כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  דרך הבירה – מסעדת "ברוהאוז" בת"א

דרך הבירה – מסעדת "ברוהאוז" בת"א

הבירה ותהליכי הייצור שלה מהווים אלמנט מרכזי בעיצוב, וגוונים של חום וצהבהב ניכרים במקום: עמודים מנחושת צהובה, קורות העץ והמשטחים ודוודי הנחושת. אלמנטים קישוטיים: שעון מטוטלת ושעון חול ומוטיב הבקבוק.

מאת: צילום:


המעצב גדי צחור ושותפו ערן בן-יוסף, יחד עם האדריכלית הצעירה אורלי קספרס ושלושת בעלי המקום, עיצבו את "ברוהאוז", מסעדה ייחודית בתל-אביב, המשלבת מבשלת בירה קטנה עם מסעדה גדולה, שבה אפשר לעקוב אחר הנוזל הזהוב מדוודי הנירוסטה ועד לכוס הזכוכית.כשאתה חושב על בירה אתה חושב על אוסטרים וגרמנים עם כרס מרשימה ונוצה בכובע, על פאב אנגלי ואולי על דנים סמוקי לחיים שחוגגים בהקשת כוסות בטמפרטורה של מתחת לאפס. אבל זה כמה שנים שהבירה התחברה גם לארץ ישראל. בסוף שדרות רוטשילד, בתל-אביב שהיתה פעם של משפחת שלוש, עם עצי השיקמים, נפתחה לאחרונה מסעדה המביאה חידוש היסטורי מרענן לנוף המסעדנות בארץ: מסעדה השוכנת בתוך מבשלת בירה. הנוזל הזהוב, שמתחיל מבישול גרעיני שעורה בדוודי נחושת בוהקים, מגיע בתהליך מעגלי של זמן וצינורות, ישר אל הברזים וכוסות הלקוחות הצמאים. רציתם אירופה, קיבלתם.קוראים למסעדה "תל-אביב ברוהאוז" כי מבשלת בירה בלועזית זה ברוהאוז. ואפשר לאכול בה גם תבשילים מכל מטבחי העולם – דגים ופירות ים, פואה גרא וסטייקים, סלטים וגבינות, וכמובן גם נקניקיות וכרוב כבוש, כי בלעדיהם איך תזרום הבירה?הבירה ותהליכי הייצור שלה מהווים אלמנט מרכזי בעיצוב המסעדה, אבל נתחיל מהבית ההיסטורי שבו היא ממוקמת, שד’ רוטשילד 11, אחד מבתי שלוש המפורסמים. משפחת שלוש עתירת הממון, שעלתה ארצה מאלג’יריה בתחילת המאה, הפכה את הבית כבר בשנת 1910 למרכז חברתי של מסיבות ואירועי תרבות ומוסיקה. האורחים שמעו מוסיקה בגזוזטרא הפונה לשדרה, או בתוך הגן האחורי המקסים, בין עצי לימון, מנדרינה וחושחש.על מרפסת הבית הצטלם מאיר דיזנגוף עם השלושים ושאר חשובי העיר, בקומה השנייה של הבית הסתתר במשך שנים המטה הדרומי של הפלמ"ח, ויצחק שדה היה נפגש עם אלון, רבין ושאר האנשים שמאז יש רחובות על שמם. מעברה השני של השדרה, בבניין המוזיאון הישן, הוכרז על הקמת המדינה לפני 50 שנה. בשנת 1920 הושכרה הקומה הראשונה ונפתחה בה המסעדה הראשונה הגדולה בתל-אביב, מסעדת סגל, שהאכילה הרבה אנשים במשך עשור. לאחר מכן התמקמו במקום רק בנקים ועוד בנקים, החמצן של המדינה.כסף ורעיוןפתיחתה של המסעדה החדשה עושה צדק היסטורי לבניין, ומחזירה למקום תרבות של אוכל, שתייה ומוסיקה טובה, שזורמת ממערכת סטריאו משוכללת. כשישבתי שם עם המעצב גדי צחור, ליד דלפק עץ מסיבי סביב אחד מעמודי התמיכה העטופים נחושת צהובה, בשעת צהריים מוקדמת, זרמו מהסטריאו סוויטות של באך שהולכות נפלא עם בירה בלונדית קלה. בשעה 11 בלילה מתחילה מוסיקת האוז ודאנס סוערת, וכולם רוקדים ונעים עם כוסות בירה ביד.הסיפור המוצלח של המסעדה הזו התחיל ברעיון שצריך לעשות משהו שעוד לא היה כאן, שהגו שלושה שותפים שהם חברים טובים, שבאו משלושה תחומי עיסוק שונים והיו מוכנים לשפוך הרבה כסף למימוש הרעיון. אליהם נוספו הראש המקורי והידיים הנפלאות של גדי צחור ושותפו ערן בן-יוסף.הבעלים הם ארז טורין שבא מעסקי תעופה, שהיה שותף בחברה אמריקנית ומבין בעיקר במטוסים; גיורא בן-ארי הוא איש של סחר בינלאומי שעסק בהיי-טק, מחקר ופיתוח ובמערכת הביטחון; איתמר חצור הוא איש שיווק, קמעונאות ויזמות עסקית. השלושה חברים מכתה א’ ו/או מקורס קצינים. "חיפשנו תחום מעניין, שתהיה בו חדוות יצירה וגם הכיף למכור, ומתאים לרוח התקופה", אמר לי אחד השותפים. "החיבור של מבשלת בירה ומסעדה הופך להיות מאוד אופנתי בשנים האחרונות, באמריקה ובאירופה. בקליפורניה החלו לקום מבשלות בירה קטנות בשנת 1976. כעבור 20 שנה כבר היו שם כ-1,200 מבשלות בירה, וב-1998 מונים כ-4,500 מבשלות זעירות באירופה ובארה"ב, המשלבות בחלליהן מסעדה".בכל "נאגלה" של ייצור מייצרים ב"ברוהאוז" 5,400 ליטר, ובמשך שבועיים מיום הפתיחה הלקוחות גמרו שתי נאגלות ייצור, כמעט 11 אלף ליטר. כלומר, הישראלים למדו לשתות, ועוד איך. כדי לפקח על הטעמים ותהליכי הייצור הביאו ארצה ברו-מאסטר מומחה מאוסטריה, שעבד יחד עם קבוצת גימלאים מתעשיית הבירה הישראלית והם ייצרו בירה בטעם משובח שתתאים גם לדרישות החיך המקומי. כדי לממש את החלום השקיעו שלושת השותפים סכום מרשים של כמיליון ו-200 אלף דולר, שזוהי השקעה גדולה מאד למסעדה בכל קנה מידה ישראלי ואפילו בינלאומי.נחושת צהובהלדברי המעצב, גדי צחור, "זו היתה חוויה לעבוד עם אנשים כאלה, עם פתיחות מדהימה, שסומכים לחלוטין על הראש שלך ואף פעם לא אמרו לי עד כאן מותר לך להוציא ויותר לא". גדי )34(, גלש לעיצוב מסעדות מעיסוק באמנות הוויטראז’, ברזל גולמי, עץ, גרוטאות ופיסול סביבתי. לאחר שלמד בקורסים בהולנד, בניו-יורק ובארץ, עיצב את מסעדות פפרוני’ס בהרצליה ו"לימונדה" בצומת בילו, קיוסק-גלידריה בחוף ראשון ומרכז של קייטרינג דרום-אמריקאי בקיבוץ אור הנר, שסביבו יצר גן של פסלים ענקיים בסגנון המאיה.לדבריו, נקודת המוצא שלו בעיצוב היתה החיבור עם הבניין הישן, "מקום של מהגרים עוברי-אורח שעברו וחיו באיזור", ולא עם מה שהיה שם בתקופה האחרונה – משרדים ספוני פורמאיקה של בנק אמריקאי-ישראלי. לאחר שגירד את שכבת הפורמאיקה מאחד העמודים התומכים בחלל המסעדה גילה, שהעמוד עטוף בנחושת צהובה מימים עברו. בדיוק כמו בעבר ליפף את שלושת העמודים הנוספים במקום.צחור רותק לנושא הבירה ולכל התהליכים והחומרים הקשורים בייצורה, ובעיקר לדודי נחושת, נירוסטה, ברזל ופליז. הוא לא נסע לאוסטריה או לגרמניה לראות מקומות דומים, כי "היה לי בראש דימוי כללי ושלם, כולל פרטים כמו המטוטלת על קיר אחד, שעון החול על הקיר השני, מוטיב הבקבוקים הגדולים שהפכו לנברשות תאורה. כל מה שבתוך המסעדה אנחנו עיצבנו ויצרנו. שלחתי אפילו ליצרני הדוודים שבאו מאוסטריה תיאור מדויק של צורה, מידות ואיזה ציפוי מתכות אני רוצה".צחור הוא אספן כפייתי של גרוטאות, אוהב למחזר דברים ישנים שאיש אינו חפץ בהם עוד, למרוח לאכה ולתת להם חיים חדשים. כל משטחי העץ במסעדה עשויים מאדני רכבת ישנים, שיובאו ארצה מדרום אפריקה, מהולנד וצרפת, ועברו תהליכי חיתוך, ניסור, הדבקה, ליבון, ניקוי ומריחת לאכה שמדגישה את יפי העץ הישן. תנור החימום או האח במרכז המסעדה מורכב מצינור ברזל מרשים צבוע בשחור, עם צוהר זכוכית שממנו אפשר יהיה בחורף לראות את הגחלים האדומות. הצינור הזה שימש בעבר כרגל לרפסודת קידוח נפט וירטואלי מול חופי הרצליה. כשפירקו את הרפסודה, נשארה חתיכת צינור צפה על הים, וכשגדי יצא לשייט בחסקה שלו, ראה את הצינור הארוך ואסף אותו אליו הביתה , עד שיימצא לו שימוש.מחוגי הזמןגם לתקרה הישנה והגבוהה שהיתה בבניין יש סיפור. כשגדי קילף ממנה את כל התוספות ה"בנקאיות" היא נתגלתה בכל כיעורה העירום: בין יציקות המלט והזיפזיף, נמצאו נעליים וגרביים של פועלי בניין מראשית המאה. גדי החליט להשאיר את קורות הברזל )הרלסים(, ולצפות את התקרה בחומר אקוסטי שחור )תערובת של פתיתי נייר ודבק פלסטי(, כדי שהסועדים במקום יוכלו לשמוע מוסיקה ולדבר בלי להיחנק מעוצמת הדציבלים. כדי ליצור הנמכה של התקרה וכדי למקד אליה את תשומת הלב, הוסיף 12 קורות עץ , כמו מחוגים של שעון ענק.נושא המחזוריות המעגלית של השעון חוזר גם באלמנט הקישוטי של המטוטלת על קיר אחד )"מילדות אני עוסק בנושא של הפרפטום מובילה"(, ובשעון החול הגדול בקיר שממול, המתהפך בקלילות מפתיעה בפרק זמן מדוד של 9 דקות ו30- שניות. במסעדה כבר הוחלט שאם מישהו יבלע בפרק זמן זה שני קנקני בירה של ליטר כל אחד, הוא יוכרז כ"גיבור מקומי" ויקבל קנקן שלישי על חשבון הבית.מוטיב אחר בעיצוב הוא הבקבוק. המנורות צמודות הקיר מורכבות מחיבור של בקבוקי ה"טייקאוויי" של בירה שיובאו מאוסטריה, והן מסודרות בשורה במתכונת של סרדינים בקופסה. מוטיב הבקבוק חוזר בידיות האלומיניום של דלת הכניסה. המנורות התלויות, שהמעצב קורא להן מנורות קוואנטום, מאורגנות בצורה מעגלית כמו הקוואנטים בגרעין האטום.הבעיה של המעצב היתה לשים דגש על ייצור הבירה, ובכל זאת שלא תהיה תחושה של בית-חרושת, שתישמר בכל מרחבי המסעדה תחושה של אינטימיות, יחד עם זאת שהסועדים יוכלו לראות מכל פינה את הקצה השני של המסעדה, למרות הדוודים המסיביים והצינורות. הבעיות נפתרו בעזרת מפלסי גובה שונים בשטחי המסעדה, חלונות ענקיים בחזית ובחלק האחורי הפונה אל הגן הישן ותאורה מתוחכמת עם הרבה עמעמים, המבליטה את בוהק הנחושת של הדוד, אך לא מפריעה לאינטימיות הסועדים.דבש מעורפלפינות הישיבה במסעדה מאורגנות בחמישה מפלסים: התחתון ביותר הוא בכניסה למסעדה, במישור אחד עם המדרכה והשדרה בחוץ. מי שיושב כאן הופך לחלק מהווי הרחוב בחוץ. שלוש מדרגות מובילות לחלל המרכזי של המסעדה ולמפעל הבירה. כאן פרושים גם הבר הראשי והצדדי, וחמש מדרגות נוספות מובילות למשטח האחורי הצופה אל הגן )וגם אל דודי הבירה( דרך חלונות ענקיים התופסים את כל הקיר. מי שרוצה להיות גבוה מעל כולם יכול לעלות למפלס העליון, במישור אחד עם חדר ההתססה, ולהשקיף משם על כל המסעדה.הרצפה מרוצפת באריחי קרמיקה דמויית קוטו, בגוון חם המתחבר לגוון החם של עץ האדנים הישנים שנאספו ממכרה בדרום אפריקה. כדי שדודי הנירוסטה בגלריה העליונה לא יתנו לאורחים תחושה שהם נמצאים במתקן של תנובה, הותקנה במקום תאורה בגוון דבשי מעורפל, שמעמעמת את הנירוסטיות הקרה.היה גם צורך ליצור הרמוניה בין שיווק הבירה, שיווק המטבח ושיווק בר המשקאות, מבלי לתת לבירה הרגשה שהיא לא השחקן הראשי. הפתרון: הבר עם ברזי הבירה הוא ישר וארוך ) 5 מ’( ובולט מעט קדימה, בעוד בר המשקאות האחרים מעוגל ונמצא קצת מאחור, ומאחוריו מונחים הבקבוקים על כונניות ברזל אווריריות המעוצבות כפרופיל של שני בקבוקים.בתוך כל העבודה על עיצוב המסעדה, המשתרעת על שטח כולל של 350 מ"ר, נשמר איזון מופלא בין המזמינים בעלי המאה, לבין המעצבים בעלי הדעה והאדריכלית הצעירה אורלי קספרס )33(, שהביאה את הרעיונות וההשראה אל קרקע המציאות.אורלי, בוגרת המגמה לאדריכלות פנים בביה"ס "מימד": "גדי נלחם עבור כל מה שהוא רוצה ומאמין בו. לפעמים זה קשה, אבל אין דבר שאי אפשר. בסוף זה עובד, בלי הרבה פשרות , ואת זה למדתי ממנו. שהקליינטים לא יהפכו לפציינטים, לא צריך לרחם עליהם וכדאי להתעקש על דברים". דוגמה להתעקשות קטנה באמת: ברחבת הכניסה למסעדה ניצבת לה בנחושת ורודה ובקווים מפתים עגלגלים מכונת זיקוק לייצור וויסקי )או ברנדי פירות אם תרצו( שיובאה מחו"ל. רק הקטנה הזו עולה 5,000 דולר. אז לא פלא שהעקשנות הכוללת על מסעדת הברוהאוז עלתה לבעליה יותר ממיליון. 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה