כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  סיפור אהבה עם לופט – הלופט של האמנית פולביה לוי-ביאנקי במילנו

סיפור אהבה עם לופט – הלופט של האמנית פולביה לוי-ביאנקי במילנו

הלופט הוא עולם מופלא של אמנות ועיצוב, של ניגודים ושילובים בין מגורים ועבודה, צבעים עזים ומתונים, חומרים קשים ורכים, תעשייתיים ואציליים, של אוספי עיצוב ואמנות, ושל עיצובים וציורים של בעלת הבית.

מאת: צילום:


הלופט של האמנית פולביה לוי-ביאנקי נמצא בבנין עתיק באיזור פורטה רומאנה, מילנו. הקשר שלה עם הלופט הוא רומן מתמשך שהחל עוד בהיותו מפעל ישן לכלי כסף. היום זהו עולם מופלא של אמנות ועיצוב, של ניגודים ושילובים בין מגורים ועבודה, צבעים עזים ומתונים, חומרים קשים ורכים, תעשייתיים ואציליים, של אוספי עיצוב ואמנות ושל עיצובים וציורים של בעלת הבית.הציירת האיטלקייה פולביה לוי-ביאנקי היא אשה בעלת נוכחות עצומה. רק לופט ענק, מקום מגוריה במרכז מילנו, באיזור פורטה-רומאנו היוקרתי, יכול להכיל את פולביה; את אישיותה הדינאמית והמרתקת ואת הביטויים הפיזיים שלה: את ציוריה הענקיים, את השטיחים שלה, את הרהיטים שעיצבה בעצמה ואת אלה שרכשה – חלקם קלאסיקה של הריהוט המודרני ואחרים קלאסיקה אמיתית מן העבר; את יצירות האמנות של ידידיה – סלתה ושמנה של מילנו ועולם האמנות הבינלאומי, את הצמחים, את הספרים, ואת כל שאר שכיות החמדה שבבית.{imgFromGallery}הגענו אל פולביה במסגרת "הפרויקט האיטלקי" שלנו – כפי שכבר יודעים קוראי "בנין ודיור" – שבמהלכו צילמנו דירות, בתים פרטיים וטירות עתיקות פרטיות בכל רחבי איטליה. "תראו שלא תצטערו על הנסיעה המיוחדת למילנו", הבטיחה לנו ידידתה הטובה של פולביה, האדריכלית האיטלקייה-ישראלית גבי דוראל. באנו, הצצנו, נפגענו, וגילינו עולם ומלואו של תרבות, אמנות, עיצוב, אדריכלות פנים, וסיפור מרתק של אשה אמיצה ויוצאת דופן.הבית שבקומת הקרקע שלו שוכן הלופט של פולביה נבנה במאה ה18-. במרחק מה ממנו ניצבת כנסייה מן המאה ה13-. לפני כן, בתקופת הרומאים, היו באיזור מחנות הצבא של חיילי רומי, ולשם שעשוע הם הקימו שם מסלולים למירוצי סוסים. לכן יש באיזור שרידים עתיקים – פסלים, בארות מים, כדים – שמתגלים מדי פעם כאשר חופרים בסביבה הקרובה. בפעם הראשונה שפולביה לוי-ביאנקי הגיעה אל הלופט, הוא היה עדיין בית-מלאכה לכלי כסף.{imgFromGallery}לפני כן, כמעט מיום שהבית עומד על תלו, היה הלופט מפעל קטן לכובעים. "הגעתי למקום כי רציתי לתקן כמה כלי-כסף שהיו ברשותי" מספרת פולביה. "זה היה חלל ענק, חשוך, אבל מקסים. ’זה מאוד מתאים לבית של אמן’, אמרתי לבעל המקום. "נכון – הוא ענה לי. כמה וכמה אמנים כבר הציעו לי לרכוש אותו". באותם ימים גרה פולביה עם בעלה, תעשיין אמיד, בבית-מידות גדול, ופעילותה האמנותית לא הגיעה למלוא פריחתה.חלל גבוהלאחר שבעלה הלך לעולמו, חלתה לוי-ביאנקי ואושפזה. "יום אחד, בבית החולים, לפני כ20- שנה, טילפנה אלי ידידה שידעה שאני רוצה להחליף את מקום מגורי, וסיפרה לי על לופט נהדר שעומד למכירה, שהוא מאוד מתאים לי, ועל כך ששני אנשי אופנה נודעים רוצים לרכוש אותו" מספרת פולביה. "אמרתי לה: תני לי לילה אחד למחשבה ולהחלטה. למחרת קמתי ממיטת חוליי, בלי לומר דבר לאחות או לרופאים, לבשתי מעיל על הפיז’מה, וכך – עם הזונדה וכל הצינורות שהזינו אותי הישר לעורקים, הגעתי אל הלופט, שבו התאהבתי שנים רבות קודם לכן."החלטתי במקום, וחזרתי לבית החולים. לאחות סיפרתי שיצאתי רק לשעה קלה, לקנות עיתון. הרופא, שהכיר אותי טוב יותר, אמר לי שאספר את האמת. הוא שמע והגיב: זה בסדר, זו תהיה התרופה שלך. מכרתי את הבית שלי ורכשתי את הלופט. כל אותו הלילה תכננתי כיצד אני הופכת את האולם החשוך הזה לדירה הפרטית ולסטודיו שלי. כשיצאתי מבית החולים נעזרתי גם באדריכלים. הם העלו כל מיני רעיונות, שחלקם אהבתי וחלקם לא. ברעיונות הטובים השתמשתי, אחרים פסלתי."אחד הרעיונות שפסלתי", ממשיכה פולביה, "היה לבנות גלריה באמצע החלל הגבוה. לא רציתי, כי עם גלריה המקום היה מקבל מראה של אולם תצוגה. במקום זה בניתי רק גשר מסביב לקירות הלופט, וכך זה נראה יותר ביתי. בגג יש תקרה בצורת זיגזג, כמו למפעלי תעשייה. בחלקים הניצבים של הזיגזג החלפתי את חומרי הבנייה בזכוכית, כדי שיחדור ללופט אור טבעי. אבל ברגע שהוכנסה הזכוכית השקופה הייתי חשופה פתאום למבטים של שכנים, ולכן הצבתי אדניות ובהן שיחים על החלקים האופקיים של הגג, מחוץ לחלל הלופט, המהווים מעין מסך צמחי מבודד, ויחד עם זאת ממשיך לחדור פנימה שפע של אור".בטון מוחלקאל הרעיונות האדריכליים של פולביה, אל האמנות שלה ואל התכולה הפנטסטית של הלופט, נחשפנו מיד בכניסה. כבר במבואה פיענחתי את אחד העקרונות האסתטיים שפולביה עמדה עליהם בעיצוב הלופט: החיבור המופלא בין החומרים והאלמנטים התעשייתיים של המפעל לשעבר, והתוספות האמנותיות והעיצוביות שהולבשו על התשתית התעשייתית. גם התוספות הללו מורכבות משני סוגי חומרים לפחות: פשוטים, טבעיים ולעתים אתניים מצד אחד )שטיחי צמר וקילימס,פסלים אפריקניים, רהיטי עץ וכד’(, וחומרים סינתטיים )פורמייקה ופלסטיק( מצד שני.מגוון החומרים הללו יוצר ניגוד נוסף, שפולביה יצרה כאן במודעות מלאה ותוך מינון קפדני. היא כאילו שקלה ומדדה במכשירים מדויקים כמה חום מפיצים הגוונים והחומרים של אביזרים מסוימים, ועד כמה צריך לצנן את סביבתם הקרובה בחומרי מתכת ובגוונים קרים – אפור, תכלת, לבן שבור באפור. איך להציב את הרהיטים העתיקים המכובדים, בשכנות נינוחה עם המודרניים. איך ליצור את שיוווי המשקל האופטימלי בין חומרים רכים וקשים.הטיפול ברצפה, למשל, היה רעיון של פולביה. "התעקשתי שחלק מהרצפה יהיה בטון מוחלק, וחלק אחר יצופה בפלסטיק שחור או אפור, עם הטבעה של עיגולים, כמו במפעלי תעשייה", היא מתארת. "העמודים התומכים בתוך הלופט הם מברזל, וכך גם המעקות שמסביב לגשר, שנצבעו בלבן". המקום ממשיך לשאת אופי של סדנה יצירתית לא רק בגלל הבטון והברזל, אלא משום שכפי שכבר ציינתי – פולביה חיה ומציירת בלופט, ולכן יש בו לא רק אוסף אמנות מרשים )ציורים של וזארלי מיד בכניסה, ציורים נפלאים של דה-קיריקו ועבודות של פולביה עצמה(, אלא גם בדים, מכחולים, מסגרות, כל מה שדרוש לצייר לצורך אמנותו.אוסף הרהיטים המודרניים של פולביה כולל כיסאות מהמאה ה17-, שדרשו שיפוץ. היא החליטה לצפות אותם ביריעות פלסטיק במקום בבד-ריפוד מסורתי, ברוקאד, דמשק או אחר, והתוצאה רעננה ומפתיעה. באוסף העיצוב המודרני שלה הבחננו בכיסא של ברוייר, דומה לכיסא ואסילי אך גם שונה ממנו. "זהו דגם שקדם לוואסילי", מסבירה פולביה, "עם רגלי X מוצלבות".מקום מפלטבין לבין, מוצבים בלופט הרהיטים שהיא עיצבה: ספה אדומה וחושנית, מעין הכלאה בין שז-לונג רך ומפנק לבין ספה, שולחן סלוני מעץ שורש, שולחן מתקפל. "הספה נחפשה לראשונה בסלון הרהיטים של מילנו, היא צולמה לכתב-העת ווג והופיעה בשער העיתון. בעקבות הפרסום הזמינו ממני את הספה כמה וכמה אנשים, וייצרתי אותה", היא מסבירה.את כל הפעילות החברתית, העסקית והאמנותית מנהלת פולביה ממשרד קטן שהציבה על הגשר, שממנו היא חולשת על כל הלופט. שולחן קטן וכיסא, על השולחן טלפון ומכשירי כתיבה, לידם ספה לבנה למנוחה, זה כל המשרד. מצד אחד של המשרד – בהמשך הגשר – חדר אורחים. מצדו השני של הגשר – חדר השינה, שמגיעים אליו לאחר שיורדים כמה מדרגות. מעל לגב המיטה הלבנה ציור של פולביה, שד ענק, בגוני לבן וכחול. משני צדי המיטה שידות זכוכית שקופות. הלבן שולט בחדר השינה, שהוא בבחינת מקום מפלט מרגיע מהעושר של שאר חלקי הלופט. מעבר לקיר אלכסוני מוקמו חדרי האמבטיה והארונות.הלבן והאפור שולטים גם במטבח. דלת זכוכית מחולקת לריבועים, ממוסגרת במתכת לבנה מפרידה בין המטבח לפינת האוכל. שולחן האוכל המודולרי, המורכב מריבועים, עוצב על-ידי פולביה. מפינת האוכל משקיפים – שוב, דרך דלת זכוכית מחולקת לריבועים – אל פטיו עתיר צמחייה ופסלים. "ראשית אתה מעצב את הבית, ובשלב שני הבית מעצב אותך", התבטא פעם וינסטון צ’רצ’יל, ראש הממשלה האגדי של בריטניה. במקרה של הלופט של פולביה – בטוחני שהבית מעצב גם את אורחיה וידידיה, לפחות את אלה ששוהים בו די זמן כדי לספוג את כל נפלאותיו. מקור החייםאם הכל יתנהל כשורה, ייתכן מאוד שהקהל שוחר האמנות בישראל יזכה לראות את ציוריה של פולביה לוי-ביאנקי במוזיאון תל-אביב. כשביקרתי בביתה נודע לי שבינה לבין מרדכי עומר, מנכ"ל המוזיאון, מתקיימים קשרים. אם להסתמך על מבקר האמנות הצרפתי, פייר רסטאני, "הציור של פולביה לוי-ביאנקי הוא ביטוי לרגישות גלובאלית בעלת אופי מעודן: זוהי שפה של רגשות, של גירוי החושים. זהו ציור שאינו מעמיד פנים, החותר אל העיקר, אל המקורות הראשוניים של הגוף והחיים, ציור המעלה ארכיטיפים כמו הביצה והשד הנשי".אם רוצים לתהות על המקור הביוגרפי של הציורים הללו, נזכיר ברמז כי מחלתה של פולביה קשורה באבר הנשי שאותו היא מציירת. הביצה היא מקור החיים, וזה טבעי שאשה כה חיונית כפולביה עוסקת בה. באחד מהציורים שאנו רואים בחלל המגורים של הלופט נראה אחד מציורי הביצה, הצבועה בשחור, לבן ובאפור שביניהם, מעין מעברים מחושק לאור, כשהביצה ממוקפת בצבעי אדום לוהטים, סוערים, שהונחו במשיכות צבע רחבות.אולם את פרסומה הרב רכשה פולביה בגין הדיוקנות שהיא ציירה ומציירת, ביניהם פניהם של גדולי האמנות באיטליה ובעולם המערבי. אי אפשר שלא להיתקל בפורטרט של ג’ורג’יו סטרלר, בימאי התיאטרון האיטלקי הנודע, המחדש, שהיה ידידה האישי של פולביה לאחר שהתאלמנה. פניו עזי המבע, הממוסגרים ברעמת שיער לבנה, צוירו על ידה שוב ושוב. אחד הדיוקנאות המפורסמים הוא של מרילין מונרו, שנחשב לאחד המעמיקים בסודות נפשה המסוכסכת של אלילת הקולנוע.מלבד אלה, ציירה פולביה עבודה שבה מופיעים כ20- ידוענים, חלקם אמני במה, אופרה ואופנה איטלקיים, ששמותיהם אומרים הרבה לשוחרי האמנות באיטליה. "על הדיוקן של הקוסם דייויד קופרפילד עבדתי במשך שנתיים", מספרת פולביה. "את העיניים שלו ציירתי בנפרד, כחולות מאוד, כמו ים. את הציור האחרון ביקשו ממני רשות לשלב בבול. הרשיתי, מובן מאליו שתוך ציון שמי על הבול. יש לו כבר ששה ציורי-דיוקן שלי. מסתבר שהבחור די אוהב את עצמו…"

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה