כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  הסיפור שמאחורי המראות – מסורת בניית הרהיטים בכפר וואנד בהודו

הסיפור שמאחורי המראות – מסורת בניית הרהיטים בכפר וואנד בהודו

בכפרמ השוכן במדבר קאץ’ בהודו מתקיימת זה מאות שנים מסורת של יצירת רהיטים מבוץ ומגללי חמורים. הכתבה מתארת את עולם הצורות והמושגים המרהיב של נשות הכפר משבט הרברי.

מאת: צילום:


רעידת האדמה שפקדה את אזור מדבר קאץ’ ב26- בינואר 2001, זעזעה את האדמה, הרעידה מבנים וקברה תחת ההריסות עולמות שלמים. טל בשן לא תיארה לעצמה, שחוויית בניית בית בוץ ורהיטי הבוץ שבתוכו, תהפוך בין רגע לאירוע תיעודי משמעותי. הכתבה שלפנינו מתארת את עולם הצורות והמושגים המרהיב של נשות שבט הרברי שחוות בימים אלו מוות, חורבן ומחסור. הכתבה מוקדשת באהבה והערכה לגודי פרייטר האנתרופולוגית מבוג’[Bhuj ] ולנשות הכפר וונד, בתקווה שלא ידעו עוד צער.בכפר וונד (vand) שבמדבר קאץ’ (kutch) בהודו, מתקיימת זה מאות שנים מסורת של יצירת רהיטים מבוץ ומגללי חמורים. באפריל 2000, ביליתי שלושה שבועות בלימוד מעשי של אומנות ייחודית ומרהיבה זו, ההולכת ונעלמת מן העולם.הכפר, השוכן על חוף האוקיינוס ההודי , מונה כ 200 משפחות מקבוצה אתנית של שבט הרברי (rabari).אנשי הרברי, הינדים, נוודים, רועי גמלים במקורם, היגרו לאזור קאץ’ לפני כ1000- שנים מאזור רג’אסטאן. כיום מקיימת הקבוצה אורח חיים מסורתי של נוודים למחצה, ושומרת בקפדנות על מנהגים חברתיים ודתיים המוכתבים מאורח חיים כזה.מנהגי נישואים, מלבושים ותכשיטים, לא השתנו מאות בשנים. מסורת הבנייה ועיצוב הפנים, שנשמרה עד לשנים האחרונות, הולכת ונעלמת לטובת חידושים והמצאות תוצרת העולם המודרני.אורח החיים היום יומי משלב את העיסוק המסורתי ברעיית הגמלים עם יציאה לעבודה כשכירים באזורים חקלאיים ובאתרי הבנייה הסמוכים לכפר. בכפר כ200- בתי בוץ עגולים בעלי גג קש, הנקראים "בונגה" (bhunga). בכל בונגה מתגוררת משפחה גרעינית אחת. מזה 10 שנים נבנים בכפר בתי בטון ובלוקים (paka house), המסמלים שאיפה להתקדמות. אבני רחייםבתוך הבונגה העגולה (גובה 5.5 מ’, רדיוס 2.75 מ’), מול פתח הכניסה, על רחבה מוגבהת צמודה לקיר, ניצבת שדרת מבנים עשויים מבוץ. במרכז השדרה ממוקם ה- kothalo, רהיט נמוך וארוך, הניצב בדיוק מול העמוד המרכזי של הבונגה. מבני בוץ אלו הנם רהיטים המשמשים כמכלי אחסון לחפצי המשפחה.מימין לדלת מחיצה, אזור בישול המוגן מפני הרוח. באזור הבישול שני מתקנים: כירה פתוחה, "צ’ולה" ((Chola ומדף סגור, הניצב על רגליים, לאחסון ענפים לבערה.בהמשך עומד ארון גבוה, "פאניארו" (paniaro). בחלקו העליון, הפתוח, מאחסנים את כדי המים לשתייה ולבישול, שמביאות הנשים  מהבאר במרכז הכפר. בחלק התחתון, הסגור בדלתות עץ ורשת, נשמרים מזונות טריים: יוגורט, חמאה מזוקקת וסוגי לחם שונים שנאפים  מדי  יום.משמאל לארון המים נמצא מתקן אבני הרחיים, בו נטחנים גרעיני החיטה לקמח. אחריו, ארון ה"קנודה" (kanoda), ארון מזווה גבוה, המכיל מזונות יבשים וגם תכשיטים, אם יש (רוב התכשיטים נישאים על גוף האישה). לארון פתח בחזית הנסגר בדלתות עץ, וחזית מפוארת בעלת ראש בדמות האל קרישנה. מאחורי חזית זו, מדף מוסתר לאחסון חפצים  שמוטב להסתירם מהעין.במרכז ניצבת ה"קוטלו" (kothalo), שידה ארוכה ונמוכה, המשמשת כמדף להנחת ערמת שמיכות הנפרשות לעת ליל על הרצפה. בראש השידה (מתחת לשמיכות) יש פתחים מלבניים, שדרכם אפשר להכניס חפצים לתוך הארון לאחסון ממושך. בארון זה מאחסנים את פריטי הנדוניה, המהווים את רכושה העיקרי של המשפחה.משמאל, ארון הבגדים, "מגוס" (magus), ואחריו ה"קוטי" (kothi), מכל לאחסון  לטווח ארוך של גרעיני חיטה או קטניות (לדברי הנשים – משך האחסון עד 3 שנים). לארון ה"קוטי" פתח עליון להכנסת הגרעינים, ופתח תחתון עגול וקטן, להוצאת הגרעינים, הנסגר בפקק בד או עץ. מתקן זה, המשמש כאסם קטן, אפשר למצוא בתרבויות עתיקות ועכשוויות ברחבי העולם.  בישראל מוכרים מתקופות קדומות מתקני איסום כגון ממגורות, ובכפרים ערביים נותרו דוגמאות למתקנים כאלה עד היום. מתקני האיסום מוגבהים תמיד מעל  פני הקרקע, למניעת מגע עם לחות ועם חרקים. רהיטי הבוץ של אזור קאץ’ מוגבהים פעמיים: הם ניצבים על משטח מורם ועל רגליים. בחלל שנוצר בין הרגליים משתמשים לאחסון כדי המים וכלי הבישול הגדולים. תערובת עדינהשדרת הרהיטים הקבועה לרצפה מהווה את הריהוט העיקרי בתוך הבונגה. כמו כן אפשר למצוא שם שני רהיטים ניידים אופייניים: מיטת עץ ועריסת עץ או בד, התלויה מן הגג. אחסון המיטה במשך היום מחוץ לבונגה, מאפשר להשאיר את ריצפת הבקתה  פנויה לשימוש בני הבית, כאזור מוצל ומוגן מפני רוח ושמש.  בשעות הבוקר והערב, משתמשים בני הבית ברחבת הכניסה המוגבהת (otta) ובשני הספסלים התוחמים אותה לעבודה, למנוחה ולמפגשי שכנים. משטחי הפעילות מטויחים בטיח בוץ lipan מדי שלושה שבועות, הן מבפנים והן מבחוץ, והם נשמרים מבהיקים ונקיים.חומרי הגלם ליצירת הרהיטים הנם פשוטים ומצויים באזור. בוץ שחור (kali mati) כורים בוודיות הסמוכים לכפר. אדמה זו משמשת את הנשים להכנת תערובות שונות על פי הצורך: לטיוח הקירות והרצפה, לבניית הרהיטים ולהכנת תבליטי הבוץ, הדורשים תערובת עדינה במיוחד.שימוש בבוץ (אדמה עשירה בחרסית, clay) לבנייה וליצירת כלים מוכר בעולם מזה אלפי שנים. זהו החומר המצוי והנוח ביותר לעיבוד. בעולם המושגים ההינדי מקבל השימוש בחומר ממד סמלי. תהליך יצירת הכלי מהאדמה וחזרתו אל האדמה לאחר השימוש, מסמל את גלגל החיים המחזורי.ההתכלות, אחת התכונות של החומר, מחייבת לחדשו בתכיפות. תהליך החידוש, הכולל יצירת רצפה חדשה, קישוט הרהיט ותיקון הטיח על הקיר, הנו טקס פולחני מהותי ומכוון בחיי היום יום של האישה ההינדית. זו פעולה המבקשת ויוצרת היטהרות, התחדשות ושינוי מבורכים.  פסלוני חומר הנוצרים על-ידי הנשים לקראת אירועים דתיים, מושלכים לאחר הטקס אל האדמה שממנה הגיעו ונוצרים מחדש בגלגול אחר של כלי, רהיט או בית. פעולת החידוש הנה אחת מסדרת פעולות וטקסים יום יומיים שמבצעת האישה ההינדית, להגנה ולשמירה על שלמות משפחתה, במובן הפיזי והרוחני. בתוך הבית היא בונה את המרחב המקודש באמצעות טקסי ניקיון והיטהרות, התחדשות והתקשטות, יצירה והעשרה.הכניסה אל הבונגה מדומה לכניסה להיכל קדוש, שקט ואפלולי. קרני אור בודדות נכנסות דרך הפתחים הקטנים ומשתקפות בשלל המראות שעל הרהיטים. צורת הרהיטים מזכירה יותר מכול מקדשים קטנים, מעוטרים בסמלים ובציורים המבקשים ברכה, שפע ושמחה. מורשת רוחניתעבודת הקישוט היא עבודת קודש. היא מבטאת את יכולתה של האישה להעביר את מורשתה הפיזית והרוחנית באמצעות צורות סמליות, אל בני משפחתה, אל הקהילה שבה היא חיה ואל האלוהות השוכנת בביתה ומחוצה לו.רהיטי הבוץ בנויים ממשטחים של תערובת בוץ וגללי חמורים מנופצים, מיובשים בשמש. מידות הרהיטים הנן קבועות ונלמדות מדור לדור. בעבר הכירה כל אישה את המלאכה המסורתית. היום מצויות בוונד שלוש או ארבע נשים מבוגרות, השולטות במלאכה ומספקות את שירותיהן בשיטת החילופין (ברטר, jajmani), תמורת מזונות, חפצים או שירותים שונים.הרהיטים נבנים כקופסאות בעלות שש פאות. כל פאה היא משטח בוץ בעובי שלוש אצבעות, באורך הדרוש. אל הפאה התחתונה מחוברות הרגליים. מספר הרגליים מותאם לגודל הרהיט. את הרגליים יוצרת האומנית, כאשר המשטח שוכב והרגליים צומחות ממנו. כ10- ימים לאחר הייבוש היא הופכת את המשטח, מקבעת אותו אל הרצפה ומחברת אליו את הפאות האחרות בדבק בוץ רטוב. בניית הרהיטים מסתיימת עם קיבוע דלתות העץ, וטיוח כל המכלול בשכבת טיח בוץ מיישרת. אלה הם רהיטים נקיים, sada kothalo בשפה הקאצ’ית."סדנת קישוט רהיטי הבוץ" שבה השתתפתי בכפר וונד, התרחשה בבונגה של סאנגהביי (sangabhai) ודבולבן (devolben ). לפני 10 שנים עבר אליה סאנגהביי מהבונגה הצמודה, שבה התגורר עם הוריו עד לנישואיו. הבונגה, ששימשה עד אז כ"בונגת מטבח", היתה ריקה מרהיטים, מלבד אזור הבישול. בני הזוג הצליחו לאסוף סכום כסף לבניית הרהיטים הנקיים, אך לא לתשלום בעבור  עבודת הקישוט המסורתי.כשהגעתי לוונד, בעזרת האנתרופולוגית ג’ודי פריטר (Judy Frater), וביקשתי ללמוד את מלאכת קישוט הרהיטים, חשבו כולם על דבולבן, שתשמח לקבל סוף סוף רהיטים מקושטים, אך אינה יכולה לשלם 7000 רופי תמורתם. המחיר כולל קניית מראות עגולות ומלבניות בשוק של בוג’, וגללי חמורים מהכפר השכן. וכך, פינתה משפחתה של דבולבן את הבונגה למשך שבוע, שבסיומו הפכו לבעלי Kothalo אמיתיים מנצנצים ומרהיבים. בוץ שחורלהכנת התבליטים הוזמנו האומניות ואלובן וולאבן ([valoben השכנות. תהליך העבודה החל באיתור החומר ובכרייתו, בוואדי הסודי המוכר רק להן. הבוץ השחור שנאסף מצטיין בשמנוניותו ובגמישותו, נוח לעיבוד ואינו נסדק. שלוש יחידות של גללי חמורים, מנופצים ומנופים, עורבבו עם יחידה אחת של בוץ שחור, לתערובת אחידה.תהיתי מהיכן תתחיל וואלובן לעבוד. מימין? משמאל? מהמרכז? איפה מתחילים? התשובה התבררה במהירות. ראשית מייצרים את קו המיתאר של כל רהיט. אזורי העבודה נתחמים במסגרות. קו התבליט נוצר על-ידי לחיצת חומר בין האצבע והאגודל והצמדתו בלחץ אל המשטח החלק. משטח בוץ יבש יורטב לפני כל שלב חדש. מידת הקו נוצרת על פי גודל היד, ונשארת קבועה בכל שטח העבודה.קווי המתאר הם כפולים. המרחק בינה נמדד באמצעות שתי אצבעות. בין הקווים מותאמת דוגמה סימטרית של יהלום popti או בורג hateklon. דוגמאות סימטריות אלו מועתקות במדויק מתכי רקמה האופייניים לרקמות הנשים הרבריות, כולל שיבוץ מראות עגולות כמוטיב עיקרי.קווי המתאר תוחמים שטחי עבודה שהופכים למרחבים מקודשים. לתוך המיסגרות ישובצו ציורים סמליים, על פי סדר וארגון מסורתיים. ראשי קרישנה יתנוססו בראש ארון המים והמזווה. דמויות נשים נושאות מים paniari, גמלים unt, טווסיםmoor  וצמחים, ישובצו על פי חוקים לא כתובים. על ארון הממגורה kothi ישובץ תבליט בצורת ערמה של בצק janto, כדי שלא נדע מחסור.שטחי החיבור בין הארונות  מעוצבים בצורת משולשים גדולים, שמידתם נקבעת על פי גודל כף היד מהאגודל ועד לזרת. צורת המשולש מסמלת את המקדש, ונפוצה מאוד בין דוגמאות פריטי הטקסטיל, בעיקר כגדילים בקצה שקי הנדוניה, קישוטי משקוף thoran ופריטי קישוט אחרים.על הקשר בין מסורת הרקמה הייחודית של נשות הרברי ובין מלאכת תבליטי הבוץ שלהן, למדתי  מעיון בספר  Mud, Mirror and Thread שערכה נורה פישר Nora Fisher מהמוזיאון לאומנות עממית בסנטה פה, ניו-מקסיקו. שם גם פגשתי לראשונה את שמה של ג’ודי פריטר, העוסקת במחקר מסורות הרקמה של הרברי. פיגמנט לבןבזמן העבודה ולאחריה, יכולתי לאמת את מה שלמדתי מג’ודי ונורה: אכן זו שפת הנשים. אותן נשים הרוקמות את מלבושיהן, תוך התחשבות בחוקים מסורתיים, תוך בחירת צורות וצבעים, הנובעים מדרך חיים מסורתית ועכשווית, הן אלו שמעצבות את רהיטי הבוץ המרהיבים. את סיפור חייהן של נשות הרברי הגאות, אפשר לקרוא מתוך בדי הרקמה ומעל דפי הבוץ  כאחד.בתוך תבליטי הבוץ, משבצת האומנית שלל מראות קטנות, אותן היא חותכת למידה הרצויה, על שבר כד חרס. השוואת רהיטי בוץ ותיקים לאלו של השנים האחרונות בכפר וונד, מצביעה על שימוש אופנתי גובר במראות גדולות, עגולות ומלבניות, צבועות ומצוירות, הנרכשות בשוק של בוג’ (Bhuj), העיר הגדולה באזור.תהליך הקישוט מתקרב לסיום.  בשלב האחרון, לאחר ייבוש התבליטים, מתיזה האומנית צבע לבן על פני כל משטחי העבודה. חומר זה, הנקרא asi mati (בוץ לבן), הנו סוג של חרסית המצויה באזור ומשמשת כפיגמנט לבן טבעי, המיושם לאחר השריה של לילה בתוך מים. ניקוי שלל המראות משאריות הצבע מהווה את אקט הסיום הרשמי של מלאכת הקישוט.עבודות הרקמה משתקפות ברהיטי הבוץ. ניסיתי להבין את התהליך ההיסטורי: נשות הרברי הן במקורן רועות נוודות. רכושן נישא על גופן או מצטמצם לחפצי בד הנישאים בקלות. חוט ומחט אפשר לשאת לכל מקום, ולכן התפתחה אומנות עיטור הבגד בכל קבוצות הנוודים בעולם. הפריטים הרקומים הנם לבושים, מצעים, אביזרים הקשורים לעדרי החיות ושקי בד לאחסון מזונות יבשים וחפצים קטנים.  אצל נשות הרברי נקרא שק רקום כזה בשם kothalo, והוא מיועד לאחסון חפצי הנדוניה שמכינה הנערה עד לנישואיה, והם מהווים את רכושה העיקרי. במשך השנים השתנתה דרך החיים של הרועים הנוודים, והם התיישבו ביישובי קבע. אך אורח החיים השבטי-מסורתי  והעיסוק ברעיית גמלים נשארו. הישיבה במקום אחד אפשרה ואף דרשה יצירת חפצים קבועים  למטרות אחסון. כך נוצרו מכלי אחסון שצורתם  כצורת שק הנדוניה ושמם כשמו, kothalo .משטחי החומר החליפו את פיסות הבד אך מערכת הסמלים והקישוטים נשארה זהה. בשני החפצים, כמו גם בפריטים אחרים, מודגשים עיטורי הקצוות והפתחים, למטרות הגנה מפני כניסת רוחות רעות ובריחת הטובות.בכפר לודיה (Ludia), מצפון לבוג’, פגשתי בגלגול נוסף של חפצי הנוודים.  נגר אומן בונה ארונות עץ, שצורתם זהה לצורת רהיטי הבוץ. אלו רהיטים מיטלטלים, היכולים לנוע עם בעליהם ממקום למקום. פני הארון מעוטרים בדוגמאות סימטריות מגולפות, ובמראות עגולות המשובצות לתוכן. אין ספק שאת ההשראה לעיצוב הארון קיבל הנגר משפת הסמלים והצורות של אחיו הקבועים, שנולדו משק הנדוניה הרקום.אז מה מסתתר מאחורי המראות?להולך בשעת השקיעה בין בתי הכפר, צפויה חוויה ויזואלית מופלאה: קרני השמש האחרונות מאירות את שלל המראות שעל הרהיטים, משתקפות בהם ויוצרות אין סוף החזרי אור ותנועה, הגולשים מתוך ההיכל אל העולם שבחוץ. שיבוץ המראות בפריטי הרקמה וברהיטים, מעניק אושר ועושר לאומנית ולבני משפחתה, וכמובן הגנה מפני עין הרע.אומנות יצירת רהיטי הבוץ של נשות מדבר קאץ’ הולכת ונעלמת מן העולם, כמו מלאכות מסורתיות אחרות. נשות הכפר וונד ומשפחותיהן שואפות להתחבר להווית העולם המודרני אך גם להישאר חלק מקהילה מסורתית מוכרת. לי נותר רק להודות ולהעריך את ההזדמנות שניתנה לי להשתתף, ולו רק לרגע, בעולמן המופלא.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה