כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

בתים משופצים  //  דירה כסטודיו

דירה כסטודיו

היא אמנית רב-תחומית, הוא טייל, סופר ועיתונאי. ביחד הם שימרו ושחזרו בית עתיק לארמון פרטי שכל הזמן משתנה

מאת: דקל גודוביץ, מגזין בניין ודיור צילום: שי אפשטיין


הכניסה לביתם של קרין ויגאל צור ושני ילדיהם מהווה נקודת מוצא למסע סובב יבשות וזמנים, שמתחיל במרפסת גג ים-תיכונית עם סוכת גפנים, עצי תאנה וזית ושובך יוני דואר מטופחות. ראשיתו של המסע לפני 135 שנה, עת התיישבו ראשוני יהודי יפו מחוץ לחומות העיר באזור שוק הפשפשים של היום. הבית האירופאי-טורקי עבר שחזור בידי בעליו היצירתיים, ללא כל התערבות אדריכל, ופזורים בו חפצים מזמנים וממקומות שונים שהביאו ושיצרו בעלי הבית מתוקף עיסוקם. יגאל הוא סופר ועיתונאי המוכר מתוכניתו "מסביב לעולם ב-80 $", המטייל ברחבי העולם ואף חווה ביקור מרתק ומסוכן בעיראק. זוגתו קרין היא אמנית רב-תחומית השולחת ידה בעיקר בעבודות קרמיקה שימושית ובפיסול קרמי.
 
עבור שניהם משמש הבית גם כסטודיו – יגאל בחדר העבודה עם המחשב והספריה, וקרין בבית כולו המשמש כגלריה לעבודות הקרמיקה שלה, כדוגמת מנורות הפרחים, סדרת הטורסו הנשי במחוך, סדרת הנעליים ואפילו כמה ציורים קטנים המרוכזים ליד דלת הסלון. גם ארון הברזל הגדול שבסלון הגיע היישר מהסטודיו אחרי ששיפצה אותו, וכיום מונחת עליו הטלוויזיה לצד עבודות שהציגה, בין השאר, בביאנלה האחרונה לקרמיקה בגלריית פריסקופ. לאחרונה היא אף יצרה חמישה תיקים מקרמיקה בהשראת קולקציית הקיץ של מעצבת התיקים דניאלה להבי.
 
הבית עשיר בחפצים כמו אישה שמרעיפים עליה נשיקות ועדיים. אפשר לומר שהייתה כאן אהבה ממבט ראשון?
"קרין עמדה על המדרגות בחוץ ואמרה מיד 'כן!' אפילו בלי לראות את הבית", נזכר יגאל. "לעומת זאת אמא שלי באה אחריה, פלטה רק 'אוי ויי זמיר', התעלפה וברחה. צריך לזכור שכשאנחנו הגענו לפה לפני 15 שנה, היו שלושה דיירים בכל הרחוב! כל השאר היו מפעלים קטנים כמו הדירה הזו, שהייתה בכלל מפעל לייצור נעליים. עד היום אפשר לראות סימנים של המקומות שבהם עמדו מכונות הייצור, כמו בפינת הסלון שבה יש הגבהה של בטון אדום לתמיכת המכונה, או סימני החלודה על הריצוף ממכונות הפלדה הכבדות".
 
הריצוף בהחלט מושך את העין.
"זה טראצו איטלקי שחשפנו מתחת להמון שכבות של דבק מגע שהשתמשו בו לנעליים בארבעים שנות המפעל. אלה לא אריחי שומשום מצוירים המוכרים מהבניינים הערביים של יפו".
 
ומה עם חמשת מגני הדוד בכניסה?
"גרה כאן משפחה יהודית אמידה ממוצא אירופאי", מספר יגאל. "מצאתי שאחד מבעלי הבית היה אדון טרייביש, מנהל הדואר. כל הבנייה שלהם היא אירופית ולא ערבית מקומית קלאסית. למשל תקרת העץ בסגנון אירופאי עם פריז כפול, שהיום שאף אחד לא מייצר, אפילו לא בטורקיה".
"כשרצינו לשחזר את הפריז", מספרת קרין, "עוד לא היו בארץ קרניזים מגבס, אז אפשר לראות בסלון שהשתמשתי במסגרות מוזהבות של תמונות. גם לא היה פה חלל מרכזי – הדיוואן הערבי – שסביבו החדרים, אלא כל חדר עמד בפני עצמו, ואנחנו בחרנו למקם בחדר המרכזי את המטבח ואת חדר האוכל כמקום התכנסות".
 
ולשים על השולחן סרוויס אירופאי יוקרתי של רוזנטל…
"זאת ירושה מאמא שלי מלפני 80 שנה שאני מוציאה באירועים חשובים", צוחקת קרין. "אבל ביומיום אנחנו אוכלים רק בכלים שאני עיצבתי. אפשר לראות למשל את הכוסות תלויות על הקיר במטבח. בכלל, את כל המטבח עשינו לבד. בנינו בלוקים מחופים בפסיפס שהדבקתי בעצמי, ומעליהם יציקת מוזאיקה לבנה שעשינו בעצמנו. קניתי ארונות בהזמנה מנגר וצבעתי אותם בפוליטורה כהה, כך שיתאימו לשולחן האוכל משוק הפשפשים שלמטה".
 
באמת אפשר לראות בבית השפעה חזקה מהשוק. ודאי מפתה מאוד לעבור שם כל יום בדרך הביתה, לראות משהו יפה ולהעלות אותו מיד למעלה.
"בדיוק. ובגלל שאני מתעסקת באמנות אני לוקחת את הרהיטים ומתאימה אותם לאופי שאני רוצה לתת לכל חדר. למשל בחדר השינה רציתי גוונים אדומים וזהב, אז לקחתי שידה בצבע קרם פשוט ועיטרתי אותה בזהב על רקע אדום. גם את דלת העץ צבעתי מבפנים באדום ומבחוץ השארתי בטורקיז. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל משני צדי המיטה יש ארוניות ברזל שחורות של מיטות בית חולים".
 
לצד הפריטים הרבים מהשוק יש רק מעט מהטיולים של יגאל בעולם, פרט לכמה תצלומים במבואת הכניסה.
"אני לא נוהג להביא מזכרות", צוחק יגאל. "לפעמים אני מביא איזה שטיח אתני או בד וקרין כבר מרפדת איתו משהו, כמו הכורסה בבד סיני צהבהב בסלון".

"המוטו שלנו בשיפוץ היה ללכת לפי הרגש, עם מה שמגלים תוך כדי עבודה ומה שהבית רוצה להיות, וככה חשפנו את הצבעים"
 
בבית ניכרות נגיעות של יופי מעשה ידי קרין ובעידודו של יגאל – עיטור ביד חופשית של משקוף הכניסה בחדר ההורים, ויטראז'ים בסלון ובמטבח, ריפוד וצבע לרהיטים ולדלתות. קמין עצים מחמם את הבית וארובתו עולה לתקרה הגבוהה (חמישה מטרים בחדרים ושמונה מטרים בסלון מתחת לגג הרעפים). את התקרה שיפץ יגאל בעזרת כמה עובדים, ואת הצבעים העזים של הבית, בגוון הדומה ככל הנראה למקור, חשפו השניים יחד. הכחול של תקרת חדר האוכל, למשל, חוזר שוב כפאנל בצבע שמן בתחתית הקירות, חידוש שלא היה במקור.

"המוטו שלנו בשיפוץ היה ללכת לפי הרגש, עם מה שמגלים תוך כדי עבודה ומה שהבית רוצה להיות, וככה חשפנו את הצבעים", מסכמת קרין. "אני פשוט לא יכולה לראות את כל הבתים הלבנים, הנקיים והמודרניים שאדריכלים תכננו לפרטי פרטים, השקיעו בהם כל כך הרבה כסף, ואז נכנסים לגור בהם ולא משנים יותר כלום. מבחינתי הבית הזה כל הזמן משתנה, מתחדש וממשיך לעבוד. אנחנו יותר מדי יצירתיים ועם פחות מדי כסף בשביל להחליט שזהו, הבית גמור ומושלם. הנה, רק לא מזמן סיימתי את הוויטראז' בסלון".
 

עוד בנושא

בתים משופצים

משתיים יוצאת אחת: איחוד דירה מפוצלת


אחת לכמה זמן מגיע שיפוץ מהפכני באמת. בפרויקט הזה התבקשה המעצבת לסייע באיחוד דירה מפוצלת ובהפיכתה למרחב מואר, נעים ומדויק

בתים משופצים

מהמרתף ועד לגג – שיפוץ מקיף שלא פספס שום פרט


החלונות הוגדלו, חדרי השינה תוכננו מחדש ועליית הגג המוזנחת קיבלה סוף סוף תפקיד. תהליך שיפוץ מקיף שרענן את כל הבית

בתים משופצים

פחות מרפסת, יותר חדרים – הרחבת הבית ששינתה את הכול


איך הופכים דירת שלושה חדרים צפופה לפנטהאוז ומפנק? אחרי תהליך ממושך של הרחבת בית וחלוקת חלל מחודשת הגיע הפתרון

בתים משופצים

הדרך לבית ייחודי מתחילה בתכנון נגרות


עם חלוקת חלל חדשה, בחירת חומרים מדויקת ונגרות אישית מותאמת, הצליחו האדריכליות להפוך את הבית הישן למשהו אחר לגמרי

תגובות

כתיבת תגובה