כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  המעצב דוד פלטרר: "עיצוב ישראלי: אין חיה כזאת"

המעצב דוד פלטרר: "עיצוב ישראלי: אין חיה כזאת"

דוד פלטרר, המתגורר בפירנצה, קנה לו שם בינלאומי כאדריכל ומעצב מהשורה הראשונה. אובייקטים, חפצים וחללים שעיצב, מצטיינים באווריריות ובשקיפות, אבל נשמרת בהם התחושה הביתית, הנגישות והשימושיות.

מאת: צילום:


 "אין חיה כזו, עיצוב ישראלי", אומר פלטרר, מעצב ישראלי שמצליח בגדול באיטליה. "יש כאן אופנה. כל מה שמייצרים כאן הוא הד להתרחשויות אירופיות, שהן נחלת העבר. יש חשיבות למעצבים צעירים שחיים ויוצרים כאן. זה טוב, זה חיובי, אלא שלא מדובר באמנות אלא ביצירה למטרות מסחריות. בישראל אין עדיין תרבות מקומית, ולכן אין עיצוב מקומי". דוד פלטרר, אדריכל ומעצב מהשורה הראשונה, בעל שם בינלאומי, נולד בישראל, מתגורר בפירנצה, ועובד בכל מקום אפשרי על פני הגלובוס. בתערוכת הרהיטים הבינלאומית האחרונה שהתקיימה במילאנו הוצגו כלים של פלטרר בדוכן של חברת ZANOTTA. בתערוכת העיצוב שהתקיימה באוקטובר בוורונה, "ABITARE IL TEMPO", הוצגו כמה כלי-כסף שלו בדוכן של יצרני הכלים היוקרתיים MUNARI. פלטרר לבוש בפשטות, חייכן, סיפר לי על דרכו בעולם העיצוב, מהרגע שבו לא נתקבל ללימודים בטכניון ועד היום.ספר קטן שיצא לאחרונה באיטליה על אודות פלטרר, מכנס תמונות ורישומים של כ-100 אובייקטים, חפצים וחללים, שעיצב פלטרר במהלך הקריירה שלו. כולם מצטיייניים באווריריות ובשקיפות, אבל נשמרת בהם התחושה הביתית, הנגישות, השימושיות. זהו ספר שמכריח אותנו לחפש את הקשרים האסוציאטיביים בין החפצים והחללים, ומאפשר לנו הצצה אל האמוציות שמאחורי העשייה. העבודות של פלטרר נראות עכשוויות, מעודכנות מבחינת החומרים והצורות. אבל, הוא טוען, "אני לא מתעניין באופנה. אני אפילו מעדיף להתעלם מכל קו אופנתי, ובלבד שהחפץ שאני מעצב יאפשר למשתמשים בו לחיות במחיצתו שנים רבות, ולהמשיך לאהוב אותו לאורך זמן".הספרון החדש שעל כריכתו מתנוסס שמו של דוד פלטרר, מזמין את הקורא להציץ לתוך עולמו של המעצב. בין התמונות והצילומים של הכלים, התכשיטים, הכיסאות, האגרטלים ושאר חפצי הריהוט, כמו גם הבניינים הגדולים והאולמות המעוצבים – מסתתרים ציטוטים ממאמרים ומקטעי עתונות שנכתבו על פלטרר, בין היתר משפטי מפתח של מבקרי אמנות וארכיטקטורה, שהפליאו לתאר את יצירתו.מאחורי השם דוד פלטרר מסתתר סיפור הצלחה של ישראלי שלא התקבל ללימודי ארכיטקטורה בארץ, נסע ללמוד באיטליה, סיים את לימודיו בהצטיינות וקנה לו שם בינלאומי כאדריכל ומעצב מהשורה הראשונה. פלטרר מתכנן מרכזים עירוניים ובניינים חשובים בכל העולם. הוא תיכנן את שדה התעופה של פירנצה, והוא מעצב גם רהיטים, כלים, גופי תאורה ותכשיטים, עבור גלריות ובתי עיצוב מובילים באיטליה. בנוסף לתערוכות יחיד רבות, הוצגו עבודותיו של פלטרר בעשרות תערוכות עיצוב בעולם, והוא זכה בפרסים יוקרתיים רבים. אספנים ידועים מזמינים אצלו רהיטים או כלים יחודיים, וחלק מעבודותיו מוצגות במוזיאונים לעיצוב בווינה, בפראג, בדנוור, במונטריאול ובמוזיאון ישראל. הוא מוכר מאוד באיטליה, בגרמניה, בארצות הברית וביפאן. בישראל – משום-מה – לא שומעים עליו הרבה.ארכיטקט, מורה, מחנךאת הקשר של פלטרר לישראל אפשר למצות בתיאור האירוע הבא, שהתרחש לפני כמה שנים: גבר ואשה נכנסו בצעדים מהוססים לחנות הרהיטים "הביטאט" במרכז תל-אביב, הסתובבו באולם התצוגה והחליפו רשמים. בעלת החנות שהתקרבה אליהם, הבחינה כי הם מגלים בקיאות רבה. הם ידעו בדיוק מי המעצבים שתיכננו כל חפץ וכל רהיט, באיזו שנה והיכן הוצגו החפצים לראשונה. "עם מי יש לי הכבוד"? – שאלה בעלת החנות, ולתדהמתה הסתבר לה שהאורח הוא דוד פלטרר, שאת הרהיטים והכלים שלו היא מציגה ומוכרת מזה שנים רבות, באמצעות קשרי יבוא עם חברות איטלקיות מובילות, מבלי שהכירה אותו. פלטרר, מצידו, היה אף הוא מופתע, משום שלא ידע שהרהיטים והכלים שלו נמכרים בישראל.שמו ותמונתו של דוד פלטרר מתנוססים על כריכות של עשרות חוברות וקטלוגים לאדריכלות ועיצוב באיטליה. החברות הידועות ZANOTTA, ALTEREGO, ARTEMIDE, CLETO MUNARI, DRIADE, VILCA ואחרות, רכשו את הזכויות לייצר את הרהיטים והכלים שלו. בפרק הביוגרפיה, על הכריכה האחורית של הקטלוגים, מופיעות העובדות היבשות: "ארכיטקט, מורה ומחנך לארכיטקטורה. נולד בחיפה במאי 1949 וסיים את לימודיו באוניברסיטה של פירנצה בשנת 1979". אחר כך מופיעות רשימות ארוכות עם השמות של כל האוניברסיטאות שבהן לימד, התערוכות החשובות שבהן השתתף, המוזיאונים שרכשו את עבודותיו, וכן שמות כל החברות אשר עבורן הוא מתכנן או משמש כיועץ.אביו של פלטרר היה אדריכל בסולל בונה, והבן נמשך תמיד לאמנות: "יותר מכל אהבתי פיסול. הייתי יושב שעות בסטודיו של דנציגר ומתבונן בעבודותיו". אחרי השירות הצבאי )ביחידה קרבית(, נרשם לטכניון ולא התקבל לפקולטה לארכיטקטורה. בדיעבד מסתבר, שזה היה אחד האירועים החשובים בחייו. "אפילו לא נעלבתי", הוא אומר, "כי האמנתי שאני מוכשר וידעתי שאצליח. אם לא בארץ – במקום אחר".לפני 26 שנה, בהיותו בן 22, עזב את הארץ. כשסיים את לימודיו בפירנצה, בשנת 1979, פנה אליו פרופ’ אדולפו נטליני, שהיה מורה שלו, וביקש ממנו להישאר בפקולטה כעוזרו האישי וכמרצה מן המניין. כך חלפו 11 שנה נוספות, שבמהלכן לימד סטודנטים מכל העולם ועבד על פרוייקטים רבים אדריכליים מורכבים. לפני שבע שנים פתח פלטרר משרד פרטי בפירנצה, וקבע סופית את מקום מגוריו בעיר האיטלקית העתיקה והציורית.זיקה חזקה לישראלבמהלך הקריירה שלו התמודד פלטרר עם סוגיות אדריכליות מורכבות, והיה מעורב בתיכנון ובעיצוב פרוייקטים גדולים וקטנים, החל מבינוי ערים, שדות תעופה, פארקים, בניינים, בתים פרטיים, ועד רהיטים שימושיים, פסלים, כלי אוכל, חפצי נוי ותכשיטים. עולם החומרים שממנו שואב פלטרר הוא עולם מגוון: אבן, שיש, ברזל, עץ, זכוכית, מתכות שונות, בדים. הוא מאמין בעיצוב כולל, בהכרת כל החומרים ובהתמודדות רב-תחומית עם בעיות התיכנון והעיצוב. ההפרדה שקיימת במרבית מדינות העולם בין עבודתו של הארכיטקט שבונה ערים ובניינים לבין עבודתו של המעצב שמתכנן רהיטים וחפצים, אינה קיימת באיטליה: "מיכלאנג’לו הוא המודל של האדריכלים האיטלקיים", הוא מסביר. "הוא היה פסל, תיכנן בניינים, עיצב תכשיטים, ואפילו הקים ביצורים, כדי להגן על פירנצה במלחמה. הגישה הרב תחומית היא המהות של הארכיטקטורה".למרות שהוא מתקרב לגיל 50, הוא נחשב בפירנצה לאדריכל צעיר מאוד, שההצלחה האירה לו פנים בשלב מוקדם. שהרי מרבית האדריכלים המפורסמים והחשובים הגיעו לשיא תהילתם רק בגיל מבוגר, לקראת פרישתם. פלטרר מצוי עתה בשיא הקריירה המקצועית שלו, חי ונושם את עולם האדריכלות והעיצוב במלוא העוצמה, עם הרבה פירגון והכרה.פלטרר מציג את עצמו כישראלי, ואף מרגיש ישראלי בכל הקשור לחייו הפרטיים. אולם בחיים המקצועיים הוא איטלקי לכל דבר: "דרך המחשבה שלי, השפה, הסלנג, העבודה, היצירה – הכל מתבצע באיטלקית. אני כבר לא מסוגל לחשוב או ליצור בעברית. למדתי באיטליה ושם התפתחתי מבחינה מקצועית. עם זאת יש לי זיקה חזקה ליהדות ולישראל, ואני מגיע לכאן מספר פעמים בשנה, כדי לעבוד על פרוייקטים אחדים. למרות זאת אין בעבודתי או בתהליך היצירה שלי ציטטות ברורות או איזכורים, הקשורים ליהדותי או לישראליות שלי"."אני מאמין בעיצוב שמתייחס לכל תחומי חיינו", ממשיך פלטרר. "בעיצוב שנותן פתרונות פונקציונליים וטכניים, שנישען על ערכי תרבות והתנהגות, ולא רק על ערכים של אסתטיקה ויופי. מעצבי מוצר שאינם אדריכלים נוטים לעצב חפצים יותר מלוקקים ומצועצעים. הגישה שלהם מנסה למצוא חן, להתחבר לאופנה. ההבדל בין אדריכל למעצב הוא בכך, שאדריכל יכול ליצור אופנה, ואילו המעצב מנצל בעבודתו את האופנה הזו".חומרים, ציור ושרבוטעל מקורות ההשראה שלו מספר פלטרר: "ההשראה היא עניין מאוד מיסתורי. עיצוב אינו עניין של הברקה או ניצוץ שהבזיק. זה גם לא קורה ששוכבים במיטה ומתעוררים לפתע באמצע הלילה עם רעיון. החוויות הממלאות את האדם, ההתבוננות, וגורמים רבים נוספים שעולים מהתת-מודע, הם שנותנים את ההשראה. לכל זאת מתווספים הידע הטכנולוגי, והשימוש שאנחנו עושים בערכי התרבות והחינוך שעליהם גדלנו"."עיצוב נולד מתהליך קשה מאוד של חשיבה, הכרת חומרים, ציור ושרטוט, שילובים נכונים, מינון נכון, והחשוב מכל: שיווי משקל ויחס נכון בין כל הגורמים במערכת, שיוצרים את יחסי הגומלין ואת המתח שביצירה. עיצוב נכון ואמיתי הוא כמו יצירת אמנות טובה, או שילוב בין אמנות, אומנות ופונקציונליות: חפצים זקוקים לקיום בזכות עצמם, לכבוד עצמי, למרחב מחייה ולאוויר לנשימה. חפץ טוב הוא בעצם סיפור טוב. הוא מדבר בשפה נכונה, הוא מסוגל לרגש אותנו. עיצוב טוב גורם למתבונן חוויה אינטלקטואלית, תרבותית או ריגשית".הזיכרון ההיסטורי הוא נקודת המוצא לחומרים שבהם הוא משתמש: "כשאני בוחר בחומר מסויים אני עובר במחשבתי על פני כל ההיסטוריה, וזוכר את השימוש שנעשה בחומר לאורך כל התקופות. כך למשל השיש: מקדשים יווניים, פסלים חשובים, מסרים תרבותיים, טכנולוגיות שונות, התכונות של החומר – כל אלה באים לידי ביטוי בתהליך העיצוב. אני אוהב מאוד לשלב בין סוגי עץ שונים ברהיט אחד, לפסל באבן, ולעצב כלי כסף ותכשיטים. אני מרבה לעצב בזכוכית: כלי אוכל, חפצים דקורטיביים וגופי תאורה. העבודה עם זכוכית מרתקת במיוחד. חומר שהוא כביכול מושלם, ואני שואף לשבור את השלמות שלו. החומר הוא דינאמי, יש בו תנועה. העבודה מתבצעת בקבוצה, בקצב מסויים, לכל אחד יש תפקיד, כמו בתזמורת. יש גם מנצח, ויש משמעות עצומה לתזמון, לכניסה בזמן הנכון ולרגע הסיום. תהליך היצירה מתקדם, מגיע לשיא, ונעצר בנקודה מסויימת, שם הכל נגמר. ובכל זאת, גם כשהחפץ כבר מושלם ומונח על המדף, יש תחושה של המשכיות התנועה ושל דינאמיות".חנות בכפר נידחבין הכלים הרבים שעיצב פלטרר ראינו שפע אגרטלים מזכוכית שיוצרו בטכניקות שונות, עם פתחים וחורים בגוף הכלי, שדרכם מוכנסים הפרחים והענפים. זוהי המצאה שימושית, שיש בה גם דקורציה וגם הצהרה לגבי שבירות החומר. עוד בין הכלים שעיצב: כוסות ובקבוקים שנראים כבלתי יציבים, עומדים על נקודה עגולה, ובכל זאת אינם נופלים. אחת הכוסות שלו, עם ידית ברונזה, שעוצבה בצורת הנגטיב של אחיזת היד שלו, משתתפת בסידרת הטלוויזיה הפופולארית "מסע בין כוכבים", בתפקיד של חפץ שהוא אחד ויחיד שנשאר בזכרון מהעבר הרחוק, מכדור הארץ.ההפתעות הכי מרגשות של פלטרר הן דווקא כאשר הוא מגלה את החפצים שעיצב במקומות הכי פחות צפויים: למשל, בחלון ראווה של חנות קטנה ולא מוכרת בכפר נידח. והפתעה נוספת – יש לו קושי אמיתי להיפרד מהחפצים שעיצב: "במהלך היצירה אני מאוד מתקשר לחפצים. יש לי מעין יחסים אינטימיים איתם. זה כמו לעשות אהבה. אחר כך נוצר ניתוק, והם מתרחקים ממני. כשאני נוסע למקומות רחוקים ורואה את החפצים האלה, אני מרגיש כאב, צביטה קטנה בלב."עם זאת, בכל פעם שאני מעצב משהו, אני חושב כבר על הפרוייקט הבא. מטבע הדברים אני מעצב גם עבור חברות גדולות שמייצרות בסדרות תעשייתיות וגם עבור גלריות ובתי עיצוב שמציגים חפצים בודדים, ממוספרים וחתומים. אני מעצב לאספנים לפי דרישות ספציפיות ולעיתים גם מתכנן בתים שלמים על כל תכולתם. יש שני חפצים שאני קשור אליהם באופן רגשי, כי הם הביאו לתפנית בחיי המקצועיים, ופתחו בפני את דלתות ההצלחה. האחד – כיסא הקרוי FAUNO מוצג במוזיאון ישראל, ומיוצר על ידי חברת "זנוטה", השני – כלי שימושי להכנת תה, החפץ הראשון שלי שנכנס למוזיאון העיצוב בווינה".בחייו הפרטיים מעדיף פלטרר לחיות עם כמה שפחות חפצים והעיקר שיהיו מינימליסטיים בעיצובם: "בבית אין לי הרבה רהיטים. יש אצלי שולחן אוכל גדול וסביבו כסאות שונים, מכל מיני סוגים, בעיקר כיסאות "טונט" בפירושים עיצוביים שונים. אני לא מכניס הביתה חפצים ורהיטים שעיצבתי, כי הם מעוררים בי עומס אמוציונלי. אני מעדיף בית ריק, עירום, כדי שאוכל לברוח מהעומס ולנוח בסביבה רגשית ניטראלית. המשרד שלי, לעומת זאת, עמוס בחפצים, כמו מחסן רהיטים.יוצר בכל שעות היום"מה עוד יש לי בבית??? על קיר אחד תלויות מסכות אפריקניות שמסתכלות עלי, והקשר שלי לתקופת שהותי באפריקה )עם המשפחה, בגיל ההתגברות(. יש לי גם שעון ניאו קלאסי, שמעוצב כמו מקדש, ומשקף את האובססייה שלי כאדריכל, ועל דלת הכניסה מזוזה שמצאתי בין החורבות בעיר העתיקה של צפת. יש לנו בבית הרבה ספרים, והם אלה שמקשרים אותי אל התרבויות שאני חלק מהן".עולם היצירה והעשייה של פלטרר קשור בתהליך רצוף ואינסופי של חשיבה, תיכנון, ריכוז ועשייה: "אני מוצא את עצמי חושב ויוצר בכל שעות היום. יש לי ספר שחור גדול, מעין פנקס אישי צמוד שאני נושא עימי תמיד לכל מקום, ועטים נובעים בכיסים. אני רושם ומצייר כל הזמן: רעיונות חדשים, חפצים שאני רואה, צורות חדשות. אני צריך לאמן את היד כל הזמן, ואני עובד בכל רגע אפשרי: בנסיעה ברכבת, בבית קפה, תמיד. לפעמים יש לי חשק לפתח משהו דווקא ברגע הכי לא צפוי. שעות פנאי? אין לי הרבה. התחביב שלי הוא העבודה שלי. בעבר ניגנתי בכינור, ומאז אני מאוד אוהב להאזין למוסיקה טובה. תחביבים נוספים? אוכל טוב ויין טוב".על העיצוב בישראל אמר פלטרר בקביעה חד משמעית כי אין דבר כזה: "אין כאן עיצוב ואין חיה שנקראת עיצוב ישראלי. יש כאן אופנה, וכל מה שמייצרים כאן הוא בבחינת הד להתרחשויות שקרו באירופה, ושהן כבר נחלת העבר. יש אומנם חשיבות למעצבים צעירים שחיים ויוצרים כאן, אלא שאין בכך תכלית, משום שלא מדובר באמנות אלא ביצירה למטרות מסחריות. הרבה מאוד מהעיצוב שנעשה פה אינו תורם להתפתחות ואין בו מטרה אמיתית. בישראל אין עדיין תרבות מקומית, ולכן אין עיצוב מקומי. המעצבים כאן אינם מתמודדים עם תוכן אלא עם צורות, סימבולים ודקורציה."מרבים לדבר על עיצוב ים-תכוני. אני לא מסכים לכך ש"ים-תיכוני" פירושו קשתות, גימור שאינו מוקפד ו"עבודה ערבית". רק כאשר תצמח פה תרבות אמיתית יפסק התהליך של החיפוש בשדות זרים, והליקוט ממקומות אחרים".על השאלה איך קרה שהוא כמעט ואינו מוכר בארץ, משיב פלטרר בשאננות: "זה כנראה לא מספיק חשוב לי, ואין לי זמן לעשות לעצמי יחסי ציבור. עכשיו אולי יכירו אותי יותר, כי אני משתתף בפרוייקט התיכנון מחדש והשיקום של העיר התחתית בחיפה, יחד עם האדריכלים יעל מוריה ודוד סקלי. בעבר הצעתי למפעל סולתם לשתף פעולה איתם ולעבוד על עיצוב מתקדם יותר של הסירים שלהם, אבל הם לא גילו ענין בדבר. אין בישראל מספיק פתיחות וסקרנות, ולצערי – אין עדיין אפשרויות מקצועיות".הפצה וצריכהזוהי הפעם ה12- שמתקיימת בוורונה תערוכת "אביטארה איל טמפו" )לגור ברוח הזמן, בתרגום חופשי(. תיירים וחובבי עיצוב שייקלעו לאיטליה באוקטובר, טוב יעשו אם יכללו את ורונה במפת הסיורים שלהם. בתום הסיור בעיר הקסומה, לאחר שהתעכבתם ליד "המרפסת של יוליה", ביקרתם בשוק ובמוזיאון ה"קאסטל וקיו" הנפלא – כדאי לבלות לפחות יום, ואפשר גם יומיים, במרכז הירידים של העיר.השנה הציגו בתערוכה 500 חברות מ13- מדינות. ראינו שם עיובים קלאסיים ומודרניים, עבודות נסיוניות של אדריכלים צעירים ועבודות אומנות בעבודת-יד. ראינו רהיטים וכלי בית, פריטים שיוצרו בייצור המוני ופריטי מעצבים שנוצרו בסדרות מוגבלות. ראינו רהיטים לבית ולבתי- מלון, ושמענו דיון מאלף על "עיצוב, הפצה וצריכה: תהליכים ותסריטים של שינוי". כל אלה מוצגים בשטח של 70.000 מ"ר, המכוסה שטיחים בהירים מקיר לקיר. השטיחים מקלים על ההליכה הממושכת, ובולמים את רחש הצעדים של המוני המבקרים, שיכולים לקבל מושג רחב למדי על היקפו ואיכותו של העיצוב האיטלקי.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה