כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מועדון המעריצים של תום דיקסון – המעצב הבריטי תום דיקסון

מועדון המעריצים של תום דיקסון – המעצב הבריטי תום דיקסון

המעצב המצליח תום דיקסון אינו רואה את עצמו שייך לשום קטגוריה: הוא אמן, אומן, מעצב, יצרן ומעצב פנים. הוא משתדל לא להתחכם בעיצוב, ודי נהנה ללכת נגד הזרם והאופנה המקובלת.

מאת: צילום:


עבודותיו של המעצב הבריטי הצעיר טום דיקסון מוצגות בגלריות מטוקיו ועד פריז, לונדון, ניו-יורק ופירנצה. בין לקוחותיו – האופנאים ויויאן ווסטווד, וז’אן פול גוטייה, והשחקן מאט דילון. החנות והסטודיו שלו משדרים בלגאן זרוק, ההיפך מהצלחה בינלאומית גדולה, והוא היה מעדיף, בעצם, לעבוד כאמן-פסל, ולא לעצב רהיטים.המעצב הבריטי הצער טום דיקסון נחשב היום באירופה לאחד המעצבים המסעירים ביותר. מדי יום הוא מרוקן את תיבת הדואר שלו ומוצא בה מכתבי מעריצים, הרבה מהם יפאניים – כאילו היה כוכב פופ. בין לקוחותיו נמנים אופנאים כמו ויויאן ווסטווד, פול סמיט, ז’אן פול גוטייה ורלף לוריין, שחקנים כמו מאט דילון ומעצבים כמו סר טרנס קונראן, קפליני, טרישיה גילד, הפסלת אליזבט פרינק ועוד רבים אחרים.עבודותיו הוצגו בגלריות מטוקיו ועד פריז, לונדון, ניו-יורק ופירנצה, וכמה מהן מוצגות דרך קבע במוזיאונים כמו ויקטוריה ואלברט בלונדון, מרכז פומפידו בפאריז, מויזאון העיצוב של חברת הרהיטים "ויטרה" בוויל-אם-ריין שליד בזל, המוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו, והרשימה ארוכה.משרדו וחנותו של דיקסון שוכנים באיזור נוטינג היל, מאחורי שוק העתיקות של פורטבלו. ישן וחדש משמשים בעירבוביה באיזוב הצבעוני הזה של לונדון. מצד אחד שוק עתיקות, בתים ויקטוריאניים, רחובות מוצלים בעשרות עצים ותיקים, ומצד שני קרנבל בסגנון ריו של האוכלוסיה הקאריבית שהתיישבה במקום, מוסיקה אפריקנית וחנויות עם ריהוט בסגנון הודי, מסעדות צרפתיות וגלריות קטנות לאמנות מודנית.גודל המקום וצורתו כאילו נועדו להסוות את הצלחתו הרבה של היוצר דיקסון: מקום צר וארוך 4X16 מ’, מחולק למרתף ולשני מפלסים פתוחים. המשרד שוכן במפלס הנמוך ממפלס הרחוב, והחנות במפלס אחד עם הרחוב. החנות, אם כן, היא קובייה של 4 x 4 x 4 מ’. קיר אחד של החנות מכוסה בתבליט פלאסטיק אבסטרקטי מוזהב, הקיר האחורי של המשרד צבוע בפסים רחבים, אפורים ושחורים. שאר הקירות לבנים, והריצפה מבטון צבוע לבן. אור טבעי שוטף את המקום דרך חלון הראווה, והתקרה מקורה בפלאסטיק גלי. חפצים לתענוג פרטיקבעתי אתו ראיון ביום חמסין לונדוני, כשהזיעה ניגרת כפלגי מים לא זכים, שכן אין במקום מזגן. הגעתי, התיישבתי על "יצירה" מפלאסטיק שהתחממה בחום העז וצרבה את ישבני. ירדתי אל המשרד במדרגות גבוהות מהרגיל ולא נוחות במיוחד. בחנות – מספר קטן של מוצגים, ביניהם שני כיסאות חבלים שאינם מיועדים לישיבה אלא אם כן היושב הוא פאקיר הודי.  על כיסא הפלאסטיק, כאמור, נוח לשבת בתנאי שהשמש לא חיממה אותו קודם. כיסא נוסף ממתכת לא שיכנע אותי ביציבותו. כמו כן ניצבו שם מסגרת לשולחן העשויה מצינורות מתכת דקיקים ומרוססים בחומר פלאסטי שעיר, וספת-יום מתכת.טום דיקסון איחר, ולכן יכולתי להקדיש דקות ארוכות להתבוננות מפורטת במקום, ואחר-כך בו: בן 38, גבוה, מתולתל, לבוש בגדים שהזכירו לי בגדי פועלים של אתא משנות ה40-, בגוון כחול-אפור דהוי. רגליו היחפות היו נעולות בנעלי גולדה, פיו וידיו היו עסוקים בליקוק ארטיק – כי כאמור, היה חמסין. מכאן ומתמונת הדיוקן שלו יכולתם כבר להתרשם שדיקסון הוא תמהוני חמוד, מעין שלוך מגודל.גם הרקע שלו בעיצוב לא שגרתי: חצי שנה בביה"ס לאמנות בצ’לסי, לונדון. הוא היה מעורב בתאונת דרכים, וכשהחלים החליט שבעצם הוא ובית הספר לאמנות לא מתאימים, ולא חזר לשם.בתחילת דרכו הוא יצר חפצים שונים ומשונים לתענוגו הפרטי, יותר מאשר לשימוש. הוא פסל ועיצב, כיד הדמיון הטובה עליו, מחומרים שונים שמצא ברחוב או במבנים במהלך שיפוץ או בנייה, חומרים שמי הנהר הטילו לחוף.  חלק מן המוצרים המוגמרים נתן מתנות לידידים, חלק מכר במחירים מאוד סבירים. שמו החל עובר מפה לאוזן, מידיד לידיד וללקוח פוטנציאלי. מה שעזר במיוחד לפרסומו היתה עבודה בעיצוב מועדון לילה, שיווק המועדון וארגון האירועים בו.קורות חייו מתחילים בעיר ספאקס שבתוניס, שם נולד ב1959-. הוא עקר לבריטניה עם משפחתו ב1963-. הוא רואה את עצמו כאירופי, לאו-דווקא אנגלי, כי סבו נולד בלטביה, סבתו בצרפת. בקיצור – אזרח העולם. לכן אפשר להבין שההשראה לעבודותיו נובעת ממקורות שונים. השפיעו עליו פסלים כמו טוני קרג ואניש קאפור, שהם בעיניו בין המובילים בעולם הפיסול.  הוא מושפע גם מארכיטקטים כמו פליקס קנדלה המכסיקני, שעובד בעיקר בבטון, מז’אן נובל הצרפתי, מבקמינסטר פולר האמריקני ומאיסמו נוגוצ’י היפאני-אמריקני, שמוכר בארץ מתפאורותיו ליצירות המחול של מרתה גראהם ומגן הפסלים שעיצב במוזיאון ישראל.  נגד הזרםדיקסון אינו מגדיר את עצמו כמעצב. הוא מושך בכתפיו כילד כאשר נשאל שאלה קשה, ומסביר ששנות ה80- היו קפואות: היי-טק, כרום, זכוכית, עור שחור, וארכיטקטים שלקחו כל דבר ברצינות. היו היררכיות ברורות: יצרנים לחוד, מעצבים לחוד, אומנים וארכיטקטים. היתה אז חלוקה ברורה לתפקידים. כיום, אומר דיקסון, במקרים רבים מעצב הוא גם יצרן, וזה בסדר.הוא אינו רואה את עצמו שייך לשום קטגוריה: הוא אמן, אומן, מעצב, יצרן ומעצב פנים. הוא מביא לדוגמא את רון ארד הישראלי-בריטי. ארד אומנם סיים את לימודיו כארכיטקט, אבל אינו בונה מבנים, ועבודותיו מככבות במוזיאונים כמו גם בבתים ובתי-מלון, כחפצים שימושיים.לדיקסון אין מסרים גדולים, חשיבה מיוחדת או פילוסופיה. הוא משתדל לא להתחכם בעיצוב, להיפטר מתדמית המסתורין שלעתים נדבקת לארכיטקטים, לפחות באקלים הבריטי. הוא אוהב פשטות, אבל גם סיבוכים. דבר והיפוכו. בעצם נראה שהוא די נהנה ללכת בניגוד לזרם ולאופנה המקובלת, וגם אינו גובה סכומים אסטרונומיים עבור עבודותיו, כפי שנוהגים מעצבים בכירים, בעלי שם כמותו.הבחור שבחר להיפרד מביה"ס בצ’לסי לאחר חצי שנה, משמש היום מרצה אורח במקומות יוקרתיים כמו הקולג’ המלכותי לאומנות, ה- A.A (Architectural Association(, באקדמיה בשטוקהולם ובמוזיאון העיצוב "ויטרה". ביריד הרהיטים האחרון מילאנו בלטו במיוחד הרהיטים המתנפחים שהוא הציג, באמצעות חברת "אינפלייט", ותצלומיהם הופיעו לפני היריד ואחריו בכל המגזינים האירופיים המובילים )וגם ב"בנין ודיור", במדור "מלה אחרונה" שסקר את יריד מילאנו…(.כרגע הוא עובד על עיצוב דיסקוטק בנירנברג. עיניו מרצדות בשובבות כשהוא מנסה לתאר את הפרוייקט: "זה פרוייקט מיחידות פלאסטיק מודולריות זהות, שמוארות מבפנים, מעין לגו זוהר". בדרך-כל דיקסון אינו מרוצה מעבודותיו. הוא יודע שהוא מעצב טוב מאוד של כיסאות, אלא שהיה מעדיף לא לעצב רהיטים, לא לעבוד לפי הזמנה, לעשות קו יצור של עצמו ולא עבור אחרים, ובעצם לעבוד במתכונת של פסל: ליצור לקראת תערוכה, לעבוד יותר כאמן מאשר כאומן.ויש לו גם חלום – לא ברור אם הוא מתלוצץ או שזה בהשפעת החמסין הבריטי – הוא היה רוצה לבנות מגדל מבוץ לצרכיו הפרטיים, למגורים, משהו כמו ארבעה על ארבעה מטר מרובע, שיהיה זול וגבוה, ושיהיה על מה להשקיף.  הוא מדוכא מהמחשבה שבכל מקום הכל נראה די זהה, ובמלים שלו: בכל מקום כולם שותים קוקה-קולה ואוכלים המבורגר". ומה שמשמח זה לחיות בלונדון, עיר קוסמופוליטית, מין מגדל בבל של תרבויות ושפות, וכמי שלא רואה עצמו שייך לשום מקום – לונדון נראית לו דווקא מקום טוב להתמקם בו. 

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(454912) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:05" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:05" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(12) "053064A3_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(14) "053064a3_big-2" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:05" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:05" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(454911) ["guid"]=> string(64) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/09/053064A3_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה