כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

מעצבים מעניינים  //  טוהר לא מושלם על פי נקשימה

טוהר לא מושלם על פי נקשימה

ג’ורג’ נקשימה, מגדולי המעצבים של המאה ה-20, גילם בדמותו את השילוב בין עיצוב לאמנות. בני משפחתו מקווים להגשים את חזונו – שישה מזבחים לשלום שישלבו את יופיו של הטבע עם אמנות העץ

מאת: דניאלה אוהד-סמית צילום:


חנוכתו של שולחן השלום במוזיאון האקדמיה לאמנות במוסקבה לפני כשנה היתה הצעד הראשון בהגשמת חלומו של ג’ורג’ נקשימה. נקשימה – אדריכל, אמן, מעצב, פילוסוף, אזרח העולם ופעיל למען זכויות האדם – חלם להציב ברחבי העולם שישה מזבחים לשלום, אחד בכל יבשת.

מזבחים אלו, בדמות שולחנות עץ ענקיים, היו אמורים לשלב את יופיו של הטבע עם אמנות העץ ולהיות לא רק מקור השראה רוחנית לשלום – כי אם גם לארח סביבם בפועל שיחות שלום. גודלו של שולחן השלום הריבועי ברוסיה שלושה מטרים וחצי ומשקלו טונה אחת; הוא עשוי שני לוחות עץ אגוז עתיק שרכש נקשימה במסעותיו בדרום אמריקה.

לנקשימה, אמן העץ הגדול ביותר שידעה המאה העשרים, נודעה השפעה רבה על מפת העיצוב במחצית השנייה של המאה; בין השאר נזקפת לזכותו האמונה בקשר שבין אמנות לעיצוב. ביצירתו גילם את תמציתה של המאה העשרים: מודרניסט, אוונגרדיסט, אמריקאי שנשא את מורשתו היפאנית אל העולם המודרני, גורו שקיבץ סביבו קהל מעריצים שליווה אותו במשך שנים רבות, אמן עץ שניצוץ היצירתיות לא נעלם מעבודתו המגוונת במשך חמישים שנה.

נקשימה עיצב וייצר רהיטי עץ מתוך אמונה בטוהר החומר ויצירתו המקורית לא הושפעה משום זרם מוכר. מעולם לא שאף לרצות אספנים או מבקרי אמנות, ואולי משום שלא התאים עצמו לטעם התקופה היו יצירותיו לאל-זמניות.

מאז שנות השבעים, אז גילה אותו הממסד האמנותי, פוקדות יצירותיו גלריות ומוזיאונים. החשובה בתערוכותיו היתה רטרוספקטיבה שנפתחה במוזיאון לאמנויות בניו יורק ב1989-, שנה לפני מותו. מאז עיצב נקשימה את ביתו של ראש עיריית ניו יורק נלסון רוקפלר, אספן אמנות מודרנית ובעל טעם מתקדם, החלו אספנים ומעצבים משחרים לפתחו. כיום נחטפות יצירותיו של נקשימה בגלריות לעיצוב בן המאה העשרים ובמכירות פומביות במחירים מרקיעי שחקים.

יצירתו הפורה התאפיינה בהחדרת אלמנט האנונימיות ובנאמנות לטבעו של העץ. נקשימה ניסה לטשטש ככל האפשר את מגע ידו של האמן, כדי לאפשר ביטוי מרבי לטבעו וליופיו של העץ. ואף על פי כן, ניכר חותמו בכל אחת ואחת מיצירותיו.

הוא האמין במוטו שביטא האדריכל האוסטרי אדולף לוס: "פחות זה יותר". בלי קישוטים, בלי סלסולים ותוספות, יצירותיו נטולות צבע אך גדושות דמיון ואקספרסיביות. סודן היה טמון בעושרו של העץ על יופיו ופגמיו, בצבעו הטבעי של העץ ובצורתו הטבעית; דווקא בהיותו לא-מושלם.

תולדות חייו מרתקות אף הן. נקשימה, אמריקאי ממוצא יפאני, נולד במדינת וושינגטון בשנת 1905. את השכלתו כאדריכל רכש באוניברסיטת וושינגטון ובמוסד הטכנולוגי של מסצ’וסטס. את שנות השלושים בילה במסעות בעולם, בעיקר ביפאן ובהודו.

בראשית שנות הארבעים חזר לוושינגטון והקים סטודיו לעבודות עץ. לאחר ההפצצה על פרל הרבור נשלח עם משפחתו, כמו יפאנים רבים אחרים שחיו בחוף המערבי, למחנה מעצר ושם שהה כמה חודשים. אחר כך התגורר בעיירת האמנים ניו-הופ שבפנסילבניה, שם בנה את ביתו ושם חי ויצר עד מותו בשנת 1990.

בשנות הארבעים נחשב נקשימה לעוף מוזר בקהילת העיצוב התעשייתי בארצות הברית. בזמן שמעצבי העולם נשבו בקסמה של התעשייה, הניף נקשימה את דגל הרומנטיקה, בעודו מתעלם במכוון מחידושי הטכנולוגיה ושואף לחיבור בין אמנות לעיצוב ביצירתו האקספרסיבית האישית.

מאז המהפכה התעשייתית והשינויים בטכנולוגיות הייצור העסיק הקשר בין אמנות לעיצוב יוצרים רבים. עיצוב, טענו מצדדי התעשייה של המאה התשע-עשרה, אין לו דבר וחצי דבר עם אמנות, הוא נועד לספק את צרכיו של האדם המודרני. מעצבי המודרניזם אחריהם יצרו את הסגנון הבינלאומי בשאיפתם לעיצוב המוני, לשם התמודדות עם השינויים החברתיים שפקדו את העולם.

ואילו נקשימה הציג פריטים ייחודיים בעבודת יד בסטודיו ביתי, סוג של יצירה שנעלם בראשית המאה העשרים אבל חזר באמצעה. אף שהיה מודרניסט מובהק, הפנה עורף לאסתטיקה התעשייתית ושאב את השראתו מן העיצוב הכפרי, מן הסגנון המקומי של כל אחת מהתרבויות שעליהן גדל, היפאנית והאמריקאית. מתרבות יפאן אימץ את רעיון האנונימיות ומתרבות אמריקה את רעיון הפשטות כפי שבא לידי ביטוי ביצירותיהם של בני כת השייקרס.

מבחינה היסטורית היה נקשימה חניך מאוחר של תנועת הארטס-אנד-קרפטס והמשיך את מורשתו של פרנק לויד רייט. אכן, רבים קווי הדמיון בין השניים: גם רייט הטיף לפשטות ולאמיתות החומר ואף טען כי הנאמנות לחומר היא ערובה לעיצוב טוב ונכון.

שניהם דגלו באנונימיות בעיצוב, אך יצרו בסופו של דבר עיצוב אינדיווידואליסטי, זה של רייט ארכיטקטוני וזה של נקשימה אורגני. רייט האמין בכוחה של המכונה לחבר בין אמנות למדע וכמוהו נקשימה, שעשה שימוש בטכניקות עבודות העץ היפאניות המסורתיות ועם זאת ראה במכונה כלי עזר למעצב.

תרומתו העיקרית לעיצוב רהיטים מתבטאת בשימוש האקספרסיבי שעשה בזרימת הקו החופשי. נקשימה העניק לקצוות החופשיים של העץ מקום מרכזי בעיצוב הרהיט וגימורו, וכך הקנה לרהיטיו אופי ביומורפי ואיכות דינמית שהוכתרו בכינוי "הטבע האורגני".

את שפתו העיצובית פיתח במשך עשור וכבר בשנות החמישים הגיעה שפה זו לבשלות. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נהפך נקשימה מאינדיווידואליסט מבודד למקור השראה למעצבי רהיטים בעולם המערבי.

פגישתי הראשונה עם נקשימה היתה ביום קיץ לוהט בשנת 1987, שבוע ימים לפני שילדתי את בני התאומים. נקשימה ישב בכורסת ענק בסטודיו שלו, מבנה מודרניסטי מוקף חלונות הפונים אל יערות העד של ניו-הופ.

בכל יום ראשון נהג לקבל את פני אורחיו, עדת מעריצים שעלו לרגל מכל רחבי אמריקה, אספנים, מעצבים, אמנים ותלמידים. היה בו משהו מרוחק ומנוכר. כאשר שמע שאני מישראל, סיפר לי על כמיהתו לבקר במזרח התיכון ועל תמיכתו בשלום.

שלוש שנים אחר כך הלך לעולמו, בן 85, כשהוא משאיר אחריו מורשת עשירה. כיום פועל הסטודיו בניהולם של רעייתו מריון, בנו קווין ובתו מירה נקשימה-ירנל המנהלת את קרן השלום. בשנים הבאות מקווה בתו להשלים את פרויקט השלום; הצבת מזבח לשלום בישראל היא אחת ממטרותיו.

עוד בנושא

מעצבים מעניינים

המעצבת שהתחנכה בפריז – הכירו את גילה בל פרי


כבת לאבא קבלן, היה ברור לגילה בל פרי שהיא תעסוק גם כן בעולמות התכנון והעיצוב. כיום היא כל כך אוהבת את המקצוע שלה, עד שלעיתים היא שוכחת שמדובר בעבודה

מעצבים מעניינים

שבי מזרחי – המעצב שמקפיד על טאץ' אישי


עם עשרים שנות ניסיון בתחום, מעצב הפנים שבי מזרחי מצליח להעניק ללקוחותיו עיצוב מדויק שלוקח בחשבון את כל הפרטים הקטנים

מעצבים מעניינים

עופר בן אברהם - המעצב שלא מפחד להעז עם כל רעיון


מעצב הפנים עופר בן אברהם הוא מסוג המעצבים שרואים את החלל ומיד יודעים מה הוא צריך. כשניתן האות, מתחיל מסע ליצירת האמנות שלו

מעצבים מעניינים

עידוא כספי – המעצב שאוהב להתחבר לסביבה


הדבר הראשון שעידוא כספי עושה כשהוא מגיע לסטודיו הוא להסיט וילונות ולהכניס את הנוף. החיבור הזה בין החוץ לפנים, ניכר גם בעבודות שלו שמשלבות מרכיבים מעולם הקיימות

תגובות

כתיבת תגובה