כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

מעצבים מעניינים  //  הטור של חדוה: מטחנות הצדק

הטור של חדוה: מטחנות הצדק

על קרדיט, זכויות יוצרים ועל מאבק ארוך שהסתיים באמירה ברורה: כל מעצב או אדריכל אחראי לשאלה "מי באמת עיצב את הבית שלי"

מאת: חדווה אלמוז, עורכת מגזין בניין ודיור צילום: עמית גרון


שבע שנים של שיחות עקרות, מעורבות עורכי דין, השתתפות בישיבות בית משפט שהיו מרוחקות חודשים רבים אחת מהשנייה והוצאות כספיות מיותרות לחלוטין, הסתיימו בשעה טובה לפני מספר ימים.  על מה מדובר? הסיפור המלא מיד.

 
ספור המעשה החל לפני שבע שנים עת פורסמה בגיליון "בניין ודיור" מספר 91 כתבה על בית בקיסרייה שנבנה ועוצב בסגנון מרוקאי. הבית, שגם כיכב בתוכנית "קחי אותי שרון", עניין קוראים רבים, אם בזכות עיצובו המרוקאי, הדי הרכילות שסבבו אותו בגין תוכנית הטלוויזיה ומעצם העובדה שנבחר להתפרסם ב"בניין ודיור".
 
הכתבת נשלחה לראיין את בעל הבית שביקש לפרסם את הבית במגזין אך דרש להשאר בעילום שם ודרישתו כובדה. בעל הבית הצהיר חד משמעית שהוא ורק הוא היה אחראי על עיצוב הבית וכפי שניתן לקרוא בכתבה צויין בה שחיקוי הבנייה המרוקאית והעתקתה לארץ אילץ את הדייר להרבות בנסיעות למרוקו והוא אף הביא משם כמות לא מבוטלת של מכולות מלאות בחומרים, רהיטים ופריטים אוטנטייים שהשלימו את המראה עליו חלם. בעל הבית התכחש לנוכחותה של מעצבת או יותר נכון הנדסאית אדריכלות בתהליך הבנייה ועיצוב הבית ומשום כך, מן הסתם לא ניתן לה קרדיט.
 

זוית בבית המריבה.
 
פנייתה של ההנדסאית שדרשה את הקרדיט המגיע לה על פי דעתה, לא אחרה לבוא. תגובתי לפנייה זו שלה הייתה משולבת: מחד נערכה בדיקה נוספת עם בעל הבית ותשובתו נשארה נחרצת כבתחילה ובמקביל פנינו לרשויות בהן מופיע שם האדריכל החתום על התוכניות וגם שם לא הוזכר שמה של התובעת. מנגד, לאור פנייתה אלינו הוצעו לה שלוש הצעות: האחת, שבגיליון שייצא במועד סמוך לפנייתה תפורסם הודעה מתקנת, ובמקביל כל מי שיפנה למערכת בבקשה לקבל פרטים על מעצב הבית יופנה לרשויות המקומיות משם תוכל ההנדסאית לקבל את שמות הפונים. בנוסף הצעתי למתלוננת לפרסם בית אחר פרי יצירתה. היא שקלה את שלושת ההצעות ועל אחת הסכימה, וזו הייתה תגובתה בכתב: "לא נותר לי אלא לכבד את החלטתכם שלא לפרסם שמי כאדריכלית המבנה ועל החלטתכם להפנות את כל המתקשר לחברה לפיתוח קיסריה, ברכות ותודה על שיתוף הפעולה".
 
נראה לכאורה שהפרשה הגיעה לסיומה לשמחת כולם, אולם, מסתבר שטעינו, ימים ספורים לאחר מכן קיבלנו תביעה משפטית לשיפוי המתלוננת בסכום נכבד דבר שאילץ אותנו להכנס למסכת משפטית מיותרת. על דבר היות התהליך מיותר יעיד פסק הדין שקבע כי "הגנת החוק ביחס ליצירת אמנות אדריכלית מוגבלת לאופי האמנותי של המבנה. היינו לא די בתכנון בית כדי שיחשב יצירה אלא יש צורך בסממן מקורי–אמנותי פרי מחשבתו של בעל היצירה ושלו בלבד. עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אותו מניה וביה לבעל זכות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות האמנותית שברעיון של האדריכל. 
 
אין חולק כי למגזין לא היתה ידיעה כי יש על הוילה זכות יוצרים בכלל וזכות לצברית בפרט ואף לא היתה לה ידיעה כי צברית בצעה את התכנון האדריכלי בוילה. נשאלת השאלה האם קיימת חובה למגזין לבצע חקירה עצמאית בשאלה מי היה האדריכל לאחר שבעל הבית אמר שלא היה אדריכל או שהיה אדריכל בעל תרומה שולית ולא היה נכון לגלות את שמו. האם ניתן בכלל לכפות על בעל הבית ליתן קרדיט לבעל מקצוע כלשהו? האם קיימת חובה על המגזין לבצע חקירה עצמאית ברשויות התכנון ולפרסם מי חתום על התכניות (הגרמושקות) ואף להכריע במחלוקת בין הבעלים למי שטוען שהוא המתכנן, מי אחראי בפועל על כל פרט תכנוני גדול כקטן? נראה לי כי הטלת נטל כזה על המגזין אין לו מקור חוקי, הוא ואף אינו סביר.
 
נשאלת השאלה האם לאחר שהמגזין יגלה כי חתום אדריכל אחר עליו לשמש "שופט חוקר" שיכריע במחלוקת מי באמת תכנן צברית או האדריכל החתום או אולי אדם שלישי אחר? נראה לי ברור כי לא רק שהמגזין לא צריך אלא הוא אינו בעל כוח חוקי וסמכות לפעול כשופט ולהכריע בסיטואציה כזו והדרישה הזו ממנו היא בלתי מבוססת בעליל. בסופו של יום, השאלה אם יש זכות או אין זכות לצברית ומה מהות הזכות והיקפה, הונחה לפתחו של בית המשפט בתביעה זו ולכן בטרם הקביעה המשפטית בפסק הדין כאן, ממילא לא יכול היה המגזין להפר זכות שטרם נקבעה. המגזין פעל כשורה אפוא, וללא רבב". סוף ציטוט.
 
 
במהלכן של שבע השנים הללו הייתי בטוחה בצדקתנו, אם כי היה ברור לי שבחוק זכויות יוצרים יש יותר מקביעה אחת ולא בכל הסעיפים אני בקיעה. אחרת חשב העורך דין שניסיונו בבית משפט הוכיח לו לא אחת שדבר שנראה ברור לאדם מהשורה מתקבל שונה אצל השופטים. לכן קבלת פסק הדין, שניקה את "בניין ודיור" מכל שמץ של אשמה הייתה בשורה טובה והקלה משמעותית.
 
לסיכום אפיזודה מתמשכת זאת אפשר לומר כמה דברים מסכמים שנכונים במקביל גם לאדריכלים, בעלי בתים, מעצבי פנים, ספקים, וכמובן מגזין המפרסם יצירות של בעלי מקצוע וחובבים. מחד, כאמור בפסק הדין, על המגזין לא חלה חובת אימות לגבי זהותו של המבצע והמידע המתפרסם בכתבה מתבסס על דברי המרואין שיכול להיות בעל המקצוע או הדייר. אנחנו מצידנו מבקשים, דורשים ואף מחתימים על הצהרה בדבר האחראי על הביצוע, אולם, מנוע מבעדינו לעשות תחקירים מעבר לכך לגבי בעלי המקצוע, אדריכלים ומעצבי פנים. מאידך, וכאן אני פונה לכול אלה השולחים לנו בתים, דירות ומבנים אחרים שביצעו, אל תחסכו במידע על שותפים בעשייה, בסופו של דבר הדברים מגיעים למגזין, לעיתים רק בבקשה לתקן את הנפגם ולעיתים בדרישות המלוות בכעס, עלבונות והטחת האשמות מיותרות. מיותר, לא נעים לאף אחד מהצדדים וגורר לדרך שהחזרה ממנה עלולה להכנס למבוי סתום.
 
 
בפרסום כתבות יש לנו מספר מטרות, האחת: להראות בתים ודירות שהושקעה בהם מחשבה, יצירה מקורית, התקדמות בתחום והבנת הנדרש מתוך ידיעה שדוגמאות אלה שנבחרות על ידינו בקפידה יהוו מקור השראה לבעלי מקצוע בתחום ובמקביל ייצרו בסיס לשפה משותפת עם לקוחות בונים ומשפצים. מטרה שנייה: לקדם אדריכלים, מעצבים ויצרנים, ועל כך יעידו רבים שנהנו מפרסום עבודתם במגזין. ידועה לנו השפעתו הגדולה של המגזין ואנחנו מתייחסים בכובד ראש לנאמר בכתבות, במקביל לכך, אנחנו מקפידים לדייק בפרטים אותם אנחנו מקבלים מהמרואיינים. אם לעיתים, אמנם רחוקות, מתברר שמשום מה נשמט פרט או שמו של מאן דהוא, אנו ממהרים לתקן את המעוות בגיליון היוצא לאור בסמוך לזמן בו מתגלה החסר.
 
לאלה שמרגישים מסיבה כול שהיא שהדיווח בכתבה זו או אחרת היה בו מהחסר, בבקשה, "תנשמו עד עשר" תתקשרו אלי ובטוחני שהדברים יבואו על מקומם בצורה הטובה ביותר, כי כמו שהמגזין מראה רק דברים יפים כך גם הגישה שלי בטיפול בכל בעייה מגיעה אך ורק מהצד החיובי. וחבל על שבע שנים בהם אפשר לנתב את האנרגיות לכיוון חיובי ולהרבות ביצירה.

עוד בנושא

מעצבים מעניינים

עידוא כספי – המעצב שאוהב להתחבר לסביבה


הדבר הראשון שעידוא כספי עושה כשהוא מגיע לסטודיו הוא להסיט וילונות ולהכניס את הנוף. החיבור הזה בין החוץ לפנים, ניכר גם בעבודות שלו שמשלבות מרכיבים מעולם הקיימות

מעצבים מעניינים

ענבר קרפר-סרנוביץ – המעצבת שלוקחת השראה מהעולם


אחרי שנים שבהן התגוררה ועבדה בארצות הברית ובהודו, המעצבת ענבר קרפר יודעת להביא לכל פרויקט רמת דיוק גבוהה, ניסיון עשיר והרבה יצירתיות

מעצבים מעניינים

חני אברהמוף – המעצבת שמנצחת על כל התזמורת


היא מדריכה קורסים ייעודיים לאדריכלים והנדסאים, משקיעה באופי וביופי הבית ובעליו ולא שוכחת שום פרט, מגדול ועד קטן. תכירו את המעצבת חני אברהמוף

מעצבים מעניינים

הכר את המעצב: ז'אן לואי דניוט, מעצב העל שלא מפחד משילובים


עם השכלה אקדמית מן השורה הראשונה, חוש אסתטיקה מולד ונכונות לשלב בין סגנונות, ז'אן לואי דניוט פילס את דרכו לרשימת מעצבי העל של כל הזמנים

תגובות

כתיבת תגובה