כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  אדריכלות – הקומוניסט האחרון?

אדריכלות – הקומוניסט האחרון?

מסימיליאנו פוקסס, האדריכל שאחראי לכמה מהבניינים היוקרתיים ביותר שנבנים כיום בעולם, מתגלה בראיון עם דקל גודוביץ כקומוניסט, שונא קונספט, מתעב קונטקסט ומאמין שהעתיד הוא בבנייה להמונים.

מאת: צילום:


אדריכל מסימיליאנו פוקסס הגיע לארץ, ל"מרכז פרס לשלום" ההולך ונבנה בתכנונו בימים אלו לחופה של יפו, בסיועו של משרד האדריכלים המקומי של יואב מסר. בהזדמנות זאת הוא כיבד בנוכחותו את "יום האדריכל" שיזמה עמותת האדריכלים, ונשא הרצאה שהציגה לבד מבנייניו המפוארים, גם את מגוון היינות המשובחים החביבים עליו. נדמה, שאין טוב משני אירועים אלה, כדי לייצג נאמנה את התנהלותו הקוטבית של פוקסס בעולם האדריכלות: בקוטב האחד, נמצאים דיבורים על אוטופיות ואידיאות גדולות בהן האדריכלות היא כלי לשינוי חברתי, ואילו בקוטב השני, נמצאים המעשים- בניינים מפוארים בתכנון משרדו, הפרושים ברומא, פאריס ופרנקפורט. "מרכז פרס לשלום" הוא מיקרוקוסמוס  לשני הקטבים – שלום לצד יוקרה, בעיר דחויה והרוסה. בראיון שנערך בירושלים- נשארו כמה וכמה שאלות פתוחות. מר פוקסס, הייתי רוצה להתחיל מהדרך שבה אתה מתכנן. אתה נוהג להתחיל מחתכים או מציורים, לבנות הרבה מודלים ולעולם לא להתעסק עם תכניות.כן זה נכון, אבל קודם כדאי לדעת שאני בכלל לא רציתי להיות ארכיטקט,  רציתי להיות אמן. התחלתי ללמוד אדריכלות די מאוחר, וסיימתי  רק כדי שאימי לא תחשוב שאין לי מקצוע ואני בפשיטת רגל. שנה אחר כך נסעתי לארכיגרם, ולמרות שלא היה שם קל וגם עבודה לא היתה, זה היה מדהים. אז חשבתי לעצמי שאולי דווקא כן אהיה אדריכל, ואז  עבדתי אצל יורגן אוטסן הדני, ורק שם באמת גיליתי את האדריכלות. עבדתי כאמן: ציירתי, פיסלתי, אבל לא יכולתי לעבוד עם תכנית פונקציונלית- להתחיל בשירותים, מטבח, מסדרון, או חדר שינה. מההתחלה אני יודע מה צריך להיות הפרויקט. אני כבר ראיתי הכול, ולגבי, הפרויקט גמור עוד לפני השרטוט, אפילו לפני הסקיצות. כשהייתי צעיר, ידעתי פחות,  אחר כך אתה  לומד יותר ויותר, עד שלבסוף אתה לא צריך עוד כלום: לא לבנות, לא לעשות סקיצות, ייתכן שאני פשוט לא צריך לעשות דבר, מלבד לחשוב. ואיך אתה יודע שאתה יודע?אני לא מוצרט, אבל האם אפשר לשאול את מוצרט מהיכן הגיעה הסימפוניה ה-32 שלו? אתה לא יודע, אבל זו המהות של החיים. הדרך שבה אתה מתאהב במישהו. האם אפשר לבדוק את זה מראש? אולי במחשב?כלומר הארכיטקטורה שלך היא אישית-רגשית?אנחנו עושים שני דברים: דבר ראשון הוא בזה שאנחנו נותנים רגש, לאנשים ללא רגש. והדבר השני, הוא בזה שלא הכל רגשות, וישנן גם סיבות ומשמעויות לחיים, שהם מאוד קצרים ולבחירות שאנו יכולים לעשות בהם: אנו יכולים לגנוב, לרצוח, לשדוד או לחילופין לנסות לעזור. אני חושב שארכיטקטורה היא גם לירית, כמו שיר כמו מוזיקה, שצריך לתת משהו מעבר לחדר.ומהו ה"מעבר" בארכיטקטורה של מרכז פרס לשלום? זה היה תהליך ארוך ומעניין שהחל ב-1998. הבעיה היתה לא לייצר בניין או מונומנט או אתר הנצחה, אלא לראות, אם שני אנשים יכולים להתחיל לדבר זה עם זה,  ולהביט אל העתיד. יש אנשים שרוצים מלחמה ויש כאלה שרוצים חומה. אני לא רוצה לא  זה ולא זה. llaW oN ,raW oN. יש 70 חומות בעולם ואני לא רציתי לבנות עוד אחת. רציתי לבנות ביפו משהו שהוא גם סימבולי,  שיש לו אמירה.אבל ה"אמירה" שלך יקרה ו…5 מליון דולר לבניין ששטחו 3000 מ"ר!ובכסף הזה יכולנו לבנות יותר ליותר אנשים.ויכולנו גם למכור כמה טילים או טנק אחד! הבניין הזה עולה פחות מטנק, שצריך להחליף אחרי שלוש שנים והוא יעמוד לפחות  03 שנה, ויעזור לאנשים להיות ביחד. זה מטורף לדבר על כסף, אחרי שביזבזנו כל השנים כל כך הרבה על מלחמות. כשמיליוני מוקשים פזורים באדמת העולם, צריך להשקיע בחינוך, וכאן מה שחשוב, זה העתיד של האנשים במטרופולין תל אביב.אבל את העתיד של תל-אביב, כמו את עתידן של ערים רבות אחרות, קובעים מספר מאוד מצומצם של אדריכלים בינלאומיים, חלק מהגלובליזציה האדריכלית המשתלטת על האדריכל המקומי ו…)בחוסר סבלנות( לא, לא, לא. אתה אמרת דבר טיפשי. אם אתה מסתובב כאן, יש פה מיליוני מ"ר בנויים. ואתה בתור אדריכל צעיר, מה היית רוצה לתכנן: מליון מ"ר או בניין אחד של 000,3 מ"ר?(בצביעות 3000 )(עכשיו כבר בכעס) זה דבר מטופש! אתה צריך לבנות מליון, שני מליון. הבעיה היא לבנות את עשרות המיליונים המכוערים שנבנו במשך עשרים ושלושים שנה, ואף אחד לא אומר עליהם דבר. כל זה הרבה יותר מ- 3000 מ"ר. להיאבק ב- 3000 מ"ר זה מטורף. הדבר החשוב ביותר הגלובלי באמת, הוא שצריך להיאבק ביזמים כדי לשנות את איכות הארכיטקטורה היומיומית.  בניינים קטנים של קלאטרווה, ליבסקינד או פוקסס לא יכולים לעשות זאת. ארכיטקטים רוצים לעשות מוזיאונים, כנסיות ובניינים מוזרים, ואינם יודעים דבר על עבודה בעולם האמיתי.שהוא בנייני מגורים בעיר?כן. מיליוני אנשים גרים במבנים, אבל תגיד לי אתה, כמה בנייני מגורים ראית מתפרסמים במגזינים לאדריכלות? ת"א למשל, היא עיר שיכולים לגור בה שלושה מיליון תושבים.ומה הפתרון שלך למגורים בת"א?אנחנו לבטח צריכים לחשוב על בניית מגה-סטרוקטורות. טיפולוגיה של מגורים, טכנולוגיה למגורים, לעבודה, משהו שיכול להשתנות ולענות על בעיות התנועה והזיהום. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב.האם זמנן של המגה-סטרוקטורות לא פס מן העולם?למה? אתה אדריכל, ואתה צריך למצוא פתרון. כשאתה צעיר אתה צריך לשנות את העולם, להפוך אותו למקום טוב יותר לחיות, ואתה טיפש, אם אתה חושב שלמדת כל חייך, רק כדי לבנות בניין אחד.האם בנית בית פרטי?לא, לא, מעולם לא תכננתי "וילה".אידיאולוגית?אהה…אז אתה סוציאליסט?הייתי קומוניסט!טוב, לא רציתי להגיד את "הקללה" הזאת, אבל היית או הינך?כשאתה בן 62 אתה לא יכול להיות מהפכן, אלא רק מגוחך. את זה אתה יכול לומר כשאתה בן 30, אחר כך אתה מוצא דרכים אחרות.כך שאין סיכוי שנלמד ממך איך לתכנן בית פרטי מוצלח?בלתי אפשרי לתכנן היום בית פרטי מוצלח. אנחנו פיזרנו את הגועל נפש שלנו לכל עבר, כך שאין יותר אפילו 10 מ"ר בלי בניין. היום אנחנו צריכים להתרכז. בהולנד אתה רואה זאת במציאות, כשאתה נוסע לפחות שלוש שעות כדי להגיע ממקום למקום.אתה מלמד ארכיטקטורה?לא, כבר מאוחר מדיי לזה. אני מנסה ללמוד ולא ללמד. אני אופטימיסט, ואני מאמין שזה אפשרי לגשת לפרוגרמה גדולה אחת- מקום שבו יגורו 30 או 50 אלף איש, בתוך ערים של 50   או 40 מליון כמו קהיר, סאו פאולו, מקסיקו סיטי ולונדון. והפתרון לא יכול להיות בית פרטי.ואתה אישית גר בבית פרטי או בבניין דירות?אני גר בפאריס, בפלאס דה-וואז', בבניין דירות מהמאה ה-16.ומי השכנים שלך?האחד אוסטרלי שלא נמצא כמעט, השני הוא הארכיטקט רנזו פיאנו, השלישית היא אשה זקנה מאוד, והרביעי הוא פוקסס.וזאת בעיניך דוגמא למגה- סטרוקטורה?הכיכר היא אכן מגה-סטרוקטורה מהמאה ה-16.יש לטעמך אדריכלות ישראלית?אין סגנון ספציפי בעולם, הדבר הספציפי היחידי הוא אנחנו, והעולם שבו כולנו חיים ביחד.כלומר, ארכיטקטורה בכללותה אינה קשורה למקום.לא, לא. אם אתה רואה משהו, ואתה לא טיפש, אתה מבין שקונטקסט הוא לא טוב או רע, הוא פשוט שם. יש שני מושגים שאני לא אוהב: קונטקסט וקונספט! אם אין לך מה לומר, אתה אומר שזה קונספטואלי, או שזה לא בקונטקסט. אבל אנחנו לא חיים בקונטקסט או בקונספט- אנחנו חיים במקומות שהם שלווים, טובים או רעים. לסיום, איזה אדריכל נערץ עליך?אוסקר נימאייר,הוא  בן 96, ומכיוון שהוא מאוד כנה בארכיטקטורה, ברעיונות וביחס שלו לאנשים, הוא באמת הקומוניסט האחרון

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(300181) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-06-19 07:11:05" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:11:05" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(16) "c00ac83e6de2_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(16) "c00ac83e6de2_big" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-06-19 07:11:05" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:11:05" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(300180) ["guid"]=> string(68) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/06/c00ac83e6de2_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה