כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מוותר על האגו – המעצב ג’ספר מוריסון

מוותר על האגו – המעצב ג’ספר מוריסון

ג’ספר מוריסון, כוכב עיצוב בינלאומי, נולד ועובד בלונדון, מאמין בעיצוב המשרת את המשתמשים: דיירים, צרכנים, נוסעים: "מה שחשוב בעיני הוא עיצוב נכון, העונה על צורכי התעשייה והחברה במקביל, ולא רק על צורכי אחד מהם".

מאת: צילום:


ג’ספר מוריסון, כוכב עיצוב בינלאומי, נולד ועובד בלונדון, מאמין בעיצוב המשרת את המשתמשים: דיירים, צרכנים, נוסעים. הוא מעצב כמעט הכל, אבל עדיין לא נכנס ברצינות לפרויקט ארכיטקטוני. המודל האידיאלי בעיניו לפרויקט כזה הוא יחידת המגורים במארסיי, שבה ארגן לה קורבוזיה שטחים לפעילות קהילתית ואינטראקציה בין הדיירים.משרדו של המעצב הבריטי ג’ספר מוריסון ממוקם במבנה תעשייתי ישן, באיזור מאובק, אפרפר, ללא מעלית, לא בדיוק ’איני’, בפאתי הסיטי של לונדון. עולים לקומה חמישית ברגל ונכנסים לאולם רחב ידיים, ריק למדי, שהחומר השולט בו הוא דיקט.  פה ושם פזורים כמה מחשבים וכמה כלי כרום שמשדרים מסר של שנת 2002, וכיסאות שעיצובם העכשווי בולט על הרקע הצנוע. אילמלא ידעתי שהגעתי אל אחד מכוכבי העיצוב הבריטיים, הייתי בטוחה שאני נמצאת באולם גדול באחד הקיבוצים, בשנות ה50-, בישראל.למרות ששמו יכול לעורר אסוציאציות לכוכב פופ, ג’ספר מוריסון הוא גבר בן 40, ממושקף, בהיר שיער, מעט ביישן ונעים הליכות. תשובותיו מהורהרות, מתומצתות ונאמרות בטונים מינוריים. אין בו שמץ של אקסצנטריות ואפילו לא רמז להכרת ערך עצמו.  הוא מעצב עבור חברות רבות, מהבולטות ביותר בעולם העיצוב, וביניהן: אלסי, קפליני ומאגיס מאיטליה, ארטיפורט מהולנד, ויטרה משווייץ, רוזנטל מגרמניה, סוני מיפאן, וזו רק רשימה חלקית. על סמך התנהגותו קשה להאמין שתור בינלאומי ארוך משחר לפתחו. אגב, בין העומדים בתור נמצא גם מוזיאון תל-אביב, הכמה לארגן לו תערוכה.מוריסון הוא מעצב בריטי, ובמשרדו עובדים שני מעצבים נוספים, איטלקי וגרמני. "איני עוסק בלאומיות בעיצוב, ואין לי דגל בריטי על שולחן עבודתי כדי להזכיר לי שאני מעצב יליד בריטניה.המקורות שמהם אני שואב אינם קשורים גם בגנים משפחתיים", הוא מוסיף. "אין במשפחתי כשרונות מובהקים בעיצוב או באמנות שהורישו לי את כשרונותיו. כבר מגיל 16 נמשכתי לעיצוב והייתי ער לחשיבותו של עיצוב המוצר". לדבריו, הרבה לבקר בתערוכות עיצוב – עיסוק לא אופייני לנער לונדוני, שהוא בדרך כלל חובב כדורגל, פאבים ומועדונים. בתכולה, לא במיכלהביקור בתערוכות העיצוב גרם לו לחוש שזהו תחום הגזור לפי מידותיו ותחומי התעניינותו."עוד בבית הורי נחשפתי לנטיות מודרניות בעיצוב הבית", סיפר מוריסון. "בניגוד למסורת הבריטית של עיצוב כבד, בצבעים כהים, עם שטיחים מקיר לקיר ווילונות קטיפה על הקירות, הורי ריצפו את הבית בעץ, בלי וילונות ועם ריהוט חדשני של שנות ה60- – תקופת מרי קוונט, ביבה, טרנס קונראן וזאב ארם )הרון ארד של שנות ה60-(, ומעצבים אחרים שחלקם נשכחו ואחרים הפכו לקלאסיקה של העיצוב האנגלי המודרני.מוריסון למד עיצוב רהיטים, אבל אין לו התנגדות להשתמש במונח הבסיסי והטוב, נגרות. את לימודיו בקינגסטון סיים ב1982-, ומשם עבר ללימודי המשך ב"רויאל קולג’ אוף ארט" במחלקה לעיצוב, אותה סיים ב1985-. זמן קצר לאחר סיום לימודיו הקים את משרדו הלונדוני, וב1987- השתתף בדוקומנטה ה8- בקאסל, גרמניה, בעיצוב משרדי סוכנות הידיעות רויטרס. פרויקט יוקרתי, לא רק למעצב מתחיל.הוא אינו מגדיר את עצמו כמעצב מוצר, משום שבעיניו הגבולות בין התחומים השונים הולכים ומיטשטשים. מוריסון: "אני פתוח לכל נושאי העיצוב – אורבני, תחבורה, קרמיקה תעשייתית, ריהוט, עיצוב קונספטואלי. נכון שלעיצוב מטוסים או מכוניות דרושות מיומנויות שונות ומאוד ספציפיות, אבל אין כל סיבה שמעצב לא יהיה מעורב בתחומים מגוונים. התעשייה פתוחה היום למעצבים ורואה בהם צורך חיוני".שאלתי אותו אם אינו פוזל גם לכיוון ארכיטקטורה, כשם שרון ארד – ארכיטקט בהשכלתו – עבר לעיצוב. מוריסון: "הייתי דווקא מעורב בפרויקט ארכיטקטוני, אבל זה לא גירה במיוחד את תיאבוני. אני מעדיף להתעסק בתכולה, לא במיכל. אם בכל זאת אצור קשר בין ארכיטקטורה ועיצוב, המודל שלי הוא לה-קורבוזיה וה-Unit’e D’habitation במרסיי". כשהוא מתאר את בית הדירות הזה נדלק ניצוץ בעיניו."הבית תוכנן ועוצב עבור הדיירים ולא כאמצעי להאדרת האגו הארכיטקטוני. זה בית ששומר בקפדנות על רוח קהילתית, בית שמבטא תפישה עיצובית יותר מאשר קונספציה ארכיטקטונית. הוא אינו ג’ונגל אורבני מנוכר ומנקר עיניים אלא מעין יישוב קהילתי הומוגני, המעודד אינטראקציה בין הדיירים. על גג המבנה הוקם בית-ספר, בקומה השביעית – חנויות, מועדון ספורט ומועדון קהילתי, הכל במבנה אחד המשרת את דייריו.  הארכיטקטורה המודרנית הורסת כל אפשרות ליצירת רוח קהילתית וחילופין אנושיים. מי יודע", הוא המשיך בטון מהורהר, "אולי אם יוצע לי פרויקט כזה – כן אעסוק במיכל ובתכולה שלו". בירת התרבות של אירופהשנתיים לאחר שפתח את משרדו הוזמן מוריסון על ידי העיר ברלין להשתתף בסדנת עיצוב "Design Werkstat" כחלק מתוכנית האירועים שתכננה ברלין עם היבחרה ב1988- ל"בירת התרבות של אירופה". בשלושת חודשי שהותו שם עבד מוריסון על מיצג, חדר מעוצב שנושאו היה האווירה שמשרים עליו רהיטים שונים, לאו דווקא חפצים המשתלבים להרמוניה.מבחינתו היה זה תרגיל שביטא את הרתיעה שלו מסגנון "ממפיס" האיטלקי, שבעיקרו הוא עיצוב לשם עיצוב, מבלי לחשוב על המשתמש ועל הצרכים המעשיים. שנתיים לאחר מכן פיתח את המיצב הזה, כשתכולת החלל – הרהיטים – נשארו, אך הקירות נעלמו, ובמקומם הוא שרטט בגיר קו על הרצפה.  בתרגיל אחר לקח מוריסון בקבוקי יין רגילים, ובעזרת חום שינה את צורת הצוואר שלהם. הוא רצה להוכיח שגם חפצים יומיומיים, הנלקחים כמובנים מאליהם ואיש אינו זוכר שמישהו עיצב אותם פעם, הם חפצים שימושיים ויפים, גם אם לא מודבקת עליהם תווית של מעצב.ב1992- עבד מוריסון עם המעצבים אנדריאס בראנדוליני Andreas Brandolini ואקסל קופוס Axel Kofus על תכנון תערוכות ומיצבים שונים במסגרת פרויקט שנקרא Utilism International, כותרת שמדברת מאוד אל לבו, משום שהוא מגדיר את עבודתו כפונקציונלית ותכליתית, בתוספת חוש הומור ואנושיות.  הפרויקט הראשון במסגרת זו היה בוינה, באיזור דומה לאיזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, במיוחד רחוב נווה שאנן, של חנויות הנעליים. בוינה היה זה רחוב של חנויות למכשירי אלקטרוניקה. המטרה היתה להחזיר לאיזור חיים קהילתיים.בראנדוליני קופוס ומוריסון ניצלו קיר תומך בגן ציבורי והפכו אותו לבסיס לשורת חנויות למוצרי צריכה בסיסיים: ירקן, חנות ספרים ועיתונים, קונדיטוריה וכו’. מוריסון נאנח: "מסיבות פוליטיות לא עבר הפרויקט משלב הנייר לשלב המימוש". למרות שהתערוכה קצרה שבחים וביקורות מצוינות, ולמרות הכוונות הטובות לשיפור פני העיר והחיים הקהילתיים – הוכנסו תוכניות הביצוע לארכיון, מחכות לאקלים פוליטי מתאים יותר. מוכר לנו מאיזשהו מקום, לא?תחנת האוטובוס שעיצב ב1994- בעיר האנובר, גרמניה, משקפת את הפילוסופיה העיצובית שלו. יש בה סממנים ארכיטקטוניים וסיטואציה אורבנית, שמוריסון נהנה מאוד להתמודד אתם. התוצאה – קווים פשוטים ותכליתיים המאפיינים אותו, ושימוש בחומרים מודרניים ’קרים’ כמו פיברגלס ופלדת אל-חלד. מושבי הפלדה בתחנה כוסו בפיברגלס שקוף כדי למנוע מהיושבים את מגע הפלדה הקרה בחורף ואת התחממותה הרבה בקיץ – משהו שלא כל המעצבים מתעניינים בו. קרונות כמו חדר ילדיםעוד בהאנובר, עיצב מוריסון את הפנים של קרונות החשמלית לקראת תערוכת Tram Expo 2000. השנה היא רק 1999 אבל הקרונות כבר רצים. חזותם רעננה, חדשנית ומעוצבת עם הפנים לנוסע – רחוק מאוד מהתפישה המוניציפלית הכבדה. כל קרון כזה מזכיר קצת חדר ילדים מיניאטורי, צבעוני ועליז.כששואלים את ג’ספר מוריסון על סגנון, קו מנחה, תפישה עיצובית וכו’, מקבלים תשובה תמציתית מצוינת: "אני לא עוסק במלל אלא בוויזואליות. מה שחשוב בעיני הוא עיצוב נכון, העונה על צורכי התעשייה והחברה במקביל, ולא רק על צורכי אחד מהם". לדעתו, עיצוב חייב להביא בחשבון ערכים כמו יחס הצרכן למוצר, את האווירה שהמוצר יוצר סביבו – בין אם זו האריזה על מדף בסופרמרקט, הכיסא בסלון או התאורה והצללים שהיא יוצרת בין עצמים שונים בחלל.לדעת מוריסון, אפשר וצריך לחנך את הציבור לעיצוב טוב. "זה נושא כאוב וקשה. על ידי חינוך אפשר יהיה אולי להגיע למצב שבו נצרוך רק מוצרים איכותיים מכל הבחינות, ושהם יהיו בהישג יד לרבים. בינתיים זוהי אוטופיה, אבל בהחלט יש היום נגישות רבה יותר לעיצוב ועניין ציבורי גדול יותר בנושא.   גם תרבות הפנאי והשופינג תורמת לא מעט לחינוך ולעידון הטעם. העיצוב של היום פחות אליטיסטי. תורמות לכך חנויות כמו הרשת של קונראן או רשת איקיאה. הן מספקות סחורות יפות לשוק ענק, ומוכרות כמעט כל מוצר ביתי – החל ממטבחים וכלה בעציצים ובמה ששותלים בהם".מוריסון מרצה ב"רויאל קולג’ אוף ארט", ומקיים מגע יומיומי עם תלמידים ובוגרים. כמו כן הוא סיים לערוך את ספר העיצוב השנתי לשנת 1999. משום כך הוא מודע מאוד למגמות המתחדשות ומתעדכנות בעיצוב, ומציין במיוחד את המעצבים הצעירים בעלי המודעות האקולוגית. לדבריו, "זהו הדור הראשון שמציב לעצמו מטרות מעין אלה, ואלה צעירים בעלי מודעות אקולוגית וחוש לאחריות ציבורית.  לא קל להם, כי הם צועדים בתחילתה של דרך לא סלולה ולא ממש מושכת, וגם התעשייה מהססת עדיין לשלבם בתוכניות ייצור שונות". אשר לספר העיצוב אומר מוריסון, "אין שום בעיה להתמודד עם פרויקט כזה. בחרתי כ200- מעצבים מבין 300 ששלחו לי חומר. בחרתי אותם על פי טעמי האישי. לשם כך נבחרתי לערוך את הספר, לא כן?" 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה