כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  דירה בשמים – דירת הגג של האדריכל ברטהולד לובטקין בלונדון

דירה בשמים – דירת הגג של האדריכל ברטהולד לובטקין בלונדון

הדיירים דואגים לשחזר ולשמר כל פרט מקורי בדירה הגדולה בסגנון המודרניסטי. הדירה מוקפת במרפסת ענקית, הסלון ענק ומרוצף באריחים חומים, הרהיטים והכלים החומים מותאמים, וחלונות ענקיים מקשרים בין הדירה לנוף.

מאת: צילום:


דירת הגג שצולמה לכתבה זו היתה שייכת לאריכל הבריטי-יהודי, ברטהולד לובטקין. היא ממוקמת בקומה שביעית באיזור הייגייט, ומשקיפה על נוף לונדוני עוצר נשימה. כיום גרים בה זוג ידידים, ישראלי ותאילנדי, מעריציו של לובטקין ששיפצו ושיחזרו את הדירה כמעט על כל פרטיה.שני בתי דירות מתוחזקים להפליא באיזור הייגייט בלונדון, תוכננו בשנות ה30- על-ידי האדריכל הבריטי היהודי ברטהולד לובטקין. בחייו לא זכה לובטקין למוניטין כמו לה-קורבוזיה או אדריכלים אחרים, המזוהים עם האדריכלות המודרנית הבינלאומית. אבל לפחות בבריטניה, ובקרב אנשי מקצוע בעולם, הוא חוזר ותופס בשנים האחרונות את מקומו בין המודרניסטים החשובים.לובטקין תכנן בחייו מבנים רבים )ראה מסגרת( אך מכולם מצטיינים שני בתי הדירות הללו לא רק בשל צורתם, רמת התחזוקה הגבוהה שלהם, אלא משום שלובטקין יישם בהם את חוש ההומור המפותח שלו, ובאחד מהם אף שיכן את ביתו, בדירת פנטהאוז בקומה השביעית.כיום מתגוררים בדירה זו שני גברים, מעצב פנים תאילנדי שהמזרח הרחוק ניכר בסגנונו המינימליסטי, הכמעט נזירי, ובן-זוגו הישראלי, איש ספר שעתותיו בידיו, בעל ידע עצום בכל מה שקשור לברטהולד לובטקין, כמעט גרופי שלו. השניים דאגו לא רק לשמר את רוחו של לובטקין בדירה, הם שחזרו בה את הצמחייה – לפי מקורות שונים כמו מכתבים, תצלומים וחומר ארכיוני אחר, והם רואים עצמם לא רק כבעלי הדירה אלא כאוצרים שלה למען הדורות הבאים.אבל לפני שניכנס לדירה ונתאר אותה לפרטי פרטיה, הבה ונחזור אחורנית, לשלב איתור השטח להקמת שני בתי המגורים, שהוא סיפור משעשע על קשרים ומזל.אחד מידידיו של לובטקין הציע לו להשקיע בפרוייקט פרי תכנונו. בתמורה להשקעה ביקש לעצמו 15 אחוז. לובטקין, שהיה שתיין ומבקר אדוק בפאבים, ישב בפאב בצפון לונדון וגילה ששטח אדמה גדול מול הפאב עומד למכירה. המקום היה נפלא – הנקודה הגבוהה ביותר בלונדון, בהייגייט, שטח האדמה נדיב באיזור לא בנוי. לובטקין פנה לידידו והשטח נרכש.קלאסיקה אמיתיתב1935- עיטר את ראש הגבעה המבנה הראשון, הייפוינט 1 Highpoint. שלוש שנים לאחר מכן, ובצמוד, נבנה הבנין השני, היי פוינט 2. שני בתי המגורים הללו דומים אך גם שונים. על מנת להמחיש זאת הציב לובטקין גשר בין שני הבניינים, שהמרחק ביניהם הוא כמטר וחצי. הגשר הוא בקומה השביעית בלבד, וכשעומדים עליו ומתבוננים למטה נראים הבניינים בקומת הקרקע קרובים זה לזה, הולכים ומתרחקים ככל שמגביהים מבט.מבקריו של לובטקין טענו ששהוא אינו מתייחס למסורת הבנייה הבריטית, שהוא מתעלם מחומרי בנייה מסורתיים כמו לבני חימר, מסגרות עץ לחלונות כנפיים וכו’, שהבנין בוהק למדי, אינו משתלב בנוף, בקיצור – זר ומוזר כמו לובטקין עצמו. הוא מצדו העניק להם סוכריה מצחיקה: בכניסה להייפוינט 2 העמיד שתי קרטיאטידות יווניות )פסלים של דיוקני נשים הנושאות על ראשיהן חלקי מבנה(, קלאסיקה אמיתית, קישט חלק מחזית הבנין בלבני קרמיקה ובאריחי זכוכית, וחלק מן התקרה בזכוכיות עבות עגולות בניפוח יד, קריצה לחמאם מזרחי. כך שאם אנגלי כלשהו יחפש לעצמו נוסטלגיה קולוניאליסטית – זה המקום.קומת הפנטהאוז בקומה השביעית, שבה התמקם לובטקין, נמצאת בהיי פוינט 2. זוהי הדירה הגבוהה ביותר בעיר. היא משקיפה לעבר חמישה מחוזות – קנט, ססקס, אסקס, בקינגהמשייר והארטפורדשייר. ביום שבו הראות גרועה מוטב להתבונן סביב בשעות הלילה, כשהאורות מנצנצים, והמראה מזכיר את נמל חיפה מראש הכרמל. הדירה מוקפת כולה במרפסת ענקית, שלעניות דעתי אפשר להקים על שטחה שתי דירות נוספות. כמובן, לא "סגרו" כאן את המרפסת והיא מעוטרת באדניות נחושת ריבועיות גדולות, שתיים בחזית הדרומית ושתיים במזרחית. הצמחייה בהן מסוגננת ומתוכננת, והצמחים בעלי עלים משוננים וארוכים, כמו אצבעות שלוחות לשמים.מוכר הדירה שיפץ אותה בעזרתו של האדריכל John Allen , הביוגרף והמומחה לברטהולד לובטקין ובין מקימי ה- DOCONיMOMO, Documentation and Presentation of the Modernist Movement.כמו בביתהדייר הישרלאי החי בדירה הסביר לי, שהכניסה לבנין הזכירה לו בביקורו הראשון את בתי הבאוהאוס בארץ, ואולי זו הסיבה שהרגיש בה כמו בבית. לאחר שהתקציב נמצא, לא ויתרו השניים על החלום והזכות לגור בדירה של האדריכל הנערץ עליהם.הכניסה לדירה היא דרך מעלית, הישר למבואה של דירת הפנטהאוז המוגבהת בארבע מדרגות. המבקר מתבקש להשאיר את נעליו בכניסה, לא מטעמי מסורת של המזרח הרחוק אלא כדי לשמר את הריצוף המקורי. קצת תיאטרלי, אבל מה לא עושים למען האפקט. הריצוף המקורי הוא אריחים בצבע חום, המשתרעים לאורך שטח הסלון הענק, ואגב שימור – השניים משחזרים, לאט ובהדרגה, כל פרט ופרט מקורי שהיה בדירה, כשלובטקין ומשפחתו איכלסו אותה. המטבח המודרני מעץ דובדבן, עם אריחים וציפוי בצבע דבש אומנם מרשים, אבל יצטרך לפנות את מקומו בבוא העת לאריחים לבנים 20 x 20, ולמטבח פשוט יותר בסגנון שנות ה30-.דלת הכניסה הלבנה לסלון הענק היא על ציר מיוחד, פרי תכנונו של לובטקין. הציר הקפיצי מאפשר פתיחה דו-כיוונית לדלת, ומשמש גם מעצור. כל פרט ופרט תוכננו כאן, החל מהידיות לחלונות, מסילת הנחושת של חלונות ההזזה הענקיים ועד למסגרות העץ של הדלתות לחדרי השירותים והשינה, שזווית החיבור ביניהם היא בשיפוע מודגש, כאילו להוביל את העין למרכז הדלת.לובטקין התכוון להפוך את ביתו להומוגני כמה שיותר לסביבה ולטבע, לכן הריצוף בסלון הוא חום, כרמז לאדמה. הקיר שמול דלת הכניסה – שמעברו חדר השינה והשירותים המשפחתיים – מצופה גזעי אלון מהוקצעים, שמרקם הגזע הודגש בהם על-ידי התזת חול, והם מסמלים יער. התקרה האלכסונית המקומרת צבועה בתכלת השמים.בקיר המזרחי והדרומי של התקרה פתחים מאורכים, מעין חריצים לתאורת יום, ועם קצת דמיון אפשר להשתמש באור ובצל שהם מחדירים לחדר כבשעון שמש. התקרה מעניקה מרחב פתוח תחת כיפת השמים. היא שימשה השראה ודגם לתקרה ב"רויאל פסטיבל הול" שעל גדות התמזה הדרומית, מבנה שתוכנן על-ידי אחד מתלמידיו של לובטקין.כל הקיר המערבי של חדר המגורים או יותר נכון אולם המגורים המלבני, מורכב משלושה פאנלים ענקיים של זכוכית, הנעים על מסילת נחושת ופותחים את המקום לנוף, לאוויר ולעונות השנה. ביום חורף, כשהרוח שורקת, אפשר לעוף מכאן, ובקיץ בימי שמש – אם יש כאלה – ההרגשה היא של ריחוף בשמים מול הנוף הירוק. מתחת לחלונות ההזזה משתרע ספסל טרוורטין שלא מומלץ לשבת עליו בחורף, ומוצגים עליו בחסכנות שניים-שלושה פריטים דקורטיביים כמו ראש פסל עתיק מתאילנד, וכד קרמי קטן בקווים פשוטים, בוהק בגלזורה לבנה.ריהוט מקורימשחקי האור בדירת לובטקין מתוחכמים מאוד, אם מביאים בחשבון את ימי החורף הקצרים וימי הקיץ האפורים הרבים. יש כאן ניצול מכסימלי של תאורת יום. מימין לדלת הכניסה קבועה אח שמסגרתה מבטון לבן יצוק על עץ, כך שהיא משמשת מוטיב חוזר לקיר שממול המחופה בגזרי עץ. כאן קבוע חלון קטן, משובץ בשלושה אריחי זכוכית, כדי שאפשר יהיה לראות את האש הבוערת גם מחוץ לבנין.שני חדרי השינה והשירותים מתחבאים בסוף הסלון בחלקו המזרחי, מאחורי הקיר הדקורטיבי. חדרי השינה קטנים יחסית. חדר השינה של הזוג לובטקין משמש מקום תצוגה לכיסא הסבה של צ’ארלס אימס, שהוא פסל יותר מאשר מושב מזמין. מיטה זוגית, שני שולחנות קטנים עם מנורות בעלות אהיל עגול וכמובן דלת יציאה לגג. חדר השינה השני שהיה במקור של הבת, משמש כיום חדר השינה של הכלב המנוקד שחי בבית, לאוסף חרבות ולשטיח קיר טיבטי.השטיח בחדרי השינה הוא צהבהב-חלמון בהיר, וזה זמני. במקור היו כאן אריחים בצבע זה, והכוונה היא להחליף את השטיח מקיר לקיר באריחים שיירכשו דווקא בישראל, בשל הדמיון שלהם לאריחים שהיו כאן במקור – גם בצבע, גם במירקם, וגם בעובדה שהם מיוצרים ידנית.יצירות אמנות שקישטו את הדירה בימין של לובטקין – של פבלו פיקסו, אמדיאו מודליאני, ג’קסון פולוק ואחרים – נמכרו מזמן כדי לממן את הרגלי ההימורים של האדריכל. הדיירים הנוכחיים ויתרו מזמן על רכישות אמנותיות כאלה, אבל הם רוכשים מה שניתן לרכוש מן הריהוט המקורי, כמו כורסא מעור פרה מנומרת )תואם את עור הכלב הדלמטי(.בימי לובטקין היו כאן ארבע כורסאות כאלה. אחת כבר נרכשה, אחת בשיפוצים ושתיים אחרות צריך עדיין לאתר, כמו גם ספה תואמת, שולחן עבודה ושולחן אוכל על כיסאותיו. גם הם אבדו ויהיה צורך לשחזרם, על פי תצלומים ותיעוד. בינתיים תופס את הריהוט המקורי הריהוט של בעל הבית התאילנדי.הדירה נחשבת לבולטת בעבודותיו של לובטקין, לא רק כאדריכל אלא גם כמעצב פנים, והיא מבטאת את תמצית גישתו לארכיטקטורה: יחסי פנים וחוץ, חומרים ומרקמים בשילוב נכון, הממוקמים בנוף אורבני. חלום שלא התגשםברטהולד לובטקין נפטר ב1989-, בן 89, והשאיר אחריו בת, סשה, המתגוררת באנגליה, וכמובן – בניינים שהפכו נכס צאן ברזל בעולם הארכיטקטורה. הוא היה בין המהגרים האירופים שהביאו לבריטניה את האדריכלות המודרנית, כמו ולתר גרופיוס, מרסל ברוייר, אריך מנדלסון ואחרים. הם הביאו אתם התלהבות מדבקת ל"ארכיטקטורה החדשה", לקווים הפשוטים ולפונקציונליות.לובטקין, יהודי יליד רוסיה, למד במוסקבה ועבר להתמחות ביציקות בטון בגרמניה, משם המשיך את לימודיו בבוזאר בפאריז, ובין חוגי מכריו נמנים אמנים כמו פרנאן לז’ה, פבלו פיקאסו, אמדיאו מודליאני, קאלדר, וכמומבן לה קורביזיה, מה שהניב אוסף פרטי מעניין מאוד של אמנות מודרנית, שאת חלקו קיבל כמתנות מידידיו האמנים.משרדו של לובטקין, "טקטון" ,Tecton היה אחראי לפרויקטים הבאים: מרכז רפואי באיזור פינסברי, שנחשב למבנה החשוב ביותר בשנות ה30- במרכז לונדון, )כיום שופץ בחלקו כבנין לשימור( ובית דירות עירוני באותו איזור; שלושה בנייני דירות עירוניים שנבנו בין סוף מלחמת העולם השנייה ו1949-; וילות מחוץ ללונדון; שלושה מבנים בגן החיות הלונדוני הגדול ביותר באירופה – בית הפינגוונינים ובית הגורילות )שעד היום עולים אליהם לרגל(, וסטודיו שנהרס בינתיים והיה מיועד לאמנים שרצו לרשום ולצייר חיות. בצפון אנגליה נבנתה יצירה נוספת, גן חיות שלם פרי תכנונו.הנרי ראסל היצ’קוק, שהיה בשנות ה30- אוצר המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, היה זה שטבע את המושג "התנועה המודרניסטית". הוא ארגן תערוכה מקיפה שנועדה להציג לציבור את המגמה החדשה ועקרונותיה, וראה בלובטקין את הארכיטקט החושב ביותר בעולם באותה תקופה.בשנות ה40- עמד לובטקין על ספו של הגשמת חלום שכל אדריכל משתוקק אליו: תכנון עיר. היה מדובר בעיר בצפון אנגליה, דרהם, בדומה לברזיליה של אוסקר נימאייר. אולם בגלל תככים פוליטיים ולא מעט קנאה, לא מומשה התוכנית והעיר לא נבנתה.לובטין, שעבר על הפרויקט חמש שנים, היה מאוכזב וממורמר וג’ון אלן )אדריכל והביוגרף של לובטקין( סבור שאכזבה זו גרמה לפרישתו מן המקצוע. ב1955- עזב לובטקין את לונדון ועבר לגור במחוז בלוסטייר בכפר, שם גידל חזירים, בתחושה של אכזבה, שעקרונות הסוציאליזם שעל פיהם גדל והתחנך לא יושמו באנגליה. 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה