כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  דו"ח עירוני

דו"ח עירוני

יצאנו אל הרחוב הישראלי (תל אביב וירושלים) בניסיון למצוא עיצוב עירוני ישראלי. רצינו לדווח על מראות יפים כפי שאנחנו בדרך כלל נוהגים, אבל המצלמה שלנו קלטה מראות אחרים. על הגבול שבין הפרטי לציבורי שבין הבית לרחוב, בין החנות למדרכה, בין התושב לזר בין היפה למכוער. קו תפר עירוני שהוא כל כך ישראלי

מאת: צילום:


 .התערוכה "מפת דרכים" שהוצגה בחודש אפריל בגלריה "ג'ולי מ." עסקה בחלוקתה של תל אביב לחמש רשויות עצמאיות במקום רשות אחת מסורבלת ומסואבת. העיסוק בגבול על משמעותו, מיקומו ומה קורה בגבול עצמו, במפגש שבין שני חלקים מנוגדים משני עברי הגבול, היה נושא מחקר מרתק ועמוק במשך כל ההיסטוריה של האדריכלות, העיצוב והאמנות. בזמן זה שבו קו התפר, גדר ההפרדה וגבולות ברורים הם הנושא החם על סדר היום, מעניין לבדוק מה קורה בקו התפר העירוני הישראלי. ראשית, מהו קו תפר עירוני? ישנו הגבול שחילק את תל אביב לרשויות בתערוכה "מפת דרכים"; ישנם תחומי השיפוט העירוניים הכוללים גבולות בין ערים ובין שטחי העיר לאדמות החקלאיות שמסביבה. וישנו גם קו תפר עדין, קו פנימי בתוך העיר, קו שכולנו חוצים מדי יום ביומו לפחות שש או שמונה פעמים. זהו קו התפר שבין השטח הפרטי לציבורי, שבין הבית לרחוב, שבין החנות למדרכה, שבין התושב לזר. קו ברור הן חוקית והן ויזואלית, שבארץ דואגים להדגישו בסימון ברור של גדרות וחומות גבוהות. בלוס אנג'לס, לדוגמה, שטח הגינות הפרטיות מתחבר לשטח המדרכה והרחוב הציבורי ללא כל גבול או גדר. כך זוכים עוברי האורח למראה של פיסת שטח ירוק ורחב, בלי לפלוש אליו, ואילו בעלי הבית זוכים למבט יפה מלוא כל העין אל הרחוב, בלי להיות כלואים בין חומות של ביטחון מדומה.אבל ישראל אינה לוס אנג'לס, וכאן לקו התפר יש משמעות ברורה ומסורת ארוכה. הבתים הראשונים של היישוב העברי שהוקמו בסופה של המאה ה-19 ובראשית ה-20, כדוגמת נוה צדק, מאה שערים ומשכנות שאננים, נבנו ממש על קו התפר, כלומר על הרחוב בקו אפס, כך שקירות הבתים יצרו מעין חומה הסוגרת מפני פורעים מבחוץ וכולאת חצר פנימית מבפנים. פתחי החלונות והדלתות על תריסיהם, משקופיהם וסורגיהם היו העיטורים שבחומה זו.אחרי כן, אולי בהשפעת המושבות והתחלפות השלטון הטורקי בבריטי, החלו לבנות בתים מופרדים זה מזה ומוקפים בגינה משלושת צדיהם. החזית נשארה על פי רוב על קו התפר ואת קומת הקרקע דאגו להגביה בכמה מדרגות מעל הרחוב כך שתיווצר פרטיות לדיירי הבית. לימים הורחק הבית מהרחוב וגם מלפנים הוקמה גינה וסביבה גדר.ראשיתה של הגדר צנועה: חומת בלוקים נמוכה ומטויחת משולבת בסורגי ברזל או מוטות ברזל פשוטים או מעוצבים. הגדר הנפוצה בתל אביב של שנות ה-30 היתה עשויה שלושה נדבכי בלוקים ומעליהם מעין כובע בצורת מנסרה לקישוט. כל הגדר טויחה בטיח דמוי אבן עם פאזות בין הנדבכים, סיתות אבן וכרכוב מעוטר מעל. זאת היתה הגדר הסטנדרטית – נמוכה, צנועה, חיקוי לאבן. מעליה דאגו לגדל צמחיית גדר חיה (בעיקר פיקוס) ולגזם אותה בגובה של כשלושה מטרים כחומה ובה שער כניסה. כך נוצרה פרטיות נעימה וירוקה שהתאימה לימיה הראשונים של העיר הקטנה והתמימה.שנות ה-80 הביאו לשגשוג וצמיחה ואתם את המכונית הפרטית שהחלה מיד להשתלט על קו התפר. את הגדרות החיות הירוקות החליפו חניות ואספלט אפור והבניין החל לטפס על עמודים ולפנות מקום בקומת הקרקע למכונית. הפרטי השתלב בציבורי לכדי כביש-חניה אחד. כמו בלוס אנג'לס, בהבדל ירוק אחד.חלפו עוד כמה שנים ואתן התרבו הגניבות ומיד נוספו שערים וגדרות חשמליים לכניסת כלי הרכב למוסכים פרטיים. השערים הפשוטים בנויים מפח דמוי מחסום, אך השערים המעוצבים כוללים הרבה ברזל עשוי לוחות מלאים המשולבים בזכוכית (רצוי חלבית), והם מתנשאים לגובה של שניים-שלושה מטרים ומסתירים מאחוריהם מכונית מנקרת עיניים. הגדר המקיפה את הבית וממשיכה את המוסך עשויה אבן, ברזל או בטון מטויח. היא גבוהה כגדר המוסך ונותנת לדייריה ביטחון (גם אם מדומה) ופרטיות. כך חלפו עברו מן העולם הגדרות החיות והגדרות הנמוכות והרחוב הישראלי חזר לנקודת ההתחלה לימים שחומות בתיו נבנו על קו התפר. בהבדל יחיד: אז היו משולבים בחומות פתחים וכיום הפתחים היחידים הם פתחי אוורור למרתפי החניה, לפחי אשפה ולארונות החשמל והטרנספורמציה.ואכן קו התפר בין הפרטי לציבורי הוא גם קו האספקה והתחלופה. שם ממוקמות תיבות הדואר, שלאחרונה נהפכו לאלמנט פיסולי וקישוטי בפני עצמו בצבעים עזים ובעיצוב עכשווי. שם גם מוצבים ארונות החשמל, חדרי הטרנספורמציה ושעוני המים ואתם הדילמה אם להסתיר את השירותים הטכניים או שמא להדגישם ולהופכם לאלמנט עיצובי בסגנון מודרניסטי ופוטוריסטי משהו.בינתיים הגופים הציבוריים-ממשלתיים והתושבים הפרטיים אחראים בעיקר לזיהומו של קו התפר. כבלי החשמל והתקשורת נתלים מעל הקרקע (והורסים את צמרות העצים) ומתחברים לחזית קו התפר בגסות ישראלית אופיינית. גם תחנת האוטובוס גוזלת את כל המדרכה כאילו היתה בית מגורים עם חדר שינה וסלון, בעוד שבחו"ל יש שמסמנים את התחנה על המדרכה בלבן ואת הספסל מצמידים בחן לקיר הבניין. ויש גם עמודים מכל המינים – חשמל/בזק/תמרור/רמזור/שילוט/הכוונה ומה לא, שהופכים את אזור קו התפר לצרה צרורה, ואת הפרספקטיבה העירונית למשימה קשה שניתן להגשימה רק במודלים ממוחשבים. גם התושבים מוסיפים סככות וסוככים (בשם הניידות והזמניות כמובן), סורגים ומעקים, ובכל התוספות שוכחים כולם להוסיף גם טיפת כבוד והתחשבות, שיכולים להפוך את קו התפר הישראלי ממזבלה עירונית – לכרטיס הביקור של עיר ישראלית חדשה.e

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה