כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  סרט מדע בדיוני עם חייזר ידידותי

סרט מדע בדיוני עם חייזר ידידותי

שיחה עם פיטר קוק על המוזיאון לאמנות בגרץ שתיכנן יחד עם קולין פורניה על קבוצת ארכיגרם ועל הקשר בין סרטים ואדריכלות

מאת: צילום:


האדריכל פרופ’ פיטר קוק, ממייסדי קבוצת ארכיגרם ב- 1961, הוזמן לארץ כאורח החוג החדש לעיצוב מבנה וסביבה בשנקר שנפתח השנה. הבחירה בשם החוג “מבנה וסביבה” ולא “ארכיטקטורה”, כמו הזמנתו של קוק – ראש בית הספר “ברטלט” בלונדון המתאפיין כמקום של התנסות ומחשבה יצירתית וכולל מסלול ללימודי תואר מתקדמים בעיצוב סביבה וירטואלית בטכנולוגיות מתקדמות – מצביעות כנראה על מגמתו הייחודית של החוג בשנקר. החוג, בראשותו של שרגא קירשנר, יעסוק בפיתוח תהליכי תכנון דיגיטלי ככלים העדכניים ביותר לעיצוב.פיתוח דומה עשתה בשנות ה-60 קבוצת ארכיגרם, כשהציגה את רעיונותיה המהפכניים והעתידניים בכלים הטכנולוגיים החדשניים לתקופתה, שכללו בעיקר תמונות עשירות צבע, קולאז’ים בשיטת “גזור והדבק”, מודלים ורישומים של מבנים “רובוטיים” והקרנות בצבעי פלואורוסנט. השפעתם היתה עצומה – בתערוכות, עיתונים (”ארכיגרם” לקוח משמו של העיתון השנתי שהוציאה הקבוצה), מאמרים וכרזות, הצעות רעיוניות ותחרויות לביצוע – אולם נשארה ברובה בתחום התיאורטי בלבד. בשנת 1974 התפרקה הקבוצה ובמשך כ-25 שנה הלכה ונשכחה. עתה זוכה ארכיגרם להתעניינות מחודשת, שלדעת קוק אינה קשורה לתהליכים פוליטיים-חברתיים בעולם אלא לאופנה, התחלפות הדור, פתיחות מחשבתית, ולדברים שדיברו עליהם לפני 40 שנה ומתרחשים בפועל רק עכשיו – תקשורת, חברה וסביבה. כיום נודדות כמה תערוכות ארכיגרם בעולם. קוק מתכנן את הביתן הבריטי בביאנלה של ונציה ב-2004, הוא זכה בפרס היוקרתי של “מדליית הזהב המלכותית”, והחשוב מכל – קוק, שבמשך הקריירה שלו זכה בשש תחרויות אדריכליות שלא נבנו, הצליח לראשונה לממש את זכייתו בתחרות הבינלאומית לתכנון המוזיאון לאמנות עכשווית בגרץ, אוסטריה, שבנייתו בהיקף 12,000 מ”ר נשלמה בסוף 2003.בראיון עמו מדגיש קוק שהבניין אינו של ארכיגרם אלא תוכנן על ידו בשיתוף קולין פורניה, אבל אין ספק שהוא מזכיר בצורתו מבנה ארכיגרמי טיפוסי. צורתו הביו-מורפית מתקבלת משטח המגרש, החלל הנוצר בין הבניינים העתיקים של גרץ; חזיתו המזרחית מורכבת מ-Bix- (Big Pixels) – מטריקס של 930 טבעות של נורות פלורוסנט בשטח של 900 מ”ר, שבעזרת תוכנה מיוחדת מאפשר תצוגה של אימאג’ים, אנימציות וסרטים (בכחול בלבד). המבנה, הקרוי “חייזר ידידותי”, מתנשא לגובה של כ-60 מטר מעל העיר העתיקה. חזיתו עשויה פנלים אקריליים העוטפים קונסטרוקציית פלדה ממשולשים, שמקרה שלוש קומות ושני חללי תצוגה גדולים ללא כל תמיכת עמודים. אל חללי התצוגה מובילים שני פסי הליכה משופעים הנעלמים אל תוך חללים אטומים ומסתוריים (לאלכסון בארכיטקטורה קורא קוק “השירה של האלכסון”). החללים נפתחים במעין משקפות מובלטות הנקראות “נחיריים” לכיוון צפון ומאפשרות החדרת אור צפוני רך למוזיאון ומבט מציצני ומסתורי על המבצר של גרץ (קוק מספר בחיוך, ששם לב שאנשים אוהבים להציץ למקומות שרק לפני שלוש דקות היו בהם). בהרצאתך אמרת שלא אכפת לך אם המוזיאון ייהפך בעוד 30 שנה לכל-בו ענק. בין אם שיהיה כל-בו או מוזיאון, איך תסתכל על הבניין עוד 30 שנה? האם תחשוב, “מה לכל הרוחות בניתי שם”?“אני חושב שמה שאנחנו עושים עכשיו זה קצת כמו פתיחת דלת. מה שאולי יראו בעוד 30 שנה הוא התודעה האדריכלית; שהאדריכל היה בעמדה מיוחדת ומבודדת ונמוג לו, וזה קשור לסביבה. אני חושב שאדריכלות קשורה למרחב פיסי, לשטח, לטריטוריה, לקשר מתמשך למקומות מוכרים וחקירת הדרך לחבר ביניהם. ארכיטקטורה מתעסקת בחיבור, בחיבור אספקטים של רכות, תמיכה, ארכיטקטורה אפילו מתעסקת בדיון אם נוח לך לשבת בחדר או לא. זה עוסק בהרחבת המושג מסורת באותו אופן שבו עוגיות טובות או קריאת כתבים הם הרחבת מושג המסורת”. ואיך סרטים מרחיבים את תחום האדריכלות?“אני חושב שסרטי קולנוע הרחיבו את תפישת האנשים לגבי זמן-מרחב והציעו שאנו אולי נרחיב החוצה את גבולות המרחב של החדר או העיר. כך בעצם קורה גם בטלוויזיה ובסרטי וידיאו – כל דבר שמביא אותנו קרוב למציאות, משהו שהוא לא באמת שם”. המוזיאון בגרץ קשור לדעתך לסרטים ולהרחבת גבולות?“המוזיאון לא ממש קשור לסרטים, אלא להרחבת המדיה של ארכיטקטורה, כשסרטים זה חלק מזה, כשבמוזיאון ניתן להציג כלפי חוץ רק עבודות אמנות. אני משוכנע שיכול היה להיות קשר חזק יותר בין הבניין לסרטים". "אנו מדברים על השפעת סרטים על ארכיטקטורה ועל ארכיטקטורה בסרטים וארכיטקטורה שמכילה סרטים, אבל הדבר הבא הוא שתוכל להיכנס למורכבות של מציאות ומציאות מדומה, כשלא תוכל ממש להגיד בבירור אם הדבר הוא סרט או בניין”. באחד מראיונותיך טענת שהעיר החביבה עליך היא לוס אנג’לס, בגלל הוליווד ותעשיית הקולנוע, והשווית אליה את רומא עם הותיקן והאפיפיור כתעשייה דתית-קולנועית של תפאורה ושחקנים כמו הוליוודיים. האם אתה יכול להוסיף להשוואה גם את תל אביב או עיר אחרת בישראל?“לא. אני חושב שהבעיה של ישראל היא הפראנויה. אף על פי שיש רחובות שקטים ונעימים בתל אביב, והרצליה היא הרבה יותר נעימה ממנה ודומה לקליפורניה, אתה עדיין לא יכול לשוחח לאורך זמן בלי להרגיש פתאום את הפראנויה. לוס אנג’לס לעומת זאת היא עיר רגועה שאני מאוד אוהב, אלא אם כן תחפש את המקומות הפראנויים. זה כמו קצה של חלום. אבל אני חושב שלישראל יש משאב אדיר של אנשים מעניינים, עם מוחות מרתקים ועמוקים”. וכך גם הבתים?“לא, הבתים הם זבל, אבל האנשים נפלאים. הבתים יותר מדי מפרכים וכבדים, כמו קופסאות ביסקוויטים. אני אוהב ביסקוויטים, אבל הם יותר מדי גוציים, גושיים, פראנואידיים, ותמיד בלחץ שמא הם יחלפו או יוחלפו. תמיד אני רואה את האנלוגיה לאוסטרליה, שזאת מדינה דומה לישראל באקלים ובמשאבים, אבל הם בונים בדרך רגועה ונכונה. אבל כאן בונים בלחץ ובכוח”. אולי זה משום שחסר לנו בארץ הומור?                                                                             “זה רק חלק מזה. הפסיכולוגיה הארכיטקטונית כאן היא להיות בעלים, להחזיק ולדאוג שלא יחדרו ויפריעו, והרבה מזה קשור לפראנויה של אחזקת שטחים, טריטוריות והצהרות אמונה וכל זה. וזה מפריע לארכיטקטורה נינוחה”. אתה חושב שאת ההומור שלך נזכה לראות בנוי בנוף ארצנו?“היו לי שתי הצעות למגדלים בתל אביב. אף אחד לא הזמין אותי לתכנן, אני פשוט עשיתי זאת. אני נמצא עם אשתי בתל אביב הרבה פעמים (אשתו של קוק ישראלית- ד”ג) ואני בדרך כלל אוהב לתכנן פרויקטים. אני יושב באיזה מקום וחושב: ‘חבל, הם יכלו לעשות את זה…’ ואז אני משרטט את זה במקום סתם לדבר על זה. את הפרויקטים לא היה לי למי להציע, אבל מלבד הפראנויה הפסיכולוגית אין סיבה שהם לא ייבנו”. איך תסביר שהפרויקט הראשון שלך שלבסוף נבנה נעדר הרבה ממאפייני ארכיגרם, שכללו עושר צבעוני וקולאז’ של דימויים, ובסופו של דבר הבניין די אטום וחד-גוני ?“הבניין צריך להיות מסתורי כלפי חוץ ושקט, כמו שאמרתי. מצד שני, חלק מהצורות והטכניקות לקוחות מארכיגרם. אבל זה לא בניין של ארכיגרם וגם לא מנסה להיות. בתנאים של גרץ זה יהיה מעט קיטשי וקשה להכניס צבע, צריך לעשות את זה בעיר הרבה יותר גדולה ונוקשה: באוסקה, בתל אביב, במנצ’סטר, בברלין או בבוסטון, שם אפשר להשתמש ביותר צבע, אבל זה בניין של גרץ שתוכנן מתוך הבנה של העיר. אני מאמין שכארכיטקט יש לך כמה דברים בכיס האחורי ואתה לא מוציא את כולם בפרויקט הראשון. נגיד שיש לך 60 מושגים במילון הארכיטקטוני שלך, אתה אולי תשתמש ב-10 מהם לכל היותר. אני מרוצה ממה שהבניין יוצר ומכך שאינו יוצר מעל ומעבר לכך. הבעיה היא שאם היית מתוסכל מכך שלא בנית ויצרת הרבה זמן, יש סכנה שתשתמש בכל רעיון שהיה לך אי פעם, ואני חושב שהבניין מספיק מוזר ומעניין גם כך”. מה כל כך חברותי בבניין שאתה מכנה “חייזר ידידותי” (Friendly Alien) ו-60% מתושבי גרץ שנאו אותו בתחילה?“כן, אבל היום, אחרי שהתרגלו אליו, אז 70% מהתושבים אוהבים אותו, כי הם רואים שהוא בסך הכל די נחמד וחינני. הוא ידידותי במוסיקה שלו, בפתיחות שלו, זהו בניין שנעים להיכנס אליו ולהסתובב בו, הוא לא אגרסיבי, הוא מסתורי”.הזכרת את המוסיקה שלו, אולי תפרט קצת.“לבניין יש מערכת סאונד שנעשתה על ידי מקס נויהאוס ודוגמת את התנועה הנורמלית של הבניין והרחוב. בעזרת אמצעים כמו הגברה וקצב זה נהפך למערכת שמע מורכבת של הבניין המדבר אל הסביבה. זאת למעשה לא מוסיקה אלא קולות של תנועת החומרים, המכוניות והציוד, שמעובדים למוסיקה”. מה הבניין האהוב עליך בארץ, זה שהצליח לדעתך לברוח מהפראנויה המקומית?“בית הספירלה של הקר ברמת גן. זהו בניין שובב, וזה קשה מאוד להיות שובב, בייחוד במקום כמו ישראל”. e

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה