כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  מסע בחלל ובזמן: האדריכלות של ברכה ומיכאל חיוטין

מסע בחלל ובזמן: האדריכלות של ברכה ומיכאל חיוטין

השפה העיצובית של מבני הציבור שהם מתכננים שואבת הן מתפיסות מודרניסטיות, והן מהחופש הצבעוני והצורני של הפוסט מודרניזם והדה-קונסטרוקטיביזם, ויוצרת סינתיזה חדשה בעלת איכות דינמית מפתיעה.

מאת: צילום:


  מה קורה לך כשאתה צועד בבניין זו נקודת המוצא שלפיה מתכננים בני הזוג ברכה ומיכאל חיוטין את הבניינים שלהם. הם מנהלים משרד הבורר פרויקטים בקפידה, מתמסרים טוטאלית לכל פרויקט ופרויקט. השפה העיצובית שלהם מעניקה אינטרפרטציה אישית לתפיסות מודרניסטיות של אדריכלים דוגמת לה קורבוזיה, פרנק לויד רייט ואלוואר אלטו, שעל מורשתם חונכו בני הזוג. האדריכלות של ברכה ומיכאל חיוטין מעמידה במרכז את המסע החוויתי שעובר המבקר בבניין מסע בחלל ובזמן. היצירה האדריכלית בעיני בני הזוג חיוטין, אינה מבנה סטאטי בלבד, אלא גם מיצג דינאמי הנחווה ונחזה בהדרגה, תוך כדי תנועה.  נקודת המוצא של התכנון האדריכלי שלהם היא הומנית, ומתמקדת סביב השאלה "מה קורה לך כשאתה צועד בבניין?". כדי לשלוט על אופן חשיפת המבנה לעיני המבקר משתמשת ברכה באמצעים של קומפוזיציה צורנית, צבע, אור, תכנון פונקציונלי והגדרת צירי התנועה אל ובתוך המבנה, המכוונים את מסלול הליכתו ומבטיו של הצופה במיצג האדריכלי ומייצרים למענו רצף חוויתי. את הרצף הזה מדמה מיכאל לתסריט קולנועי רציף, שבניגוד לצילומי הסטילס המקוטעים, מתבסס על תנועה מתמשכת. המיצג האדריכלי, לעומת התסריט הקולנועי, מעניק למבקר את חופש הבחירה לנוע בקצב ובכיוון המועדפים עליו. השפה העיצובית של מבני הציבור שמתכננים ברכה ומיכאל חיוטין מעניקה אינטרפרטציה אישית לתפיסות מודרניסטיות של אדריכלים דוגמת לה קורבוזיה, פרנק לויד רייט ואלוואר אלטו, שעל מורשתם חונכו בני הזוג, מאמצת את החופש הצורני והצבעוני של הפוסטמודרניזם והדה קונסטרוקטיביזם ויוצרת סינתזה חדשה בעלת איכות דינמית, אסימטרית ומפתיעה. המבנים מבוססים, בדרך כלל, על רצף של חללים הנפתחים זה אל זה ואל סביבתם: החוץ והפנים מתמזגים כשהמבקר נכנס ויוצא מהבניין. מלבד במקרים המחייבים חלל סגור, אודיטוריום או אולם משפט למשל אין במרבית המבנים של חיוטין חללים ציבוריים הרמטיים, והאזורים הם עלפי רוב: רבתכליתיים, דינמיים ומשתלבים זה בזה לכדי קומפוזיציה חופשית, אוורירית ופתוחה. ניצול אקלים "יצירת מבנה", סבורה ברכה, "היא אקט פיסולי ודינמי המתבסס, בין השאר, על קומפוזיציה וצבע". בהתאם לתפיסה זו הציעה ברכה להחליף כל שנתיים את צבעי בניין הגלריה ע"ש גניה שרייבר באוניברסיטת תלאביב שבתכנונה )יחד עם האדריכל דן איתן(, עלמנת לשמור על דינמיקה של התחדשות. "אם היו מאפשרים לי", היא אומרת, "הייתי צובעת את המבנה כל יום בצבע אחר" . ב1980 ייסדו ברכה ומיכאל חיוטין את משרד האדריכלות שלהם, שניהם בוגרי הטכניון. בשנים הראשונות הם עסקו בעיקר בפרויקטים רעיוניים, אורבניים או פיתוח אזורים דוגמת מרכז העיר גבעתיים, אזורי המלונות והחופים בטבריה או שכונה במצפהרמון המבוססת על ניצול אקלים ואנרגיה. לתודעת הציבור פרצו עם הגלריה לאמנות ע"ש גניה שרייבר באוניברסיטת תלאביב שתכננו בשיתוף עם דן איתן ב1988. מאז השתתפו וזכו בתחרויות חשובות לתכנון מבני ציבור, ביניהן: פרס ראשון בתחרות לתכנון היכל המשפט בחיפה )1994(, פרס ראשון בתחרות לתכנון בית הסנאט באוניברסיטת בארשבע )1994(, פרס ראשון בתחרות לתכנון המכללה האקדמית של ת"איפו )1997( ופרס שני בתכנון מוזיאון הפלמ"ח בתלאביב )1992(. כמוכן זכו השניים בפרס אגודת האדריכלים )1993( ובפרס רכטר לאדריכלות )1996(. למרות שעל כל הפרויקטים חתומים שניהם, ברכה היא המעצבת הדומיננטית ביניהם והרוח החיה במשרד. מיכאל דומיננטי יותר בשלב גיבוש הקונספט האדריכלי של הפרויקטים, ומחלק את זמנו בין המשרד לבין מחקר וכתיבת מאמרים וספרים בנושאי מקרא, אמנות ואדריכלות. "בזכות המחקרים והעיסוקים שלי בחוץ", מסביר מיכאל, "אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל הנפשי והאינטלקטואלי של המשרד". בינוי ערים שלב גיבוש הקונספט האדריכלי הינו שלב ממושך ואינטנסיבי בתהליך העבודה המשותף של בני הזוג חיוטין, וקביעת המדיניות האדריכלית נעשית ברובה באמצעות דיאלוג סוער ופורה, שבמהלכו משמש מיכאל בתפקיד ה"מבקר" ושואל השאלות, ואילו ברכה מנסה למצוא להן פתרונות באמצעות סקיצות ומודלים. הדיאלוג הזה מלווה באינספור ויכוחים מקצועיים ודיונים ממושכים. "אנחנו בודקים הרבה מאוד נוסחאות", מספרת ברכה, "ולפעמים מפתחים לעומק מספר אלטרנטיבות במקביל, לפני שאנחנו מגיעים לנוסחה הסופית". מיכאל שואב את השראתו העיקרית מתחום בינוי הערים )בו עסק בהרחבה בעבודת הדוקטורט שלו( .  ברכה שואבת השראה מתחום תכנון בניינים, וכך מגשרת ההסכמה הסופית בין האוריינטציות הבסיסיות של השניים. הרעיון השלדי, שמכתיב את השפה הצורנית של הפרויקט, הינו תמיד בעל התייחסות אורבנית וחולש על שלושה רבדים: העיר, האזור והפונקציה שלה נועד המבנה. כל פרט ופרט בבניין נבחן לאור השלם, בדומה לפאזל גדלמידות, וכל פרויקט מתבצע תוך הקפדה ושליטה מתמדת על כל פרטיו בוזמנית, החל מאופני החדרת האור לתוך המבנים וכלה בבקרה על מערכת הניגודים הפועלת בבניין, הכוללת למשל יחסי פנים חוץ, מסהחלל או מונוליטיותשקיפות. אולם למרות העקרונות החוזרים בפרויקטים השונים של חיוטין, מעדיפה ברכה לשמור על רעננות סגנונית וגיוון יותר מאשר ליצור קו סגנוני אחיד ומזוהה. היצמדות לסגנון אחד נתפסת בעיניה כמגבלה, וכניוון שמסכן את יכולת ההתחדשות היצירתית ואת עירנותה של העין הבוחנת. "אנחנו מנסים לגשת לכל פרויקט חדש", היא מסבירה , "כאילו לא עשינו פרויקט קודם". באופן מעשי מתייחסים השניים לכל פרויקט כאל לוח חלק וחוקרים אותו לגופו בהתאם לאופיו הייחודי, מיקומו הספציפי והדרישות הלוגיות והתפעוליות שלו. עבור כל אחד מהפרויקטים שלהם מנסים בני הזוג ליצור קומפוזיציה חדשה, שפה ספציפית וחווית ביקור ייחודית שאופיה משתנה מפרויקט לפרויקט. הקומפוזיציה של בית אסלינגן, מרכז תרבות ואכסניית נוער בגבעתיים )1996(, מורכבת משלושה גופים גיאומטריים בסיסיים, כל אחד מהם בעל פונקציה שונה )בהשראת התפיסה המודרניסטית "form follows function"( וצבע שונה )בהשראת הפוסטמודרניזם(, החודרים זה לתוך זה וכולאים ביניהם את רחבת הכניסה: הקופסה )האודיטוריום( שקועה באדמה בהתייחס לטופוגרפיה המקומית ומצופה אבן בגוון חול חודרת לתוך גוף מעוגל מטויח לבן )הפואיה(, הנפתח לתוך גוף מלבני קורבוזיאני אפור )חדרי החוגים והאכסנייה(, המרחף עלגבי עמודים גליליים. הקומפוזיציה המיוחדת הזו מעניקה למבנה איכות דינמית, דהקונסטרוקטיביסטית והרפתקנית, המקרינה כלפי חוץ את הפונקציות התרבותיות שהיא נועדה לשרת. עיצוב שיטתי סיור בחללים הפנימיים והחיצוניים של בית אסלינגן טומן בחובו אינספור הפתעות ואשליות אופטיות, כיוון שכל זווית התבוננות מספקת מגוון ייחודי של צורות, קווים וגוונים, וכל חלל נפער לתוך החלל הסמוך לו. הגיוון הופך את המבנה למיצג אדריכלי מקורי, מרהיב ומסקרן שכיאה למרכז תרבות מקומי מושך אליו תשומת לב , אך אינו חורג במימדיו ובפרופורציות שלו ממבני המגורים הסובבים אותו. בניגוד לבית אסלינגן מאופיין בניין בית המשפט בחיפה )שבנייתו עתידה להסתיים ב 2002( בחזות פורמלית ומאופקת, בעלת מונומנטליות מרוסנת. הבניין, על שני אגפיו, מקרין מכובדות שנוצרת, בין השאר, באמצעות עיצוב שיטתי המתבסס על אלמנטים ומוטיבים מבניים וצורניים החוזרים על עצמם. חיפוי האבן החמור תורם אף הוא לחזות הסמכותית של המבנה, ומקשר אותו צורנית ואסוציאטיבית עם מבני האבן ההיסטוריים בעיר. החלל המרכזי, המונומנטלי והמקורה, מעניק למבקר אשליה של עיר, בעלת רחוב מרכזי וגשרים מרחפים, המקשרים בין שני אגפי הבניין: אגף השיפוט ואגף המנהלה. הפרדה צורנית ופונקציונלית זו היא, אגב, אחת הסיבות לזכייתם של בני הזוג חיוטין בפרס הראשון בתחרות. המבנה משתלב היטב בטופוגרפיה הייחודית של האתר, הפונה מצד אחד להר ומצדו השני לים ובאמצעות פטיו עליון מחדיר תאורה טבעית לכל חלליו. כיפת השמים סיור אדריכלי בחללים הפנימיים, המרשימים, הכמואורבניים של הבניין, יעניק למבקר חוויה בעלת אופי סימבולי שתועצם באמצעות גרם המדרגות המונומנטלי שיישא את המבקר כלפי מעלה, לאורכו של קיר האבן הגבוהה, ויהווה מעין "שיר מעלות" לערכי הצדק והחוק. חזותו המונוליטית, הקופסתית, של בניין בית הסנאט בבאר שבע )שבנייתו אמורה להסתיים בחודשים הקרובים ( משווה לו מראה מכובד ופורמלי כיאה לבניין מנהלה, אך אינה מסגירה כלל את קיומו של החלל הפנימי, הפתוח והמעוגל, הכלוא בתוכו מבודד מסביבתו המדברית ומובדל מהמבנים האוניברסיטאיים הסמוכים לו. הכניסה הצרה, המוסתרת, החצובה באחת מחזיתות האבן, תוביל את המבקר המופתע לפטיו פנימי, מרהיב ועצום מימדים, החפור באדמה ופתוח אל כיפת השמיים, שמוביל לקומות התחתונות ולאגפיו השונים של הבניין. בפרופורציות שלו מתייחס הבניין למבנים הסובבים אותו, בחזותו המבצרית הוא מגיב לאקלים המדברי, ובגווני האבן הבהירים בהם מחופים קירותיו הוא מנסה להיטמע בסביבתו החולית של הנגב. מבנה אוניברסיטאי נוסף עליו שוקדים בני הזוג חיוטין בימים אלה הוא המכללה האקדמית של ת"איפו , שבנייתה אמורה להתחיל בחודשים הקרובים. בשלב זה מתאפיינת המכללה, בניגוד גמור לבניין הסנאט בבארשבע, בהתפרשות אקסטרוברטית במרחב, שתתנקז ככל הנראה לשני מבנים ראשיים, כיכר מרכזית ולחללים הנוצרים ביניהם. הסוגיות המרכזיות בהן מתמקדים כרגע בני הזוג, הן כיצד ליצור קמפוס עירוני בעל זהות, שישתלב במרקם האורבני ויתקשר עם העיר באופן ישיר ומתמיד. את הפרויקטים שלהם בוחרים ברכה ומיכאל חיוטין בקפידה. "אנחנו מעדיפים לעבוד לבד", מסביר מיכאל, " ולכן מבחינה פיסית ונפשית אנחנו לא מסוגלים לקחת על עצמנו הרבה פרויקטים". כך יוצא שהמשרד שלהם, הממוקם בדירה ברחוב בארי בתלאביב ומונה ביחד עימם עשרה אנשים, מתמקד במספר מצומצם של פרויקטים נבחרים בהם מושקעות עבודות מחקר ותכנון יסודיות, ממושכות וקפדניות מאוד. ההתמסרות הטוטאלית מתבטאת למשל, בנסיעתה של ברכה למחצבה מבודדת בדרום ספרד רק כדי לוודא שאריחי האבן שנבחרו לחיפוי קירות בניין בית הסנאט מתאימים לדרישותיה. התמסרות זו היא ממאפייניו הבולטים של משרד האדריכלות של בני הזוג חיוטין, והיא המאפשרת להם להפוך כל פרויקט היוצא תחת ידיהם לעולם אדריכלי חדש וייחודי, המעניק למבקר בו מסע יוצאדופן בחלל ובזמן.   חזרה לעמוד המאמרים בנשוא אדריכלות.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה