כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

מעצבים מעניינים  //  היחידה לטיפול נמרץ

היחידה לטיפול נמרץ

אחרי שהצילה חיי אנשים, ד"ר פולי ליברמן מצילה חפצי עיצוב, אמנות ואפילו ניילונים נצמדים

מאת: דקל גודוביץ, מגזין בניין ודיור צילום:


ד"ר פולי ליברמן היא רופאה לטיפול נמרץ שהקימה את היחידה הזו בבית החולים תל השומר ואת מערך ההרדמה במונרוביה, בירת ליבריה, כשליחת משרד הבריאות. במהלך עבודתה בבית החולים החלה לעסוק באמנות ולאחר יציאתה לגמלאות פנתה ללימודי עיצוב פנים בשלוחת הטכניון בתל אביב. כיום היא עוסקת בעיצוב פנים, בהלבשה ובאמנות רב-תחומית, ותערוכה מעבודותיה הוצגה לפני כשנה בגלריית עמליה ארבל בתל אביב. לפני כשנתיים אף תרגמה ואיירה את ספר הילדים "יאן ביביאן" של אלין פלין, שיצא בהוצאת ליתם.
ביתה הפרטי שבקריית אונו אינו רק כרטיס הביקור שלה, אלא גם הסטודיו שבו היא תופרת, משרטטת, מציירת, מדביקה, כותבת ומפסלת, וגם אלבום היסטוריה וזיכרונות עמוס דפים ותמונות המביא את סיפורה של אישה אחת מופלאה ויצירתית העפה על כנפי הדמיון במרץ של רופאה בטיפול נמרץ.
 
את מוצאת קשר בין עברך כרופאה לעיסוקך העכשווי באמנות ועיצוב?
"עיצוב זה כמו טיפול בחולה שמגיע לטיפול נמרץ וסובל מכשל באחת מהמערכות החיוניות בגוף. כאן נדרשת הסתכלות קרת רוח, מדויקת וצמודה, שתזהה מיד מה עלול ויכול להתפתח, מה השלב הבא ולמה להתכונן".
 
ואת הרופאה האקולוגית שתציל אותנו מטביעה בזיהום המעוצב שסביבנו?
"אם לומר בשפה לא מקצועית, בטיפול נמרץ 'ממחזרים אנשים' – משקמים את המערכות הקורסות שלהם. קשה לתאר את ההנאה לראות אדם שיוצא בריא מהמחלקה לטיפול נמרץ. כנראה שיש לי נטייה בסיסית לתקן את העקום, וכל ההנאה היא להצליח לתקן בעולם שבו זורקים כל דבר שקצת מתקלקל, כי פשוט יותר לקנות חדש".
 
אני מסכים איתך. אבל אצלך הבית הוא לא בית חולים אלא בית הבראה, כך שאי אפשר לדעת כלל מי היה חולה.
"למשל הכיסא שאתה יושב עליו במטבח".
 
הוא נראה ממש חדש.
"המשענות נשברו בפינות, לכן תפרתי כיסוי ירוק שיכסה. שנים בכלל לא היה לי בכלל שולחן אוכל, אלא שולחן קטן מתקפל, עד שיום אחד הבן שלי הביא לי מבלגיה את השולחן ואת הכיסאות האלה ולכן הם גם היחידים שתראה בבית כחלק מסט שלם. אני פשוט לא אוהבת סטים. בעיניי ההרמוניה נוצרת דווקא מחוסר ההתאמה בין דברים, וזה תפקידי כמעצבת, להצליח לעשות זאת".
 
לכן גם אין אף חלון או דלת דומים?
"בדיוק. הפתחים בבית משולשים, ריבועיים, עגולים, קשתיים. יש שני חלונות צרים שהותאמו במיוחד לצדי האורגן שקיבלתי מחברה, דלת יציאה מיוחדת לגינה שהודגשה בלבן ולא בחום כמו השאר, וגם סקיילייט מעל המדרגות שהוא התגשמות כל חלומותיי – בית עם פתח לשמים".
 
המדרגות הן באמת אלמנט מעניין בבית. מצד אחד יש ארבע מדרגות ישרות שבסופן עומד עציץ והן נדמות למרפסת המשקיפה על הסלון, ומצד שני מדרגות לולייניות שההליכה בהן היא אתגר למיטיבי לכת.
"המדרגות הישרות היו בהתחלה, אבל אני חושבת שמדרגות צריכות להיות בכניסה לבית ולא אחרי שכבר נכנסים לסלון. לכן עשיתי את הלולייניות שרוחבן 60 ס"מ בלבד וצורת מדרכיהן משתלבת בהתאמה זה מעל זה כך שהעלייה היא רגל אחרי רגל ולכן חובה להתחיל בימין".
 
 נראה כאילו המדרגות הן המשך של עבודתך במיחזור. ממש חישבת איך לא לבזבז חומר במדרגות וכך עשית את המדרכים אחד לכל כף רגל.
"כן, ישבתי ועשיתי אותם על שבלונה ונתתי לנגר. כשאני מעצבת אני יושבת מהבוקר ועד הערב עם הפועלים באתר הבנייה, ממש כשם שישבתי לצד מיטות החולים שלי בבית החולים. ראית למשל את הפתרון שעשיתי בחדר בכניסה, שניתן לסגירה כחדר אורחים באמצעות תריסי גלילה או להיפתח לסלון עם בר. בסלון חיפיתי גם במו ידיי את הקמין בלבנים, ובמטבח שיבצתי הקירות באבנים קטנות".
 
ראיתי את המטבח. נשארה לך שם פיסת קיר לבנה קטנה שאין עליה לא עבודת אמנות או מנורה שלך, ולא חיפוי בלבנים ואבנים, אז ציירת עליה פרח.
"ציירתי כדי שלא יישאר ריק…"
 
את מפחדת מהריק? מהלבן? דווקא בית חולים הוא סמל לניקיון עיצובי, ואילו אצלך יש עודפות ועומס ויזואלי.
"אהבתי את בית החולים והניקיון העיצובי נחוץ שם, אבל בית צריך להיות חם, לכן אני תמיד מעודדת שימוש ברצפה ובשטיחים חומים. לך אולי העומס לא אומר כלום, אבל מאחורי כל חפץ עומד סיפור, ומי שמסתובב בבית יכול לקרוא את סיפור חיי כספר פתוח. תראה למשל את הכריש הזה, זו מנורה שקיבלתי מתנה מידידי באפריקה כהוקרה על עבודתי והיא עשויה כולה מעצם של דג".
 
מתאים לשפע המנורות הממוחזרות שלך. ספרי איך הכול התחיל.
"פעם עבדתי בבית חולים ונפל לי בקבוק זכוכית של תרופת הרדמה פנטוטל והוא לא נשבר. לא האמנתי! אז כזה דבר שאני אזרוק?! מיד ביקשתי מהאחיות לשמר לי בקבוקים ריקים בצד והפכתי אותם למנורה שאתה רואה".
 
יש עוד מנורות מבית החולים?
"הנה מנורה מצלולויד ירוק המשמש לקופסאות, עוד מנורה מבקבוק דיאליזה שמתחתיו נורות לד, ומנורה מבקבוקי ויטמינים חומים כהים. ויש גם מנורות שלא קשורות לבית החולים, כמו זו שעשויה נורות ליבון שרופות, זו ממכסי קופסאות קפה נמס, וגם חנוכייה מבקבוקי פלסטיק וויטראז' מחתיכות קטנות של פלסטיק צבעוני מודבקות על הזכוכית. יש גם עבודת אמנות מפקקים צבעוניים של תרופות, עבודה מקצוות של מחטי פרפר של ממזרקים שחוברו לקרש גיהוץ ישן, פרחים מניירות אלומיניום שמוחזרו מאפייה, ואפילו שמלה אדומה משאריות מצות פסח".
 
לא ייאמן! יש משהו שאת כן זורקת?
"לגלות לך?"
 
כן!
"אז לא. אני פשוט לא זורקת כלום. לפעמים אני רק מוסרת בגדים אחרי שכיבסתי וגיהצתי, אבל לא זורקת. אני אוהבת גם לקחת בגדים ישנים שלי, לשנות אותם וללבוש אותם שוב כחדשים".
 
ד"ר ליברמן, איך את מספיקה הכול?
"אני ישנה רק שלוש או ארבע שעות ביממה".
 
אההה… את באמת היחידה לטיפול נמרץ.

עוד בנושא

מעצבים מעניינים

יעל שביט – המעצבת ששמה את השלמות במרכז


יעל שביט תמיד חלמה להתפרסם בזכות תחום העיסוק שלה – והיום היא באמת נחשבת לאחת ממעצבות הפנים המובילות והמוכרות בארץ

מעצבים מעניינים

יפעת אברמסון – המעצבת שחיה את החלום


מאז שהיא זוכרת את עצמה, יפעת אברמסון רצתה להיות מעצבת פנים. היום, אחרי שלמדה והתמחתה בתחום, היא מנהלת סטודיו בוטיק לעיצוב, ומגשימה חלומות גם עבור אנשים אחרים

מעצבים מעניינים

גלית בלוריאן – המעצבת שבאה להשאיר חותם


ברגע שבו גלית בלוריאן נחשפה לתחום האדריכלות, היא הבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות. "החלום שלי הוא לעזור לאנשים להפוך ארבעה קירות לבית"

מעצבים מעניינים

בדרך שלה: המורשת של זאהה חדיד


חמש שנים עברו מאז פטירתה הפתאומית של זאהה חדיד, אבל הפרויקטים שהיא תכננה עוד ממשיכים להיבנות ולהפתיע את עולם האדריכלות

תגובות

כתיבת תגובה