כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  גינה – האבא של גני השעשועים – אהרון בן אריה: פסל ומעצב גני הרפתקאות

גינה – האבא של גני השעשועים – אהרון בן אריה: פסל ומעצב גני הרפתקאות

גני ההרפתקאות והמשחקים שלו משולבים באלמנטים פיסוליים-סביבתיים, כדי שאנשים יבואו, יגעו ויפעילו. בכל גן האלמנטים שונים, אבל שפת החומר וחתימת ידו ניכרת בכל העבודות.

מאת: צילום:


מי שרוצה להכיר את יצירתו של בן-אריה, אינו חייב להטריח את עצמו למוזיאונים. מוטב שיתור את הארץ על פי מפת גני המשחקים והכיכרות המרכזיים, מקרית-שמונה בצפון, ועד ירושלים ובית-שמש במזרח. הוא מציב בהם פסלים סביבתיים, ומעדיף שלא יתבוננו בהם מרחוק אלא שהקהל – במיוחד ילדים – יתקרב ויגע בהם.העיר מודיעין נראית בשעת צהריים מאוחרת כמו היפהפייה הנמה, שאיש לא יודע מתי תתעורר. בגן השעשועים המרכזי, שיש בו רק עצים בפוטנציה ודשא של קיץ ישראלי, חסרים בינתיים המוני ילדים, שימלאו אותו בזעקות קרב ובדילוגי שמחה. אני מסתובבת בגן בחברת אהר’לה בן-אריה, פסל ומעצב גני הרפתקאות, בין שדרות עמודי עץ גבוהים, שבצמרתם "פורחים" דקלי מתכת צבועים באדום, או דגים צהובים פעורי פה.  בפינת הקטנטנים, ליד ארגז החול מונחת סירה צהובה-אדומה, על בסיס של קפיצי מתכת.בן-אריה, שגני ההרפתקות והמשחקים שלו משולבים באלמנטים פיסוליים-סביבתיים, אוהב שאנשים לא רק יסתכלו על הפסלים שלו, אלא יבואו, יגעו, ימששו, יפעילו, ובמלים אחרות: לא יתייחסו ליצירות שלו כמו אל נרות חנוכה.  "את רואה בראש העמוד את הדגים הצהובים עם הפה הפעור?" הוא שואל. "הייתי רוצה לראות ציפורים מקננות בתוך הפה. מאז יצרתי את גן ההרפתקות הראשון שלי, במושב בית אריה, לפני כ12- שנה, בניתי נוסחה בסיסית של פארק, שהוא גם פיסולי וגם משחקי. כלומר, גן עם פיסול פונקציונלי. פיסול שמעודד לגעת, וכמובן – שחייב להיות פתור מבחינה הנדסית ובטיחותית, כי יש סטנדרדים שגם אמן ומעצב חייבים לקבל ולהתחשב בהם".מי שרוצה להכיר את יצירתו של בן-אריה, אינו חייב להטריח את עצמו למוזיאונים, אלא לתור את הארץ על פי מפת גני המשחקים והכיכרות המרכזיים, מקרית-שמונה בצפון, ועד ירושלים ובית-שמש במזרח. הוא חי ויוצר בבית ובסטודיו שהקים לעצמו במושב צפרירים שבעמק האלה. בחצר הסטודיו שלו ניצבים פסלים סביבתיים, חלקם צבוע בצבע כחול אולטרה מארין, שהוא כרגע הצבע האהוב עליו. על ספסל עץ, מתחת לעץ ענף, אפשר להשקיף על נוף פסטוראלי משגע של כל העמק.דרך עבודת ידייםאהר’לה הוא איש גדול ומזוקן, עם ידיים גדולות של נפח, חרש עץ וברזל, ועיניים בהירות של ילד נצחי. כשמסתכלים עליו קל להבין איך בחר במקצוע, או המקצוע בחר בו. הוא בן 43, נולד בוואדי סאליב, חיפה, להורים ניצולי-שואה מטרנסילבניה, הונגריה. בגיל שנה עברה המשפחה לקרית גת, ושם עברו עליו שנות הילדות והנערות עד לצבא. מביקורים שעשה בוואדי סאליב הוא זוכר את בית המלאכה הקטן של סבא שלו שהיה סנדלר, אבל בעיקר הוא זוכר את העובדה שמגיל אפס, בכל שעה פנויה ובחופשות, עבד לצד אביו, מסגר ואיש מתכת, שבנה מבנים ומכונות חקלאיות.בהתחלה הוא בנה עבור הרכבת החשמלית שלו את כל התחנות והסככות. עם ההתבגרות והמיומנות הוא כבר בנה סככות, חממות ולולים, וכל הזמן יצר וביטא את עצמו דרך עבודת הידיים. בצבא שירת בהיאחזות צופר, באמצע הערבה, כצנחן וכקצין קרבי, שם החל ליצור פסלים ממתכת. את חמש השנים הבאות הוא מכנה "תקופה הגבורה שלי". החל מ1978- חי בכרם שלום, קיבוץ שמאלי-רדיקלי בדרום-מערב הנגב.  שם נישא ונולדו לו שלושה ילדים: בן, גדעון ויסמין. כעבור תשע שנים הוא עזב את הקיבוץ בלי גרוש על הנשמה, ולאחר מסע נדודים בכמה מקומות בארץ מצאו הוא ומשפחתו את המנוחה והנחלה בצפרירים. באותה שנה גם נערכה תערוכתו הראשונה, באגף הנוער במוזיאון ישראל, והוא קיבל שם עבודה בהדרכת קבוצות נוער.עוד בתקופה הקיבוצית, כשהגיע תורו )לפי המזכירות( לצאת ללימודים ולהשתלמות, הוא בחר להשתלם בחאן יונס ובעזה, אצל שורה של קדרים וחרשי עץ עזתים, ואצל הפסל משה שק המכונה ג’וק. אהר’לה: "באותה תקופה התחלתי לגבש את דרכי האישית כאמן, לחפש את הקשר בין התוכן לצורה, ואת הקשר לחומר המקומי ולאדמה הזאת. בגלל זה התחברתי לחרשי העץ העזתים, אנשים שיושבים בארץ כמה מאות שנים, בונים כלי עבודה חקלאיים ויש להם קשר אורגני למקום.תוכן וצורה"מה שקסם לי אצל העזתים הוא הקשר בין התכנים לצורות. צורה היא דבר שנובע מפונקציה, פולחנית או שימושית, מאמת שנוסתה כבר אלפי שנים ודורות. אני לא סובל דברים שהם רק קפריזה של האמן. אמירה חייבת להישען על איזו תרבות. אלה עשרת הדברות שלי". כדוגמא לתרבות העץ החסרה אצלנו, הוא מספר על חווייה שעברה עליו כשהוזמן ליצור פסל סביבתי בגן אקולוגי, באזור שהיה בעבר מזרח-ברלין.לאחר שזכה במכרז בינלאומי ליצירת הפסל "אקו-לוג", הגיע עם כל החומרים מהארץ לגרמניה, וקיבל מממשלת ברנדנבורג סדנה לעיבוד העץ ויצירת הפסל בהתאם לתוכנית. כחודש עבד בסדנה שהיתה בפאתי יער, באזור של אנשים חסרי בית, לרוב מסוממים או שיכורים, צמודים לבקבוק. היו אלה אנשים מנוונים, אך בעלי תרבות של שנים, שבאו והסתכלו בו בעבודה. כשהיה חובט בעץ כמו שצריך היו מהנהנים בראש, וכשהיכה בו לא כשורה השמיעו קול מחאה.רעיון גני ההרפתקות נולד, לאחר שמישהו ראה את תערוכתו הראשונה במוזיאון ישראל, אגף הנוער, וביקש ממנו לתכנן גן שעשועים ליישוב בית-אריה שליד לוד. שם התמודד לראשונה עם הצורך להביא פסלים למקום, ושאפשר יהיה גם להשתמש בהם. מאז הפך להיות ה"אבא" של כ15- גני הרפתקאות בכל הארץ, או כמו שהוא אומר: אלה גנים שיש בהם פיסול סביבתי, פונקציונלי, עם שפה רלוונטית לכל מקום. בכל מקום יש נוף אחר, תקציבים אחרים, בקשות שונות. אני עובד עם החיים. לא בא עם רעיונות קבועים מראש לשומקום. כל פרויקט לוקח אותי להרפתקה חדשה, והעיקר הוא השליטה שלי בחומרים".היית אומר שזו אמנות סוציאליסטית? "אני אמן ומעצב שלא יושב במגדל שן, אלא הולך אל העם. סוציאליזם ואיכות הסביבה הולכים ביחד, אז במובן זה אני סוציאליסט. כשחשבתי איפה אני רוצה לעבוד, אם לקשט בתי עשירים או לעבוד לקהל מה שיותר רחב, בחרתי באפשרות השנייה, ואני לא רואה בזה שום התפשרות.  אבל אני עובד במערכת קפיטליסטית ויודע שכסף זה לא דבר מוקצה, אלא אמצעי הנותן לאמן את החופש האמיתי: לא להיות תלוי בממסד. יוצר צריך לאכול ממה שהוא עושה, ואני מצליח להתפרנס מעבודתי. הלקוחות שלי הם רשויות מקומיות, יזמים פרטיים, משרדים ממשלתיים, אדריכלים ואנשים פרטיים. אני מוכר, ואנשים קונים. לכן אני לא יוצר בוכה".מערכת עמודיםמפת הגנים הפיסוליים שלו בארץ כוללת אתרים בירושלים: בגן סאקר, במלחה, סן-סימון והקטמונים, במודיעין שני גנים, בקרית אתא, בבית-שמש, בגני תקוה, בקרית שמונה, ופרויקטים נוספים נמצאים בקנה. תערוכה אחרונה נערכה לו במוזיאון ישראל לפני כשנתיים. שמה היה "הרעיון שבחומר", ואוצר התערוכה, איזיקה גאון ז"ל, היה כבר חולה מאוד, ונפטר יום לאחר שהתערוכה נסגרה.בגן אחד הוא יוצר שילוב של אלמנטים בנדנדות, מגלשות ועמודי עץ גולמי, שביניהם מסתובבים צילינדרים ממתכת צבועה עם דגים, נחשים וברווזים. בגן אחר ישתמש בצבעים ובחיות אחרות, אולי בלוויתן של יונה, אולי ברימונים ענקיים שנכנסים לתוכם, וכל גרגר הוא בית קטן שאפשר להסתתר בו. האלמנטים שונים, אבל שפת החומר וחתימת ידו של האמן ניכרות בכל העבודות, אם הן בארץ או בחו"ל.למוזיאון בתפן, בו נערכה תערוכת חמישים שנות פיסול בארץ, שלח בן-אריה שתי ציפורים ענקיות, שגופן עשוי נחושת ורגליהן מעץ. קצה המקור של הציפור בנוי כמו פיה של חצוצרה. אפשר לנשוף לתוכו ויוצאים צלילים משגעים. היוצר רצה להקים מעין הגבהה ליד המקור, כדי שכל מבקר יוכל לנשוף להנאתו, אבל המארגנים התנגדו לרעיון. אז בכל פעם שהוא מבקר בתפן הוא מחפש כמה לבנים, מערים אותן, נושף במקור-חצוצרה ומלמד כל ילד בסביבה ללכת בעקבותיו.את הפרויקט של כיכר צה"ל בקרית שמונה סיים רק השנה, והוא קורא לו בשם שאימצו גם תושבי המקום: שדרת השבשבות. זהו פארק שעשועים במרכז המסחרי של העיר, ובכיכר עצמה )בתכנון האדריכלים דונסקי-חן( יש מערכת עמודים מאבן. המזמינים ביקשו פיסול שייצור חיץ כלשהו בין האזור המסחרי לבין רחבה המיועדת למופעים.  אהר’לה יצר שדרת עמודים מעץ, שבראשם מורכבות צורות שונות של שבשבות על ציר, ואלה מסתובבות בחדווה ובשקט עם הרוח שנושבת במקום דרך קבע. ישנם 14 עמודי עץ בשדרה כפולה, כל עמוד גובהו 4 מ’. האלמנט בראש העמוד הוא בגובה 1.20 מ’, ובתוך כל עמוד מוסתרת מערכת מיסבים שעוזרת לתנועת הרוח. אך בכל מקרה זו אינה התנועה העצבנית הנובעת ממנוע או מפרופלור. אנשים מתהלכים בין עמודי העץ והנחושת, רואים עמודים מחוברים עם כותרות, שעליהן תלויים אלמנטים שונים וספיראלות, והתנועה האיטית עם רחשי הרוח משרים איזו שלווה על העיירה מטורטרת הקטיושות.רמת התחזוקהרוגע אסתטי מסוג שונה הביא בן-אריה לרחבת המועצה של היישוב גני-תקוה, ליד סביון. יעל מוריה עיצבה שם רחבה ענקית. מדרגות רחבות ותלולות, שורה של מסכות-פנים מקרמיקה )כמו פה האמת ברומא( שמפיהן זורמים מים, רחבה מלבנית ענקית )יחסית לגודל היישוב( משובצת בברושים ובדקלים מזדקרים וברקע בניין המועצה. בתוך כל זה נכנס בן-אריה עם הפיסול הסביבתי שלו "קשתות ברגיעה", קשתות מעוגלות מעץ אורן דחוס, בתנוחה אופקית-גלית. אפשר לשבת עליהן, להתרפק, לשחק עם הילדים, וללטף את העץ.במוזיאון הקטן הצמוד לסטודיו מחזיק בן-אריה מבחר דגמים מוקטנים של עיצובי החוצות ושל מוצגים מתערוכותיו. לאחרונה, בשל המיתון והחובות שבהם שקועות הרשויות המקומיות, הוא מספר ש"יש לי המון זמן לעבוד על חלומות חדשים. יש לי חבר טוב במכון וייצמן, מדען המחשב ד"ר דוד גינת, שיצר משחקים מתימטיים על בסיס סדרת מספרים בינארית. חלק מהמשחקים הפכתי לפסלים סביבתיים. משרד החינוך כבר קנה אחד לבית-ספר בבית שמש וגם בתי-ספר אחרים החלו מגלים עניין. אני מכין דגמים מוקטנים של פסלי חוצות וגנים שיוזמנו בעתיד, כולל האותיות והשפה שמרכיבים את כל היצירה".רמת התחזוקה של פסלי חוצות בארץ היא לא ממש אידיאלית, וגם המשתמשים הצעירים והמבוגרים אינם מצטיינים במתן כבוד לרשות הכלל. איך הוא חושב ייראו פסלי החוצות שלו בעוד 20 שנה ואולי יותר? אהר’לה: "הגן הכי וותיק שלי עומד כבר 10 שנים ועד היום לא קראו לי לערוך שיפוצים כלשהם. רק בגן אחד בירושלים היתה תופעת ונדאליזם, עם פגיעות קשות, ונאלצתי לבנות משהו מחדש.  בסך הכל העץ מתיישן, נסדק קצת, אבל לא מתפורר. נחושת יכולה להחזיק מעמד מאות שנים, וכשאני משתמש במתכת צבועה ושוקל אם להוסיף צביעה או גילוון, אני עושה גם וגם, כמו בנאדם ששם חגורה וגם שלייקעס כדי שהמכנסיים לא יפלו".

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה