כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  אני לא יודע מה זה עיצוב – המעצב האיטלקי אנצו מארי

אני לא יודע מה זה עיצוב – המעצב האיטלקי אנצו מארי

חשיבותו הרבה של המעצב האיטלקי נעוצה בגישתו הפילוסופית והרדיקלית לעולם העיצוב, ומארי אומנם רואה אינספור עגלי זהב: תרבות רבי המכר, היעדר אידיאולוגיה, ערבוב בין אמנות לעיצוב, שיטת האופנות וכו’.

מאת: צילום:


אחד האנשים המעוררים ביותר למחלוקת מבין המעצבים האיטלקיים הוא אנצו מארי בן ה65-. חוץ מתרומתו הנכבדה כמעצב, חשיבותו של מארי היא בגישתו הפילוסופית והרדיקלית לעולם העיצוב. יש מי שהגדיר אותו כ"מצפון העיצוב". אחרים רואים בו ’’קדוש של עולם העיצוב’’.אנצו מארי בן ה65- הוא אחד מאבני היסוד של העיצוב האיטלקי. רשימת המלאי שלו כוללת כ1900- פרויקטים. בשנות השמונים, כשהזרמים הפוסט מודרניים משלו בכיפה, נדחק מארי העקשן והבלתי מתפשר מחוץ למרכז הבמה של עולם העיצוב. היום הוא שוב מוצא את עצמו מחוזר על-ידי יצרנים וזוכה להערכה מחודשת. בברצלונה הוקדשה לו תערוכה רטרוספקטיבית, ולא מכבר נחנכה בטריאנלה של מילנו תערוכה נוספת של מארי.חוץ מתרומתו הנכבדה כמעצב, חשיבותו של אנצו מארי היא בגישתו הפילוסופית והרדיקלית לעולם העיצוב. יש מי שהגדיר אותו כ"מצפון העיצוב". אחרים רואים בו ’’קדוש של עולם העיצוב’’, או לחילופין "מעצב פוליטי", הכל תלוי בזווית הראייה. כאשר כיהן מארי ב1979- כנשיא ADI )ארגון המעצבים האיטלקי( הוא אירגן את התערוכה "Design&Design". שכללה את האני מאמין שלו וראייה ביקורתית כלפי העיצוב – האשימו אותו הקולגות שהוא "יורק לצלחת שממנה הוא אוכל’’. מארי נאלץ לוותר והתערוכה בוטלה.בזמן הראיון מארי מאבד לפעמים את שלוותו, עומד על רגליו, זועק ומתעצבן. רואים שהעיצוב הוא בנשמתו. דמותו המעוטרת בזקן לבן מעוררת אוסוציאציות עם משה רבנו המנפץ את לוחות הברית, ומארי אומנם רואה אינספור עגלי זהב בימינו: תרבות רבי המכר, היעדר אידיאולוגיה, ערבוב בין אמנות לעיצוב, שיטת האופנות וכו’.מארי רואה פרדוקס בעובדה שקטלוג של חברה כולל עיצוב של פיליפ סטארק, של אלסנדרו מנדיני ושלו. לכל אחד משלושת המעצבים הללו ראיית עולם שונה לחלוטין. השנה ייצרה אלסי סדרה חדשה של כלי מטבח מפלסטיק בעיצובו של מארי. שלושתם – סטארק, מנדיני ומארי – מעצבים עבור אלסי. הביקורת של מארי מופנית, אם כן, גם ליצרן שלו. הוא לא מחרים את היצרן המיוחס, אבל מנסה – כדבריו, לשנות את עולם העיצוב מבפנים. עיצוב למעמד הפועליםש: מה הביא אותך למקצוע העיצוב ?ת: התחלתי בראשית שנות ה60-. היו אלה שנים של בנייה מחדש, לאחר שלטון הדיקטטורות, לאחר שנות הטירוף. התעורר אז צורך עז לבנות עולם חדש. התחלתי לעשות אמנות, וניסיתי להבין אם המכניזמים של האמנות נגישים לכולם. מצד שני הבנתי שאמנות היא נושא רב משמעי, לא בהיר. גיליתי הרבה חיות ורעננות באוכלוסיית הפועלים, באנשים שבונים דברים באופן ממשי. לכן התחלתי לעסוק בעיצוב, שמקורו בארטיזניות, בעבודת ידיים, ומטרתו לספק מוצרים.ש: אתה בן למשפחה ממעמד הפועלים?ת: כן, כמעט. למעשה משפחתי ממעמד נמוך למדי.ש: אתה מדבר בזכות הדיאלוג עם פועל הייצור. הדיאלוג הזה חשוב לך יותר מהשיח עם היצרן?ת: לא. את הפרויקט עושים בשניים. היצרן הוא גורם יסוד, אחרת אין למוצר סיכוי להיוולד. הפועל קשור בנושא אחר, מעבר לאידיאולוגיה על שוויוניות חברתית. אני חושב שכדי ליצור מוצר באיכות גבוהה, צריך לחיות ולעבוד עשרות שנים עם החומר. אני יכול לכתוב 3-4 ספרים על טכנולוגיה, אבל פועל ותיק היודע את מלאכתו, יודע על הנושא יותר ממני. אלא שהפועל שאני מדבר עליו הוא משהו ארכאי, שהולך ונעלם.בתהליך הגלובליזציה של המוצר, נעלמו בתי החרושת הגדולים. היום הם כוללים צוות של ארבעה אנשים לכל היותר. הפרויקט האידיאלי כולל את שלושת הדמויות שתפקידיהן משתלבים זה בזה – זה שמחליט על ההשקעה ומביא את הכסף על מנת לייצר, זה שעושה את העבודה בידיו והאחרון הוא המטורף שהוגה את הרעיונות.ש: היום יש יכולת בתעשייה לייצר כל דבר בכל חומר. האם אתה רואה סכנה בריבוי האפשרויות?ת: היום אפשר לחשוב דבר והיפוכו. התרבות והבורות מתערבבות היום אלו באלו, וכך אין יותר נקודות אחיזה. הכל אמת, גם האמת וגם היפוכה. השפה, לדוגמא, בנויה מדקדוק, וממכלול של צלילים. השפה היוונית שונה מהשפה העברית והעברית שונה מהאנגלית, ששונה מהקלטית. כך גם בנוגע לצורות. הצורות שאנחנו צורכים היום נמצאות במצב של ערבוביה, של שפות שונות. כאילו שנאמר משפט הכולל מלה אחת בפינית, אחרת בעברית ועוד אחת בערבית. גיהנום עלי אדמותהיוונים אמרו שהצורה ומשמעותה חד הם. אבל כיום כולם מתבלבלים. רואים בצורה את דמות הכל. השאלה היא אם יש לפרויקט משמעות מעבר לאיך שהוא נראה. אנחנו חיים בתרבות מנושונת, המחשיבה רק מה שנדמה לנו, ולא את הדברים כפי שהם באמת. כל אחד מאיתנו )המעצבים(, כולל אותי, הינו בודד ונואש. בהיעדר שפה ובהיעדר אלוהים, המעצבים עובדים באופן אנרכי, בלי כללים. אנחנו חיים במגדל בבל, בכאוס.ש: אתה קושר זאת להתמוטטות האידיאולוגיות בעשור האחרון ?ת: אף אחד לא יכול להכחיש שבמאה העשרים באו לידי ביטוי אידיאולוגיות מאוד פרוורטיות, איומות, אלו שהעם היהודי מכיר מקרוב, וגם אחרות. אנחנו מרגישים רע, כמו אנשים שאכלו יותר מדי ובאופן שגוי. המאה הזו הולידה אידיאולוגיות שגויות, או נכונות שפורשו באופן לא נכון )קומוניזם(. אבל מה שבא במקומן – גרוע לא פחות: זוהי האידיאולוגיה החדשה שלפיה אין צורך בשום אידיאולוגיה. לדעתי זהו גיהנום עלי אדמות.ש: לאן מועדות פני העיצוב במציאות כזו?ת: העיצוב בגד בייעוד המקורי שלו. רק כעבור חמש שנים לעבודתי כמעצב, נודע לי שהאוביקטים שעיצבתי נקראים Design. לא ידעתי ולא למדתי מעולם בבית ספר לעיצוב. מישהו אמר "אובייקט של Design". המלה Design היא תרגום של המלה האיטלקית Disegno. כשמדברים על עיצוב באיטלקית אפשר להשתמש בשתי מלים מאוד מדויקות:Progetto )תוכנית, פרויקט( ו-Disegno )רישום, שרטוט(. ברנסנס ה"דיזניו" היה תכנון של עבודות אמנות.היום משתמשים במלה Design, כי אחרי המהפכה התעשייתית התחום קיבל משמעות של Progetto באיכות גבוהה, לעומת המלה Progetto שלא מכילה את מרכיב האיכות. דיזיין הוא פרויקט איכותי, שמשפר את איכות החיים. כתוצאה מהמהפכה התעשייתית הראשונה נוצרו תנאי חיים עלובים וקשים לאנשים שעבדו בערים, וויליאם מוריס רצה להחזיר את הייצור לסדנאות הקטנות, הידניות. אבל זה נכשל. היום מייצרים בלי גבול. מייצרים חפצים קטנים לקישוט הבית, כשהמטרה היחידה היא לייצר משהו, כל דבר. כי היום המשמעות היחידה של העיצוב היא, להיות שונים. זה שיגעון. כשנהגי מוניות מעצביםאני מכיר 30 מיליון פרויקטים של כיסאות, 3 מיליון של מנורות, ו300- מיליון של ספלי תה. אך ללא הרף מבקשים ממני לעצב משהו חדש. המלה ’’רעיון’’ לא קיימת בתעשייה האיטלקית. כל הייצור הוא מזויף. אך למרות הכל, מכל השפע הזה ייוולד איזשהו מוצר שיעמוד במבחן הזמן. הבעיה של הדיזיין היא האיכות. והיא מורכבת ממה שרואים ומהאדם שרואה. כשאדם איכותי מתבונן בחפץ איכותי, אזי יש יחסי גומלין בין השניים. אדם שאין בו איכות – אין יחסי גומלין בינו לבין החפץ.ש: אתה רוצה לפעמים לעצב כאילו אתה מעצב אנונימי. האין זה עומד בניגוד להיותך מעצב מפורסם?ת: אני לא רוצה להיות מעצב אנונימי, הבעיה שלי זה להבין מה זה דיזיין. כ50- שנה אני שואל מה זה ועדיין לא הבנתי. היום, כשיש לי מעמד, כשמכירים אותי, קשה לי יותר לעצב מאשר לפני 25 שנה. בברצלונה הקדישו לי תערוכה, וקיבלתי פרס כי נבחרתי לקדם את המילניום הנוכחי. רציתי לנצל את ההזדמנות ועשיתי משגה גדול. התערוכה מתחילה בהצהרה שלי ש’’אני לא יודע מה זה דיזיין’’. הסיבה להצהרה היא כפולה. הראשונה נתונה במחלוקת. אם דיזיין זה מה שמלמדים בבתי-ספר ובספרים, אז אני לא יודע מה זה. אבל גם אם דיזיין הוא דבר אמיתי, וגם אם נדמיין חברה שונה, שבה כולם נבונים ואיכותיים – עדיין איני יודע מה זה דיזיין. כי זוהי מעין "מלת מזוודה’’, שאנשים שמים בה את התוכן שהם רוצים.ש: מה אתה חושב על הקשר בין אמנות לעיצוב?ת: מה זה אמנות? מה זה עיצוב? גם בעולם הספרות וההוצאה לאור מחפשים רבי-מכר. אבל הביקורת מבחינה בין מה שנועד להימכר בכמויות לבין שירה. כולם יודעים שמשירה לא מתעשרים. אבל קיימים שתי עולמות, זה של המכירות וזה של האינטלקט, של הרעיונות. אני חושב שגם העיצוב יכול להיות עולם של האינטלקט, ולכן אני צריך לחתום על היצירות בשמי. אבל אם זה מוצר שנועד לעולם המכירות, לא אחתום. לפעמים עושים מוצרים רק על מנת למכור, כמו לגדל עגבניות או להיות נהג מונית. אך אין אוניברסיטאות לנהגי מוניות, ומוזיאונים למוניות. אם אני מעצב כמו נהג מונית, אני צריך להיות מעצב אנונימי. לא אחתום את שמי על רפש. אם יש תנאים מתאימים, אם יש רעיון, אז יש מקום גם לחתימה.ש: יש מקום לאמנות בעיצוב?ת: אין אמנות בעיצוב. או שזה אמנות, או שזה עיצוב. שיילכו לעזאזל מי שאומרים "עיצוב אמנותי". כשארצה ליצור אמנות, אעשה פיסול כמו ברנקוזי או כמו אולדנברג או בוייס. אני אוהב אמנות, אבל אם לכל הרוחות מעצבים ספרייה, אז היא צריכה להיות ככה )מארי מצייר על נייר המונח שלפניו קווים ישרים מקבילים(. ספרייה לא יכולה להיות ככה )הוא ממחיש על הנייר קו גלי(, מה זה? ספרייה כמו של ארד היא גדג’ט. אבל אם נדבר על אמנות שימושית – זה דבר אחר לגמרי. יש הרבה אוביקטים של אמנות שימושית.ש: אז בשבילך עיצוב אינו אמנות?ת: ברנסנס הכל מצא פיתרון ברמת התוכנית. היה ויכוח אילו הן האמנויות הגבוהות. האמנויות הגבוהות הן לדוגמא עבודות של ליאונרדו, פיירו דה לה פרנצ’סקה. הן אלו שמייצגות את האלוהים. האמנויות המשניות הן כאלו ששואלות אלמנטים מהמודלים הגדולים ומייששמות אותם בספלי תה, בצלחות מרק ועוד. משכפלים מודלים נעליםבסוף המאה הקודמת נולד הוויכוח בסוציולוגיה של האמנות. נולד מושג ה’’שוויוניות’’. גם צלם הוא אמן, גם קדר הוא אמן. אלא שברנסאנס האמנויות הגבוהות נעשו בשיש, בפרסקו ובצבעי שמן. האמנויות המשניות היו מקרמיקה, מבד וכו’. במאה הזו גילינו שהייצור האמנותי משתמש בכל החומרים. אם כך, ההבחנה שלי היא שהאמנות היא גבוהה אם היא מדברת על האלוהות. לכן פסלי ברונזה ופרסקו רבים יכולים להיות שייכים לאמנויות משניות. לעומתם אוביקט קטן כספל תה, שמצליח לדבר על אלוהות, הוא אמנות גבוהה. אם לא – אזי זוהי אמנות מישנית. הכסילים האומרים שיש Art-Design – שיילכו לעזאזל.אמנות בשבילי היא רק האמנות הגבוהה. במאה שנים אפשר למנות חמישה אמנים בלבד, ולא חמישה מיליון. אחריהם נכנסים לפעולה המשכפלים של המודלים הנעלים, ואחריהם כל ה"בריק-א-ברק", אנשים שמוכרים קשקושים.ש: יש אוביקטים שלך שהם ביצור זה כ30- שנה. האין זה פרדוקס, לעצב אוביקטים איכותיים שלא מתיישנים עם הזמן? לתעשיינים זה כמו חרקירי…ת: למעשה אתה מודה שכמוני, אינך יודע מה זה דיזיין. עשיתי מוצרים לפני 30-40 שנה ששרדו את גלי האופנה. או שהם עדיין מיוצרים או שהם אופנתיים. אם אני מעצב דברים ששורדים את גלי האופנה, אני מקבל את עקרון האופנות.לאופנה יש מודל אידיאלי – קליע שיורים, ואחרי שנורה איננו עוד; צריך לייצר קליע חדש. אני לא מציע שום מודל. כשאני עובד על פרויקט אני דורש את האפשרות לשאת ולתת, להביא דברים לכלל שלמות. אין לי מודלים. האנשים מורגלים לסגנונות, לברוק לניאו-קלאסי… היום הכל אפשרי כי אין רעיון קולקטיבי. אין סימנים מייצגים לקומוניקציה של רעיון. צריך ללמוד פילוסופיההיוונים אמרו שהפונקציות של החפץ הן תמיד בנאליות, גם אם מדובר בחפץ אמנותי. האיכויות שלו הם התכנים. כאמור, אינני יודע מהו הדיזיין של היום, כי הוא משהו קונקרטי ובנאלי, מוצדק בכל הנוגע לשימוש המסחרי והפונקציונלי, אך בכל הנוגע לערכים יש לי ספקות גדולים …בכל מקרה אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדברים על תחום, שבו פוגשים מקסימום של קיטש בבתי הספר לעיצוב. בתי-הספר הללו נולדו כולם בבתי-ספר לאמנות, אמנות שימושית, שנוסדו בסוף המאה הקודמת על מנת להכשיר פועלים, שבאותה תקופה היו בורים. בבתי ספר לעיצוב לא לומדים פילוסופיה ולא לומדים ספרות.ש: גם לא במוסדות האיטלקיים ?ת: גם לא באיטליה. ההצלחה של העיצוב האיטלקי אחרי המלחמה התרחשה כשלא היה בה בית ספר מסורתי לעיצוב. היתה תשתית מאוד הומניסטית. האם צריך לדעת פילוסופיה? צריך לקרוא את כתבי הומרוס? צריך לדעת להאזין לבאך? בעיני זה הכרחי. בתי הספר לעיצוב הם בתי ספר לפועלים, איפה שעושים את הקפיץ, את הבורג, את השטויות, זה בית ספר לזומבים.הראיון התקיים בסטודיו של מארי השוכן ב- Piazzale Baracca במילנו. בסיומו אני מבחין על הקיר במניפסט ענק של תת המקלע קלצ’ניקוב הרוסי על כל חלקיו, בתרשים פירוק מפורט. סקרנותי גוברת ואני שואל את מארי על פשר הפלקט. מארי צוחק ומספר לי על המהנדס קלצ’ניקוב הקשיש, ש200- מיליון מתת המקלעים שלו נמכרו בעולם, והוא עצמו חי כאדם מתוסכל, בעיירה נידחת בסיביר, ומתקיים מקצבה של 50 דולר לחודש.וכך מארי, חמוש ברובה סער קלצ’ניקוב )שמודפס רק על הנייר( , נלחם את מלחמתו ומקווה לשפר את עולמנו.  

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה