כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  לבן מעוצב

לבן מעוצב

דירת הלופט הפרטית של המעצב אלכס מייטליס היא לבנה כולה. מאבק פנימי בין שאיפה למינימליזם וחלל ריק לבין יצר אספנות הוליד אמירה אישית מפתיעה וייחודית

מאת: צילום:


ביקור בביתו הפרטי של אדריכל או מעצב הוא תמיד מסקרן במיוחד – לראות את הבחירות המועדפות עליו ואת ביטוים של עקרונות העיצוב המנחים אותו באופן המזוקק ביותר, בלי שהותאמו לרצון הלקוח.                                                                                                  דירתו הפרטית של המעצב והאדריכל אלכס מייטליס, בשכונת פלורנטין בתל אביב, אכן מספקת הצצה כזאת – ומגלה סדרה של בחירות מפתיעות, לא שגרתיות, שמצטרפות יחדיו לאמירה ייחודית, מושלמת וכובשת; משכנעת במה שיש בתוכה, ולא פחות מכך – במה שאין בה.ואולם, הדירה מאפשרת גם סוג הצצה נוסף – מה שמייטליס עצמו מכנה “סוג של מציצנות פנימית”: האופן שבה ערוכה דירת הלופט מאפשר מבטים ארוכים, מקצה לקצה, דרך שורת חלונות ומסגרות. “כי כך יפה בעיני לראות את הדברים – דרך מסגרת, ויטרינה; כמעצב, אני גם מאפשר הצצה וגם יכול לשלוט בדיוק במה שרואים בתוכה”.שיפוץ הלופט הפלורנטיני, המשמש למשרד ולמגורים, ועריכת הפונקציות והחללים בתוכו התחילו דווקא מהעדרה של מרפסת. המעצב מספר, כי אף שעמד לרשותו כל השטח הגדול – 220 מ”ר – מצא עצמו פעמים אחדות ביום נאלץ לרדת לרחוב כדי “לצאת החוצה”, להתאוורר מחוץ לבית. לאחר שפתח והפך למרפסת את קצהו המזרחי של הלופט – שם היה קודם המטבח – נאלץ לשנות ולמקם מחדש את שאר הפונקציות בבית. בסוף התהליך נוצרה דירה חדשה לחלוטין, פחות לופטית, שבה שני אזורים עיקריים – משרד בצורת ר’, העוטף את חלל המגורים הפרטי של המעצב. חלק מהחללים הם דו-שימושיים: חדר הישיבות המשמש את משרד האדריכלות במשך היום, למשל, נהפך לחדר אוכל בערב.החללים הפרטיים מוקמו על ציר אורך אחד, המאפשר אותם מבטים ארוכים וממוסגרים, המגלים “משהו דרך משהו”: “מהמיטה דרך הווילון (אם הוא פתוח), דרך הסלון, דרך המרפסת – אני רואה את השמש זורחת מולי”, הוא מדגים.מה שנותר מהלופט המקורי, הנמצא בקומה חמישית, הוא שורת החלונות הגדולים, המתמשכת לכל אורכו. מחלונות אלה נשקף נוף השכונה, שרוב בתיה נמוכים יותר, וחודר הרבה אור תל אביבי אופייני. העובדה שהחלונות פונים כולם לצפון איפשרה למייטליס ליצור דירה שכולה לבנה – מראה נדיר ומפתיע לרואה אותו לראשונה. הבחירה בלבן, מסביר המעצב, מסתדרת היטב עם השמש הישראלית (זו החודרת מצפון, יש להדגיש), אבל יותר מכך – באה להרגיע את העין. “מתוקף עבודתי אני נחשף במשך היום לעומס אדיר של צבעים, קווים ועיצובים. בסוף היום העין זקוקה לרגיעה, לריק ולמנוחה, שמעניק לה השטח הפרטי”. את עבודתו במשך היום הוא מגדיר כ”מגשים פנטסיות של אחרים” – מלאות בצבע והתרגשות. ולכן, בשביל עצמו הוא מעדיף שקט, “לחזור אל הקונכייה הלבנה שלי”.די מפתיע לשמוע ממי שעוסק בעיצוב חללים ומילוים על “ריק” ועל “אין”. אכן, אומר מייטליס, מתחולל בו מאבק תמידי: “ככל שהבית שלי ריק יותר – כך תחושתי בו רגועה יותר. מצד שני, אנחנו מטבענו מלקטים, אוגרים, רוכשים ואוספים. לאט לאט הבית מתמלא. כך שתמיד מתקיים בתוכי מין מאבק פנימי בין השאיפה להשאיר את החלל הפרטי שלי ריק לבין הרצון להחזיק במשהו יפה. הפיתויים לאסוף עוד ועוד פריטים הם אין-סופיים ותמיד שם”.את אחד הפתרונות למאבק הפנימי הזה מצא בכך שיצר בדירה כמות גדולה של ארונות ומגירות, שאליהם נכנסים החפצים שאסף ויוצאים טיפין-טיפין ובתורנות. וכמעצב, הוא אומר, יש לו פריווילגיה נוספת: הוא מקדיש זמן רב לקנייה ואיסוף חפצים ואביזרים למען לקוחותיו – וכך מספק במידה מסוימת את הצורך שלו דרכם. “אני מאמין בעיצוב – אבל לא חייב להיות הבעלים שלו. אני יכול להסתפק בהנאה שאני מפיק מכך שראיתי עיצוב יפה בחנות או במוזיאון; אני לא מרגיש שאני חייב גם להעביר אותו לרשותי. אני לא רכושני כלפי יופי”, אומר מייטליס.לדבריו, לא מלווה אותו חשש, כי אם לא יעביר לרשותו פריט מסוים – הוא לעולם יחסר לו. זו כנראה זכות-היתר של מי שאחראי לכל כך הרבה עיצובים, שניתן למצוא בבתים של אחרים. דירתו הפרטית היא מין מעבדה – שבה נמצאים כמה מאבות-הטיפוס של פריטים שעיצב לקסטיאל. כך למשל הספה הלבנה, המצטרפת למונוכרומטיות המרגיעה של הבית כולו, שולחנות הקפה עשויי הפליז במרפסת ובסלון וגם השז-לונג הזוגי מעור שחור.כמו פריטי הריהוט, כך גם האלמנטים הבנויים בדירה מספקים נוחות מרבית וגם משתדלים לא להיות “נוכחים מדי” בחלל; למשל המטבח פרי עיצובו (נגרות – מיסטריאל), שאליו יורדים במדרגה אחת, ודלפק העבודה והישיבה – הם בעלי נוכחות מטושטשת הנבלעת בלבן הכללי.על רקע הלבן והקו השקט, בולטות בדירה ה”קריצות” העיצוביות, שהן אמירות אישיות של בעליה. כך, ידיות הזהב המפתיעות של כל הארונות והמגירות. “התסכולים שלי כמעצב, דברים שהלקוחות לא תמיד מוכנים לקבל – באים לביטוי בשטח הפרטי שלי”, הוא אומר, ומסכים שהוא גם נהנה קצת מהשוק שגורמים פריטים שונים ומהניגוד בין החלל לבינם. גם הדשא הסינתטי המרצף את המרפסת הוא קריצה כזאת, במיוחד על רקע גגות פלורנטין. אי אפשר להתעלם גם משתי הנברשות הגדולות והיוצאות דופן בסלון ובחדר השינה. המעצב מודה שיש לו חולשה לנברשות קריסטל, לקסם שמשרה האור הבוקע מהן ולדרמה שהן יוצרות; ושתיים אלה הן עתיקות ובעלות ערך סנטימנטלי – שכן היו שייכות לסבתו, שהביאה אותן מבית המשפחה שבטורקיה. בצד הנברשות ישנו עיצוב תאורה מוקפד (גופי תאורה – S.T.OR), שרובו גופים מודרניים בעלי תפקיד טכני בלבד.כיאה לטוטאליות העיצובית המאפיינת את עבודתו, גם שאר הפריטים בדירתו של מייטליס ייחודיים ומעניינים בפני עצמם ובפרט בשילובם בחלל. כך למשל אוסף צלחות הקרמיקה הכחולות (”כשאני כבר נכנע לאספנות, אני משתדל שהאוסף יהיה מונוכרומטי”, הוא אומר); אמבטיית הברזל העתיקה שהובאה מאנגליה; הרצועה ליד קיר המקלחת, המרוצפת חלוקי אבן לבנים, המסתירה מרזב אחריה; או החיבור המפתיע בחדר האוכל/ישיבות – שולחן גדול אובלי מודרני (מייטליס לקסטיאל) לצד כיסאות שעוצבו ב-1906 שנחשבים ל”כיסא המתועש הראשון” והובאו מפולין וגוף תאורה של אינגו מאורר, שעבר “התאמה” של מייטליס.גם יצירות האמנות יוצאות דופן – סדרת פסלים דתיים מארצות שונות: דמות ישו מוזהבת מכנסיה בברצלונה, אל בורמזי, גנש ההודי וצלם דתי מניו-גינאה.הפסלים, כמו שאר הפריטים, בולטים במיוחד על רקע השקט הלבן; כדאי לזכור, אומר מייטליס, כי כל הבחירות “הגדולות”, שמעסיקות כל כך את כולנו בעת תהליך העיצוב – הקירות, הריצוף, התקרה – נהפכות בסופו של דבר, כשהמבנה מושלם, לרקע בלבד; רקע שצריך להכיל ולבטא אותנו, את התוכן והאמירה האישיים של הבית.בדירת הלופט בפלורנטין בהחלט ישנה אמירה אישית שכזו – מצד אחד ישראלית, מחוברת לנוף, לאור התל אביבי שסביבה, מצד שני שואבת ממקומות, השפעות ותרבויות שונים וביחד מתגבשת לכלל יצירה עיצובית ייחודית. e

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה