כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מודרניזם הודי במדבר – הבית שבנה לה-קורבוזיה בהודו

מודרניזם הודי במדבר – הבית שבנה לה-קורבוזיה בהודו

הבית בעיר אחמדאבד שנבנה בשנות ה-50 מהווה עד היום מוקד לעלייה לרגל של אדריכלים. לה-קורבוזיה יישם במבנה זה כמה מעקרונות המודרניזם, ובכל זאת התאים אותו לסביבתו ההודית והמדברית.

מאת: צילום:


הבית שבנה לה קורבוזיה בעיר אחמדאבד, הודו, עבור אגודת בעלי  מפעלי הטקסטיל במקום, מהווה עד היום, 50 שנה לאחר שהוקם, מוקד לעלייה לרגל של אדריכלים. האדריכל השוויצרי-צרפתי הנודע יישם במבנה זה כמה מעקרונות המודרניזם, ובכל זאת התאים אותו לסביבתו ההודית והמדברית.   "לה קורבוזיה בהודו". צירוף מילים זה מעביר אותנו הרחק להודו, לעיר הצפונית צ’נדיגר (CHANDIGARH) שנבנתה בשנות החמישים. עד היום משמשת העיר מקום עלייה לרגל למעריצי האדריכלות המודרניסטית, אך גם מקור לוויכוחים אינסופיים על השפה האדריכלית, קנה המידה וזכותו של האדריכל לבנות בארץ זרה לו. באותן שנים בנה לה קורבוזיה, האדריכל הצרפתי-שוויצרי, בעיר חשובה נוספת בהודו, בקנה מידה קטן יותר אך בהצלחה לא פחותה. פרנסי העיר אחמדאבד (AHMEDABAD), בירת הטקסטיל של גוג’רט (GOJARAT) ומערב הודו, הזמינו אותו לבנות בעיר. משימתו הראשונה היתה לבנות בית לאגודת בעלי מפעלי הטכסטיל, קבוצה בעלת כוח כלכלי בימים ההם. השטח שנבחר לבנין היה לגדות הסברמטי, הנהר החוצה את העיר. לה קורבוזיה מצא בהודו כר נרחב לניסיונותיו הארכיטקטוניים. הוא ניסה ל תרגם את מילון המונחים המודרניסטי לשפה החדשה, המושפעת מהארכיטקטורה המסורתית המקומית ומותאמת למיקום ולאקלים שבהם הקים את הבניינים. שפה זו, "מודרניזם הודי", פותחה בצ’נדיגר על ידי לה קורבוזיה ועמיתיו לבניית העיר, והגיעה לשיא ולמיצוי בבנין באחמדאבד, הבנוי בעיר מדברית שהטמפרטורה בה מגיעה לכ42-  מעלות לעתים קרובות,  ואותו אנו חושפים בכתבה זו.     טיול ארכיטקטוני   תקופת שהייתו של לה קורבוזיה בהודו הותירה חותם על הארכיטקטורה ההודית המתחדשת. אפשר לזהותו גם כעבור 50 שנה בעבודותיהם של תלמידיו ושוליותיו, ביניהם האדריכל ההודי הנודע באלהקרישנה דושי. המושגים המוכרים "דום אינו" (DOM-INO, הבית הראשוני), פראסול" (PARASOL, משטח הצללה אופקי), "ברי סולי" (BRISE SOLEUIL, משטח הצללה אנכי), פילוטי" (PILOTI, עמודים) ו"פרומנד ארכיטקטורל" (PROMENADE ARCHITECTURALE, הטיול, המהלך הארכיטקטוני), קיבלו ביטוי חדש ומרתק בבנין זה. כסטודנט בשנה הראשונה לארכיטקטורה יצאתי לחפש את הבנין, כשתמונת החזית הקובייתית בראשי. כבר אז, בשנת 1985, הוא נחבא בין שורת בניינים חדשים, חלקם מושפעים ממנו בדרך זו או אחרת. הרמפה הארוכה העולה לקומה השנייה של הבנין הביאה מיד לזיהויו. העלייה הארוכה בחום הכבד מחזקת את ההפתעה כאשר מגיעים אל הקומה. רוח קרירה מגיעה מן הנהר, ועוברת בקומות הפתוחות דרך הברי סוליי האלכסוניים הידועים שבחזית הבנין. באותו ביקור, ב1986-, היה הבנין נטוש כמעט לחלוטין, ויכולתי להסתובב בו בין הקומות באותו טיול ארכיטקטוני ("פרומנד ארכיטקטורל") ידוע של לה קורבוזיה, כמעט ללא הפרעה. החדרים עצמם וכך גם חדר הישיבות הגדול והאודיטוריום היו נעולים. העלייה לגג דרך המדרגות הזיזיות חסרות המעקה, שקרני השמש הדרומית נפלו עליהן באופן מדויק, הפכו את הסיור במקום למיסטי וקסום. בהגיעי לגג יכולתי לראות את האודיטוריום דרך קופסת הזכוכית החודרת דרך הקומה, ומכניסה אור חזק למקום במשך כל היום. האודיטוריום היה מאובק כולו ומלא בכיסאות (בעיצוב מקורי של לה קורבזיה) הפוכים, ובתיקיות וספרים שנערמו בכל מקום. ניכר היה שהמקום ידע ימים טובים יותר.     מורשת האדריכלות   בינואר 1999, בכנס שנערך בצ’נדיגר לציון 50 שנה לבניית העיר, ולבחינה מחדש של מורשתו של לה קורבוזיה בהודו, לא הוזכר הבנין על ידי המרצים. בשיחות שערכתי עם אדריכלים מאחמדאבד, שאלתי על מצבו של הבנין, ונאמר לי שמצבו לא השתנה. בדיוק באותם הימים, ב16- לדצמבר 1998, בכל זאת נפל דבר ומונה מזכיר חדש לאגודה, איש שמאז ילדותו חי את העיר ואת הבנין. בשיחה עמו סיפר אבהינאוה שוקלה (ABHINAVA SHUKLA) שהבנין הסמוך לשטח שניתן ללה קורבוזיה היה בית חרושת לקרח. כילד נשלח להביא קרח הביתה ועמד יחד עם הילדים האחרים, משתאה לנוכח בנין הבטון הצומח. היה זה בנין הבטון הראשון באחמדאבד, הידוע בבניית העץ המסורתית שלה, בבניית האבן המעוטרת במקדשי הג’ין, ובאבן החול המדהימה של בארות המדרגות הידועות של גוג’רט. כשמונה שוקלה למזכיר, החליט יחד עם נשיא האגודה אננג לאלבהי (ANANG LALBAHI) שמצבו של הבנין כפי שהוא  מבייש את האגודה ואת מורשת האדריכלות של לה קורבוזיה. הם גייסו כ400,000- רופיות (40,000 ש"ח), הון בקנה המידה של הבנייה ההודית, והחלו בשיפוץ הבנין ובשיקומו. מרבית הצבעים המקוריים של הקירות שונו זה מכבר, ולכן פנו אנשי האגודה לאדריכל בלקרישנה דושי, שהיה עוזרו של לה קורבוזיה, על מנת לקבל את המידע, ומשם היה זה עניין של זמן בלבד. הקומה השנייה שאליה מובילה הרמפה שופצה. הקירות נצבעו בצהוב ואדום, קיר המסך הדרומי הפונה אל הנהר נצבע בכחול, אדום, צהוב ולבן. החדרים נוקו, מרכיבי העץ חודשו, ולאט לאט חזר הבנין להיות כפי שהיה בעלומיו. הרהיטים המקוריים שהיו מגובבים וזרוקים בחדר הישיבות ובחדרי העבודה, עברו טיפול אוהב וחזרו למקומם.     קיר כפול   ביקורנו העכשווי נערך שוב בחום של 42 מעלות. בהגיענו לבנין נעצרנו על-ידי שומר חייכני ששלח אותנו למשרדו של המזכיר שוקלה. משטחי הדשא לפני הבנין והצמחייה בקיר הכפול של הבריסוליי העידו שהדברים השתנו. בהגיענו לקומה התממשו כל הציפיות. הקומה הפתוחה לחלוטין בשני צדדיה מתירה לרוח לעבור ולקרר את כל המבנים הפנימיים: המשרדים, חדר הישיבות, וכמובן מבנה השירותים המפוסל העובר דרך הקומות. במרכז הקומה יצוק שולחן בטון מוחלק, הצופה אל נהר הסבמרטי היבש, שבזמנים טובים יותר של האגודה ישבו בו אנשי הטקסטיל והביטו על צובעי הבדים, שהיו שוטפים את גלילי הבד בנהר. החדרים נמצאים בצד המערבי של הקומה בחדר של נשיא האגודה, הנמצא בפינת הבנין. מערכת ישיבה, שולחן וכיסא מקוריים של לה קורבוזיה, שופצו ורופדו מחדש. האביזר החדש היחיד בחדר הוא מזגן חלון המוצב באחד מחללי קיר המסך המקורי, ומשתלב שם באופן מפתיע. אצטבת הספרים, שגם היא חלק מקיר המסך, מלאה בספרים, שגם הם מעוררים געגועים לזמנים אחרים; החל מספרים של מהטמה גנדי וג’הרלאל נהרו, ומצד שני ספרים של מרקס ואנגלס, העוסקים במעמד העובדים ובסוציאליזם. בכמה מקומות בקומה פגשנו שעונים בנויים בקיר, עוד מהבנין המקורי, ושאר חפצים שהוכיחו שוב שבהודו הזמן עומד מלכת, גם אם הקידמה זוחלת וחודרת לחלק מהמקומות. ההגעה אל הקומה הבאה היא במערכת המדרגות החיצונית שמוציאה את המבקר אל חוץ המבנה, ומחזירה אותו שוב אל קומת האודיטוריום דרך דלת עץ אדומה עצומה בגודלה. הדלת אינה גדולה כמו דלת ה"אסמבלי הול" בצ’נדיגר, אך גם כאן גודלה, צבעה ומיקומה משפיע על החזית כולה. הקומה השנייה מרשימה ביופיה  הפיסולי עוד יותר מהראשונה. מלבד ניקוי לא נעשו עוד פעולות בקומה, וכך גם בקומת הקרקע. המקום מחכה לתקציב ולבעלי הרצון והיוזמה, שיפעלו להפיכת הבניין למקום שוקק בפעילות חינוכית ותרבותית, כפי שרואה זאת בחזונו שוקלה, מזכיר האגודה. עמוסים במצלמות עלינו לקומה השנייה, ונעמדנו פעורי פה מול הכניסה לאודיטוריום. קידמה את פנינו דלת פיבוט (ציר מרכזי) מעץ, שבהמשכה קיר עץ וזכוכית, שרומז במעט על האור המיוחד שנראה בכניסתנו לאודיטוריום עצמו. האודיטוריום, שחיפוי העץ שלו נשמר באופן מלא, היה שטוף אור כפי שהוא בכל שעות היום. הגג הקעור, החודר דרך הקומה העליונה וחושף קליר סטורי (גג צף מעל חלונות זכוכית) הפונה לצפון ודרום, מאיר את חיפוי העץ בדרך שאפשר להגדירה כמושלמת. אין ספק שהופעות, הרצאות או ישיבות שייערכו או נערכו באולם זה, הפכו מעניינות יותר בזכות העיצוב יוצא הדופן.     אור מיוחד   אלמנט משמעותי נוסף בקומה השנייה הן המדרגות העולות לגלריה, ומשם במערכת מדרגות זיזיות (הנתמכות בקיר בצד אחד) אל הגג, שכמו במבנים אחרים של לה קורבוזיה (UNIT’E D’HABITATION , לדוגמא) משמש כר נרחב לפעולות עיצוביות שתורמות לאיכות המבנה, כמו גם לקו הרקיע המיוחד כל כך לאדריכל ולתקופתו. מי שרואה את חזית הבית יאמר שזהו בנין הבנוי מבטון בלבד, כמו בניינים אחרים של האדריכל והתקופה. אלא שכאן, לאחר חיפושים והתלבטויות, השתמש האדריכל בשני סוגי אבן לחיפוי: אבן חול אדומה בגדלים של כ40-70- ס"מ וברחבים משתנים, שמחפה את שני הקירות העיוורים (ללא פתחים) של המבנה המזרחי והמערבי. האבן אף תורמת לקשר בין הקומות ולהגדרת הקיר כנפרד מהקומות (על-פי עקרון ה"דום אינו"), וגם מדגישה את האור המיוחד הנופל על המבנה בשעות הבוקר ואחר הצהריים, ומכניס את אור הנהר ואת מראה העיר לתוך החדרים. הרצפות בחלקים הפתוחים במבנה וגם המדרגות מרוצפים אבן "קוטה" טבעית, אפורה, בעלת טקסטורה בטונית, הנחצבת בעיר קוטה מצפון לאחדאבד, והיתה חביבה מאוד על לה קורבוזיה בגלל הדמיון הרב שלה לבטון. קיר המסך האחורי שסוגר את חדר הישיבות, חדר נשיא האגודה וחדר הדיונים בקומה התחתונה, עשוי כולו מסגרות עץ וזכוכית ולוחות עץ צבועים כמילואות. חלק מהמילואות משמשות היום לארונות מדפים, דלתות, ואף למיקום המזגנים. חומר נוסף שבולט מאוד בבנין הוא סדרת חלונות הברזל שמהווים את ה"קליר סטורי" בקומת הגג. הקומפוזיציה שלהם והמשכיותם דרך הפינות נותנות לגג תחושת ריחוף מדהימה, מבפנים ומבחוץ.     גן מרחף גג אולם הכינוסים עצמו בנוי בטון וצורתו קעורה. ניתן היה לחשוב שמטרתו של הקער לאפשר את כניסת התאורה לחדר בלבד, אך טיפוס למרומיו והתבוננות מעמיקה בתוכניותיו של לה קורבזיה מגלה מטרה נוספת. הגג שימש כבריכה וכגן מרחף, שמטרתם היתה לקרר את המבנה בימים החמים של הקיץ. בשלוש השנים שבהן תכנן לה קורבזיה באחמדאבד, הוא בנה עוד שלושה מבנים, ביניהם שתי וילות – שודהאן (SHODHAN )  וסרבהי (SARABAHI) – של עשירי אגודת הטקסטיל. גם במבנים אלה הוא יישם את תפיסת המודרניזם ההודי שלו, שילב בה עקרונות נוספים של שימוש במים, ואף שכלל את עקרון "הדום אינו" ו"הפראסול". הבנין הנוסף הוא מוזיאון העיר, שהוא מעין הכלאה בין עקרון "הגידול האין סופי" לבין מוזיאון שתכנן באלג’יר. התוצאה לא היתה מרשימה כפי שציפו, והבנין נשכח מעט בהשוואה לאחרים. בשנת 2000 הוא שופץ ועוצב מחדש על-ידי בלקרישנה דושי ויאטין פנדיה, ונפתח לקהל כמוזיאון לתולדות העיר. חשוב לתעד מבנים כמו "בית אגודת בעלי מפעלי הטקסטיל" ודומיו, שמהווים את המורשת האדריכלית של המאה האחרונה. אך לא פחות חשוב לעורר מודעות שנכסים אלה – גם אם הם נמצאים במדינות רחוקות, הם נכסים אמנותיים שיש לשקמם ולהפעילם בתפקודם המקורי, או בייעוד אחר. אסור לתת להם לגווע ולהפוך ל"פילים אפורים" שסופם ליהרס, ולפנות מקום לבניינים אנונימיים, שאיכותם האדריכלית והאמנותית מוטלת בספק. אנו קוראים מעל דפים אלה לכל מי שמעוניינים ויכולים ליטול חלק בפעולה לשיקום ולעיצוב מחדש של שתי הקומות הנוספות בבנין, במסגרת פרויקט בינלאומי ושיתוף פעולה עם אדריכלים הודיים והאגודה עצמה. אנא, פנו והביאו הצעות לפעולה, ובכך נהפוך את הבנין הייחודי למקום פעיל ותורם, כפי שהיה בתקופה שבה נבנה.   לכתבות נוספות: פיוז’ן ים תיכוני – דירת גג ייחודית – גיליון 60   צבעוני שקוף וחושני – גיליון 62 ביקור אצל לה-קורבוזיה – הדירה בפאריז שבה התגורר-גיליון 66 ZOO לוגיה – קבוצה-אם של אדריכלים יפאניים-גיליון 67 שחור ולבן – גיליון 92 קלאסי 2000 – השפעת התקופה הקלאסית על העיצוב-גיליון 61 המאה שהיתה – תהפוכות בתחומי עיצוב הבית- גיליון 66 חזרה לעמוד המאמרים בנושא אדריכלות.  

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(299182) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-06-19 07:08:31" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:08:31" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(16) "c00bd1ffb7d5_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(16) "c00bd1ffb7d5_big" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-06-19 07:08:31" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-06-19 07:08:31" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(299181) ["guid"]=> string(68) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/06/c00bd1ffb7d5_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה