כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  בין מזרח ומערב – האדריכל והמעצב ויליאם סוואיה

בין מזרח ומערב – האדריכל והמעצב ויליאם סוואיה

סגנונו של סוואיה הוא שילוב של מזרח ומערב, כמו הנטייה לקו גלי השובר את הזויתיות שהיא אחד מסימני ההיכר שלו.

מאת: צילום:


 ויליאם סוואיה, אדריכל ומעצב רהיטים יליד לבנון, הוא שותפו של איש העסקים פאולו מורוני, ויחד הם הקימו את חברת SAWAYA & MORONI הידועה במילנו. סוואיה קיבל בביירות חינוך מערבי לחלוטין, אבל המוצא המזרח תיכוני שלו בכל זאת מוצא את ביטויו ברהיטים ובפרוייקטים שהוא מעצב ומתכנן.ויליאם סוואיה Sawaya William הוא אדריכל פנים ומעצב רהיטים, יליד לבנון, נוצרי. פאולו מורוני Paolo Moroni הוא איש-עסקים, פילולוג בהשכלתו, יליד איטליה. מיום שהכירו זה את זה, כשעבדו על פרוייקט משותף, נוצרה ביניהם שותפות ואחווה, שהתוצאה שלה: בית העסק המפורסם מאוד במילנו לאדריכלות ולעיצוב .Sawaya & Moroni אולם התצוגה שלהם משתרע על שלוש קומות בויא מנזוני – מקום טוב באמצע, במרכז חנויות העיצוב והאופנה של העיר. זהו מעין מוזיאון בזעיר אנפין של רהיטים, עבודות זכוכית וכלי-כסף, של כמה ממיטב האדריכלים והמעצבים באירופה.אפשר למצוא שם רהיטים של ז’אן נובל, של רון ארד, של הצמד האנגלי פלאט ויאנג, וכמובן – של ויליאם סוואיה. כלי כסף של אנצו מארי, זהא חאדיד, ז’אן נובל, פלאט ויאנג, מזלגות של אנטוניו צ’יטריו וכלי-כסף של רעייתו, האדריכלית האמריקנית טרי דואן, ושוב – כלים של ויליאם סוואיה. אוסף כלי הזכוכית מתבסס בינתיים על יצירותיו של סוואיה עצמו.אם להתבסס אך ורק על הנתונים שסיפקתי לכם עד כה, וגם על התצלום המופיע כאן, אפשר ללמוד עליו את הדברים הבאים: זהו איש צנום ואלגנטי, בעל חיוך עדין וחם שעולה על פניו לעתים קרובות, בעיקר כשהוא מפעיל את חוש ההומור המתוחכם שלו. אדם רב-גוני, שחש כורח פנימי להפנות את מעיינות האנרגיה והיצירה ליותר מאפיק אחד. "כבר בתקופת לימודי, בבית-הספר לארכיטקטורה בביירות, הייתי עסוק בתחומים מגוונים", סיפר לי סוואיה. "למדתי ולימדתי, עבדתי במשרד של אדריכל ועבדתי על פרוייקטים עצמאיים".עולם אחרויליאם סוואיה נולד בביירות בשנת 1948. ב1973- הוא סיים את האקדמיה הלאומית לאמנויות של ביירות. "אבי הוא אדריכל", הוא מספר. "אמי באה ממשפחה של רופאים, והיא רצתה שגם אני אהיה רופא. למדתי ששה חודשים בפקולטה לרפואה במונפליה, צרפת, והתעלפתי למראה הגווייה הראשונה שראיתי. היה ברור שזה לא יהיה הייעוד שלי, מה עוד שכל חיי נמשכתי לשני תחומים: אדריכלות ועיצוב, וארכיאולוגיה. עד היום אני ארכיאולוג חובב. בתקופת הלימודים התמחיתי בעיקר באדריכלות פנים כי אני אוהב מאוד לארגן חללים ורהיטים. כשאני נכנס לחדר, צריך ממש לקשור לי את הידיים כדי שלא אתחיל להסתובב בו ולהזיז רהיטים."בתום לימודי קיבלתי מילגת לימודים בפאריז. נרשמתי ללימודים, למדתי חודש ונוכחתי לדעת שזוהי בדיוק אותה תוכנית לימודים כמו בביירות. לא רק שדיברנו בלבנון צרפתית ואנגלית – כל האוריינטציה שלנו היתה מערבית. עזבתי את הלימודים, ונעניתי להצעה מפתה: לנסוע לסעודיה ולעשות פרוייקט אדריכלי. הייתי צריך להסתגל לעולם אחר לגמרי מזה שהכרתי בלבנון ובצרפת. נשארתי שם כי בשנת 1975 פרצה מלחמת לבנון, ולא היה טעם לחזור הביתה. גרתי בסעודיה, התרגלתי למקום, והכרתי הרבה מאוד אנשים כלבבי. מה עוד שעבדתי בעיקר עם אנשים המקורבים למשפחת המלוכה, והם נתנו לי הזדמנויות לפרוייקטים מרשימים מאוד."בשלב מסוים הגעתי לאיטליה", ממשיך סוואיה, "ושם פגשתי את פאולו מורוני. כשהציגו אותו בפני אמרו לי: הוא בסדר, אבל יש בו משהו שונה. אולי הוא יהודי. תגובתי היתה: למה זה צריך להיות אכפת לי? באותן שנים היה מורוני סוכן של חברות רהיטים שונות. עבדתי אתו על פרוייקט משותף, ושנינו נוכחנו לדעת עד כמה אנחנו משלימים זה את זה. הצטרפתי לחברה שלו, ומאז 1976 אנחנו ביחד, כמו בנישואין מארוניים: אי אפשר להתגרש". על פי הכימייה שביניהם, ועל פי הסיפורים על שתי המשפחות – שמהוות חלק מהנדוניה שהביא כל צד לעסק – נראה לי שאף אחד מהם לא חולם להתגרש.טרזן וג’ייןהמפגש עם סוואיה נערך בעיצומו של יריד הרהיטים של מילאנו, באביב 1998. קהל רב זרם כל הזמן לאולם התצוגה, וסוואיה נאלץ להפסיק מפעם לפעם את הראיון ולענות לפונים אליו בכמה וכמה שפות שהוא שולט בהן: איטלקית, צרפתית, אנגלית. לא שמעתי אותו מדבר בערבית, אבל ניסיתי לפענח יחד אתו, מה בכל זאת מבחין אותו, יליד המזרח התיכון, ממעצבים שקיבלו כמוהו חינוך מערבי, אבל נולדו במערב. "אני לא מסוגל לחיות ממש בשלום עם מינימאליזם והרד-אג’", עונה סוואיה. "יש בי בכל זאת משהו חם, מן המזרח. חוץ מזה יש לי נטייה לשלב ברהיטים מגירות סמויות וסודיות, שגם הן אלמנט מזרחי".בחינה חוזרת של הרהיטים של סוואיה מאשרת את התובנות הללו. אחד הכיסאות המפורסמים שלו הוא "דיווה" ,Diva ממש כשם השיר של דנה אינטרנשיונל. כיסא לשולחן-אוכל ישר-זוויות, שקו המשענת שלו מעוצב בגלים רכים ששוברים את החומרה הזוויתית, וכך גם הרגליים הקדמיות העגולות של הכיסא. וריאציה על המשענת הזו מוצאים בקו הגלי של הכיסא "לה בל" La Belle בעל משענות הידיים. בזוג הכיסאות "אני טרזן" ו"את ג’יין" נתן סוואיה ביטוי לחוש ההומור שלו, ולהשפעה מהתרבות האמריקנית, אבל ה"את ג’יין" בעל המושב עם הגדילים נראה לי כמו רקדנית-בטן, לא פחות מאשר נערתו של טרזן.את התערובת הקסומה של מזרח ומערב הוא פוגש שוב ושוב כשהוא עובד על פרוייקטים בארצות המפרץ. "הכי מדהימות הן הנשים של אילי ההון בארצות הללו", מספר סוואיה. "לא מזמן עיצבתי בוטיק מודרני לגברת מכובדת מאוד בריאד, ג’דה, בעלת תואר דוקטור, מחזיקה בחנות מלבושים בטעם משובח. ברחוב היא לבושה בצ’אדור, ראשה מכוסה. היא נכנסת לחלל פנימי כלשהו, מסירה את הבגד העליון ונשארת בבגדים של איסיי מיאקה, שאותו היא מוכרת גם בחנות שלה. אנשי החברה הגבוהה בארצות אלה לומדים בארה"ב ובלונדון, והם בעלי טעם נפלא.ניו-יורק בסרדיניה"בתקופה שבה עבדתי בסעודיה גיליתי עד כמה קשה לאנשים להסתגל לטעם המודרני בעיצוב. אנשים אמידים בעלי טעם משובח נוטים לרכוש עתיקות, לא עיצוב מודרני. כדי להגיע לעיצוב המודרני צריך, מסתבר,לעכל קודם כל את כל מה שקדם לו. אבל הם סמכו מאוד עלי ועל טעמי, ולכן הצלחתי להחדיר לארמונות ולווילות שלהם עיצוב מודרני. מאוחר יותר, כששבתי לשם, ראיתי שחלק מהם חזר לעתיקות".סוואיה מרבה לנדוד בעולם בעקבות הפרוייקטים שלו. "90 אחוזים מהעבודה שלי מוקדשים לפרוייקטים. לדוגמא – מלון בהאיטי, במאליבו, בוונציה ובניו-יורק, וילות ובתי-כלבו מפוארים באתונה. כיום אני עובד על עיצוב שלוש מסעדות בלבנון – מסעדת דגים, מסעדה לצעירים ומסעדה צרפתית". מאחר שבדרך-כלל הוא עובד עבור העשירון העליון, אם לא המאיון או האלפיון העליון, הוא מסוגל לתאר בקווים כלליים מה רוצים עשירי העולם מהמעצב ומאדריכל הפנים, לא משנה באיזו מדינה."כולם רוצים שהבית ייראה חשוב ומרשים, אבל שחלילה לא ייראה כאילו הם רוצים לנקר עיניים", מסביר סוואיה. "כולם רוצים אצלם בבית רק את הטוב ביותר, אבל להיות יחודיים. לכן אין לי ברירה אלא לעצב משהו מיוחד ויחודי לכל ארמון או וילה, ולא להרבות ברכישות של רהיטים מעולים ויוקרתיים המיוצרים בפס-ייצור". כך, למעשה, הפך סוואיה למעצב רהיטים, משום שפאולו מורוני, בעל הראש המסחרי בין שני השותפים, החליט שאפשר להפוך חלק מהרהיטים היחודיים הללו לקו-ייצור מסחרי.הוא הציג את הרהיטים שלו בתערוכות יחיד רבות ובתערוכות כלליות, רהיטים שלו מוצגים ומאוחסנים היום באוספים של טובי המוזיאונים בעולם – בין השאר גם באגף העיצוב של מוזיאון ישראל בירושלים. תיאורים וניתוחים של רהיטיו מופיעים בספרים רבים על עיצוב במאה העשרים, עיצוב איטלקי מודרני, ספרים על כיסאות ועל כלי כסף וכד’, ומאמרים על עבודתו התפרסמו במיטב המגזינים הבינלאומיים לעיצוב."למען האמת, עיקר הלקוחות שלנו הם יהודים אמריקניים אמידים, ולחלקם אני מעצב בתים באזורי הים התיכון – סרדיניה, יוון. אני מסביר להם שבית ליד הים צריך להיות ים-תיכוני, אבל הם רוצים שאעצב להם משהו כמו דירה במנהטן. מה לעשות – אני מעצב להם דירה במנהטן בבית בסרדיניה. יהודים אמידים רבים הם אספנים גדולים של אמנות, ולהם אני צריך לעצב בית על פי התמונות שהם יתלו על הקיר.לסיום אני שואלת את סוואיה, אם יש משהו שמחבר גם בין אמידים בסעודיה ויהודים אמידים ממנהטן, והוא עונה: "יש משהו. כולם לחוצים ועצבניים באותה מידה"…

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה