כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  הבית גדל פי שלושה – בטינה נעמן ,מעצבת פנים, שהרחיבה את ביתה במורשה

הבית גדל פי שלושה – בטינה נעמן ,מעצבת פנים, שהרחיבה את ביתה במורשה

היא מילאה אותו בחפצים ובפרטים בעלי אופי אוריינטלי, צבעוני, מחומרים מקומיים, וברהיטים מעשה ידיה. שער פנימי עם סורג מקושט וזכוכית חלבית יוצר הפרדה רכה בין איזור האירוח ואגף ההורים.

מאת: צילום:


 בטינה נעמן, מעצבת פנים ילידת צרפת המתגוררת במורשה, הרחיבה את ביתה הקטן במסגרת תוכנינת שיקום של השכונה, ותוך כדי חיפוש אחר "סגנון ישראלי" מילאה אותו בחפצים ובפרטים בעלי אופי אוריינטלי, צבעוני, מחומרים מקומיים, וברהיטים מעשה ידיה.מורשה כבר מזמן אינה שכונת עוני. עקבות העבר של השכונה הולכים ונמחקים, והפער והגבול עם רמת השרון מיטשטשים. בני הדור השני של רמת השרון רכשו שם בתים קטנים מאוד, ובמסגרת תוכנית שיקום שכונות – שהחלה שם עוד בתחילת שנות השמונים – ניתנו להם אישורי הרחבה לבניית וילות מרווחות.במקרה של מעצבת הפנים בטינה נעמן, ההרחבה היתה מאוד משמעותית. ביתה הקטן, בן 36 מ"ר, יכול היה להפוך – על פי תכנון של אדריכלי שיקום השכונות המקומיים – לבית בן 105 מ"ר המחולק לשלושה מפלסים.בטינה למדה באותה תקופה )1981( במדרשה לאמנות ברמת השרון ועסקה בציור, בפיסול ובצילום. היא לא אהבה את התוכנית לגובה, "עם חללים קטנים שכל הזמן עולים ויורדים בהם". היא התעמקה בתוכניות וניסתה לשמר אותו, תוך גיוס כשרונותיה הטבעיים, כשמטרתה להכיל את כל הפונקציות הדרושות במפלס אחד. דרישותיה התקבלו בהבנה והבית תוכנן על פי רצונה. זו גם היתה התפנית ופריצת הדרך שהובילה אותה ללמוד ולעסוק בעיצוב פנים.לפני כשמונה שנים, בעזרת האדריכלית ססיליה קידר, הוסיפה נעמן קומה לבית, המשמשת כאגף נפרד לשלושת הילדים. "כשבניתי את התוספת היו לי כבר תמונות ברורות של מה דרוש לי", היא מוסיפה. "הייתי בשלה, אם לשלושה ילדים, בעלת נסיון חיים ויחס מגובש לצורות וצבעים".בלגן פראימעניין לבקר בבית שצובר שנים, זיכרונות ושינוייים. יש משהו חי ונעים בבית שמתבגר עם דייריו, דרך הריהוט, החפצים, הצבעוניות והחלוקה של בטינה לאגפים השונים – מגורים, עבודה, ילדים – מתעורר לחיים הסיפור המיוחד של הבית.בעבודתה השוטפת מקשיבה בטינה לסיפורים ולצרכים של לקוחותיה, ועל פיהם היא מתכננת לכל אחד את הבית המתאים לו. לבית שלה היא רצתה לשוות "אופי ישראלי". "נולדתי בצרפת", היא מסבירה. "מובן מאליו שיכולתי להביא לכאן השפעות אסתטיות שרכשתי במקום הולדתי. אבל רציתי בית שייראה ישראלי. השאלה הגדולה היא באמת איך מגדירים ישראליות. הרי יושבים פה אנשים שהגיעו מ72- גלויות."באמנות זו גם שאלה קשה שכן הסגנון הישראלי הוא גם המהות הישראלית. בבנייה ובעיצוב קשה לפתח את הסגנון באופן חופשי, כי בבעיות הגדולות מתערבים חוקים שרירותיים של הרשויות: כן גגות רעפים, לא גגות רעפים וכד’, ואולי הסגנון הישראלי התפתח כתוצאה מהשרירות הזו. בעיני, ישראלי זה להצליח לשלב את התרבות שספגנו מ72- הגלויות השונות. כמעצבת, אני חושבת כיצד לארגן את הכל נכון, כדי שאוסף ההשפעות הללו לא ייראה בלגן פראי. כמו כן, אני לא לבד בשטח. יש כאן בן זוג עם רצונות ודעות משלו, וילדים שצריכים להרגיש טוב. עיצבתי פה צורות נשיות וזכריות, וכן צורות עגולות בבית גברי במבנהו, שיצרו איזון נוח למחיה".הילדים גרים למעלה, ההורים למטה, וכולם נפגשים בחללים משפחתיים משותפים: המטבח, חדר האוכל, הסלון וחדר המשפחה. הפטיו פתוח לכל גובה הבית ומשמש גם כמוליך אור דרך הסקיי לייט שבראשו. כמו כן הוא מאפשר מבט חלקי לקומה השנייה. "כך אני יודעת מה קורה אצל הילדים בלי להיכנס להם לנשמה", מסבירה נעמן.רקע נייטרלישער פנימי עם סורג מקושט וזכוכית חלבית יוצר הפרדה רכה בין איזור האירוח ואגף ההורים. אפשר לסגור את השער, להישאר לבד, ועדיין לראות מה קורה מהעבר השני. כשמגיפים את הסורג נראה מאחוריו אגף ההורים: מלבן ארוך המכיל אמבטיה, חדר שינה, פטיו ובהמשכו ספרייה וחדר עבודה. חדר השינה נסגר בדלת זכוכית שקופה כדי לשמור על קור וחום, ועל מבטים חסומים לכל אורך החלל של אגף זה, שהוא מעין בית נפרד.את המיטה הזוגית בנתה בטינה מעץ במו ידיה ונעזרה באמן המתכת מיפו, ג’ורג’ בהו, שביצע את שרטוטיה. הפטיו שגובהו כ8- מטר, המשווה למקום אופי קתדרלי, משמש כפיר האור של הבית, החודר דרך סקיי לייט וחלונות גבוהים מלבני זכוכית. את הקירות הלבנים הארוכים והמוארים חיממה נעמן בעזרת שטיח רוסי גדול וצבעוני, שנתלה על הקיר הגבוה. את שתי הספות בפטיו עשתה מעץ פשוט שפירקה ממשטחים שעליהם מניחים אריחים במפעל הייצור, וריפדה אותן באריגי קילים מזרחיים.ההחלטה לסייד את הקירות בלבן התקבלה כדי להוות רקע נייטארלי לרהיטים הכהים בבית, ולצבעוניות האקלקטית של עיצוב הפנים, שמבטאת בעיניה את הישראליות. את הרהיטים ניתן להזיז בקלות, ולשנות את מיקומם על פי כיווני האור הטבעי בעונות השנה השונות. האקלקטיות מתבטאת כאן בשילובים של צבעוניות מזרחית ברהיטי הסלון, בגווני בורדו ובדגם פסים. מסגרות עץ חומות בחלונות וסורגים מסוגננים, חפצי נחושת, ציור של רחוב בפריז מעשה ידיה של דודה מצרפת, יחד עם צילומים אמנותיים של בעלת הבית. "באירופה לא מקובל לתלות אוספים על הקירות", היא מסבירה. "כאן כן, וזה מוצא חן בעיני. התחלתי לאסוף חמסות, ולא היססתי להציג אותן לראווה".שיפועי הגגבטינה אוהבת חומרים שונים, מרכים ועד קשים, מקטיפה ועד אבן, אבל היא מסתייגת מחומר מאוד אופנתי – מאלומיניום. "בחיפוש אחר הנוסחה הישראלי, ריצפתי את הבית באבן חברון בסיתות ידני, בגדלים שונים היוצרים מראה פראי, בפוגות גדולות שרוחבן 3 ס"מ, שהופכות בעצמן לאלמנט עיצובי על הרצפה. על אדני החלונות הגדולים והשקופים ובפתחים אחרים היצבתי אדניות ועציצים. כדי שהצמחים יתנו צל ויקטינו את אפקט החממה בגן שתלתי יסמין, עצי פיקוס וזית ישראליים. השערים, המעקות והסורגים עוצבו אף הם תוך חיפוש אחר אלמנטים מזרחיים, והם חוזרים בשתי הקומנות של הבית".במפלס העליון גרים הילדים. בטינה בנתה וצבעה את הרהיטים שלהם תוך שימוש בשטחים הנמוכים והמתים שמתחת לשיפועי הגג, שם מיקמה את השידות והארונות כדי לגרוע כמה שפחות מהחלל. "חשוב היה לי שהבית יהיה עיר מקלט מכל מה שקורה בחוץ", היא אומרת. "שנוכל לפתוח את הדלת, להיכנס, לסגור אותה – והכל נרגע. למרות שלל הצורות והצבעים בבית, אני מרגישה שיצרתי את האיזון הנכון כדי להירגע". 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה