בעיקר לחצר, אני אוהבת לבשל במטבח הפתוח לכל הכיוונים, והיום בקריירה החדשה שלי אני נהנית בסטודיו שלי שבמסגרת עבודתי אני גם חולשת על החצר בו ממוקם עץ המשאלות ומשטח הכדור סל עליו מציירים המטופלים מנגלות עם צבעי חול. יש כל כך הרבה פינות בבית איך אפשר לבחור אחת?

האם יש לך חלום על בית אחר במקום אחר?
יש הרבה משפחות בהם ההורים מספרים לילדיהם על ביתם הראשון, על מגורי ילדותם, אני פשוט מוציאה אותם לחצר ומספרת להם על כל אבן המוכרת לי מזה שנים, אני לא יכולה לתאר את עצמי ומשפחתי במקום אחר. השורשים שלנו כאן עד אחרון העלים בקצה הענפים.

 גם אם אחרים יחשבו שזה קיטש, אמנות בשבילי זו האסתטיקה שעושה לי טוב ולא פרשנות.

עוד בנושא

עיצוב בתים פרטיים

פנים, חוץ והבית שביניהם


אקווריום ענק בפינת האוכל, אלמוגים צבעוניים בסלון, וחדר רחצה שמדמה ליקוי חמה. הבית הזה בהחלט הצליח ליצור קשר בין פנים וחוץ

עיצוב בתים פרטיים

שומר על השקט: בית נורדי בעיצוב רגוע


קורות עץ חשופות, צבעוניות בהירה וקו עיצוב רגוע מאד – הבית הזה אולי נראה כמו בקתה סקנדינבית, אבל נמצא באמצע הקיבוץ

עיצוב בתים פרטיים

לחשוב מחוץ לתמונה – הכוח בשילוב אמנות בבית


כלפי חוץ המבנה נראה שגרתי ופשוט, אך כשנכנסים פנימה מבינים מיד שהעיצוב והאמנות בבית משחקים תפקיד מרכזי ביותר

עיצוב בתים פרטיים

למה לי אורבני – בית בעיצוב צעיר ונקי


קיר בטון, רצפת עץ והרבה צמחייה ירוקה – ככה הצליחה המעצבת לשלב בין עיצוב אורבני מחוספס לבין מראה מוקפד ונקי

תגובות

כתיבת תגובה