כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  טקסים חושניים – הקרמיקאי מארק צצולה

טקסים חושניים – הקרמיקאי מארק צצולה

צצולה עוסק בצורה מתוחכמת ביחס של האדם לניקיון, לזיהום, למחלות ולמוות, בקשרים שבין האוביקטים ההיגייניים לבין גוף האדם, על חושניותו וחיוניותו, הפרשותיו ומחלותיו.

מאת: צילום:


 לדברי הקרמיקאי מארק צצולה, אחד התפקידים החשובים של כלי הקרמיקה הוא לשמר את המגע החושני בין האדם והאובייקטים שמסביבו. צ’צ’ולה, ישראלי לשעבר יליד פולין, מייעץ לתעשיות קרמיות, עוסק בקו התפר שבין אמנות ואומנות, מלמד במגמה לקרמיקה שהקים בבית-הספר לעיצוב "פארסונס" ומקווה להדק את הקשר עם ישראל.מארק צצולה, קרמיקאי, ישראלי לשעבר המרבה לשמור על קשרי משפחה ועבודה בישראל, נחשף לפני חודשים אחדים בגלריה "פריסקופ" התל-אביבית, שם הוצגה "היגיינה", תערוכה מעבודותיו. עבודות אלה, שהוצגו קודם לכן בגלריות שונות בניו-יורק, עיר מגוריו, וברחבי ארה"ב. על פי קטעי עיתונות, כתבות וביקורת, שהופיעו בעיתונות האמריקנית והישראלית, הקהל האמריקני והישראלי הגיבו באותה צורה, כי העבודות האסתטיות של צצולה מדברות לכל קהל, נוגעות בבני-אדם בדיוק באותו מקום: בקשרים בין עין, גוף, נפש ותודעה.הוא עוסק בצורה מתוחכמת ביחס של האדם לניקיון, לזיהום, למחלות ולמוות, בקשרים שבין האובייקטים ההיגייניים לבין גוף האדם, על חושניותו וחיוניותו, הפרשותיו ומחלותיו. לכמה אובייקטים הוא העניק באופן ברור צורה של אברי הגוף האנושי – פלחי ישבן, מעין אברי מין גבריים ונשיים, כשהאובייקטים הללו עשויים מחרסינה, אותו חומר עצמו שממנו עשויים הכלים הסניטריים שלנו: כיורים, אגני אמבט, אסלות, בידה. כלים להיטהרות וכלים לסילוק הפרשות.צצולה, קרמיקאי שיצר בעבר בעיקר כלים שימושיים )ומבחר יפה מעבודות אלה מובא כאן בתצלומים( עוסק בשנים האחרונות בעיקר בהוראה – מרכז את מחלקת הקרמיקה בבית-הספר לעיצוב "פארסונס" בניו-יורק – וביצירה אמנותית. האמנות שלו שייכת לזרם באמנות המודרנית העוסק במודע בתקשורת באמצעות יופי, ויחד עם זאת מבטא אמירה פוליטית עכשווית. זאת, בניגוד לזרמים אחרים, המבטאים את הוויית העולם שבו אנו חיים בלי המסננת האסתטית, ואפילו להיפך: באופן מודע על-ידי הכיעור.זוהי תקופה ויזואליתכשעסק צצולה באמנות שימושית הוא יצר פמוטים, אגרטלים, קערות לסושי, קנקנים, מערכות לקפה, סוכר וחלב וכלי הגשה. הכלים הללו עוצבו ברוח הזמנים והזרמים של תקופותיהם השונות. אפשר למצוא בהם הד לזרם הקוביסטי ולזרם המופשט באמנות, להשפעות ממונדריאן ומאמנים-מעצבים נוספים מתקופת הבאוהאוס )שנות ה30- וה40-( ומהסגנון של קבוצת "ממפיס" האיטלקית )שנות ה80-(. ככל שמתקרבים יותר לתקופתנו, שולטות בכלים של צצולה הצורות בעלות החמוקיים החושניים, המאפיינותגם את העבודות שהוצגו בתערוכת "היגיינה"."התקופה שלנו היא מאוד ויזואלית", אמר לי צצולה בתל-אביב. "כולם יכולים לשבת ליד מחשב, ליצור צורות. כשאני יוצר היום לתעשייה – אני מתכנן הכל ליד מחשב ואת הביצוע של העבודות עושים במפעל, על פי התוכניות שלי. כמעט שאין מגע יד בין התכנון לייצור. אני חושב שלקרמיקה האמנותית ולקרמיקה של הכלים השימושיים הקטנים יש חשיבות רבה מאוד בדור שלנו. זהו מדיום שצריך לשמר את החושניות. כשאנו מחזיקים ביד ספל ומקרבים אותו לשפתיים – זה אקט חושני, כמעט טקסי".צצולה נולד בעיר קלצה, פולין, בשנת 1944. בגיל 16 עלה לישראל לבדו, בלי משפחה, בלי הורים. "היינו משפחה מתבוללת, בלי קשר מיוחד ליהדות ולישראל. כשהייתי נער הייתי הרפתקן, ולכן עזבתי את הבית. היה לי כאן דוד, ולכן הגעתי לישראל וגרתי בקטמון, ירושלים. לפני שעזבתי את פולין למדתי שם אמנות.  בקטמון היתה סדנה לקרמיקה של גדולה עוגן, אחת הקרמיקאיות הגדולות בישראל. למדתי שם, וגדולה היתה זו שעזרה לי להחליט להתמקד במדיום הזה. היא הטביעה עלי את חותמה, בין השאר משום שהיא מייחסת משמעות עמוקה לכל תופעה. היא לימדה אותי להעריך אמנות יפאנית, לחפש ולמצוא את המשמעות הפילוסופית והתרבותית מאחורי הכלים, את היחס העמוק לחומרים טבעיים".חומר עדין מדילאחר מכן חי צצולה בקיבוץ הסוללים, שם הקים לעצמו סטודיו קטן, והמשיך ללמוד אצל ג’ין מאיר, בקיבוץ עין-השופט. בהסוללים התארגנה קבוצת אנשים שהיתה לה זיקה לאמנות ניסיונית, והקימה קומונה בבנימינה. חברי הקבוצה עסקו בקרמיקה, עיצוב תכשיטים, תיאטרון ילדים ועוד.  לאחר מכן הם הצטרפו לקבוצת "העין השלישית" התל-אביבית, של הקולנוען ז’ק קתמור. מרק צצולה, שהיה חלק מההתארגנויות הללו, מספר שכבר אז נולד בו הצורך לעסוק בקרמיקה אמנותית, בצד השימושית. כאשר הוא נדד עם אחדים מאנשי הקבוצה לברזיל, התחילה ההתעניינות שלו בייצור מוצרים לתעשייה."בברזיל צברתי הרבה מאוד ידע. עבדתי במפעל גדול לכלים קרמיים, והכרתי מקרוב את הטכניקות התעשייתיות, בין השאר את שיטות היציקה. תמיד נמשכתי לפורצלן, אבל קשה מאוד לעבוד עם החומר הזה בידיים. החומר עדין מדי, נוזלי מדי. כאשר גיליתי את סודות היציקה – פתרתי לעצמי את הבעיות עם החומר".בשנת 1975 חשו אנשי הקבוצה הישראלית שהם מיצו את עצמם בקבוצה. כל אחד מהם רצה לפתח כיוון אינדיווידואלי. צצולה היה נשוי לאשה ממוצא אמריקני, שרצתה לחזור לארה"ב. השניים השתקעו בניו-יורק והקימו בסוהו סטודיו-גלריה שנקרא Contemporary Porcelain )חרסינה בת-זמננו(.  "העבודות שהצגנו היו בטעם אירופי, נקי. ארה"ב היתה שטופה אז בגעגוע אל תנועת הארטס אנד קראפטס )אומנויות ואמנויות(. כולם עשו עבודות קרמיקה שניכרו בהן הצביטות של האצבעות בחומר. הקהל הרחב לא השתגע אחר העבודות הנקיות שלי, אבל הגיעו אדריכלים שהזמינו עבודות, והתחלנו להתפתח. במשך הזמן הצגנו עבודות של קרמיקאים אחרים, מאירופה ומארה"ב".העסק החזיק מעמד 11 שנה, שבמהלכן התפרסם צצולה וקשר קשרים רבים. לפתע פנו אליו מה-Parson’s School of Design, והציעו לו להקים – בצד המחלקה לאומנויות שכבר פעלה שם – מחלקה לעיצוב קרמי. "מאז אני מלמד שם, יותר מ13- שנה, למרות שלי עצמי אין השכלה אקדמית רשמית". לאחר ששוב פתח סטודיו לקרמיקה בברוקלין, ושוב סגר אותו )"אני לא רוצה יותר לנהל אנשים, אני שונא להיות בוס"(, הקים צצולה עסק שנקרא Modus Design, לייעוץ ולטיפול בעבודות קרמיקה לתעשייה. לאחרונה הוא סגר מעגל ביוגרפי: יצר קשר עם מפעלי קרמיקה בפולין, ארץ הולדתו, וכמו-כן הוא פועל לסגירת מעגל נוסף: יצירת קשר הדוק יותר עם תעשיית הקרמיקה בישראל.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה