כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  אדום, בטון ואור

אדום, בטון ואור

למרות התדמית המנוכרת של הבטון החשוף, בבית שתיכננה לעצמה האדריכלית דפנה ארנון נוצרת אווירה חמימה ואינטימית

מאת: צילום:


בטון חשוף, קירות אדומים וצמחייה ירוקה מצטרפים לתמונה מושלמת: חזית הבית הזה בכפר שמריהו ניחנת במראה לא שגרתי ומרהיב. מפתיע לגלות שבתהליך העבודה של האדריכלית דפנה ארנון, החזית יוצאת הדופן הזאת היתה דווקא תוצאה של התכנון ולא נקודת ההתחלה שלו. ארנון לא רק תיכננה ועיצבה את הבית הזה, אלא הוא גם ביתה הפרטי. בקומת המרתף שלו ממוקם משרדה, המתמקד בתכנון בתים פרטיים ומשרדים. לעתים רחוקות אנו מגיעים לבית שבו השטח הבנוי קטן מהשטח המותר לפי אחוזי הבנייה. בישראל תמיד אוהבים להגדיל, למתוח, לדחוק עד כמה שאפשר וקצת יותר. ההבדל מתחיל כבר כאן: שטח המגרש הוא דונם, ושטח הבית, 280 מטרים רבועים – לא כולל דירת המרתף המשמשת כמשרד – קטן בהרבה מאחוזי הבנייה המותרים, עובדה שאיפשרה לארנון חופש וגמישות רבים. "לקחתי כמה שאני צריכה", היא אומרת, "והצורך הזה היה השיקול היחיד".עוד היה לה חשוב שיישאר מספיק "חוץ" מסביב לבית, שאליו אפשר לצאת מתוך השטח הבנוי. העיצוב וההתייחסות לנוף היו לא פחות חשובים מעיצוב המבנה עצמו, והם תוכננו באותה מידת הקפדה – ובשום אופן לא כשארית או שוליים. תפישה אדריכלית מרחיבה זו מתבטאת לא רק בהתייחסות לנוף, אלא כמובן גם בבית עצמו. בעיני ארנון אדריכלות מתחילה בחלל ואור ובקשר בין פנים לחוץ, ונמשכת עד לפרטים קטנים, כמו הימנעות מפנלים בחדרי הבית או הקפדה על הפינות הישרות והמושלמות של קירות הבטון. החוכמה היא כמובן צירוף נכון של המרכיבים כולם לקומפוזיציה גדולה אחת. לדברי ארנון, בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, אדריכלות צריך לחוות לא רק דרך תמונות ומבטים – אלא עם הגוף ממש. לחוות את החלל, החומרים, הטקסטורות, הפנים והחוץ. היא בחרה לתכנן בית מודרני, שמשתמש בטכנולוגיה ובחומרים של המאה ה-20 – ועדיין, בניגוד לתדמית הקרה והמנוכרת של חומרים אלה, הוא בית חמים, אינטימי ונעים.הכניסה אינה מיידית, מהכביש אל הבית, אלא תוכננה כך שתהיה ארוכה ככל האפשר, ותעצים בדרך את חוויית הכניסה. ראשית עוברים בשער המתכת בצד המגרש הצר והארוך. מאחורי השער מתחיל שביל מדרגות העולה אל הבית. שביל העץ מסתיים בחלל מקורה, מעין מבואה חיצונית, ובה דלת הכניסה השוכנת בתוך מעין קופסת זכוכית. המבואה שבתוך הבית עצמו מאפשרת קשר עין עם החוץ, בזכות קירות הזכוכית המקיפים אותה. האדריכלית מייחסת לה חשיבות רבה, לאור תפקידיה השונים: מקום להניח את המפתחות, לקבל ולהיפרד מאורחים, ולאפשר הצצה אל פנים הבית, כולל לעבר גרם המדרגות, באמצעות פתח אנכי ארוך שנפתח בקיר. הצצה אחרת המתאפשרת היא עד לעברו המרוחק של המגרש. מהמבואה מתחיל הציר הראשי, העובר לכל אורך המבנה, ומחבר בין הגן הקדמי לאחורי וגם בין שני אגפיו המרכזיים של הבית. הליכה בציר הזה, וירידה במדרגות שנוצרו עקב תנאי הטופוגרפיה של המגרש, תאפשר שוב הצצות או כניסה לחללים צדדיים, אינטימיים יותר, שניתן גם לסגור דלת ולהפרידם מהחלל הציבורי. כך, מצד אחד של הציר נמצאים חדר אורחים ואחריו חדר טלוויזיה וספרייה; ומצדו השני שירותי אורחים, מטבח וחדר אוכל. אגף זה ממוקם מעט באלכסון, ולא במקביל לציר המגרש או לאגף השני הישר, כדי לפתוח את המבט ולהכווינו לעבר המשך הציר והחוצה. בסופו מתרחב הציר לסלון גבוה, שחזית הזכוכית פותחת אותו לגינה העיקרית ולחורשה הציבורית הוותיקה שמאחוריה. תוכנית המעברים בבית אינה סתמית, אלא מאפשרת זרימה של אוויר בין החללים השונים. מכיוון שהחזית הקדמית פונה לצפון-מערב חודרות לבית רוחות מן הים, מתערבלות, נכנסות לכל החללים ויוצאות לחזית האחורית שבדרום-מזרח; כמעט תמיד מורגש משב רוח בבית, מעידים הדיירים. לחדרים הבנויים מיתוספים כמה חללים חיצוניים, שההתייחסות אליהם היא כאל חדרים לכל דבר. החצר האנגלית היוצאת מקומת המרתף, למשל, שבה חוזרים המוטיבים והחומרים המאפיינים את הבית, ואשר משמשת כחדר עבודה כשמזג האוויר מאפשר זאת; או הרחבות היוצאות מהסלון ומחדר האוכל ומעוצבות כחדרים לכל דבר, כולל מסגור עמודים וריהוט מתאים. ארנון ממתינה כעת שהצמחים המטפסים ישלימו את המיסוך הדרוש. בקומה העליונה ניכרים שני אגפים נפרדים המחוברים באמצעות גשר, שהוא מפתח להבנת הבית והנחתו בסביבה. העומד על הגשר יכול להביט הן במפלס המגורים התחתון והן החוצה: לחזית הקדמית לכיוון הים, ולחזית האחורית לכיוון החורשה הציבורית. מעבר לאסתטיקה משמש הגשר כארובת רוח, והמראות הנגלים ממנו גם יכולים לסמל את חשיבות החיבור בין פנים לחוץ בעיני האדריכלית, ואת השימוש המושכל, הלא-שגרתי, שהיא עושה בחומרים.  כאן נוכל לראות שהגג מעל המבואה, הפונה לים, מחופה כולו בחלוקי נחל לבנים. לעומתו, מרפסת הגג שאליה יוצאים מחדר הילדים שבקומה העליונה, הפונה לגינה ולחורשה הירוקה, מחופה בדשא סינתטי ירוק. ואולם, אין ספק שהחומר בעל הביטוי המדהים והלא שגרתי ביותר בבית הזה הוא הבטון החשוף, האפור. ארנון מסבירה את הבחירה בקירות חיצוניים ופנימיים מבטון חשוף בחיבה שלה אל החומר, ובנטייתה להעדיף חומרים שהם בעיניה אמיתיים יותר: "מכיוון שהחומר הבסיסי בבנייה הוא הבטון, ממנו בנוי השלד, בחרתי להשאיר אותו כמות שהוא". אולי בסיסי, אבל גם דורש הקפדה יתרה בביצוע: למשל הקפדה על פינות ישרות, חורי תבניות עגולים וצורת הגמר. בפני הבטון בולטת ההטבעה של תבניות העץ שבהן נוצק, וכאילו כדי להשלים קומפוזיציה של נגטיב ופוזיטיב מיתוספים אליו כאן אלמנטים רבים של עץ, החל משביל הכניסה (דק איפאה), עבור בריצוף הפרקט (אלון מגוון), המדרגות, המטבח ואלמנטים נוספים בעיצוב הפנים (ביצוע המדרגות ורוב עבודות העץ: נגריית שיזף). חיבור החומרים עובד נכון לא רק במראה, אלא גם בתחושה. העץ מחמם ומאזן את אופיו הקר והמודרני יותר של הבטון. לבטון ולעץ נוסף האדום המופיע בקירות חיצוניים ופנימיים וחוזר בפרטי עיצוב וריהוט, במינונים ובמופעים שונים. ארנון בוחרת להגדיר את האדום כחומר, ולא כצבע סתם. הנוכחות של האדום חזקה מאוד, הוא אבן בנייה של הבית, היא מסבירה. זה לא עוד צבע, שאפשר מחר להחליט להחליף אותו בצבע אחר, וגם לא עניין אופנתי כלשהו, אלא בחירה רגשית של האדריכלית.המבחר המצומצם של החומרים כולל גם יציקות טרצו ומשטחי עבודה שחורים באמבטיות ובמטבח; וכן נירוסטה ואלומיניום, המופיע גם הוא בצורתו הטבעית בספים, בחלונות ובתריסים. מובן שחומר נוסף שיש לו תפקיד מרכזי בבית, גם אם אינו מוחשי, הוא האור. נמצא כאן שימוש מדויק באור מלאכותי, בהתאם לפונקציה של החלל. בלילה הופכת קופסת הזכוכית שבכניסה למעין "קופסת אור" דרמטית על רקע הקירות הכהים.וכמובן, האור הטבעי: חודר דרך החזיתות הפתוחות והחרכים הצדדיים; נע וממלא את פנים הבית, כמתחייב מהאקלים המקומי.  כמו תנועת האור והאוויר, כך גם התנועה הפיסית בבית: בשום נקודה אין תחושה של מבוי סתום או קיר חוסם, אלא תמיד אפשרות להמשך התנועה והזרימה. ומה לגבי הריהוט והאביזרים, שנראים כולם כאילו הותאמו במיוחד לבית הזה ולחומריו הייחודיים?  ארנון מפתיעה ומגלה כי הריהוט בבית בשום מקרה אינו "אינסטנט", לא נבחר כחלק מעיצוב הבית החדש ולא נקנה במיוחד בשבילו. רוב הפריטים ויצירות האמנות היו ברשות המשפחה קודם לכן ופשוט עברו עמם למקום החדש, עובדה שבוודאי הפכה אותו מהר מאוד לבית. האלמנטים הקטנים, הריהוט וחפצי האמנות, אף שלא נקנו במיוחד, בהחלט מצטרפים לחומרים הגדולים והחזקים של המבנה – לבטון, לאדום, לעץ ולאור ולנוף הירוק החודר לבית ומשתנה עם חילופי העונות. הם מקיימים קשרים של התאמה וניגוד, מאזנים ומדגישים זה את זה, ולכל אחד מהם תפקיד חשוב בקומפוזיציה השלמה. e  

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה