כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  סלון – קוסם של כיסאות – המעצב ויצרן הרהיטים דקוטה ג’קסון

סלון – קוסם של כיסאות – המעצב ויצרן הרהיטים דקוטה ג’קסון

ג’קסון התחיל כמעצב פריטי ריהוט מתוחכמים בהזמנות מיוחדות של לקוחות מעולם הקולנוע והבידור, והפך ליצרן המשתמש בטכנולוגיות חדישות. רהיט מפורסם הוא שולחן הכתיבה שעיצב עבור יוקו אונו כמתנה לג’ון לנון.

מאת: צילום:


דקוטה ג’קסון, מעצב ויצרן רהיטים אמריקני, מביא לעולם העיצוב ביוגרפיה עשירה של קוסם, רקדן, ממציא פנטנטים ויועץ לטריקים בימתיים וקולנועיים למופעי רוק וסרטים בדיוניים. ג’קסון, יהודי יליד ניו-יורק, התחיל כמעצב פריטי ריהוט מתוחכמים בהזמנות מיוחדות של לקוחות מעולם הקולנוע והבידור, והפך ליצרן המשתמש בטכנולוגיות חדישות.המפגש עם כיסא הספרייה, ה"לייבררי צ’ייר" Library Chair של מעצב הרהיטים האמריקני דקוטה ג’קסון, היה הגירוי הראשוני לקשר שהתפתח בינינו בהמשך. לא ידעתי כמעט מאומה על דקוטה ג’קסון לפני שהתוודעתי אל הכיסא, במרכז לעיצוב פנים Decoration and Design ) D&D( בשדרה השלישית בניו-יורק. עברתי מאולם לאולם בבניין הזה, המכה של מעצבי הפנים הניו-יורקיים, הגעתי לאולם של דקוטה ג’קסון והתעכבתי ארוכות מול שתי גירסאות של כיסא הספרייה הבהיר והאצילי.בחנתי את הקווים החושניים שלו, התיישבתי עליו וחשתי כמו על כורסא נוחה. בחנתי את הפרטים – את הקווים המקבילים והמתרחקים של הרגליים, את הקימור הנשי של מושב הכיסא ושל תחתית משענת הגב, את השילוב בין קווים אלכסוניים וישרים ואת הגימור המושלם. התחושה הכללית היתה, שזהו כיסא קלאסי שכביכול ראיתי כבר דומים לו, אבל בעל עיצוב מודרני בסגנון אמריקני, המייחד אותו מכיסאות מתוצרת אירופית.פניתי לאיש השיווק באולם התצוגה וביקשתי ממנו לקשר ביני לבין המעצב. קיבלתי את כרטיס הביקור של איש השיווק, והתבקשתי לכתוב לחברה ולהזמין ראיון עם דקוטה ג’קסון. תחנוני לקצר את התהליכים, מכיוון שאני אמורה לעזוב את ניו-יורק שלושה ימים לאחר מכן, לא הרשימו אותו. "לא נורא, תתקשרי אלינו מישראל, ובפעם הבאה שתגיעי לכאן תוכלי להיפגש עם מיסטר ג’קסון", נאמר לי.כמו כל ישראלית נמרצת הפעלתי כמה קשרים. כעבור שלושה ימים, כשישבתי על כיסא הספרייה בביתו הפרטי של דקוטה ג’קסון, התבררו לי כמה וכמה פרטים מרתקים. שהאיש גבה הקומה ויפה התואר שלפני הוא יהודי בעל יחס מיוחד לישראל, שמו הפרטי האמיתי אינו זהה לשמו המסחרי והוא לא בדיוק נולד בגבעות השחורות של דקוטה. הוא דור שלישי של קוסמים, שחלק מילדותו עבר עליו על הבמה בחברת אביו הקוסם, וממנו למד כמה דברים חשובים שמשרתים אותו היטב גם כמעצב וכיצרן רהיטים.אשליות ויזואליות"הייתי מתבונן באבי שעות ארוכות, ועוקב כיצד הוא מתרגל שוב ושוב כל תנועה, כל פרט. בעולם הקוסמים אין מקום לרישול, אפילו הקל ביותר. אם זריזות הידיים של הקוסם תיפגם אפילו לשנייה קלה הקסם יפוג", הסביר ג’קסון. "אבי וידידיו היו אנשים שקראו מחשבות, יצרו קשר עם נשמות מתות והיו מסוגלים לתפוס בשיניים כדורי רובה".ג’קסון היה מוכר בשנות ה-70 כאמן פלסטי שעשה צעדים ראשונים כמעצב רהיטים ייחודי. היתה זו תקופה בה יצרו מעצבים שונים "רהיטים אמנותיים". כמו רבים מחבריו האמנים, גם הוא גר אז בלופט בסוהו, והיה חלק מחבורה של יוצרים מתחומים מגוונים – מוסיקאים, רקדנים. ג’קסון היה יועץ טכני לאפקטים מיוחדים לקוסמים מתחילים, למפיקי סרטים ולכוכבי רוק. הוא עיצב במות מיוחדות לנשים שנעלמו במהלך מופע הקסמים, תיבות שהתפוצצו על הבמה, אינסוף טריקים של אשליות ויזואליות. כמו כן הופיע בלהקת המחול של לורה דין, כוריאוגרפית אוונגרדית באותם ימים, שחיברה יצירות המתבססות על תנועות מינימליסטיות החוזרות על עצמן כמו בטקס עתיק.ג’קסון התמחה בעיצוב רהיטים בהזמנה מיוחדת – מזנונים, שולחנות למשרד ביתי ופריטי ריהוט אחרים. הרהיטים הכילו חלקים שנעו כאילו מעצמם, כמו מגירות נעלמות ומקומות אחסון סודיים. "בשל הקרבה לעולם הקסמים, נעשיתי מודע לכוחו של הסוד ולמשמעויות שלו", הסביר לי ג’קסון. "בחיים, כמו בפוליטיקה או ביחסים בין אנשים, בעל הידע ובעל הסוד הוא בעל הכוח. ברהיטים הראשונים שלי יישמתי את ההתבוננות הזו הלכה למעשה. עיצבתי רהיטים שצפנו סוד מיוחד, שהיה ידוע רק לבעלי הרהיט".רהיט כזה הוא עיצב לאחת הלקוחות הראשונות שלו, יוקו אונו. כשג’ון היה עדיין חי ומזמר, צלצלה אונו אל ג’קסון לקראת אחד מימי ההולדת שלו, וביקשה ממנו שיעצב מתנה ייחודית, רהיט שאין לאף אחד. ג’קסון עיצב שולחן כתיבה שנראה כמו רהיט של אציל סיני, שיכול היה להיפתח רק על-ידי מי שידע היכן נמצאות נקודות מסוימות שיש ללחוץ עליהן. על משטח השולחן היתה מונחת משקולת לנייר שהתפרקה לחלקים שונים. כשהניחו שניים מהחלקים הללו בשתי נקודות הלחץ נפתח השולחן, ממש כמו שנפתחה המערה למשמע המלים "סזאמי היפתח", ב"אלדין ומנורת הקסמים". הרהיט הזה היקנה לג’קסון כרטיס כניסה קבוע לחוגי הכסף, הפרסום, הממון והכשרון, ולחוג לקוחות מכובד הכולל אנשים כמו דיאן פון פירסטנברג, מרי טיילור מור, מלאני גריפית ודון ג’ונסון, ליונל ריצ’י, רוברט דה-נירו ואחרים.אווירה מחשמלתקירבתו של ג’קסון לעולם המחול מתבטאת בכמה אופנים. אחד מהם הוליד את כיסא ה"נואבו טנגו" שיצר בהשראת אסטור פיאצולה, נגן הטנגו הארגנטיני. "במוסיקה ובמחול הטנגו יש זרם עצום של רגשות הנתון בסד מוגדר מאוד של צורה", אומר ג’קסון. "המוסיקה של פיאצולה מהולה בסגנון של ג’ז אמריקני. חובבי הג’ז המסורתי רואים בכך חילול הקודש, אבל עבור הדור החדש זה מודרני ומרענן."אני אוהב להעניק לרהיטים שלי מימד של פיתוי, שהם יעוררו במשהו את האווירה המחשמלת של הטנגו. שהם ימשכו את האנשים לבוא אתם במגע, בקשר. אני מרותק לחומרים, בעיקר לעץ מכופף, למתח הזה של הכיפוך שלו עד לנקודה שלפני השבירה. זה כמו במחול, כשהגוף של הרקדנים נמתח ומתכופף עד לנקודה שבה אי-אפשר יותר, ואז הוא שב למצבו הטבעי. כשאני מפגיש קווים על הנייר, במעשה העיצוב, אני מעין כוריאוגרף. אני מוביל את עינו של המתבונן מקו לקו, וגם את גופו של המשתמש – בדרך שבה הוא ניגש אל הרהיט ומתנועע כשהוא יושב עליו או לידו. אני גם כוריאוגרף של מלאכת הייצור של הרהיט – כי אני מתכנן כיצד ינועו הפועלים המייצרים אותו".עד לשנות ה-80, בהן עבר ג’קסון מייצור יחידני לייצור תעשייתי, הוא עיצב סדרה של כיסאות מיוחדים נוספים, כמו השרפרף "סאטורן" בעל המושב ההידראולי, המצופה בעור ורוד ומוקף בטבעת גומי, את "השולחן המתכוונן מעצמו" המורכב ממשטחי זכוכית הנראים כמו עלים, ומתנועעים כמו עלים בתגובה למגע יד, ואחרים. כשהקים את המפעל שלו, הקפיד ג’קסון שהמעבר לתיעוש לא יעלים לחלוטין את המגע של עבודת-יד שאיפיין את הרהיטים היחידניים שלו, ושאיכות הרהיטים לא תיפגע.סידרת ה"ניו קלאסיקס" New Classics שכללה שולחן כתיבה, שולחן אוכל שיכול לשמש גם כשולחן ישיבות, ארון בגדים ושולחן קוקטייל, יוצרה בשלב המעבר בין עבודה סדנתית למתועשת, ועוצבה כך שתתאים גם לבית פרטי וגם למשרדים. ב-1988 קיבל ג’קסון את ההזמנה הגדולה הראשונה, ואז נולדה הסידרה המכונה "קה-זו" Ke-’zu שכללה סידרת מושבים: שז לונג, כיסא-מועדון club chair, ספה, מושב-אוהבים loveseat, כורסא וכיסא. פריטים מהסדרה הזו הופיעו בסרט של אולפני דיסני, במשרדי "האחים וורנר", וגם בביתו הפרטי של ג’רי סיינפלד.קלאסי מודרניהסגנון המודרני הבינלאומי בא לידי ביטוי בכיסא-מועדון "קובה" CuB-a, בעל הקווים הגיאומטריים והנקיים. ב1991- יצאה לשוק סידרת הכיסאות vik-ter, על שם הכלב ויקטור שמופיע על תקליטי RCA, משום שאוזני הכלב מזכירות בצורתן את הזוויות במשענת הכיסא. הכיסא הצליח מאוד מסחרית ואמנותית, ונרכש מיד לתצוגת-קבע עבור מוזיאון העיצוב הניו-יורקי "קופר היואיט".המפעל של ג’קסון התפתח. הוא ייצר כיסאות בקו-ייצור וכיסאות המעוצבים היטב, ועבר ב1995- ממכונות מיושנות לשלב הרובוטיקה. בשנה זו קיבל את ההזמנה לעצב את כיסא הספרייהשל סן-פרנסיסקו, שאת הבניין תכנן משרד האדריכלים הנודע ששותפיו הם פיי, קוב ופריד."עיצוב חדשני לא יכול להיעשות בלי טכנולוגיה חדשנית, והעיצוב הוא שמוליד את הטכנולוגיה", אמר ג’קסון בהזדמנויות שונות, בין השאר בהרצאות הרבות שהוא נושא ברחבי ארה"ב. לפני שניגש לעיצוב סופי של כיסא הספרייה, הוא חקר במשך ארבע שנים סוגים שונים של עץ, כדי ליצור כיסא קל בהרבה מכיסא בנפח כזה. בסופו של דבר מיוצר הכיסא מציפוי של מייפל בהיר, ממייפל גושני ומלבידים של טופלו. המעצב שיווה לנגד עיניו את כל הכיסאות המוצלחים ביותר ב-100 השנים האחרונות, כדי להגיע לכיסא יפה, נוח, קלאסי ומודרני, אלגנטי, שיתאים הן לבית והן למוסד. בדרך-כלל עובד ג’קסון על מודל שגודלו כרבע מהכיסא הסופי, ואחר-כך על 30 או 40 כיסאות בגודל 1:1 . כך גם עבד על כיסא הספרייה.הכיסא זכה לפרסים ולשבחים, ביניהם בפרס העיצוב הטוב מטעם ה"שיקגו אתנאום – המוזיאון לארכיטקטורה ועיצוב" של העיר. אבל השבחים המחמיאים ביותר ניתנו לג’קסון מאדריכל הספרייה, ג’יימס אינגו פריד )האדריכל של מוזיאון השואה בוושינגטון(. פריד אמר ש"זהו כיסא נוח ביותר למרות שאינו נראה כך ממבט ראשון. הוא מזכיר את הכיסא המפורסם בסגנון הדה-שטיל שנעשה ממוטות עץ ישרים, ונראה כחפץ לא נוח ביותר, אולם כשכבר התיישבת עליו – אינך רוצה לקום ממנו". ארון האספןידיד שלו, אספן של ספרי וירג’יניה וולף ואנשי חוג בלומבסברי הלונדוני, ביקש מדקוטה ג’קסון ספרייה לאחסון אוסף הספרים הנדיר שלו, ביניהם הוצאות ראשונות ונדירות. ג’קסון עיצב להם ארון שהוא מעין נוף אורבני בזעיר אנפין, מיקבץ של בתים לספרים. חלק מהמדפים גלויים, אחרים מאחורי ויטרינות, מאחורי דלתות ובתוך ויטרינות השוכבות באלכסון ובולטות מהארון. הארון ניצב על יחידת רגליים שמחוברות ביניהן בקשתות רחבות – מה שמוסיף לארון המסיבי קלות מסוימת. האחסון – לפי ההיררכיה שמייחס האספן לכרכים השונים: חלק אפשר להראות, חלק לנצור מפני מגע וחלק סמוי מן העין. "התייחסתי אל הארון מנקודת המוצא של האספן, ולאחר התבוננות על הקשר שהוא יוצר עם ידידיו כשהוא מראה להם את האוסף". התוצאה: האיש ורעייתו היו כל-כך מאושרים, עד שביקשו מג’קסון שיעצב להם מחדש את הלופט שלהם בסוהו, בהתאם לסגנונו של ארון הספרים. 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה