כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  גורדי השחקים של תימן – הבנייה המסורתית בתימן

גורדי השחקים של תימן – הבנייה המסורתית בתימן

בתימן נבנו רבי קומות מבוץ עוד לפני הספירה, וכשהרומאים הגיעו לשם הם ראו במו עיניהם בתים כאלה, שבנויים לעתים על סלעים, כמו קני נשרים. עד היום לא חלו שינויים במסורת הבנייה המקומית, ויש כמה בתים בני שמונה מאות שנה שעדיין עומדים על תלם.

מאת: צילום:


בתים בני שמונה קומות הם לא תולדה של הזמן המודרני בלבד. בתימן נבנו רבי קומות מבוץ עוד לפני הספירה, וכשהרומאים הגיעו לשם הם ראו במו עיניהם בתים כאלה, שבנויים לעתים על סלעים, כמו קני נשרים. כתבתנו בלונדון עליזה ימיני התלוותה אל קבוצת תיירים אנגלית, ראתה וצילמה בתים עתיקים וחדשים, ביניהם בצנעא שהוכרזה על-ידי האו"ם כעיר לשימור. חם מאוד היה בתימן כשביקרתי בה לפני זמן מה. החום הגיע ל-55 מעלות צלסיוס. קבוצת התיירים הבריטיים ורדרדי העור שעמם ערכתי את הסיור נטפה זיעה, ונדמה שהם הולכים ונמסים, יחד עם ההגנות וההסתייגויות שאיפיינו את ראשית היכרותם עם הארץ ועם תושביה. תימן לא לגמרי זרה לישראלית, שבין ידידיה נמנים גם עולי מרבד הקסמים וצאצאיהם. אבל עד שלא מגיעים אליה, לא מכירים אותה, ואת המבנים הקסומים שלה. תימן היום בחדשות, בשל המלחמות בין צפון הארץ לדרומה, או בגלל מלחמות בין-שבטיות, או בגלל חטיפות מומחים ותיירים אירופיים. זוהי ארץ פראית של שלטון שבטי. ראיתי בה ילדים בני 13 מסתובבים חמושים בקלצ’ניקובים, ודוכנים בשווקים שאפשר לקנות בהם רימונים, ולא למאכל. למעשה, כבר בשנת 25 לפני הספירה היתה תימן בחדשות, לפחות אצל הרומאים שהגיעו לכאן כפולשים וגילו את גורדי השחקים הראשונים בעולם. ברומא כבר היו מבנים בני שלוש או ארבע קומות )כמו באקרופוליס(, אבל עד שהרומאים הגיעו לתימן הם לא ראו בתים בני שמונה קומות, לעתים בנויים על סלעים כמו קני נשרים, ונראים כאילו הרוח הקלה ביותר תוכל להרעידם. מה שברור הוא, שגם לפני הרומאים, בימי מלכת שבא, היו בתימן מבנים רבי קומות, כפי שמעידים המימצאים הארכיאולוגיים. המפתיע הוא, שהרומאים בנו את בתיהם מלבני חימר שרופות על יסודות חפורים. מבחוץ הם טייחו את הלבנים ולעתים שיוו לטיח מראה מזוייף של אבן, ואילו בנייני הציבור והמקדשים צופו בשיש. מסתבר שחוסר התחכום בארכיטקטורה התימנית לא כל כך השפיע על התוצאה הסופית. עד היום לא חלו שינויים במסורת הבנייה המקומית, ויש במדינה זו כמה בתים בני שמונה מאות שנה שעדיין עומדים על תלם, ועדיין גרים בהם. המדובר בבתי בוץ, ללא יסודות, ובשיטת בנייה שמתאימה יותר לארמונות חול של ילדים על שפת הים. לא שידעו כיצד לבנות אחרת, ודי היה להתבונן בשרידי מקדשי האבן בעיר מאריב Marib או בשרידי הסכר הענק שלה. הסכר נבנה במאה ה6- לפנה"ס ואורכו כ680- מ’, והפך את האיזור לגן פורח, עד כדי כך שהיו חוקרים שמיקמו את גן העדן באיזור זה. ראיתי בסיור גם שרידים למאגרי מים תת-קרקעיים שנבנו מאבן, כ540- שנה לפנה"ס, מה שמוכיח שגם יסודות נחפרו כאן.   קם אדם בבוקר ומחליט שהוא רוצה בית רוב המבנים המשמשים כיום לצורכי מגורים הם מבני בוץ רבי קומות, ורבים מהם עדיין נבנים בשיטה זו. קם אדם בבוקר, מחליט שהוא רוצה בית, בוחר לו שטח אדמה, מרטיב את השטח היטב, מערבב בוץ שנוצר בקש, מניח מסגרת עץ, ממלא אותה בתערובה, חוזר שוב ושוב על פעולה זו עד שלפניו שורת לבני בוץ. לאחר יום עבודה מפרך כזה )מסוכן למי שסובל מכאבי גב( שורות הלבנים התייבשו לחלוטין, משום שהטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-40 מעלות. הנחת נדבך אחד על השני היא בעזרת אותו בוץ, ולצורך בניית הקומות נעזרים בפיגומים. הסיבה לבניית גורדי שחקים היא חוסר מקום. תימן צחיחה, מדברית, וכל חלקת אדמה שניתן לעבד לחקלאות – מעובדת. סיבה שנייה: ביטחון. כל בית רב קומות כזה הוא בעצם מעין מרכז שגובהו מכביד על הפלישה אליו, משום שמהחלונות אפשר לפגוע בפולשים. גרם המדרגות צר, ומהווה את מרכז הבנין, כך שמכל חדר אפשר להתגונן.   גובהה של כל מדרגה הוא כ30- ס"מ, וגם זה גורם מכביד. המסורת הזו עדיין קיימת, משום שמדובר בחברה שבטית, לא הומוגנית. סכסוכים הם עניין כמעט יומיומי, כמו לדוגמא פלישת שבטים לצנעא הבירה ב1948-, או מצור שהוטל על צנעא ב1960- בידי שבטים מלוכניים שהתנגדו לרפובליקה, או מלחמת האזרחים בין צפון לדרום תימן ב1994-. הבתים משופצים מדי כמה שנים בגלל נזקי הגשמים. הבתים היפהפיים האלה, חדשים כישנים, עומדים בפני סכנת שקיעה משום שלאחרונה הוכנסו אליהם ביוב ומים זורמים הנשאבים מן התהום, ופעולה זו גורמת לבתי הבוץ לשקוע. סממני הקישוט העיקריים בארצות איסלמיות רבות הם פסוקי קוראן, בקליגרפיה מורכבת ומסובכת. בתימן העיטורים בבתים הם בעיקר גיאומטריים.   חזיתות הבתים שראינו מעוטרות באלמנטים דקורטיביים המודגשים בסיד לבן. קישוט אחר נובע מצורת הנחת הלבנים, שיוצרת דגם גיאומטרי, או מהבלטת הלבנים מן הקיר. צורה זו כשהיא במאוזן, משמשת כדי להדגיש את המעבר מקומה לקומה. בבתים העתיקים, שבהם חלונות סגלגלים, הבחנתי בזיגוג מיוחד במינו. "איזה חומר זה?" שאלתי את מסעד, היחיד מבין שלושת הנהגים המקומיים שליוו אותנו שידע אנגלית. "זהו בהט )אלבסטר(", הסביר מסעד, "שמלטשים אותו למשטח דקיק חדיר לאור, אך לא שקוף כזכוכית. שימי לב גם למאפיין נוסף, מאוחר יותר, של החלונות", אמר והצביע על חלונות מניפה שצורתם חצי עיגול או אליפסה מוארכת. היהודים קישטו את בתיהם במגיני-דוד מלבנים בולטות החלון הוא יציקת גבס מורכבת ביותר, שנראית כתחרה עם מוטיבים גיאומטריים או צמחיים. בחללי התחרה משוקעות חתיכות זכוכית צבעוניות בתבנית הגבס, כשהיא עדיין רכה. לעתים, כשמדובר בבית עמיד, החלון יהיה כפול, כך שהעיטור הנשקף אל החדר יהיה שונה מן העיטור הנשקף לרחוב. למותר לציין שהתוצאה הסופית של שילוב לבני בוץ, גבס או סיד לבן, וחתיכות זכוכית צבעונית מנצנצת בשמש הקופחת, היא מהממת.   בין החלונות הצבעוניים הללו, שהם בפירוש לא ויטראז’ים, משולבים לעתים אורנמנטים גיאומטריים המזכירים מוטיבים בשטיחים. מוטיב פופולרי מאוד הוא זה של עץ החיים. רק בצנעא ישנם כ14- אלף בתי מגדל כאלה, שגובהם נע בין 50 ל 20- מטר. כשהגענו אל הרובע היהודי בבירת תימן הוסבר לי שהיהודים נהגו לקשט את בתיהם במגיני דוד מלבנים בולטות, ושנאסר עליהם לבנות לגובה. בצנעא הוקצה להם רובע בירכתי העיר, וכתוצאה מהאיסור לבנות לגובה הם בנו לעומק. בתי היהודים ברובע זה מאוכלסים כיום על ידי מוסלמים, ונותרו מעטים כאלה.   גובהם כ-9 מטרים, הם נבנו סביב חצר פנימית ובניגוד לבתי המוסלמים – נבנה בהם מרתף עם יציאות חירום. מלבד היותם מקומות מסתור בשעת חירום, הם שימשו לאחסון יין לקידוש, לעתים קרובות היוו בית מלאכה לבעל הבית, ואלה עסקו – כידוע – בעיקר בצורפות. "בתי היהודים נבנו על מפלסים שונים, בהתאם לייעוד המפלס, כדי לפתור את בעיית האיסור לבנות לגובה", הסבירו לי שלושה יהודים מתימן שהמריאו עמנו מלונדון והפצירו בי לבוא לבקרם בעיר סעדה שבצפון תימן. לא יכולתי להיענות לבקשתם, משום שהאיזור נחשב מסוכן מאוד, במיוחד לזרים שנחטפים שם מפעם לפעם על ידי גורמים שמנסים לנגח את השלטון.   שלושת ידידי הספיקו להסביר לי שבתי היהודים נודעו בעיטורי הגבס ובפיתוחי החלונות המורכבים והמעודנים שלהם, שבוצעו בקפדנות רבה יותר בהשוואה לשכניהם המוסלמים. בהמשך המסע הבחנתי בתופעה מעניינת: למרות שתימן איסלמית למהדרין, והנשים בה רעולות – על רבים מהבתים ברחבי המדינה יש סימנים של תרבות עובדי אלילים עוד מתקופת מלכת שבא, כולל כתוביות, פסלונים וקרני יעלים.   אלה מקשטים את גגות הבתים כנגד עין הרע. קשה למיין את העיטורים הרבים, משום שהם שונים מאדם לאדם, והרבה מהם עוצבו ובוצעו באורח ספונטני וחובבני, תוך דחיית כל חוקי העיצוב, מה שמקנה להם חן רב. קומת החראם מיועדת לנשים, לילדים, ולגברים – רק מהמשפחה במהלך הסיור הגענו למקום שנקרא קאוקבאן, לבית רב קומות עתיק מהסוג שכבר הזכרתי, וכיום משמש כפונדק דרכים. שם עשינו את הלילה. כל בית כזה הוא בבעלות משפחה אחת, כולל הצאצאים שנישאו. בדרך כלל פטירת זקני המשפחה מפנה מקום לדור הבא, וכשאין מקום מתרחבים קצת הצדה. חזית הבית פונה לרחוב וירכתיו לבוסתן, שהוא בדרך כלל רכוש המסגד, המתפרנס מתשלום דמי שכירות או מחכירת אדמת הבוסתן.   המבואה בקומת הקרקע משמשת בעיקר לאחסון, לאורוות או לדיר, בשעת סכנה להגנה, ולעתים אף לאירוח. גם בקומת הביניים יש מקום לאחסון תבואה ודוחן, במיכלי חרס ענקיים. הקומה הראשונה מחולקת לחדרי מגורים ולחדרי אורחים. חדר האורחים מכוסה בשטיחים ובכריות לישיבה, ויש לחלוץ נעליים בכניסה אליו. הכריות ממולאות בכותנה, אך מתחילות לפנות מקומן לגומאוויר, ובבתים רבים אפשר כבר להבחין בצלחות על הגגות, לא רק על השולחן.   החדרים מקושטים בחלונות צבעוניים, בעיטורי גבס ובגומחות לאחסון. בבתים אמידים הגומחות מכוסות בדלתות עץ עתירות פיתוחים. בגדים תולים על מסמר בקיר, ואצל האמידים מאחסנים בגדים שאינם בשימוש יומיומי בתיבות עץ. חדרי השינה מתוכננים כחדרי המגורים, אלא שבמקום כריות לישיבה יש בהם מזרונים, שבדרך כלל מצופים באריגים מודפסים בצבעים עזים. הקומה השנייה היא הדיוואן, או אולם הנשפים. בחדר זה חוגגים חתונות, ימי הולדת וחגים. חדר זה משמש גם חדר לידה, לאחר הכנות קפדניות המלוות בטקסיות. כאן לא רק מתחילים החיים. כאן גם משכיבים את המת טרם צאתו לדרכו האחרונה.   בקומה השלישית מיועדים החדרים לנשים ולילדים, וגם המטבח ממוקם כאן. קומה זאת נקראת חראם – מלשון איסור – והכניסה אסורה לגברים שאינם בני המשפחה. מבחוץ מזוהה הקומה בסבכות-משרבייה הסוככות על החלונות. מיזוג האוויר הוא הקירות העבים וכדים מלאי מים סירי הבישול היו בעבר חצובים באבן, ועדיין נמצאים בשימוש לצד סירי אלומיניום מתוצרת סין. התאורה – למרות שיש חשמל ברוב חלקי המדינה – סופקה עד לפני זמן קצר על ידי נרות שמן, גם הם מאבן בהט או חימר. פה ושם אפשר לגלות מחתות גחלים לימים קרים, אבל את מקומן הולך ותופס תנור חימום מערבי. הקומה הבאה היא קומת המפראג’, חדר האורחים בו מארח בעל הבית את חבריו ואורחיו הגברים. כאן מעשנים נרגילות, לועסים גאת או סתם עולים לגג ליהנות מהבריזה. ציוד הכרחי למפראג’ הוא כדי מים למיזוג אוויר, ומרקקות ללועסי הגאת. בבתים אמידים מעמידים נרגילות לא רק לקישוט אלא לשימוש, כמו גם קופסאות עץ מגולפות לטבק. התאורה ברוב המקרים נובעת מנורת חשמל לצד פמוטי זכוכית ומתכת, המוצבים בגומחות קטנות מגבס. למעשה, קישוט הבית הוא מעשה ידיו של יוצק הגבס. לעתים מקשטות גם מראות את הקירות, ומסמכים חשובים ממוסגרים מוצגים לראווה ליד צילום של מכה או הדפס זול של אדם וחוה בגן-עדן. מפעם לפעם אפשר למצוא בבתים מכשירי טלוויזיה או וידיאו, אבל בדרך כל אין שום דבר המזדהה עם תפיסת הריהוט המערבית. מיזוג האוויר הוא הקירות העבים וכדים ענקיים מלאי מים. השירותים מינימליים ומטויחים בתערובת מיוחדת של סיד ואבקת בהט, למניעת חדירת מים שעלולה להפוך את חדר הרחצה לבוץ. "מקלחת" נעשית בכריעה על שתי לבנים שביניהן חור. המתרחץ שופך על עצמו מכד מים ואלה נקווים בבור שברצפה ומתנקזים לרחוב. הנוחיות היא על עקרון דומה: מתנקזת דרך פיר למאגר חיצוני. מאחר שהאקלים יבש וחם, נהגו עד לפני זמן קצר להשתמש בצואה להסקת בתי המרחצאות והחמאמים. שיטה זו היא אקולוגית ויעילה, ופינתה כאמור את מקומה לביוב שגור יותר אבל בעייתי. הקידמה מגיעה, אם כן, גם לתימן, בצעדים איטיים, ולא תמיד רק בהיבטיים החיוביים שלה. ואולי זו הסיבה שהמקום זוכה לתשומת לבם של מומחים לשימור.   לדברי ג’קסון, המדריך האנגלי שהתלווה לסיור שלנו, "האו"ם קבע, שחשיבותה של צנעא לא פחותה מזו של ונציה או של ויימר, שהוכרזה השנה כולה כעיר לשימור". דהיינו – גם צנעא הוכרה כנכס תרבותי בינלאומי, ולכן משאבים אדירים מוקדשים בה לשיפוץ ולשימור, כך שגם מי שיבואו לביקור בעתיד – ביניהם אולי גם ישראלים – יוכלו לחזות בגורדי השחקים מבוץ.   חזרה לעמוד המאמרים בנושא אדריכלות.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה