כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מדברים עיצוב 92 בית החלונות

מדברים עיצוב 92 בית החלונות

משפחת ניקריטין – נעמי,בועז,תאי,סוף,סיאם וסאבו הכלב- גרה בבית שהיה פעם לול תרנוגולות,באזור כרם מהר"ל,ונראה עכשיו כמו תפאורה של סרט. משפחת ניקריטין – נעמי (40, למדה עיצוב פנים אך לא עסקה בכך באופן מקצועי, עוסקת בחינוך, טיפולי מים), בועז (50, טניסאי ומוסיקאי), תאי (16, לומד מוסיקה ותיאטרון), סוף (10 וחצי, נגן בס ואמן פלסטי), סיאם (שנה וחצי) וסאבו הכלב (שנתיים) – גרה בבית שהיה פעם לול תרנגולות, באזור כרם מהר”ל, ונראה עכשיו כמו תפאורה של סרט.

מאת: צילום:


המסע: בועז: “20 שנה חיינו באילת. עברנו המון בתים. כל בית היה מימוש של חלום מסוג אחר. פעם גג, פעם חצר. בסוף הבנו שאנחנו רוצים לחיות הכי קרוב לטבע. הבית האחרון בדרום היה בית וויליאמס שנמצא בפתח של נחל שלמה. כל פעם עזבנו חלום לטובת חלום חדש. המעברים חישלו אותנו בפרידות מחפצים ובעזיבת חלומות.“לפני שלוש שנים עזבנו את הדרום. המחשבה לעבור לצפון עלתה בגלל הצורך בבתי ספר שיתאימו יותר לילדים: ‘מיתר’, בית ספר פתוח בבית אורן, שם סוף לומד, ומעגן מיכאל, בית הספר של תאי. היינו צריכים מקום באמצע ורצינו גם ים. עשינו טיול מעבר, חודשיים בהודו, שהיה טיול לכבוד בר המצווה של תאי ונחתנו בחווה קטנה שנקראת מקורה. שם גרנו שנתיים, נסענו לחודשיים לסיני וחזרנו מתוך מחשבה שאין לנו בית. המטרה היתה למצוא בית שקט יותר ממה שהיה לנו. מבודד. לא שכונה. כמה שיותר רחוק וכמה שיותר בטבע. ואז מצאנו את הלול הזה. שיפצנו אותו (120 מ”ר) במשך כמעט חודש וחצי ונכנסנו לגור פה בדצמבר האחרון. מכל הניסיונות, זה הבית הכי קרוב לטבע, אף על פי שהייתי מחליף את כל הבית הנהדר הזה בבקתה במדבר”.נעמי: “שמענו שהולכים להקים מבנה בצד השני של הלול. הצד שאנחנו גרים בו עכשיו היה סגור בשתי דלתות ברזל. חבר פתח לנו את הדלתות והיה קסם. זה היה רק מבנה שגידלו בו תרנגולות. בסיס עם רצפה, קירות רשת ותקרה. זה לא הרבה, אבל זה המון בשביל התחלה. והיציאה אל הטבע הזה שיש כאן שבתה אותנו. “ארז מעיין, חבר שלנו, שהוא פקח בנייה ואדריכל, בונה בתים בסגנון הזה יחד עם עובד מפרדיס, סופיאן, שבעיני הוא חלום לכל אחד שרוצה להגשים חלום. אמן בנפש, עם מעוף, ידיים טובות, אחד שיודע לפתור כל בעיה שעולה ולבנות ל”אנשים אוספים”. לא כאלה שיש להם כסף. עשינו עבודה משותפת בבנייה ובמציאת פתרונות. לאורך כל הדרך היתה עבודת צוות. בועז ואני אספנו את החומרים. מצאנו אמבטיה, כיור, חבר שפירק בית מצא לנו פלטת עץ שהפכנו לשיש שלנו. אספנו חלונות שאנשים זורקים. מצאנו חלונות בלגיים. יש פה המון חלונות. יותר מבבית רגיל. בכל חדר יש בממוצע שלושה ארבעה חלונות. גם החברים היו בהיכון ואספו לנו. נוכחתי לדעת שמספיק שאתה פותח ערוץ למשהו מסוים, וזה זורם אליך. “כל הבית נבנה על פי החלונות. חוץ מהקירות הפנימיים. חיכינו למשל הרבה זמן לחלון במטבח. רצינו חלון גדול לנוף, כי את הנוף הזה אי אפשר להסתיר, ולקח לנו זמן למצוא חלון מתאים. בינתיים עשינו דברים אחרים. מצאנו חלון ובנינו קיר".  זאת בנייה קלה, בניית ‘רביץ’. הבסיס שלה הוא עמודים תומכים מעץ, שאותם מלפפים ברשת לול. ביניהם יש קלקר מבודד מרעש, קור וחום. ועל זה עושים שתי שכבות של טיח. זו צורת בנייה שמאפשרת לבנות קירות עגולים, משולשים. זה לא כמו קירות גבס או קיר לבנים, שהתפישה מאחוריהם היא בדרך כלל “ישרה” יותר. לא צריך יותר מדי חומרים. זו בנייה זולה יותר, מהירה יותר וקלה יותר. גם קלה מאוד להריסה. "במשך השנים אנחנו משתנים ובארבע השנים האחרונות כל הקטע האנתרופוסופי די השפיע עלינו. הצורך לחיות בסביבה עגולה וזורמת ולא מול קירות חדים ומרובעים". "יום לפני התחלת הבנייה שירטטתי עם סוף ועם עוד חברה עיצוב של פנים הבית. באותו זמן גם ארז שירטט סקיצה שיצאה דומה מאוד לזו שלנו. ככה החלטנו שזה מה שיהיה. במשך העבודה זה קצת השתנה. הבנייה היתה לפי מה שהתאים באותו רגע. איזה חלון יש? איזו דלת? איזו זכוכית? באותו רגע החלטנו איפה לשים מה. במשך העבודה נוספו החלונות בקיר הפנימי. קנינו פלטות עץ, צבענו אותן והצמדנו בלייסטים לתקרה הקיימת. הכחול הזה והטלאים נותנים תחושה שהבית לא נגמר בתקרה. שיש איזה המשך. הרצפה היתה רצפת בטון רגילה. הוספנו לה שכבת בטון של 5 ס”מ ושייפנו במכונה שנקראת ‘הליקופטר’. בסוף הוספנו מגוון צבע אבל זה לא יצא בדיוק הצבע שרצינו. מתחת לכיור בנינו מדפי לבנים.“במשך השנים למדנו להיות מינימליסטים ולא לאגור יותר מדי זמן חפצים שאין בהם שימוש. אנחנו משתדלים להעביר הלאה חפצים שלא השתמשנו בהם חצי שנה. כך, גם כשאנחנו רוצים לנסוע לכמה חודשים, קל לנו יותר לאסוף את הבית ולנדוד. המעברים של הבתים הם חלק מהשינויים שלנו. אנחנו לא מהאנשים שקבעו מראש איפה הם הולכים לגור, לגדל את הילדים ולמצוא עבודה מסודרת. אנחנו נוודים בנפש. גם אנחנו וגם הילדים. וזה שילוב טוב לכולנו. אין מישהו שמתנגד. המעברים תמיד נעשו במשותף עם כולם. גם אם זה היה כרוך בלעזוב עבודה חשובה. עברנו בידיעה שאין לנו בו עבודה, אבל זה חלק מההרפתקה”. הקווים המנחים לעיצוב היו “ליצור חלל אחד ולא חלל מחולק. שזאת תהיה יחידה אחת עגולה וזורמת. זה מה שמאפיין את הבית הזה. יש בו חלוקה אבל היא פרוצה. הקירות לא מגיעים עד לתקרה, חוץ מבחדר של תאי, בשירותים ובאמבטיה. אין דלתות חוץ מבשירותים ובכניסה. ויש חלונות מהחדרים לחלל הפנימי. “הבית מאופיין על פי אופי המשפחה שלנו. הכל משותף, הכל גלוי, הכל פתוח. גם בטיולים שלנו חיינו כולנו יחד בחדר אחד. אנחנו לא צריכים פרטיות. אני זוכרת שגם בתור ילדה לא אהבתי פרטיות. זה נראה היה לי כמו ללחוש סוד לחברה ולא לגלות לאחרים. בעיני, משפחה מצליחה לשמור על איחוד וייחוד כשאפשר להרגיש בה הכל, לדבר בה על הכל, ללכת עירומים כשבא”.אשר לחלומות בנוגע לבית: “הבית משתפר עכשיו כל הזמן, לאט לאט. לאחרונה עברנו לגינון. שתלנו הרבה עצים. והחלום הוא ממש לא ללכת לירקן (בגינה קיבלתי סנדוויץ’ חסה עם פטרוזיליה), אלא ללקט שומר, סלק בר, חוביזות. אפשר לאכול ככה ממש ארוחת צהריים שלמה. כל יום אני מגלה מחדש את החיבור שלי לטבע פה. הגשם, הסופות. במדבר מרגישים את זה יותר חזק מבפנים, אבל פה יש עונות. מבחינתי רק בשנים האחרונות נולדתי. העונות מתחלפות, כל צמח בא בזמן שלו והוא כל כך מדויק. בעיני זה מדהים”.איפה אתם מרגישים מוגבלים בבית: “אין מוגבלות. מעכשיו זה רק לשפר”.פריט יקר ללבכם: “אנחנו לא סוחבים אתנו פריטים יקרים ללבנו. שנינו לא כאלה. אנחנו אוהבים לשחרר ולקבל”.פינה אהובה בבית: “פינת האש. יש לנו קטע משפחתי של לאסוף עצים, לנסר, להביא אותם הנה ולהבעיר את האח. ואז כל הפינה של הכריות עוברת מסביב לאח. שלושה חודשים הוא לא הפסיק לבעור. חוץ מזה, זה בית שאין בו פינות”.טלוויזיה: “בשנתיים האחרונות לא היתה לנו טלוויזיה. פה החלטנו אחרי חודשיים להיות שותפים עם חברים בטלוויזיה כדי לראות סרטים איכותיים בווידיאו. לנו היה וידיאו ולהם היתה טלוויזיה. אז כל שבועיים אנחנו מחליפים. פעם הם לוקחים את הווידיאו והטלוויזיה ופעם אנחנו. ככה יש ביקורת מסוימת. במיוחד על הילדים, כי יש להם נטייה להדליק טלוויזיה ולהיעלם”.בית החלומות: “הפנטזיה הכי גדולה שלי היא לחזור למדבר ולגור בחושה בסיני. חושה כמו בראס השטן בלי מקלחת ושירותים. קירות ונוף לים. אם תאי וסוף מחליטים סופית, אנחנו עוברים לשם. כמעט עשינו את זה לפני שעברנו הנה. זה נפל כי תאי רצה להמשיך ללמוד וסוף אוהב להיות במיתר. הוא לא אוהב חופש. בכל מקרה, אולי נגשים את זה ונקווה שהילדים ישתדלו לחיות בזולות מדהימות, שנוכל לבוא לבקר אותם”.מה זה בית: “מקום שאפשר לשים בו את החפצים. בכל זאת אספנו כמה חפצים. בית זה זמני. לא לנצח. התקופה הכי ארוכה שגרנו בבית היתה שבע שנים. זה היה בית כיפי. והזמן עבר בו מהר. ענה על הצרכים אבל רק לזמן הזה”. בתי ילדות: “גדלנו בבתים שהיו ההיפך הגמור. גם בעיצוב, גם ברעיון, גם באופי וגם בגישה”.מקורות השראה: “יש פה השפעה של סיני. מעבר לשטיחים ולכריות ושאפשר להשתרע ככה. מעבר לצבע הקירות החולי, המדברי. יש עוד משהו. אולי הנשמה של סיני עברה אתנו לכאן”.יש תחושה של חיים בסרט?“כן. יש תחושה של עלי באבא, אלאדין, משהו כזה”. e

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(299919) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-06-19 07:10:25" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:10:25" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(12) "092190a1_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(12) "092190a1_big" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-06-19 07:10:25" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:10:25" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(299918) ["guid"]=> string(64) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/06/092190a1_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה