כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  חמישה מטרים מתחת למים – מסעדה באילת שעיצבה איילה שפרלינג-צרפתי

חמישה מטרים מתחת למים – מסעדה באילת שעיצבה איילה שפרלינג-צרפתי

המסעדה עוצבה כהמשך ישיר לריף האלמוגים שהוקם סביב למבנה השקוע במימי אילת – שילוב מדהים בין דגים ואלמוגים אמיתיים המציצים מבעד לחלונות המסעדה, לבין הרהיטים, המנורות והגוונים של העולם התת-מימי.

מאת: צילום:


איילה שפרלינג-צרפתי עיצבה מסעדה מהממת מתחת למים, "כוכב הים האדום", שהיא פנינת הכתר בפרוייקט תיירותי חדש שנפתח בימים אלה באילת. המסעדה עוצבה כמעין המשך ישיר לריף האלמוגים שהוקם סביב למבנה השקוע במימי אילת, והיא גם מהווה המשך ונקודת ציון מסכמת של עבודותיה של צרפתי, שכולן שואבות השראה מהעולם התת-מימי.מסעדת "כוכב הים האדום", הנפתחת בימים אלה באילת, היא אולי המסעדה הראשונה בעולם מתחת למים. המסעדה, שעוצבה על-ידי איילה שפרלינג-צרפתי, היא סיכום של כל מה שאיילה עשתה עד כה בתחום עיצוב הרהיטים וגופי התאורה. עבודותיה נחשפו לראשונה מעל דפי "בנין ודיור" ומאז יצא שם עולמי לעיצובים, למעצבת שלהם ולסטודיו "אקווה קריאיישנס" שלה ושל בעלה אלבי.על תקרת המסעדה נקבעו המנורות המסולסלות בצורת אלמוגים, פרפרים ותמנונים, עמודי המסעדה חופו בבד המקומט שאנו מכירים ממנורות הקרקע "מורנינג גלורי" של צרפתי, ועוצבו – כמו המנורות – בצורת גוף של אשה מלאה ועגולת חמוקיים. כל השולחנות במסעדה – חלקם בצורת לשונות ומחוברים אל הקירות כאילו היו המשכם הישיר, וחלקם שולחנות הניצבים על במה מוגבהת, בחלל המרכזי – הם שולחנות משרפים אפוקסיים שאיילה מייצרת כבר זמן-מה בבית המלאכה שלה ברחוב מזא"ה התל-אביבי, ומשווקת אותם בארץ ובעולם. כיסאות הבר של המסעדה הם אותם כיסאות בעלי רגלי מדוזה ומושבים המזכירים ראשי פטרייה, שאף הם כבר יוצרו ונחשפו לקהל הרחב, בארץ ובעולם, באמצעות מגזינים יוקרתיים לעיצוב.אבל כל מה שחשבנו וידענו על איילה צרפתי ועל עיצוביה, מקבל במסעדה התת-ימית מימדים חדשים ויופי מושלם, אולי משום שהפריטים הללו כאילו חזרו לסביבתם הטבעית: אל מתחת למים. בבחינת "מהים באו ואל הם ישובו", אומרת לי איילה בחדר הסטודיו שלה, הממוקם ליד חדרי בית-המלאכה, בבניין ששימש פעם מלטשת יהלומים.את הביקור שלי ב"כוכב הים האדום" ערכתי בהדרכתו של עופר בן-ישראל, מנהל אתר המסעדה, כלכלן במקצועו, בנו של אריה בן-ישראל, הבעלים של חברת "נאות רבקה בע"מ". החברה נותרה בעלת הרוב הגדול של מניות המסעדה לאחר שהשותפים הראשונים )הצוללן עמי בן-צבי והאדריכל ספי קרייתי( יצאו מהשותפות. אנשי "נאות רבקה" מעולם לא התנסו בהרפתקה יזמית -תיירותית מסובכת ומאתגרת כל כך, ועופר בן-ישראל אולי קפץ למים האלה )ומתחת למים( במקרה, אבל עם סקרנות רבה ומרץ, כששהוא יורד לפרטי-הפרטים ומעורב בכל צעד ושעל.הוא מוביל אותי מחוף הים האילתי על-גבי גשר שאורכו 70 מ’, בעל שיפוע מתון )"כדי שגם קשישים יוכלו ללכת עליו בלי קושי"(, ומסביר לי ש"האישורים להקמת הגשר ניתנו לנו לאחר יותר משנתיים. תחילה אמרו לי האחראים על מתן האישורים: מצדנו, תנחית את המבקרים באתר שלך במסוקים". לאחר מכן מצביע עופר על הגג היפה של האתר, הנראה מרחוק כמו מפרשים מתבדרים ברוח."את התכנון עשה האדריכל הלל גרוסמן מהטכניון, ואת הביצוע הקונסטרוקטור ישראל שני", הוא מעיר, ומעניק את הקרדיט המתאים לשאר העושים במלאכה: את ריף האלמוגים המלאכותי תכננו דורון קאהירי, צוללן שעבד במצפה הימי באילת ובאיי בהאמה, וד"ר יחיעם שלזינגר, ביולוג תת-מימי. תכנון הקונסטרוקציה של כל המבנה, המורכבת משלוש יחידות שרותכו זו לזו מתחת למים, נעשה על-ידי משה דרימר, מהנדס ימי מחיפה, והביצוע – חברת "קדמני" מכפר ירקא שבגליל. "היחידה הנמוכה ביותר היא תא הנטל. זהו מעין גוש בטון אדיר, המעניק למבנה כולו את מרכז הכובד הנמוך ואת היציבות מתחת למים", הסביר בן-ישראל.אנחנו עוברים מגשר בנוי לגשר מעץ, ועופר מסב את תשומת לבי לגווני הירוק השונים שאיילה צרפתי בחרה לקורות העץ. "בעצם כבר כאן מתחילה החווייה הימית של העיצוב", הוא מסביר לי, ואנו נכנסים למבנה. במפלס הכניסה לובי, בית-קפה, חנות מזכרות ומתנות ואולם הקרנה שבו יצפו תיירים שיגיעו למקום בסרט על החיים מתחת למים. כל זה עדיין בגובה 6,5 מ’ מעל פני המים. גם המטבח נמצא במפלס זה, שבו יבשל השף אוסקר לינדן מעדנים של מסעדה למאכלי ים, לאניני טעם וכיס.את המנות המפוארות יורידו המלצרים אל המסעדה על מגשים עמוסים, כשהצלחות מכוסות במכסי-פעמון מתכתיים כדי שהמזון לא יצטנן בדרך. עכשיו, כשעברו המלצרים תקופה של הרצה, יש לשער שהם התרגלו כבר למלצר בסיוע המעלית המקשרת בין קומות המטבח והמסעדה. לי, על כל פנים, היתה זו חווייה חד-פעמית )בינתיים(, שלוותה בהתרגשות של כניסה אל עולם תת-מימי.העיצוב הפנטסטי של צרפתי הלם בי בעוצמה, והוצפתי בחוויה עזה של צבע, של צורות והמצאות, של שילוב מדהים בין אלמוגים ודגים אמיתיים המציצים מבעד לחלונות המסעדה, לבין הרהיטים, המנורות, הגוונים ושאר הפתרונות העיצוביים של איילה צרפתי, הממשיכים באופן אינטגרלי את העולם התת-מימי אל פנים המסעדה, כך שכמעט קשה להפריד בין המסעדה לסובב אותה.ידיעה ברדיומאוחר יותר, כשחזרתי לתל-אביב ונפגשתי עם איילה בסטודיו שלה, היא הראתה לי את תוכנית העיצוב המקורית של המסעדה, שהיתה אמורה להזכיר צוללת: קורות הברזל צבועות בכחול, ושאר מרכיבי העיצוב אף הם נוקשים, כמו בכלי ימי. לאחר מכן היא הראתה לי את הסקיצה הראשונית ששיכנעה את היזמים הקודמים להפקיד בידיה את עיצוב המסעדה, סקיצה שבאופן כללי הוגשמה הלכה למעשה, עם שינויים שנבעו מהתפתחויות בלתי צפויות כתוצאה מהמפגש עם המבנה, עם החומרים והצבעים, ועל כך בהמשך.איילה מדפדפת בחוברת השרטוטים והתוכניות של המסעדה, ומראה לי את תוכנית הקרקע הבסיסית שלה: מבנה בצורת צלב, כשכל אחת מפינותיו מתומנת. בכל פינה כזו כמה שולחנות סועדים, כשמול כל שולחן חלון אחד שמבעדו נשקף מראה הריף שנבנה מסביב למסעדה, ומעליו לחלון זה חלון משופע שמבעדו נשקפים המים, בסך הכל 62 חלונות. "המפגש בינינו היה בדרך דו-סטרית" מסבירים איילה ואלבי צרפתי. "כאשר הורידו את מבנה המסעדה למים, שידרו על כך ידיעה ברדיו. שנינו הבטנו זה על זו ואמרנו: אנחנו חייבים להיות חלק מזה".אלבי הגיע ליזמים לאחר סדרה קצרה של שלושה טלפונים. במקביל הסתבר שספי קרייתי, שהכיר את עבודותיה של איילה, ממילא התכוון לרכוש ממנה כמה פריטים. אלבי ואיילה שיכנעו את היזמים שהם חייבים לתת להם לעצב את המסעדה כולה. אלבי: "אמרתי להם – יש לכם פרוייקט נדיר, מתחת למים, מה תעשו עם זה – עוד קפה-אלכסנדר, עם כל הכבוד לאלכסנדר?" היזמים הגיעו לסטודיו של "אקווה קריאיישנס", ראו את הסקיצה, והעבודה הוטלה על איילה."זה היה הפרוייקט הכי מקיף שעשיתי עד היום", היא מסכמת. "פרוייקט מורכב ומסובך מבחינת הפקה ותפעול, מה עוד שלקחתנו על עצמנו את הביצוע והפיקוח על הביצוע של העיצוב, ובד בבד עם העבודה על המסעדה והעבודה השוטפת שנמשכה בסטודיו ובמפעל, המשכנו לשמור על נוכחות רצופה בבית, ולטפל בשתי בנותינו הקטנות. מעולם גם לא עבדתי מול לקוח שיודע בדיוק מה הוא רוצה. זה היה עבורי זעזוע מוח מוחלט. לא תמיד היתה זהות מלאה בין הרצונות שלנו, אבל בסופו של דבר הגענו לפשרות טובות ונכונות.צבעים משתנים"עד לפרוייקט הזה", ממשיכה איילה, "עבדתי כיוצרת חופשית. סיימתי לעצב ולייצר רהיט או מנורה – שיווקנו אותה, ולמרבה המזל – בהצלחה. מעולם לא עסקתי בבעיות של אדריכל פנים, ולא למדתי את זה באקדמיה. הייתי רגילה לייצר דגם ראשון בגודל 1:1 , ורק אחרי שבדקתי אותו לעבור לייצור דגמים נוספים. אף פעם אני לא מסתפקת במודלים קטנים. לכן גם הפעם, בניתי בסטודיו מעין פינת-ישיבה בקנה-מידה 1:1 ועבדתי עליה, משום שרק כך יכולתי לגשת אחר-כך לביצוע כל פינות הישיבה במסעדה, שהן למעשה המקום שבו יבלו האורחים במשך כל הערב לאחר שיגיעו, יתרשמו מהמראה הכללי, ויתיישבו במקומותיהם."צריך להבין שכשעובדים מתחת למים – אין אוויר טבעי, אי אפשר לפתוח חלון. עבדנו לפעמים בלי אוורור, והיינו ממש מסוחררים מחוסר חמצן. המזגנים שהתקינו הם בתוך התקרה, וכל עיטור שעיצבתי תכננתי כך שיהיה פריק, שאפשר יהיה לסלקו בקלות ולהרכיבו מחדש בקלות, במקרה של תיקונים. דבר נוסף: המבנה הוא ממתכת, ואי-אפשר לקדוח בו כדי לחבר משהו לקיר. רק לרתך. ואיך מביאים חומרים למקום ומוציאים פסולת? כל הזמן עולים ויורדים במעלית, יוצאים מהמבנה, עוברים את הגשר אל החוף, חוזרים באותה דרך וחוזר חלילה."אבל יותר מזה – עד שלא עבדתי בחלל ששוקע מתחת למים, לא הבנתי עד כמה הסביבה הזו משנה את התנהגותם של חומרים שונים שהכרתי היטב. במקום כזה יש תקני תקן הכי מחמירים שאפשר. כל חומר שאני מכירה והשתמשתי בו עשרות פעמים, העברתי שוב ושוב בדיקות תקן לעמידות באש. בד שאני משתמשת בו בלי סוף – הקשחתי אותו. לא ידעתי כמה קשה יהיה למצוא חומר מסוים לתקרה אקוסטית, אז חיפשתי ומצאתי."שלא לדבר על הצבעים השונים, שמשתנים גם בהתאם לשעות היום. הכל נראה אחרת מתחת למים. אני ואלה שעבדו במחיצתי הבטנו זה בפני זה וחשבנו: אם הוא או היא נראים כל-כך רע, בטח אני נראה או נראית ככה, וככה ייראו גם הסועדים שיגיעו לכאן וגם מנות המזון שלהם. זה היה משונה מאוד. צבע אדום, למשל, מכחיל בהשפעת גווני המים, והייתי צריכה למצוא פתרונות כיצד להחזיר לו את הסומק ללחיים. חוץ מזה, תמיד צבעים מסוימים מקרינים על צבעים אחרים, אבל מתחת למים כל החוקים משתנים. הסתובבתי במקום ימים שלמים עם פילטרים של צילום ועשיתי כל מיני ניסיונות, כדי לאזן את הגוונים השונים שקבעתי על-ידי צביעה ועל-ידי תאורה. כל הזמן דאגתי לאיזונים בין מבריק למט, אטום ושקוף, וכן הלאה.ידידינו הדגים"הגישה הכללית שלי לעיצוב המקום היתה, שהכל יזרום, שהצורות יהיו אורגניות, שיהיה המשך ישיר בין המראות שמבעד לחלונות אבל בכל זאת – שלאנשים לא תהיה סחרחורת מרוב צבעים וצורות. אחרי הכל, אנשים רגילים הם לא צוללנים או אנשי צוללות, שמבלים שעות במים ורגילים לשהות בתנאים הללו שעות. רציתי לגרום לאנשים גם חוויות מסעירות וגם רגיעה. גם תחושה של דריכה על היבשה וגם של שהות מתחת למים. לשם כך, לדוגמא, עיצבתי את הרצפה כמו חול רטוב. ולשם כך ערבבתי חול אמיתי עם דבקים אפוקסיים, וציפיתי את הכל בשכבה אפוקסית עבה ושקופה".אלבי צרפתי: בכל התקופה המעניינת והקשה הזו, הרווח הנקי שלי היה, שלמדתי המון על דגים. היום אני יודע שאנשים מזלזלים מאוד באינטליגנציה שלהם. במהלך העבודה היו דגים שהתקרבו אלינו מדי יום, מעבר לחלונות, וממש התעניינו במה שאנחנו עושים. יכולתי כבר לזהות אותם. היו לי בפירוש כמה וכמה ידידים בין הדגים". גם לי היו כמה ידידים כאלה, כשביקרתי במסעדה, וכשהתקרבתי אל החלונות. החלונות הללו היו במקורם מלבנים רגילים, וגם הם עוצבו על-ידי איילה לצורות אורגניות דמויות אמבות, עם מסגרת עץ צבועה בתכלת-ירקרק.לפתע הופיעו שני אמודאים שהמשיכו לבנות את ריף האלמוגים, כשהם מדביקים את האלמוגים לסלעים בדבק מיוחד שהובא מניו-יורק. השף אוסקר לינדן תיאר באוזני את המטעמים שהוא עומד להאכיל בהם את האורחים, ובינתיים הסתפקתי במיץ ובקרקרים, והצטערתי שהכל אטום כאן, ושאי אפשר יהיה להאכיל את ידידינו הדגים.לכתבות נוספות: מנורת קיר ותקרה בעיצוב איילה צרפתי-גיליון 67 להקת צלחות מעופפות-גיליון 85 מפסלים באור-גיליון 94

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה