כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מונדריאן בתלת מימד

מונדריאן בתלת מימד

ביתו של דן ריזינגר בקיסריה הסגנון המונדריאני-באוהאוסי עם השפעות של מינימליזם יפאני

מאת: צילום:


בית לבן, ישרקווים, דלת אדומה מבהיקה, קיר אחד צהוב, קיר אחר שחור. בית יוצא דופן בקווים הנקיים ובפרופורציות המדויקות שלו, תוכנן עלידי האדריכל יורם ריזינגר, עבור הוריו אנאבל ודן ריזינגר, המעצב הגראפי שזכה השנה בפרס ישראל לעיצוב. הבית בקיסריה הוא מעין ארמון נופש קטן, בעל קירות לבנים הצבועים פה ושם בריבועי צבע באדום, צהוב ושחור, כמו בציורים של מונדריאן שמהם שאבו הריזינגרים את השראתם. קשה שלא להבחין בבית החדש בקיסריה, השונה כלכך מהבתים השכנים. "אילו מונדריאן היה חי בארץ והיה בונה לעצמו בית בקיסריה, זה מה שהוא היה עושה", אמרתי לעצמי כשהבחנתי בו תוךכדי נסיעה במכונית. עצרתי את הרכב, חניתי, ויצאתי כדי להתבונן מקרוב. בית לבן, ישר קווים, דלת אדומה מבהיקה, קיר אחד צהוב, קיר אחר שחור. השפעה מובהקת של סגנון האדריכלות הבינלאומית, הציורים של מונדריאן והכיסא של גריט ריטוולט. "מי גר כאן?" שאלתי פועל שביצע עבודות אחרונות בבית. "המעצב הגרפי דן ריזינגר", נעניתי. "והאדריכל הוא הבן שלו, יורם ריזינגר", היתה התשובה לשאלה הבאה. "אם כך, הרשה לי להיכנס כדי לראות איך נראה הבית מבפנים, ומסור ד"ש לדן", אמרתי . ה"ד"ש לדן" שיכנע, והורשיתי להיכנס. הקסם המונדריאניבאוהאוסי, עם השפעות של מינימאליזם יפאני, המשיך ללוות אותי גם בפנים. צעדתי במסדרון הישר והרחב, ואטאט התחלתי לגלות את הבית. האדריכל לא התפתה להציב מול דלת הכניסה חלון זכוכית ענק, כדי שלא יתגלו מיד הגן ומראה הים התיכון, הנשקף מהצד המערבי של הבית. מול המסדרון יש קיר אוטם, כדי לשוות למסע ה"תגליות" דראמה קטנה של חשיפה בשלבים.כמה צעדים נוספים ומצד שמאל מתגלה גרם המדרגות המוצנע, שאת המיקום שלו הציע לאדריכל הצעיר אדריכל ותיק, דן איתן, שליווה את יורם בעצות של בעל ניסיון. "יש פיתוי רב לטפל בגרם המדרגות כבמעין פסל דראמטי במרכז הבית. מה עוד שזה יכול היה להיות אלמנט של גובה, שהיה מוסיף דראמטיות לקווים האופקיים שעליהם ביססתי את הבית. בנייה לרוחב יוצרת אווירה של רוגע. קווים אנכיים יוצרים תחושה דינאמית. אני רציתי ליצור כאן תחושה של שלווה", אמר לי בשלב מאוחר יותר יורם ריזינגר. פסיעה נוספת בבית והמבט נמשך ימינה, לסלון, ושמאלה, לפינת האוכל. משני החללים הללו מתגלים נוף הגן והים, וגווני התכלת המתחלפים לכתום ולאדום עז בשעת השקיעה.ניצבים ואופקייםמפינת האוכל פתח אל המטבח, המעוצב בקווים פשוטים ונקיים, כמו הבית כולו, ובחומרים כמו אבן גרניט, עץ מייפל בגוון טבעי ופורמייקה אלומיניום. מבט מהסלון ימינה מגלה את הפטיו, שממנו נשקף אגף האורחים, ובצדו הצפוני קיר אטום, שמבודד את הבית מהבתים השכנים. הרשמים הראשונים שלי מהבית, מלבד ניקיון הקווים וההשראה ממונדריאן: כל הקירות ניצבים כאילו עצמאיים בחלל, כשהקורות והתקרות כמעט לא נפגשות עמם, ורק קווים אלכסוניים של מעקה המדרגות חוצים את הקווים הניצבים והאופקיים.מבט מחלונות הזכוכית הגדולים בסלון ובפינת האוכל מגלה את הגן, שאף אותו עיצב יורם ריזינגר: מדשאה ירוקה, שבקצה מלבן תכול, בריכת השחייה. את החלק המרוצף של הגינה , המקיף גם את הבריכה לא רואים מחלון הסלון. "משם רציתי שיראו רק פיסת דשא ירוקה", הסביר ריזינגר מאוחר יותר. "המרחק הזה יוצר תחושה של מעין אופק של ים. בקיץ אין בעיה לצעוד כמה צעדים לפני שטובלים בבריכה, ולהתייבש מעט לפני שחוזרים ממנה לבית. בחורף, הרה יותר נעים כשלא נשקף לנגד העיניים מראה של מים היוצרים תחושה של קרירות". בקומה השנייה חדר שינה מרווח שגם הוא צופה אל הנוף, והסטודיו הענק של דן ריזינגר.הגעתי שוב אל הבית לאחר שכבר רוהט ולאחר שריזינגר ורעייתו אנאבל נכנסו לגור בו. אז גיליתי את עבודות האמנות של דן, ואת רהיטי המעצבים שאסף ריזינגר במשך השנים, ואליהם הוסיף רהיטים חדשים, בעיצוב להקורביזיה, איילין גריי ואחרים, שאותם ממשיכים לייצר עד היום. בסטודיו ניצבת ספה מקורית בעיצוב סטודיו "ממפיס" האיטלקי, ובמסדרון הכניסה ניצב הכיסא המפורסם של גריט ריטוולט, "כחול, אדום צהוב", שאף הוא שימש מקור השראה מרכזי לאדריכל. ממש באותם ימים התבשר דן ריזינגר, כי זכה בפרס ישראל לעיצוב לשנת תשנ"ח, פרס שהוענק לו בטקס מרשים, ביום העצמאות האחרון.גיאומטריה צבעונית"טוב שהצבת את שולחן העבודה שלך עם הגב לים", אמרתי לו בביקור החוזר. שכן אחרת איך אפשר היה לעבוד מול נוף עוצרנשימה שכזה, ולהפיק כלכך הרבה פרוייקטים עיצוביים, במגוון כה רחב של תחומים? ואומנם, הוועדה שהחליטה להעניק השנה את פרס ישראל לעיצוב לדן ריזינגר, היתה ערה, בוודאי, לעובדה ש"מעצב תקשורת חזותית" הוא תואר חלקי בלבד לאמן המגוון. מי שראה את הציורים שלו, ביניהם רישומי שחורלבן כמויפאניים של גוף נשי, בקו חושני אחד, ומי שמכיר את ציוריו הצבעוניים, את המופשט הלירי שלו, בוודאי יסכים לתואר "אמן" שהענקתי לו. אולם עיקר פעילותו והשפעתו היו בעיצוב גראפי, סביבתי ואדריכלי.כמעצב גראפי הטביע ריזינגר את חותמו התרבותי, האינטליגנטי והאסתטי, על אינספור עיתונים ומגאזינים, תערוכות ותפאורות, בולים, לוחות שנה, כרזות, אריזות, שלטים, סמלים מסחריים ויצירת תדמית גראפית כוללת של חברות. די היה בתחומים אלה כדי להמחיש את עבודתו במלל ובאיורים, בכתבה מעמיקה ומקיפה. אנחנו נביא כאן לידי ביטוי את עבודותיו של ריזינגר בתחומים שבהם עוסק "בנין ודיור": בעיצוב חללים אדריכליים ובעיצוב הסביבה.הסטודיו הישן של ריזינגר נמצא עדיין בביתו הקודם, בגבעתיים. אני רוכנת אל שולחן העבודה המתמלא בדוגמאות של עבודות. בנו אילן, העובד עמו בסטודיו, הוא היחיד שיודע כאן איפה נמצא כל תצלום וכל עבודה של דן. שולחן העבודה ושולחן האור מתחילים להתמלא בפרסומים, וכן בתמונות ובשקופיות, שמהן אני אמורה לבחור את התמצית שבתמצית, שתיתן מושג על היקף העבודה ועל הכישרון. תצלומים של הגיאומטריה הצבעונית שיצר ב"כרמלית" בחיפה, תצלומים בשחור לבן של תבליט הקיר ב"יד ושם", צביעה ושילוט בביה"ס לרפואה בחיפה, דלת הכניסה למפעל "קרן אור", צביעת הקיר לאורך הטיילת של תלאביב, טיפול כולל במבנים של מפעלי סטף ורטהיימר ועוד ועוד.כמעט בכל העבודות, מכל התקופות, אפשר להבחין באותו צירוף נפלא של צבע רגשני וצורה גראפית ברורה ומוגדרת. רק במקרים יוצאידופן מתפרץ האמןפסל ריזינגר גם בעבודות של עיצוב. כמו בעיצוב הדלת הפיסולית למפעל היהלומים "קרן אור", או בתבליט הקיר ב"יד ושם", המורכב מהפסוק מישעיהו טו’ שממנו נלקח שם המוסד, "ונתתי להם בביתי ובחומותיהם יד ושם". שם הירשה לעצמו ריזינגר לעצב צורות אקספרסיביות, שבורות ומרוסקות, ובגוונים קודרים, המבטאים את נושא השואה.פסל קינטיפסל נוסף ששילב ריזינגר בעבודה עיצובית, היה הפסל שהשתקף בבריכת מים בביתן הישראלי, בתערוכת מונטריאול 1976. "ישבתי אז בלונדון", מספר ריזינגר, "ופנו אלי ממשרד ראש הממשלה, שאעצב את הביתן. חיפשתי רעיוןגג שקשור עם סוגיות מרכזיות במדינה של אותם ימים. בשנת 1966 היה קונפליקט קשה עם סוריה בנושא המים, והחלטתי שמים יהיה הנושא המרכזי. בניתי במרכז הביתן בריכתמים גדולה, שבה צפו פרחים. בעזרת מנגנון הדומה לזה שמרוקן את המים מהניאגרה, הפרחים נסגרו וכאילו נבלו כשרוקנו את המים מהבריכה, וחזרו ונפתחו כשהבריכה התמלאה שוב במים."כמוכן", ממשיך ריזינגר, "היצבתי מעל למים פסל קינטי בגובה 7 מ’, בהשראת פסל של מרסל דישאן וציורים קינטיים מהמאה ה18. על פי התכנון המוקדם שלי, ועל פי חישובים שערכתי בשלב של המודל, הוא היה חייב להשתקף במראה, כך שאי אפשר היה להבחין מתי מתחילה ההשתקפות ומאיזו נקודה מתחיל הפסל עצמו. מזמיני העבודה שאלו אותי, אם הם יכולים להיות בטוחים שכך אומנם ייראה הפרוייקט במציאות. מדענים ממכון ויצמן בדקו את ההנחות שלי, ואישרו: אתה צודק ב97 אחוז".ריזינגר הוא מעצב שהירבה לעבוד עם אדריכלים. בפעם הראשונה שיתף פעולה עם דוד דהמאיו ויהודה לנדאו, האדריכלים של תיאטרון "הבימה". ריזינגר תרם את חלקו בקביעת הרכב הצבעים של הקירות, השטיחים, המנורות, הריפודים והידיות. בהמשך שיתף פעולה עם יעקב רכטר )אדריכלות( ודורה גד )אדריכלות פנים( ב"הילטון" תלאביב, ועוד עם רכטר בבנין "קשב", שהוא הבנין המרכזי של בנק לאומי בלוד, שם עיצב את השילוט ואת הגרפיקה המסייעת להכוונת הקהל. את התבליט לקיר של "יד ושם" עיצב בשיתוף פעולה עם האדרדיכל אריה אלחנני המנוח. בתחנת השלום שיתף פעולה עם האדריכל ערי גושן, ועיצב שם את השילוט ואת השעון העגול של התחנה, ויש דוגמאות נוספות:"בדרך כלל אני מגיע לפרוייקט לאחר שהאדריכל סיים אותו", מסביר ריזינגר. "במבנים גדולים יש צורך לסייע לקהל להתמצא, עלידי שילוט, מספרים מאיריעיניים, מפה סכמטית ברורה שקל להתמצא לפיה, או עלידי חלוקה צבעונית של אגפים או קומות, או כל הדברים גם יחד. אדריכל מתכנן את המבנה לפי פונקציות, לשרטוט או למודל שלו יש היגיון, והאדריכל יודע בדיוק מנין נכנסים ואיך הולכים לכל מקום. קהל שנכנס למבנה מורכב בפעם הראשונה, זקוק לסיוע ולהכוונה, וכאן אני נכנס לתמונה."יכול היה להיות טוב יותר, אילו הייתי בתמונה בשלב מוקדם יותר, אלא שהיזם לא מתעניין בנושא הזה, ומנהל הפרוייקט שמולו אני עובד, בסופו של דבר רוצה לחסוך בעלויות. לדאבוני, היחס לעיצוב של בניינים הוא עדיין ברמה של ’צריך שיהיה מעקה למרפסת כדי שלא יפלו’. לי היה המזל לעבוד עם האדריכל אריה שרון על הביתן הישראלי בתערוכה הגדולה בבריסל 1958 וב’אקספו 67 במונטריאול’. שנינו עבדנו ביחיד נתחילת הפרוייקט, ובשיתוף פעולה מלא, ואז נפקחו עיני לעיצוב תלממדי. לדעתי, למרות הרצון הטוב של האדריכלים, לא בכל מקרה מוכנים היזמים להעניק משקל נכון לפרטי העיצוב או האמנות בבנין. כתוצאה מכך אנו רואים תוספות ואילתורים של הרגע האחרון על בניינים ובתים". ביוגרפיה על קצה המזלגדן ריזינגר נולד בשנת 1934 בעיר קניז’ה שביוגוסלביה, כבן למשפחת ציירים שהתפרנסה מצביעת בתים ודקורציות במשך שלושה דורות. "נשמתי צבע ורישום מילדותי, והם הפכו לאופניביטוי טבעיים עבורי", אומר ריזינגר.בתקופת השואה איבד ריזינגר את אביו, ארמין, שנלקח לגדוד של עבודות כפייה ולא שב משם. ב1949 עלה דן ארצה עם אמו ואביו החורג, והמשפחה נקלטה במעברת עולים בהרצליה. דן הצעיר עבד לפרנסת המשפחה כצבע של בתים, עבודה שבה השתלם לפני העלייה ארצה אצל העובדים הוותיקים של אביו. "אפשר לסכם בקצרה את הביוגרפיה שלי כתרגיל בשלושה צבעים", אומר ריזינגר. "הצהוב של הטלאי שנשאתי בילדותי, האדום של הצבא הרוסי המשחרר והכחול של שמי ישראל".בהיותו בן 16 בלבד, ב1951, התקבל ריזינגר ל"בצלאל", ללימודי אמנות ועיצוב כרזות, שם פגש את טובי האמנים והמורים. "בשנה הראשונה למדתי עברית", הוא אומר. "בשנה השנייה התחלתי להבין למה אני שואף ובשנה השלישית כבר נשאו המאמצים פרי". כרזה שלו על נושא "מן העיר אל הכפר" זיכתה אותו בפרס יוקרתי על שם הרמן שטרוק והוא סיים את לימודיו כסטודנט מצטיין. לאחר מכן, בשנת 1956, התגייס לחיל האוויר ושירת כמעצב של פרסומי החיל, במחלקה מיוחדת שניהל. הצלחתו בתפקיד זה זיכתה אותו בתואר "חייל מצטיין".הוא המשיך את לימודיו באנגליה, אך לפני כן התעכב בבריסל, שעמדה לפני פתיחת תערוכת "אקספו 58". ריזינגר השתתף בתחרות לעיצוב כרזה לביתן המדע, וזכה בפרס ראשון. בלונדון השלים את לימודיו בתחום התלמימד ב"סנטרל סקול אוף ארט" . ב1960 נשא לאשה את אנאבל, ילידת ויילס. השניים הגיעו לישראל, וריזינגר התמנה לארטדירקטור במשרד פרסום ולמעצב הגרפי הראשון של ירחון "את". בשנת 1966 פתח סטודיו עצמאי, שבו הוא עובד עד היום.עבודות נבחרותבין העבודות התלתממדיות והסביבתות הנבחרות של ריזינגר, אפשר למנות את העבודות הבאות:תבליט קיר ב"יד ושם", החלל המרכזי בביתן ישראל אקספו 58 במונטריאול, חלל הספריה בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת בראילן, הכרמלית בחיפה, בנין "קשב" של בנק לאומי בלוד, מפעל "מקסימה" במצפה רמון, מפעל "טמבור" בעכו, מרכז קניות בבארשבע וקרית אתא, תבליטי קיר במלון דן קיסריה, הבורסה לניירותערך בתלאביב, תחנות דלק בכל רחבי הארץ, תחנת רכבת השלום בתלאביב, ביתהספר לרפואה בחיפה..הבית כארמוןבית ריזינגר בקיסריה היא העבודה העצמאית הראשונה של האדריכל יורם ריזינגר, אדריכל בכיר בצוות המשרד של יהודה פייגין, אדריכל שקנה את פרסומו בעיקר בשל תכנון בתימלון. לפני כן עבד במשרדו של האדריכל אריה פרייברגר, ושם היה שותף בתכנון בתים פרטיים. "ייתכן שקצת הושפעתי מהפרוייקטים שאנחנו עובדים עליהם במשרד של פייגין", אומר ריזינגר הצעיר. "גדלתי בבית בגבעתיים, שגם הוא נבנה ועוצב באותם קווים פשוטים ונקיים שאבי ואני מעדיפים, ושם ספגתי את הערכים הללו. מגיל צעיר מאוד התחלתי לבנות מודלים. כשהייתי בן 12 עשינו שיפוץ בבית בגבעתים, וכבר אז הייתי מעורב מאוד בשיפוץ ובעיצוב."לדעתי, עדיין לא מיצינו כל מה שאפשר מהאדריכלות המודרנית", ממשיך יורם. "בקיסריה רציתי לשוות לבית החדש אופי שונה מעט. זה אומנם לא בית קיט, או בית של סופשבוע, אבל בכל זאת הוא צופה אל הים, וזו קיסריה. לכן נתתי לו אופי של מעין ארמון קטן, בית נופש, או מבנה ציבור אמנותי מעין גלריה שבה גרים. ההשפעות מתכנון מלונות ניכרות, לדוגמא, במסדרון הרחב, שהוא הציר המרכזי בבית. אפילו דירה קטנה תיראה גדולה יותר עם מסדרון רחב, אפילו שזה יהיה על חשבון שטח החדרים."בית הורי הוא מעין ביתקוביות, אבל לא סטאטי. יש בו תנועה אינסופית. הולכים בו, וכל הזמן מגלים אינפורמציה חדשה, לא באמצעות קישוטים, אלא מעצם התכנון והמבנה. בחירת צבעים היא מעין המשך עבודתו של אבא, בתלתמימד. הוא כאילו יישם את כל הרעיונות שהוא עובד אתם, הוסיף להם מימד שלישי והמחיש אותם בקופסה שהוא חי בה. אחרכך נוספו גם מימד רביעי, חמישי ואחרים, והם החיים שההורים מנהלים בבית". 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה