כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  צ’ארלס וריי איימס – שתי מצלמות, עין אחת

צ’ארלס וריי איימס – שתי מצלמות, עין אחת

הזוג איימס היו אנשים של קידמה, נוחות וייעול, אבל גם של הומניות וחום, ושילבו את כל האלמנטים הללו בעבודותיהם. הם יצרו בתים ורהיטים, סרטים דוקומנטריים וצעצועים, תערוכות ותפאורות לסרטים.

מאת: צילום:


 צמד המעצבים ריי וצ’ארלס אימס יצרו את אחת השותפויות החשובות ביותר באדריכלות ובעיצוב של המאה ה-20. הם יצרו בתים ורהיטים, סרטים דוקומנטריים וצעצועים, תערוכות ותפאורות לסרטים. תערוכה על מפעל חייהם, יוזמה משותפת של מוזיאון "ויטרה" וספריית הקונגרס האמריקני, נודדת עתה בעולם ועתידה להגיע לישראל. על המעצב האמריקני צ’ארלס אימס נאמר לא אחת, שהוא המעצב החשוב והמשמעותי ביותר במאה ה-20. הצטיינות בעיצוב אינה תחרות באתלטיקה. לכן, מי שהעניקו לאימס את התואר התכוונו, בוודאי, לאותו צירוף מופלא של מעורבות ויצירה שגילה אימס בתחומי הארכיטקטורה, העיצוב והאמנות, באותה מידה כמו בטכנולוגיה ובמדע.למען האמת, אימס לא הציב גבולות ברורים בין כל התחומים הללו. מבחינתו – לכיסא יש מבנה, ולכן הוא ארכיטקטורה. הכיסא צריך לתפקד היטב, במשך שנים רבות, ולהיות שווה לכל נפש. לכן צריך לייצר אותו מחומרים לא יקרים, ובראש ובראשונה הוא צריך לתמוך היטב את גוף האדם. מנקודת ראותו של איימס, אם כל התנאים הללו מתקיימים – קרוב לוודאי שהכיסא יהיה יפה. הכיסאות של איימס – ה"לאונג’ צ’ייר" ושאר הכיסאות מעץ מכופף, כיסאות הפיברגלס בעלי צורת הקונכייה, כיסאות הרשת וכיסאות האלומיניום המרופדים – כולם עונים על הנתונים הללו. כולם יפים, ממשיכים לייצר אותם עד עצם היום הזה, וכולם נראים כה עכשויים ובני זמננו, כאילו רק אתמול שורטטו בסדנה של מעצב צעיר עתיר כשרונות.אם לא יחולו שינויים בלתי צפויים בתוכניות של מוזיאון תל-אביב, תיפתח בו בינואר הקרוב תערוכה על עבודותיהם ומפעל חייהם של צ’ארלס ורעייתו, ריי קייזר-אימס, ותהיה לקהל הישראלי הזדמנות להיכנס לעולמם המיוחד, להציץ לארכיונים הפרטיים שלהם, ולהיות מוקסמים מאישיותם. התערוכה אמורה לעבור לישראל ממוזיאון העיצוב הלונדוני, לאחר שנדדה לשם כמה חודשים לאחר שנפתחה, בסוף 1997, במוזיאון "ויטרה" שבווייל אם ריין, גרמניה, בנוכחות נשיא "ויטרה" רולף פלבאום, בני משפחת אימס ויוצרי התערוכה. התערוכה תגיע לישראל בסיועה של רשת "הביטאט", היבואנית רהיטי "ויטרה" בישראל.את היופי של רהיטי אימס יש לייחס במידה לא מעטה לכשרונה האמנותי של אשתו, שהיתה אמנית ניו-יורקית עוד לפני שפגשה את המורה שלה ובעלה לעתיד, צ’ארלס איימס. אחדים מהפסלים שלה יוצרו מדיקט מכופף, והם השפיעו על הרהיטים מבית היוצר שלה ושל בעלה. היא עצמה הושפעה מאמני אמצע המאה – הפסלים ז’אן ארפ והנרי מור, והציירים חואן מירו ופול קליי, וכמובן מהמורה שלה, הנס הופמן. ברהיטים של בני הזוג איימס אפשר לזהות בנקל את הקווים המעוגלים, הנשיים והרכים של ריי, ואת ההקפדה שלה על פרטי-גמר.מקום טוב באמצערצוי להדגיש עובדה זו, כי כידוע, נשים לא תמיד קיבלו את הקרדיט המגיע להן בשותפויות שבהן עבדו עם בני-זוגן, אביהן או אחיהן. ריי אומנם קיבלה מקום די טוב במרכז הבמה, ושמה מוזכר כמעט תמיד בנשימה אחת עם שמו. היא צולמה יחד אתו כמעט בכל תמונה – והשניים הירבו לצלם ולהצטלם – והיתה עמו בכל מסעותיו-הרבים. אבל בכל זאת, כדאי לזכור את מה שאמרה על בני הזוג המעצבת ליסה ליצ’יטרה פונטי, בתו של המעצב האיטלקי ג’יו פונטי: "ריי וצ’ארלס הם שתי מצלמות, אבל עין אחת".התערוכה על צ’ארלס וריי אימס היא מפעל משותף של מוזיאון "ויטרה" וספריית הקונגרס האמריקני. "ויטרה", יצרנית הרהיטים השווייצרית, מייצרת עד היום את הרהיטים של צ’ארלס אימס ומשמרת את אוסף הרהיטים הגדול ביותר של רהיטי אימס המקוריים, לרבות חדר העבודה של צ’ארלס. בספריית הקונגרס האמריקני מאוחסנים ומוצגים כל שאר הפריטים והמסמכים של בני הזוג, ובכלל זה הסרטים שהם ביימו – סרטים דידקטיים וסרטי תדמית, וכן אינספור התצלומים שלהם, המיתווים לעבודותיהם ועוד כהנה וכהנה.מסמכים, סרטים ופריטים נבחרים, חלקם מהאוספים הפרטיים שליקטו בני הזוג במסעותיהם, וכן חפצי בית פשוטים כמו תיבת התפירה של ריי, תצלומים של בני משפחה וידידים, נבחרו בקפידה לתצוגה בתערוכה. פרוייקט נוסף שהוכן במיוחד לתערוכה זו הוא פרי עמלו של אימס דמטריוס, נכדו של צ’ארלס, בנה של לושיה אימס-דמטריוס, בתו מרעייתו הראשונה של צ’ארלס אימס. הבת, הנכד וכל בני המשפחה כיבדו בנוכחותם את פתיחת התערוכה במוזיאון "ויטרה", ואימס דמטריוס הציג והסביר בפני באי הפתיחה את הפרוייקט שלו: סרטי-וידיאו שבחלקם הוקלטו וצולמו ראיונות עם אישים שהכירו את בני הזוג אימס.אם אפשר להשתמש במלה אחת או שתיים כדי לבטא את מפעלם של בני הזוג אימס, נדמה לי שיתאימו המלים "המימד האנושי" וכן "ריבוי" ו"גיוון". הם התעניינו בתחומים רבים, בתרבויות שונות, עסקו בפרוייקטים מגוונים, קשרו קשרי-ידידות ועבודה עם אינסוף של אנשים ודמויות מובילות בתרבות האמריקנית, בתעשייה ובפוליטיקה. שום דבר אנושי לא היה זר להם, ולכן מבחינתי – החלק המרכזי והמעניין ביותר בתערוכה לא היה דווקא המודל הראשון של יציקת כיסא הפיברגלס של אימס, או תהליך הייצור של ה"לאונג’ צ’ייר", אותו כיסא-מנהלים או כורסת-טלוויזיה מפורסמת מעץ מכופף וריפוד עור, עם ההדום הנלווה.עבורי, מרכז התערוכה היה שולחן אור שעוצב במרכז אחד החללים, שמתחתיו הוצגו עשרות רבות של שקופיות צבע, שהן מבחר דל מאוסף התצלומים של האימסים. האוסף הזה הוא מעין שיקוף-רנטגן של הרוח של ריי וצ’אלרס. כמעט כל דבר עניין אותם, היה ראוי להנצחה בצילום, שימש להם מקור השראה.בנחת ליד האחלצד תצלומים של פסלים יווניים אפשר לראות תצלום יפהפה של לחמניה קרועה לשניים ולידה צלוחית חמאה וסכין עם שאריות של ממרח. לצד פורטרטים של נשים וגברים הודיים )השניים היו אורחים של ממשלת הודו, ואף הקימו שם לראשונה מכון לעיצוב לשם תיעוד ושימור מוצרי העיצוב המקומיים( אפשר לראות שקופיות של צעצועים, בדרך-כלל שהם עצמם עיצבו עבור נכדיו של צ’ארלס ולאחר מכן יוצרו עבור הקהל הרחב. לצד תצלום תקריב של עלה ירוק – תצלומים של צדפים וקונכיות, שולחן ערוך לארוחת בוקר, או פניה של עוגת קרם מקושטת בעלים ופרחים, עם איחולי מזל-טוב קיטשיים ונאיביים.לעומת מצבור זה של שקופיות, שמשקף את העניין של בני הזוג בעולם הסובב אותם, מגלה אוסף התצלומים של בני הזוג עצמם חוש כפול, לתיעוד עצמי ולהיסטוריה – ואגו לא קטן של שניהם. אבל זהו אגו סימפטי למדי, מעורר חיוך ואהדה, בזכות חוש ההומור של השניים ובשל האנרגיה החיובית המתפרצת שלהם. אחת התמונות המפורסמות שלהם צולמה על הפיגומים של ביתם, הבית המפורסם בפאסיפיק פאליסייד, קליפורניה. הם הירבו להצטלם גם בבית עצמו, יושבים בנחת ליד האח, לאחר שהושלמו הבנייה, הריהוט ועיצוב הפנים.השניים דאגו להנציח את עצמם גם כשהם רוכבים על אופנוע, ריי נוהגת וצ’ארלס מאחוריה, אוחז קלות בגופה העגלגל ומפנה למצלמה את החיוך ההוליוודי שלו עם גומות החן הנצחיות. בתמונה מפורסמת אחרת הם מצולמים, כמו שני כוכבי קולנוע )צ’ארלס יפה-התואר בהחלט יכול היה לככב בסרטים(, ליד כבש המטוס שהביא אותם בשנת 1959 למוסקבה, לתערוכה האמריקנית הגדולה, כשבידיהם גלגל סרטם "תמונות מאמריקה" Glimpses of America, הסרט הראשון שהוקרן על שבעה מסכים נפרדים והדהים את כל הצופים, במיוחד את הרוסים שגילו באמצעותו את אמריקה.צ’ארלס, אוהד מושבע של קרקסים ולוליינים, צולם לא פעם כשהוא מחופש. בתמונה אחת הוא נראה במסכה לבנה שעליה מצוירים קווי שתי-וערב שחורים, המזכירים את כיסאות הרשת שלו. כך הוא צולם במסיבה, ובני הזוג היו סלבריטיז אהודים למדי במסיבות, כשם שביתם היה מקום מפגש לכל המי ומי באליטות האינטלקטואליות והבוהמיות של אמריקה. בתצלום אחר נראה אימס המשועשע כשכדור פינג-פונג צבוע מוצמד לאפו, ופניו מצוירים כפני ליצן בקרקס. "קרקס", הוא אמר, "זה מבנה של חברת אנשים נודדת, נתונה לשינויים אינסופיים ונאלצת להסתגל לתנאים חדשים בכל פעם מחדש".הערכים האלה, של שינוי והתפתחות מתמידים, היו נר לרגלי האימסים, ומצאו ביטוי בכל מה שעשו ויצרו. כל פרוייקט הציב בעיות חדשות שדרשו פתרון, והתהליך של הצגת הבעיה וחיפוש הדרכים השונות לפתרון – היו עבורם החלק המעניין והמרתק ביותר, ורק לאחר מכן העיצוב והייצור.ריי וצ’ארלס ריכזו סביבם צוות גדול של עמיתים ושותפים לעבודה. לאורך השנים עבדו בסטודיו שלהם כ-300 איש. לא כולם החזיקו מעמד לאורך שנים, כי לא כולם יכלו להתאים את עצמם לאורח החיים של האימסים, שלא הפרידו בין העבודה לחיים הפרטיים, ולכך שיום העבודה התפרש כמעט על פני היממה כולה.כריכים בזמן העבודהבית מגוריהם של בני הזוג היה גם הסדנה שלהם. מאחר שלא תמיד היה זמן להתפנות לארוחה, סוכנת הבית שלהם היתה מכינה כריכים טעימים שהיו מוגשים לעובדים בשעות הארוחה. יחד עם זאת, מי שסעדו על שולחנם של ריי וצ’ארלס אימס מעידים, שכאשר ריי ערכה שולחן לארוחה – היא דאגה לעיצוב השולחן עד לפרט האחרון; וכאשר צ’ארלס יצא לחנות פרחים כדי לבחור זר לרעייתו, ליום-הולדתה, הוא יכול היה לבלות שם שעתיים תמימות כדי לבחור את הפרחים אחד לאחד, כדי שהזר ייראה בדיוק כפי שהוא רוצה. "קחו את ההנאות שלכם ברצינות רבה", היה נוהג לומר לתלמידיו ולעמיתיו.השניים הקפידו מאוד גם בבחירת מלבושיהם, אם כי מעולם לא הופיעו בהתכנסויות חברתיות בסגנון האמריקני הרשמי שהיה נהוג בשנות ה-40 וה-50. ריי היתה לבושה כמעט תמיד בבגדי תלמידה, עם קשת בשיער, וצ’ארלס הופיע במכנסיים של שעות הפנאי ובחולצות רפויות ונוחות. אבל הם דאגו שמלבושיהם יהיו תפורים או יירכשו מאריגים משובחים. דורותי ג’יקינס, מעצבת התלבושות של הסרט "צלילי המוסיקה", היתה ידידה טובה של בני הזוג אימס ועיצבה גם את בגדיהם. השמלות של ריי, בהשראת הלבוש הפולקלוריסטי של נשים כפריות בשווייץ, דומות מאוד לאלו שלבשה בסרט ג’ולי אנדריוס.זה לא היה הקשר היחיד של בני הזוג אימס לאישים מתעשיית הסרטים. אחד מידידיהם הטובים ביותר היה בימאי הסרטים הנודע בילי ויילדר )"חמים וטעים"(. ויילדר ביקש מידידו צ’ארלס לתכנן עבורו ספה כדי שיוכל להשתרע עליה מפעם לפעם בהפסקות, ולתפוס תנומה קלה בימים הארוכים של עבודה על סרט. הוא ביקש ספה נוחה אבל צרה, כדי שברגע שירצה לשנות תנוחה – הוא כמעט יפול ממנה ויתעורר. ה"סופט פד שז’" )כיסא ארוך מרופד( הפך למוצר נפוץ למדי, ובאחד התצלומים שפירסמו אותו נראה מתאבק הסומו מהוואי, ג’סי טקאמיאמה, תופס שלווה על הספה הצרה בין סיבוב לסיבוב.גם ה"לאונג’ צ’ייר" המפורסם, אותם כורסא והדום העשויים משכבות של לבידים מכופפים וריפוד יוקרתי מעור, הרהיט שהכי מזוהה עם שמו של אימס, תוכנן במקורו כמתנה לבילי ויילדר. הוא עוצב כדי שהבמאי האנרגטי יוכל לשבת ולצפות בטלוויזיה או לקרוא תוך כדי תנועה מתמדת – אחורה וקדימה, שמאלה וימינה.ה"לאונג’ צייר" שיוצר בשנת 1956, ושמאז יוצרו אלפים רבים שכמותו, מורכב משלוש קונכיות עץ מכופף הממולאות בכריות מצופות בעור. ההדום הוא קונכייה נוספת מעץ מכופף, אף היא ממולאת בכרית עור. קונכיות העץ – זו של המושב, הגב והראש, וזו של ההדום – מתחברות לרגליים ולמחברים קושרים ביניהן באמצעות חלקי גומי ומתכת, המהווים בולמי-זעזועים שמאפשרים את תנועת הגוף בצורה נוחה ונעימה.קונכייה מעץ מכופףהכיסא הזה הוא פיתוח של כיסאות קודמים של אימס, מעץ מכופף על רגלי עץ ומעץ מכופף על בסיס של רגליים וחלקים קושרים ממתכת. בכיסאות אלה עשה אימס שימוש חדשני בעץ מכופף. הטכנולוגיה הזו היתה מוכרת עוד במאה ה-19. האדריכל הפיני אלוואר אאלטו יצר רהיטי עץ בהירים יפהפיים מעץ מכופף, אבל הוא כופף את העץ רק בכיוון אחד.אימס, שעבד בתקופת מלחמת העולם השנייה בתעשיות הספינות והמטוסים האמריקניות, נחשף לטכנולוגיות חדשות של כיפוף עץ וכן לשיטות של ייצור המוני המבוסס על הכנת תבנית ויציקה. על בסיס הידע החדש ניגשו הוא ושותפו לעבודה, המעצב ארו סאארינן, לתחרות של המוזיאון לאמנות מודרנית של ניו-יורק, בשנת 1941. הם ייצרו את הפרוטוטיפ הראשון של כיסא העץ המכופף, וזכו בפרס ראשון. הכיסא היה מורכב משני חלקי עץ מכופף, לגב ולמושב, שהתחברו לרגליים ולמחברים מעץ או ממתכת.פריט ריהוט נוסף, יפהפה, מעץ מכופף, הוא ה"מסך" או המחיצה הגלית של אימס, פרפראזה על מסך-עץ של אלוואר אאלטו, שסיפר כי עיצב את המחיצה בהשראת גלי הים הקטנים של האגמים בפינלנד. המסך מורכב מחלקים המתחברים זה לזה על-ידי אריג גמיש, ולכן אפשר להציב אותו בצורות שונות, והוא משמש הן להפרדה ולהסתרה והן כמעין פסל לא שימושי.בשנת 1946 יצר אימס את כיסא הפיברגלס, שהוא למעשה קונכייה אחת המחוברת לרגלי מתכת. מטרת המעצב היתה ליצור כיסא זול, שווה לכל נפש, שאפשר לערום אותו זה על גבי זה בקלות, תוך חיסכון מלא במקום בתוך המכולה או המשאית המניידת את הכיסאות ממקום למקום. אימס ההומניסט והדמוקרט האמין בכל לבו שכל בני האדם זכאים ליהנות מהדברים הפשוטים והיפים, ושהעיצוב הטוב נועד לספק להם אותם.אחד הפיתוחים של כיסאות הפיברגלס הוא הכיסא המיוחד והיפהפה, ה"לה שז", שאימס ייצר בשנת 1946, לקראת תחרות נוספת של ה"מומה" )המוזיאון הניו-יורקי לאמנות מודרנית(, וזכה שוב בפרס ראשון. הכיסא שואב השראה מפסל הברונזה "אשה צפה" של הפסל גאסטון לשז, ונראה כמו הפשטה יפהפייה של הפסל. בימי חייהם של בני הזוג אימס לא ייצרו את ה"לה שז", אולם מאז 1991 הוא מיוצר על-ידי "ויטרה", ויופיו החושני מכבד בנוכחותו חללי מגורים בני-זמננו, כשהוא משתלב להפליא ברהיטים עכשוויים.רהיטי האלומיניום של אימס מיוצרים היום אף הם במפעלי "ויטרה", והם עדיין להיט המפאר משרדים יוקרתיים, חדרי ישיבות ובתים פרטיים. כך לגבי ספסלי ההמתנה של אימס, הנראים לעתים תכופות בחללי המתנה של שדות תעופה, כיסאות הרשת, השולחנות והשרפרפים – כמעט כל מה שאימס נגע בו עוצב כך שהוא נוגע בעת ובעונה אחת בזמן ובתקופה שבו הוא נוצר, ואולי בנצח. הבית בתפקיד מארחהבית של האימסים בפאסיפיק פאליסייד, קליפורניה, בעל החזית המונדריאנית, היה חידוש מעניין של בנייה פשוטה, זולה, יפה ותכליתית. בשרטוטים הראשונים של הבית ניכרת מאוד השפעתו של מיס ואן דר רוהה: קופסה מלבנית פשוטה הנשענת על עמודים. כדי להימלט מהדמיון הרב לבית על גבעה ששרטט מיס בשנת 1934, הציב אימס את הבית בסופו של דבר על הקרקע.הקופסה המלבנית היא קונסטרוקציה מתכתית, ולמסגרות המתכת שובצו קירות צבעוניים שמהווים פסיפס קוביסטי המרחיק את הבית מהגדרתו של לה קורביזיה "מכונת מגורים". פנים הבית הוגדר וחולק לפונקציות השונות, בעיקר על-ידי הצבת רהיטים והנחת שטיחים באזורים המסוימים, והיווה אחסניה כמעט מוזיאלית לאוספים האתניים העשירים של בני הזוג. ארכיטקטורה, בעיני צ’ארלס אימס, היתה בין השאר הזדמנות לאירוח. הוא ראה בחללים שהוא יוצר מעטפת שמזמינה אליה אנשים שיבלו בתוכה בנעימים. הבית הפוטוגני שימש לעתים קרובות רקע לתצלומי אופנה שהתפרסמו בחוברות של אותה תקופה. גם הרהיטים של אימס היו "סלבריטיס" שכיכבו בתצלומים, בשערים של מגזינים, ואפילו בקומיקס של שנות החמישים. השותפות של המאה ה-20צ’ארלס אימס נולד ב-1907 בסנט-לואיס, מיזורי. לאחר שהתנסה בעבודות שונות הוא למד ארכיטקטורה, ובמשך השנים הגיע לאקדמיה לאמנות קראנברוק, מישיגן, שם לימד עיצוב. ריי קייזר נולדה בסקרמנטו בשנת 1912. היא היתה סטודנטית לאמנות של האנס הופמן, והציגה עבודות בניו-יורק. בשנת 1940 המשיכה ריי בלימודיה בקראנברוק. המורה והתלמידה נפגשו, וכפי הנראה היתה זו אהבה ממבט ראשון, שהפכה לשותפות החשובה ביותר בעולם העיצוב של המאה ה-20.בתוך זמן קצר ארזו השניים את חפציהם ועקרו ממישיגן לקליפורניה, ונישאו בשנת 1941, כשצ’ארלס עוזב אשה וילדים כדי להיות עם ריי. לאחר מכן בנו את ביתם במנהטן, משום שהיו להם שם הרבה מאוד ידידים. כשעקרו ללוס-אנג’לס, ריי עבדה כמעצבת הגראפית של המגזין "קליפורניה ארטס אנד ארקיטקצ’ר". באמצעות עבודתה היא שיקפה וביטאה את טעמה האוונגרדי באמנות, ואיפשרה חשיפה לדמויות כמו ז’אן ארפ וחואן מירו. יחד עם צ’ארלס עיצבו בני הזוג צעצועים, רהיטים, מסכות ובתים. הייחודיות שלהם והבולטות שלהם התבטאה גם באורח החיים הפשוט שהם ניהלו, שהיה שונה כל-כך מסביבתם המיידית ומאנשים במעמדם.גם כאשר התעשרו, תודות לתמלוגים העצומים שהגיעו אליהם, בעקבות הצלחת הרהיטים – הם לא ראו כל צורך להפגין זאת באמצעות בגדים יותר מהודרים או בית יקר יותר. למעשה, הביטוי היחיד למעמדם הכלכלי היה, כאשר בשנת 1970 הם סוף-סוף החליפו את המכוניות שלהם, ואז רכשו את המיטב. היא – יגואר, והוא – מרצדס.חיי שניהם היו ממוקמים סביב הסדנה שלהם, בוושינגטון בולוואר 901, שם הם שהו לפעמים עד שעות הלילה המאוחרות. הסדנה הזו היתה מעין מעבדה של עיצוב. הם עבדו שם על ארכיטקטורה, עיצוב, בימוי וייצור סרטים ופיתוח רעיונות. באותה תקופה שלט בכיפה הסגנון המודרני הבינלאומי, הקריר והנוקשה. בני הזוג אימס הצליחו להחדיר לשוק סוג של מודרניות קליפורנית, שלקחה בחשבון את הנטייה ההולכת וגוברת של הזרם הפוסט-מודרניסטי שלא להימנע מצבע, מנוחות ומעיטוריות.הייצור במכונה, בסרט-נע, השתלט כמעט לחלוטין על תעשיית הרהיטים, אולם ריי וצ’ארלס לא שכחו את אהבתם למסורת האומנויות, הארטס אנד קראפטס, ושילבו אותה ברהיטים שלהם. הם היו אנשים של קידמה, של נוחות ושל ייעול, אבל גם של הומניות וחום, ומצאו דרך לשלב את כל האלמנטים הללו בעבודותיהם.צ’ארלס הלך לעולמו בשנת 1978, וריי נפטרה ב-1988. הם הותירו אחריהם בתים רבים בלוס-אנג’לס, שעדיין מאוד מבוקשים, כ-8 סרטים, ויותר מ-40 רהיטים בולטים ומובילים ועיצובים שונים. הם ערכו מופע מולטימידה ראשון מסוגו עבור י.ב.מ. בשנת 1953, וזכו בכל פרס אפשרי לעיצוב. הבריטים, לעומת זאת, העניקו לצ’ארלס פרס ב-1967, ואת ריי זיכו בשושנה אדומה בלבד… רנזו פיאנו: שחרור משיעבוד לארכיטקטורהצ’ארלס וריי אימס השפיעו על התפתחות הארכיטקטורה שלי בשתי דרכים. ראשית, על גישתי לחיים ולמקצוע. ראשית – הבית שלהם בפאסיפיק פאליסייד הוא מה שאפשר לכנות "דגל תנועת השחרור" – שחרור מהשיעבוד לרטוריקה ולסגנון של הארכיטקטורה. זוהי דרך רכה, אפילו תמימה, למרוד בפרות קדושות. שנית – ההיבט הפיוטי: אני מתכוון לקלות של חללי הבית… להיעדר החומריות שלהם, לשקיפות של המשטחים השונים, לקשר של הבית עם הטבע, למרקמים של החומרים השונים, ולמורכבות של כל האלמנטים הללו. כל אלה נעשו במעין נונשלנטיות של אנשים דגולים, של אנשים היודעים כיצד להרכין ראש ולקבל את הרעיון הלא מקודש של "עכשוויות" בארכיטקטורה. זה מה שלמדתי מהם, ואני משתדל להפיק כמיטב יכולתי מהשיעור. פיליפ סטארק: הקווים האלגנטיים שמקורם באדםככל שחולפות השנים, ביתי הולך ומתמלא בעבודות צ’ארלס אימס, באופן טבעי ומתוך צורך פנימי שלי. האובייקטים הללו גורמים לי להיעצר ולחשוב עד כמה התרחקתי מהקווים האלגנטיים של אימס, שמקורם באדם, בטבע, באינטליגנציה ובכלכלה. תודה, ריי, תודה, צ’ארלס. 

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(455076) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:21" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:21" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(16) "c00c710cb41d_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(18) "c00c710cb41d_big-2" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:21" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:32:21" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(455075) ["guid"]=> string(68) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/09/c00c710cb41d_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה