כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  משחק של פריזמות משולשות – מוזיאון מיהו ביפאן שתכנן האדריכל I.M.PEI

משחק של פריזמות משולשות – מוזיאון מיהו ביפאן שתכנן האדריכל I.M.PEI

האדריכל האמריקני המודרניסטי חזר כאן למקורות הסיניים של משפחתו. המוזיאון נמצא בלב הרים מיוערים וטבע בראשיתי, והוא שילוב מרתק של עבר והווה, מזרח-מערב, מסורת עתיקה וטכנולוגיה מודרנית.

מאת: צילום:


 האדריכל א.מ. פיי, I.M.Pei שהתפרסם בזכות פירמידת הכניסה למוזיאון הלובר בפריז, תכנן לאחרונה את מוזיאון מיהוMiho Museum במחוז שיגה, יפן. בעבודה זו חזר האדריכל האמריקני המודרניסטי למקורות הסיניים של משפחתו. משפחת שומי, שהזמינה את הפרויקט כדי להציג בו את אוסף האמנות של המשפחה, התכוונה ליצור בו "מקום לחוות בו את השמחה העמוקה שאמנות ויופי יכולים להשרות".אדריכל א.מ. פיי, שקנה את פרסומו הגדול כשתכנן את הפירמידה בכניסה למוזיאון הלובר בפאריז, הוא אמריקני בן למשפחת מהגרים סינים, ואחד מגדולי ואחרוני המודרניסטים בארצות הברית. עד לשנות השמונים היו יצירותיו המפורסמות משוללות כל יסוד היסטורי או מקומי. חינוכו האמריקני ובגרותו כאדריכל מודרני שללו גם כל קשר של יצירתו האדריכלית עם המורשת הסינית של משפחתו.התמונה התחילה להשתנות כאשר פיי הוזמן לתכנן עבור הממשל בסין העממית. בסוף שנות השבעים. לאחר ההתפייסות בין ארצות הברית לסין, הצביעה ממשלת סין על פיי כעל סמל טוב לגישור בין העמים, והזמינה ממנו תכנון של בית הארחה ממשלתי בגבעות המיוערות של שולי המטרופולין של בייג’ין. לראשונה בחייו החליט פיי לנסות דרך חדשה, של חקירת המסורת הסינית ותכנון בנין עכשווי המבוסס על רעיונות תכנוניים סיניים מסורתיים, והכולל גם אלמנטים עיצוביים מהמסורת. הבנין, שהוא יחסית קטן וממוקם במקום מרוחק, לא זכה לאותה תשומת לב פומבית לה זכתה העבודה הבאה שפיי עשה עבור הממשל הסיני – בנין בנק סין China Bank בהונג-קונג.מה שנחרט בעיקר בזיכרון הקולקטיבי מבנין בנק סין המפורסם, הוא מגדל המשרדים המודרניסטי, משחק מרחבי של כמה פריזמות משולשות מזכוכית רפלקטיבית על קו הרקיע של הונג-קונג. לכאורה שוב הקו העיצובי הרגיל של פיי. מה שזכה לתשומת לב מעטה מדי היה הבסיס של מגדל זה, אשר יחד עם פיתוח השטח שסביבו יוצר קשר ישיר למסורת העיצוב הסיני. יש במגדל בנק סין עירוב מעניין בין שני העולמות. מגדל המשרדים המודרניסטי צומח לכאורה מתוך שורשים סיניים. הבסיס קרוב לאדמה, קרוב לשורשים המסורתיים של האדריכלות הסינית, וראשו הפורץ לרקיע מסמל את ההווה ואולי גם את העתיד.מנזרים בודהיסטייםהזמנת העבודה לתכנון מוזיאון מיהו שבמחוז שיגה, יפאן, הגיעה לפיי אחרי יותר מעשור שנים של חקירה במסורת האדריכלית של מזרח אסיה, ומהווה שיא בכיוון עשייה זה, כמו גם בגרות מסוימת בהפנמה של הרעיונות השונים. בית ההארחה ליד בייג’ינג עסק באדריכלות הסינית בהתלהבות כמעט ילדותית. בבנק סין יש למסורת נוכחות הרבה יותר זהירה, כמעט מוצנעת, ואילו במוזיאון מיהו יש אמירה בוגרת ובוטחת, של הבנה אמיתית ועמוקה של היסודות הרעיוניים ששימשו את המתכנן.תכנון המוזיאון הוזמן בשנת 1989 על ידי משפחת שומי )Shumei(, כדי ליצור מקום שיציג את אוסף האמנות הפרטי של המשפחה. האוסף מכיל אוצרות אומנות מהעולם העתיק, מאגן הים התיכון לרוחבה של אסיה, עד לסין וליפן. האוסף הוא גדול וחשוב מאוד, וגם המוזיאון החדש, עם כאלפיים מטרים רבועים של גלריות תצוגה, קטן מלהכילו. הפרוגרמה לקחה בחשבון תצוגות מתחלפות מתוך האוסף.הירוקו קוימה, נצר למשפחת שומי שהיה מעורב בניהול הפרויקט, מציין שכוונתם ביצירת המקום הזה לא היתה רק אכסון האוסף המשפחתי אלא רצון ליצור "מקום לחוות בו את השמחה העמוקה שאמנות ויופי יכולים להשרות".אתר המוזיאון נמצא במרחק למעלה משעת נסיעה מהעיר קיוטו, בלב הרים מיוערים וטבע כמעט בראשיתי. הסיטואציה משכה את פיי לעבר הרעיונות התכנוניים של מנזרים בודהיסטיים מבודדים בטבע, שהפכו במהלך ההיסטוריה לאתרי עלייה לרגל.המקום שולל מראש אפשרות של ביקור אקראי. בידודו של המוזיאון יוצר מצב של "עלייה לרגל" – החלטה מודעת לנסוע למקום בגלל חשיבותו, בשל העניין המיוחד באוסף המוצג, ועם נכונות להשקיע זמן ואנרגיה בביקור. האדריכל, כמו מתכנני המקדשים לפניו – ועל סמך פילוסופיה סינית עתיקה של "מסע" כשילוב בין חוויה פיסית ורוחנית – נרתם על מנת להפוך את העלייה לרגל לחוויה טוטלית, אשר כוללת – מלבד החוויה הרוחנית )אז דת והיום אמנות( – גם חוויה אדריכלית. לצורך זה גייס פיי את הידע העתיק והמפותח של סין ויפן ביצירת מסלולי הליכה – חוויה כוללת בחלל ובזמן, של תכנון מודע למען האדם הנע במרחב.נסיעה ארוכה בחיק הטבע משמשת למוזיאון מיהו, כמו למקדשים במאות השנים שלפניו, כחוויה מכינה. ההתנתקות הפיסית מהשאון העירוני והנסיעה המתמשכת בכביש מתפתל במעלה ההר המיוער, מכינים את המבקר נפשית לחוויה תרבותית.הכביש המתפתל בתוך הנוף מוביל אותנו לקצה הדרך. משמאל מגרש חנייה ומימין רחבה גדולה ובנין קטן ונמוך, שמקיף במתווה קשתי חלק מהרחבה. מהר מאוד מסתבר שהבנין הוא רק פביליון הכניסה, שבו נמצאים קופת הכרטיסים, חנות מוזיאון קטנה ושירותים. ה"מסע" לא הסתיים פה. כאן רק מתחיל החלק הרגלי שלו. שביל מרוצף מזמין את המבקר להמשיך ולטפס בהר בשיפוע מתון לעבר ההר והיער. היעד אינו ברור כלל. ברקע רק הרים ויער ואז, לאחר כמה צעדים, נגלה פתח מעוגל של מנהרה בדופן ההר.מחיצות קלותגם כשמתקרבים למנהרה לא רואים את מבנה המוזיאון ומגלים שהמנהרה חצובה במתווה קשתי, המונע את גילוי הקצה. המבקר ממשיך את דרכו במנהרה תוך ציפייה לגילוי קצה העיקול והמבנה המיוחל. הקירות מחופים בלוחות נירוסטה. הם יוצרים השתקפות אור נעימה שעוצמתו הולכת וגוברת, ומגלים שמעבר לעיקול נמצא פתח. סוף המנהרה מגלה אמנם בנין מרוחק אך האכזבה לכאורה מריחוקו של המוזיאון מקבל מייד פיצוי במבנה מיוחד מאוד של גשר, הנפרש מפתח המנהרה, מעל לנחל עמוק, לכיוון המוזיאון. זהו גשר תלוי, העשוי מכבלים המעוגנים למשקוף הפרסה של פתח המערה. הפרטים כולם מרתקים את תשומת הלב לזמן-מה, לפני שממשיכים בדרך, ישנם מאה ועשרים מטרים של גשר החוצה עמק מיוער לכיוון המוזיאון.כברת דרך קצרה מובילה אל רחבה עגולה, שממנה יוצא הציר המרכזי המוביל אל שער המוזיאון במעלה מדרגות. ציר המדרגות הוא במודע בקו שונה מציר הגשר, והרחבה העגולה מהווה מוקד סיבוב של שני הצירים השונים. מהרחבה אנו מבחינים בקטע בנין, שהוא שער הכניסה. הקצב האיטי של מהלך המדרגות המונומנטלי, נותן לנו הזדמנות לבחון את טיבו של מבנה הכניסה לבנין תוך כדי טיפוס.בבנייה המסורתית בסין וביפן, הגג הוא האלמנט המרכזי בבנין. אין מבחינים כמעט בקיר או בחזית אלא בעיקר בגג. הגג המסורתי ביפן הוא גדול מאוד, אפור, מעט כבד, אך נישא על גבי כלונסאות דקים כעמודים שביניהם מחיצות קלות נפתחות. כשהמחיצות פתוחות – מצבו של הבית היפני בשעות רבות של היום וברוב ימות השנה – נראה הגג הכבד כמרחף באוויר. יש ניגוד יין-יאנג חשוב בין הגג לקירות שמתחתיו.למרות הדמיון בצלליתו לגג יפני מסורתי, הגג של מבנה הכניסה איננו כלל גג של בנין היסטורי. כבר מרחוק מבחינים בשקיפותו של הגג, זהו גג עשוי פלדה וזכוכית, להבדיל מגגות הרעפים האפורים של יפן. גם פיי שומר על ניגודיות של יין-יאנג בין הגג לקירות, אלא שהוא הופך את התפקידים: הקיר משני צדי הכניסה הוא קיר כבד, אטום ומצופה אבן ואילו הגג, שקוף וקל, מרחף מעליו.הדלת החשמלית נפתחת ומכניסה אותנו לחלל כניסה בין שני קירות אבן כבדים. הקירות מדגישים את הפרספקטיבה לעבר קיר הזכוכית שממול, שמבעדו נשקפים רכסי ההרים המיוערים. הגג הוא סקיילייט שקוף מפלדה וזכוכית, במיטב הטכנולוגיה העכשווית, הממסגרת שלבי תריס עץ טבעי שמשפר את ההצללה, ונותן גוון חם ומיוחד לאור המציף את החלל.המפגש הראשון עם מבנה הכניסה מציג למבקר את הפרוגרמה העיצובית של הבנין כולו – שילוב מרתק של אלמנטים ורעיונות היסטוריים עם חומרים עכשוויים, עירוב הרמוני של פשטות עם מורכבות, יחסים מיוחדים של חוץ-פנים, מזרח-מערב, מסורת עתיקה וטכנולוגיה מודרנית. יסודות מנוגדים לכאורה הופכים להיבטים שונים של שלם אחד מאוזן היטב.נזק לטבעמחלל הכניסה מתפצל המוזיאון לשני אגפים. האגף הצפוני מוקדש לאמנות יפן והאגף הדרומי לתרבויות עתיקות אחרות. מכאן ואילך המבנה ממשיך לגלות את עצמו מעט מעט, כמו קריאה במגילה סינית. מסדרונות מוארים באור רקיע טבעי מובילים אל האגפים, תוך תצפית בלתי מופרעת אל הנוף החיצוני מצדו האחד של המוזיאון. צדו האחר של המסדרון הוא קיר אבן )French Limestone( רצוף, הנותן תחושה של קיר תומך. בקצה הצפוני של המוזיאון מדרגות המובילות את המבקר מעלה אל הגלריות של אמנות יפן, כמעט בתחושה של טיפוס אל מערה. הגלריות נמצאות באפלולית ורק המוצגים מוארים באפלה. האפקט הוא מרהיב. היתרון הפונקציונלי הוא שעל רקע חלל אפל, מספיק להאיר את המוצגים בעוצמה נמוכה יחסית, שאינה פוגעת בפיגמנטים של היצירות.תוך כדי מעבר בין הגלריות השונות נגלה למבקר פטיו ריבועי. הפטיו מספק אור אך גם מוסיף לתצוגה של אמנות יפן עוד אלמנט חשוב מהמסורת: גן יפני מסורתי בסגנון "הגן היבש". מבט מעבר לפטיו מגלה לנו שכל האגף הזה הוא בעצם תת-קרקעי. הצמחייה על גגות הבנין מתמזגת עם היער הנמשך מיד בסמוך לבנין.הבנייה של בנין גדול בתוך הטבע היתה אתגר מורכב. חלקים גדולים של הבנין נחצבו בהר וכוסו אחר כך באדמה ובעצים בוגרים, על מנת לפצות על הנזק שנעשה לטבע. החפירה היתה מאוד סלקטיבית וזהירה. לא היה יישור שטח גורף, כמו שקורה הרבה בפרויקטים הרריים. במהלך הבנייה נבנו הרבה גשרים זמניים ומשטחי עבודה תלויים מעל לקטעי יער, כדי לאפשר מעבר משאיות וחומרי בנין ללא פגיעה בטבע שלא לצורך. עם סיום עבודות השלד כוסו חלקים גדולים של הבנין באדמת יער ונשתלו בה עצים בוגרים. הבנין הפך חלק מהטבע.הכפרים והערים ביפן מעולם לא נבנו בהרים המיוערים. אלה נחשבו תמיד לחלקות האלוהים. אבל כאשר בנו בהר בניינים מיוחדים, כמו מקדשים או ארמונות נופש מבודדים, מעולם לא נתפסה פעילות הבנייה כפוגעת בטבע. תמיד עשו מאמץ להגיב לאופיו של המקום בו נבנה הבנין, ובמידה מסוימת להעשיר את הנוף על-ידי התוספת האנושית. בנין מוזיאון מיהו מנסה, במידה רבה של הצלחה, ללכת בנתיב המיוחד של מסורת זו.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה