כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  צבעוני, שקוף וחושני – האמן ומעצב הזכוכית פיטר לייטון

צבעוני, שקוף וחושני – האמן ומעצב הזכוכית פיטר לייטון

פיטר לייטון מעצב ומייצר כלים שימושיים ודקורטיביים, ורואה בזכוכית עולם ומלואו: שלושה חומרי-יסוד כמו חול, אש ואוויר, שהופכים לחומר חושני, גמיש לעיצוב וקל למחזור.

מאת: צילום:


 בתחילת דרכו עסק האמן ומעצב הזכוכית פיטר לייטון בקרמיקה. הוא התוודע לזכוכית בקורס בארה"ב, ומיד נכבש. כיום הוא מעצב ומייצר כלים שימושיים ודקורטיביים, ורואה בזכוכית עולם ומלואו: שלושה חומרי-יסוד כמו חול, אש ואוויר, שהופכים לחומר חושני, גמיש לעיצוב וקל למחזור."זכוכית משנה את צורתה ללא הרף, יותר מחימר, אפילו כאשר המוצר מוגמר", טוען אמן הזכוכית האנגלי היהודי, פיטר לייטון. "זכוכית עתיקה", הוא אומר, "מקבלת פטינה. כמו כן אפשר להתיך זכוכית מחדש, מה שאי אפשר לעשות בחומר שנשרף. יש בה קסם, שקיפות, נזילות ומסתורין. קוסמים לי האלמנטים הבסיסיים שבהרכב הזכוכית: חול כחומר התחלתי, להבה להמסה ולהתכה, ואוויר הבא לידי ביטוי בנשיפתו של מנפח הזכוכית".בעיני לייטון, זכוכית היא חומר הגלם המדליק ביותר הן באומנות והן בארכיטקטורה. שמותיהם של גדולי הזכוכית גאלה, טיפאני ולאליק, מתגלגלים על לשונו כמו סוכריות. גם העובדה שבתחילת הדרך הוא נכווה קשות בידו, לא הרתיעה אותו. לייטון: "מי שעוסק במקצוע ולא עבר טבילת אש, תרתי משמע, אינו יכול לקרוא לעצמו אמן ניפוח זכוכית".תחילת דרכו האמנותית היתה בקדרות )ראו מסגרת(. כשפתח סטודיו לקרמיקה בסקוטלנד, לפני כ30- שנה, עסק לראשונה בניפוח זכוכית במקביל לעבודה בקרמיקה. אלה היו ימים של ניסוי, יצירות בוסר בזכוכית, שנראו מעט פרימיטיביות אך היתה בהן חיוניות שנעדרה מיצירות עם גימור מקצועי יותר ומלוטש.באותה תקופה נדיר היה באנגליה לייצר זכוכית בסטודיו, לא במפעל. פיטר נאלץ לפתח טכניקות שונות ואף ליצור שוק ליצירותיו. למזלו, היו מספר גלריות ומעט אספנים שגילו עניין. הוא הלך והתפתח כאמן זכוכית, ומייצר כלים שימושים ודקורטיביים. יצירותיו פונקציונליות במידת האפשר ומזמינות מגע יד, שכן בעיניו הזכוכית אין כמוה חומר חושני.כחולים בוהקיםלייטון הקים במהלך הקריירה שלו דור של כ20- אמני זכוכית העובדים בצרפת, אוסטרליה ובריטניה, ולסטודיו שלו חשיבות רבה בחינוך ובהדרכה. פעמיים בשנה הוא פותח דלתותיו לציבור, מדגים ומסביר תהליכים. הוא ייצג את בריטניה בסימפוזיונים בינלאומיים ביפאן, צ’כיה, צרפת, שווייץ, גרמניה וארה"ב, ולאחרונה אף ביקר בארץ.את רעיונותיו הוא שואב ממקורות שונים. ביקור ביפאן הוליד סדרת עבודות בשחור-לבן. הנופים של נהר התמזה, שעל גדותיו הקים את הסטודיו שלו בלונדון, שימשו מקור השראה לסדרה בגוונים כחולים אפרפרים בוהקים. בעבודות אחרות ניכרת השפעה של אקוורלים שהוא אוסף.  הפרויקט היוקרתי ביותר בעיניו הוא פרויקט משותף לו ולסיימון מוס, בשלוש ספינות שיט. אלה יצירות המורכבות מסטרוקטורות זכוכית, מראות ופלדת אלחלד, והתאורה היא בסיבים אופטיים. הפאנלים הם ריבועיים, ומידותיהם 11 מ’ x 11 מ’. הפרויקט האהוב עליו ביותר הוא פירמידת זכוכית שגובהה 2 מ’, אשר נרכשה על ידי האוסף הלאומי של צ’כיה.בסימפוזיון אחרון בנוביבור שבצ’כיה, בו השתתף גם הישראלי דורון ורבין, הציג לייטון יצירה חדשה בשם "כותל השתיקה", לזכר ילדי טרזינשטט שנספו בשואה. זוהי עבורו התפתחות חדשה: פסל גדול העוסק בשואה, נושא שרק עכשיו מרגיש פיטר לייטון שהוא בשל מספיק לגעת בו. לפני זמן-מה ביקר לייטון בארץ, ודובר עמו על אפשרות של פרויקט גם בישראל. נקווה שהוא יתממש. פראג, לונדון, ירושליםפיטר לייטון Peter Layton נולד בפראג בשנת 1937, ומשהסתבר שיהודים, ואפילו מוכשרים, אינם רצויים באירופה של היטלר, נמלטה משפחתו לבריטניה. את הקריירה שלו התחיל בתעשיית הטקסטיל, דווקא בצד הניהולי.חוסר המנוחה המאפיין את תנועותיו ואת אורח דיבורו הם חלק בלתי נפרד מצורת חייו, מה שמסביר מדוע שינה כיוון ועבר ללמוד בירושלים, במכון למדריכי חוץ. דווקא כאן נוצר המגע הראשון עם יצירתיות, שכן אחד הנושאים שהועברו במכון היה "קישוט", בהדרכת הצייר יונה מק. בעידודו נרשם לייטון לחוגים שונים ב"בצלאל", שם פגש את הצייר יוסי שטרן ז"ל ואת אמן חיתוכי העץ ואספן האמנות היפאנית, יעקב פינס.כתוצאה מניסיון זה, לאחר שחזר לאנגליה ושימש כמדריך מוסמך בתנועת "הבונים", החליט לייטון להירשם ללימודי קדרות בברדפורד ומשם המשיך ל"סנטרל סקול" בלונדון. עם סיום לימודיו קיבל משרת הוראה לשנה בארה"ב. השנה הפכה לשלוש שנים, והוא החל מציג עבודות בתערוכות. במכון לאמנות בסן פרנציסקו הציג עם מל רמוס Mel Remos, אמן פופ נודע.אמריקה הסבירה פניה לפיטר. כשלימד במחלקה לקדרות בבית-הספר לאמנות במדינת איווה, בשנת 1965, התוודע לראשונה למדיום הזכוכית, בקורס קיץ. "מאז – זהו זה", מרצדות עיניו של לייטון. חיידק הזכוכית דבק בו. חתימת האומןזכוכית היא למעשה חול וחומרים נוספים שעוברים מטמורפוזה, והופכים לחומר שקוף או מאט, צבעוני או לא, שהאור משתקף מתוכו או נשבר דרכו. הוא מטופל בטמפרטורות של כ1000- מעלות ויותר, בניפוח או במשיכה, מתיחה או יציקה, למשטחים ולתבניות.  אפשר לחתוך את החומר לאחר שהתקרר, לקלף את הזכוכית, לקדוח בה, לצייר עליה, לצרוב אותה, להתיז בה חול שמחספס את משטחה – אינספור טכניקות וצורות לביטוי אמנותי או תעשייתי. בעלי מצפון ורגישות לאקולוגיה יכולים להירגע: זכוכית אפשר למחזר בקלות.הזכוכית, המוגדרת כחומר הסינתטי הראשון, היא חומר עתיק שהצידונים היו מהראשונים שסחרו בו, ושעד היום אי אפשר בלעדיו. זכוכית שאינה תעשייתית ואינה מיוצרת בקנה-מידה המוני מוגדרת כזכוכית סטודיו. כל יחידה היא בלעדית, ואם מעצבים סדרה, היא מצומצמת, אינדיווידואלית וחתומה בידי האומן.מאחר שעיבוד הזכוכית התפתח לכיוון אמנותי וליצירות שהשימוש היחיד שלהן הוא לנוי בלבד, יש כיום ויכוח האם עבודה בזכוכית היא אמנות או אומנות. הרברט ריד Herbert Reed, היסטוריון וחוקר אמנות, כתב ש"כד פשוט יכול להוות את הצורה הטהורה ביותר של המופשט".ארכיטקטים כמו אדולף לוס, לה קורבוזיה, וולטר גרופיוס ומיס ואן דר רוהה, העניקו לזכוכית מקום של כבוד. די להזכיר את גורדי השחקים מקריסטל של מיס ואן דר רוהה, שחוללו מהפכה בעולם האדריכלות.אמנות סודיתאבי התפישה הגורסת שהזכוכית היא חומר לביטוי אמנותי, מה שנקרא Studio Glass, היה הצרפתי מוריס מרינו Maurice Marinot יליד 1882. הוא התקבל לבית הספר לאמנויות ה"אקול דה בוזאר", ולמד אצל פרדיננד קורמן, מורם של וינסנט ואן גוך וטולוז לוטרק.  כמעט מיד הוא נזרק מן הפקולטה והוגדר כאלמנט מסוכן וחסר פשרות. הוא המשיך את לימודיו בחשאי בפקולטה בעזרת חברים סטודנטים שחיפו עליו, אבל תפנית חייו היתה ביקור אצל האחים ויארד Viard, בעלי בית חרושת לייצור זכוכית על גדות נהר הסיינה.מוריס מרינו הוקסם מן הזכוכית הנזילה, החום והאור והצבעוניות, והחליט ללמוד את המקצוע, אבל כדבריו – המחשבה שהזכוכית שהוא מנפח צריכה להיות חפץ שימושי עצרה וכבלה את היצירתיות. הוא המציא שיטות ניפוח חדשות, השתמש בכלים שעיצב לצרכיו ובצבעים. הוא גם היה אחד מאלה שהטביעו חותמם על תנועת הארט-דקו. "עבודתי כמנפח זכוכית היא נכבדה לא פחות מעבודתו של פסל או צייר", היה משפט שנהג לחזור עליו בתוקף.אמנות ניפוח הזכוכית בוונציה של המאות ה15- וה16- היתה אמנות סודית שהתרכזה באי מורנו. המסורת עברה מאב לבן, והסודות המקצועיים נשמרו בקפדנות, עד כדי כך שנוסדו יחידות הוצאה להורג כנגד מי שעזב את האי מורנו או ניסה למסור את סודות הטכניקה המיוחדת.  העיקרון של זכוכית מורנו זהה לזה של ה"סטודיו גלאס", אם כי בהשוואה לעולם הקדרות – מורנו היום היא כמו מפעל תעשייתי רגיל לעומת קדרים אמנים כמו ציונה שמשי או לידיה זבצקי.התמונות:למעלה:"הדרקון האדום" למטה מימין לשמאל: "בריטיש גאז"כלים נוספים מסדרת "מיראז’". לייטון, יליד פראג, נמלט עם משפחתו מהיטלר והגיע לבריטניה, שם עבד תחילה כמנהל בתעשיית הטקסטיל. 

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה