כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  כמו סיגר משובח – המעצב גדי הלפרין

כמו סיגר משובח – המעצב גדי הלפרין

לא פשוט לרצות את קהל המבלים התל אביב התזזיתי. המעצב גדי הלפרין מנסה לעשות זאת, בין השאר בעיצובם של בר קובני, מסעדה יפנית ואולם אירועים הנהפך למועדון ריקודים על חוף הים.

מאת: צילום:


לא פשוט לרצות את קהל המבלים התל אביב התזזיתי. המעצב גדי הלפרין מנסה לעשות זאת, בין השאר בעיצובם של בר קובני, מסעדה יפנית ואולם אירועים הנהפך למועדון ריקודים על חוף הים. ביקור ב-Barrio De Cuba", בר חדש ברחוב  מונטיפיורי בתל אביב, כמוהו ככניסה לתוך תיבה של סיגרים קובניים משובחים; מאותן תיבות עץ ממורטות, עשויות תאים-תאים, השומרות על הלחות הרצויה של הסיגר וריח העץ והטבק נודף מהן. פעימות הקצב של המוסיקה הקובנית, המושמעת ברקע, יכולות לשמש משל לעיצוב המקום כולו, שבאמצעים שונים משיג איזון עדין בין דינמיות תוססת לרכות מרגיעה. הבר הקובני הוא אחד ממקומות הבילוי התל אביביים שעיצב  גדי הלפרין. עיצוב אתר כזה בעיר ללא הפסקה דורש התמודדות עם הצורך בחידוש – בלי ליפול במלכודת של גימיק חולף. ניסיונות להפגנת שנינות ומקוריות מניבים פעמים רבות תוצר אליטיסטי, "עיצוב למעצבים", המושך בכל פעם רק סוג מסוים של קהל ומציף את שדה הראייה בגיבוב ויזואלי.  גיבוש סגנוני ובהירות ויזואלית, קובע גדי הלפרין, חיוניים להצלחתו של מקום בילוי. לכן הוא מנסה ליצור בעבודותיו שפה מערכתית, כלשונו; זו מורכבת מחומרים וצורות החוזרים על עצמם  במבנה. ברוח זו פעל הלפרין ב"באריו דה קובה". חלל המקום גדול, מרווח, תקרתו גבוהה וקירותיו החיצוניים, העשויים זכוכית, חושפים אותו לרחוב. עם זאת, נוצרות בו פינות שונות שמעוררות תחושה ביתית העשויה להתאים לכל מיני מצבי רוח. מי שבא למקום יכול להרגיש בנוח גם לבד וגם בחבורה גדולה, הוא יכול לבחור להיות צופה או להתערב בקהל. החלל המלבני מחולק לשלושה מפלסים, בהתאמה לעמודים התומכים את המבנה. כל עמוד מסמן מפלס אחר, חלוקה המודגשת גם במרווחים מוארים בין לוחות התקרה. במפלס הנמוך ביותר – בר גבוה, שאפשר לשבת משני צדיו, ושולחנות בר גבוהים.  הבר חודר לשני שלישים של החלל, אלא שבמפלס המרכזי הוא נעשה בר ישיבה נמוך. במפלס הגבוה ביותר מצויים שולחנות היכולים לשמש קבוצות גדולות יותר של אנשים. בקומת הגלריה, הנמתחת לכל אורך החלל, יש בר נוסף, אינטימי יותר, ופינת הסבה המיועדת לעישון סיגרים. מדף העץ לאורך מעקה הגלריה מאפשר הנחת כוסית משקה ומאפרה. זה גם מקום נוח למי שרוצה לעמוד ולצפות במתרחש למטה. מכל זווית אפשר לראות את הקיר המסיבי שמאחורי דלפק הבר, אשר בו מוצבים בקבוקי המשקה. הקיר מסתיר את הכניסה למטבח וצדו האחורי משמש  ארון אחסון אלגנטי. זוהי נקודת התייחסות, מרכז כובד שאי אפשר להתעלם ממנו. הקיר בנוי מבטון, שסותת בעבודת יד, הוספג בפיגמנט וכוסה בלכה מבריקה, טכניקה שבה נבנו גם דלפקי הברים.  האור המוטל על משטחי החומר יוצר תחושה של חמימות וראשוניות וכך גם צבע החמרה העמוק של חלק מהקירות. כל אלה תורמים לאלגנטיות המינימליסטית של ריהוט העץ הכהה ולקווים הנקיים המאפיינים את המקום. אפשר לראות כאן פסלי עץ קובניים, תצלום ייחודי של פידל קסטרו וארון סיגרים המעוצב כארון תכשיטים;  האווירה הקובנית מושגת באמצעים מרומזים, בלי ניסיון ליצור אשליה שקובה היא כאן. לדברי הלפרין, הרעיון היה לעצב מקום שייראה כמו סלון ביתו של השגריר שחזר מקובה –  איש העולם הנוהג לארח אנשים מכל הסוגים. לקצב הפנימי הייחודי למקום אחראית במידה רבה התאורה הדינמית; בכל שלושים שניות מתחולל שינוי עדין, בלתי מורגש כמעט, באור הרך השוטף את החלל. כך, האפלולית אינה מכבידה על העיניים ויש תחושה של אנרגיה ותזוזה. שינויי תאורה קיצוניים יותר מאפיינים את ה"טראסק", אולם אירועים שעיצב הלפרין בנמל תל אביב. זהו חלל בהיר, ששולטים בו הצבעים לבן ואפור, וקיר הזכוכית בצדו האחד משקיף אל הים. בתום החלק המעונב יותר של האירוע נפתחות תקרות העץ המקושתות שלו, ומערכת תאורה משוכללת בוקעת מהן והופכת את המקום למועדון ריקודים לכל דבר.  הדימויים המוקרנים על חלק מן הקירות מצטרפים למערכת התאורה ויוצרים גם הם קצב ועניין. הקירות הלבנים, שרובם משמשים מחיצות הפרדה לחללי השירותים, אינם מחוברים לתקרה, וגם לא בינם לבין עצמם, והם משופעים בחרכים וחלונות המאפשרים קשר עין מתמיד עם האולם. נדמה כאילו הים שטף את המקום והותיר רמזים של מבנה, וכך מצטרפת האווריריות של המקום לבוהק הקצף הלבן של גלי הים הנשקפים בחוץ. גם כאן ישנו שילוב בין מינימליזם ופשטות, שהם ניטרליים דיים להתאים לכל מיני אירועים, לבין קצב ועניין ייחודיים למקום.  השפה המודרניסטית האחידה והפשוטה משרתת היטב את האווירה היפנית במסעדת "קיוטו" החדשה שבהרצליה. גם כאן ישנם שלושה חלקים רבועים, הצמודים זה לזה בצורת L  –  אזור השולחנות העיקרי, אזור הבר והחלק העורפי של המסעדה.  המרובע המשוכלל הוא גם צורתם של  גופי התאורה ענקיים, התלויים מעל לאזור השולחנות. גופי התאורה הפשוטים מזכירים אהילי נייר יפניים ויוצרים יחד מעין תקרה הצפה מעל לחלל – תקרה עשויה מאור, שהיא גם אוורירית וגם אינטימית. טשטוש הגבולות בין מבנה לגוף תאורה מאפיין גם את דלפק הבר –  חלקו עשוי מאבן בזלת, שאור מוטל עליה מן הרצפה, וחלקו מאבן אוניקס ( יבוא מאיטליה), שהאור בוקע ממנה. גם כאן לא נעשה ניסיון ליצור אשליה כאילו הסעודה מתקיימת ביפן –  האווירה היפנית מרומזת באמצעות צירוף של חומרים וצורות בתוך מכלול מודרניסטי שאינו מצטעצע.  קיר אחד במסעדה עשוי בטון חשוף, שסימני קורות העץ ששימשו ליציקתו מודגשים בו. בקיר בטון אחר נשאר מבנה הקורות צמוד לקיר, כאילו היה זה קיר עשוי עץ. כמו מרכיבים אחרים בעיצוב המסעדה, זהו רעיון של ירון זכות, מבעלי "קיוטו", והוא גם שהגה את הרעיון לציור המקורי  שצויר על העץ. גם ב"בריו דה קובה"  וגם ב"קיוטו"  יש לבעלי המקום תפקיד חשוב בגיבוש מראהו;  בשני המקרים הם לקחו חלק פעיל בתחקיר ובהשגת החומרים ולא התפשרו על הדיוק בפרטים. גדי הלפרין ניצל את היתרון הזה ויצר סביבת בילוי איכותית, שהרוח המודרניסטית שלה משלבת מקוריות עם אוניברסליזם.   לכתבות נוספות:   27% אלכוהול 38% איפוק ומעט ארומה אישית-גיליון 83 האור שבפנים-גיליון 86  יאכטה על ההר-גיליון 90 הבית ברחוב מלצ’ט 20 -גיליון 61

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה