כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  צ’ט על עיצוב

צ’ט על עיצוב

עזרי טרזי, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, משוחח עם יעקב קאופמן מבכירי המעצבים-אמנים בארץ.

מאת: צילום:


עזרי טרזי: איך עולם העיצוב מושפע מהתהליכים הכלכליים והפוליטיים המתרחשים עכשיו בעולם?יעקב קאופמן: לא רק הייצור אלא גם הפיתוח הטכנולוגי עוברים למזרח הרחוק. התעשייה צריכה להחליט מה יישאר בידיה בשלב התכנון והייצור. למשל, התחומים הקשורים למאפייני רוח הזמן כמו אופנה, עדיין מוכתבים. המעצבים המערביים עדיין מכתיבים את המותגים המובילים, והמזרח הרחוק, חוץ מיפאן, עדיין אינו מעורה במלואו בקצב השינוי הזה. לכן המגרש הביתי של העיצוב עדיין שייך ברובו למערב, אף על פי שגם הגמוניה זו היא זמנית.אם כך, מהו להערכתך עתידן של "מעצמות העיצוב"?להערכתי, הן צפויות לתחרות עזה בעתיד הקרוב מצד "מעצמות ייצור חדשות". לדוגמה, תעשיין תאורה באירופה, שתחום עיסוקו ספציפי מאוד, מגלה שהמנורות המפורסמות שלו הועתקו בידי יצרן במזרח אסיה – ובחמישית המחיר. על היצרן האירופי להיות יצירתי כדי שלא לשמוט את היתרון שלו. כך למעשה מוצר שנעשה אייקון צורני נהיה מוצר המוני, ואת הצורך בכמויות הגדולות מספק המזרח הרחוק. כבר היום אפשר לראות מותגים מועתקים ויש אנשים העסוקים בזיהוי האוריגינלי. בכלל, שוק העיצוב שהיה שייך לאליטה מסוימת נעשה בהדרגה נחלתו של ציבור רחב יותר.כיצד משפיעה הגלובליזציה על המעצבים?יש חדירה וזרימה תרבותית ממקום למקום. אלו השפעות טובות. באיטליה מחפשים היום יותר מעצבים מחוץ לאיטליה מאשר מתוכה. העיצוב האיטלקי רוצה לשדר בינלאומיות. המעצבים האיטלקים מהדור הראשון באו מתחום הארכיטקטורה, ואילו המוסדות האקדמיים לעיצוב תעשייתי מתקשים להקים דור המשך לדור הנפילים. האקדמיה של דומוס ניסתה להיות בינלאומית, ובו בזמן ניתן היה לראות שמעצבים איטלקים בולטים לא הרבו לצמוח ממנה. כך שמעצבים מהולנד, אנגליה, גרמניה, ומקומות אחרים פועלים בתעשייה האיטלקית. וישנם גם הדוגמאות של האחים קמפאנה מברזיל וקרים ראשיד הקנדי ממוצא מצרי, ועוד.הפוסט-מודרניזם נולד בתחומי הארכיטקטורה והעיצוב. היום, כשכל הדיסציפלינות האחרות אימצו אותו, מאין הדברים נובעים ברמה התיאורטית?אני חושב שיש היום רב-גוניות של גישות. יש בחינה של הדברים הבסיסיים ברמת החומר והטכנולוגיה ופחות בתחום התיאורטי. יש ניסיון לחדור מתחת לעור של הטכנולוגיה. אני רואה יותר ניסיונות של שיתוף עם מהנדסים ליצור את החומר החדש עם המעצב. מבט נוסף עכשווי הוא לקיחת מוצרים יומיומיים וניסיון ליצור אותם שוב דרך החוויה המחודשת עם הידוע והמוכר. כיצד נכנס לתמונה הזאת העיצוב הישראלי? לי נוח יותר לדבר על עיצוב בישראל, מכיוון שקשה היום לזהות עיצוב "ישראלי". העיצוב המקומי שמנסה לעשות את הדבר החדש לעיתים מצליח ומפתיע ולעיתים הוא פרי בוסר. יש לי בעיה כמובן לומר זאת, מכיוון שאני גם מלמד בבצלאל ואני מעדיף יצירה בוסרית על אי-יצירה. עם זאת, כאשר מעצבים מוצר חדש, חשוב להתייחס למוצרים שקדמו לו. לא הכל החל בעשור האחרון, ולא כל מוצר חייב לעשות מהפכה, אלא יכול להיות שיפור איכותי של זה שקדם לו. הגישה הזאת נדירה בישראל, אך כאשר יהיו בארץ אנשים בעלי עוצמת עשייה-תעשייה, שיאהבו עיצוב בשל התרבות, אולי תצמח כאן תעשיית עיצוב שיש לה גם משמעות כלכלית. רק אחד מתוך כל עשרה מוצרים מצליח ויוצר תפנית, וזה דורש סבלנות ואהבת העיצוב לשמה.הזכרת את אהבת העיצוב. איזה דברים שנעשים היום אתה אוהב?אני אוהב עיצוב שיוצר מהפכה מחשבתית טכנולוגית, כאשר החומר והמסורת עובדים יחדיו (כמו הכיסא הארוג מחוטים של ונדס? ההולנדי מקבוצת דרוך דיזיין). אני אוהב דברים שהם בסיסיים ואנונימיים, שאפשר למצוא בהם קסם רב. אני אוהב זבל ולהסתובב בשוק הפשפשים. האמת היא שאני לא אוהב עיצוב. הכוונה היא שבאופן פרטי כצרכן אני לא מתלהב מצרכנות עיצוב. זה נשמע מוזר, אך כמו שלפעמים שף לא אוהב ללכת למסעדות יוקרה אלא בוחר במסעדות עממיות, כך אני לא אוהב עיצוב במובן של מאמץ יתר להרשים. אני אוהב יותר חידושים חומריים וטכנולוגיים וההשלכה שלהם על העיצוב. אילו דברים היית רוצה שייפסקו בעיצוב?יותר מכל, הייתי רוצה לא לראות עוד את שכבות השומן שקשורות למאמץ יתר, הדגש על המסר "כמה אנחנו יצירתיים". הניסיון לברוח מ"המעוצב" אכן מתקיים, גם אם בשוליים, במקומות שונים בעולם. רואים תנועות מסוג זה במרכז ובפריפריה. איזה דברים מעסיקים אותך?אני חוקר ועושה גרסאות שונות של אותו המוצר שוב ושוב. לדוגמה, כבר כמה שנים אני חוקר את מנורת הזרוע לתאורת שולחן. כך אני מבין את האובייקט טוב יותר. זו אחת הסיבות שאני גם אספן של כיסאות מתקפלים, שנושאים את המהות של אנונימיות וצניעות. אובייקטים שהם שימושיים יותר, ושיש בהם ישירות וענייניות. בנוסף לכך אני עובד על נושאים תמטיים קבועים. לדוגמה, תבנית הפנים כאייקון צורני מהותי שמשפיע על התודעה שלנו ברצף של הפשטות. נושאים אחרים שמרתקים אותי הם תכנים של מבנים וקונסטרוקציות. אני חוקר איך מבנים נוצרים. לדוגמה מבנה העץ על ענפיו; תחילה הגזע ואחר כך האופי של ההתפצלות המתרבה. אני נודניק עם עצמי שמוסיף לבדוק את אותם נושאים שוב ושוב, בתקווה לראותם באור שונה בכל פעם מחדש. מה שאתה מתאר מזכיר חוקר בתחום מדעי הטבע…יש גם כמה נושאים חדשים. מעניינים אותי לאחרונה מבנים מרחביים שמאפשרים תנועה והתנועה יוצרת שינוי מבני. מבנים מתולדות העיצוב, כמו מבנים גיאודזיים נזנחו ולא נחקרו מחדש.אני מבחין שאתה מרבה לעסוק בנושא של הפער שבין הדו-ממד לתלת-ממד?זה נכון. ההתקפלות של התלת-ממד והעלמותו הוא בעיני קסום, ואני עובד לרוב בשני הממדים בו בזמן.איך בעצם הגעת לעסוק בעיצוב?בצעירותי עבדתי כשרטט מכונות באחד המפעלים של אמקור. באחת המגירות מצאתי איור של מוצר מרונדר היטב. שאלתי את האנשים במשרד "מה זה?" מהנדס המשרד אמר לי, "תחזיר את זה למגירה, ואני לא רוצה לראות את זה יותר". זה היה רישום עיצובי של מיקסר, והיה לי ברור, כשראיתי אותו, שאת זה אני רוצה לעשות בעצמי. במקום לנסוע לחו"ל ללמוד עיצוב תעשייתי, נקלעתי ללימודי אמנות. כך דבקה בי ההתנהגות ה"סוציומטית" של אמנים שעובדים לעצמם, ושומרים על האוטונומיה של היוצר. אך כמובן, הדברים התחילו הרבה יותר מוקדם. בבית, כילד הייתי עד לתהליך הייצור של נעליים, והנעל נוצרת מדו-ממד. גדלתי ושיחקתי לרגלי מכונת תפירה. זה כמובן השפיע עלי. זה התגלה לי כשבגיל 30 קניתי מכונת תפירה ולימדתי את אשתי איך לתפור, בלי שתפרתי בעצמי מעולם. זה כאילו טבוע בגנטיקה שלי. חומרי הגלם של הילדות שלי היו עורות ומספריים. היו בבית ערימות של תיקיות, הרשו לי לגזור אותן ואני חיסלתי את כולן. היו גם ספרים בגרמנית שהיה מותר לי לגזור. אלה היו הצעצועים שלי.איך אתה תופס את ההבדל בתהליכי העבודה של האמן והמעצב?האמנות בהקשר לעולם האובייקטים, לוקחת מהאובייקט ומעבירה אותו לתחום "הלא-שמיש". העיצוב ייקח מהאובייקט אך ידאג להחזיר אותו אל "השימושי". אם מעצבים צלחת, לאחר התהליך היא תחזור להיות שימושית. יש לי עניין ב"להשמיש" חזרה דברים. עם זאת, לא כל דבר ראוי לכך, ואין בזה ערך מקודש. אני אוהב להשהות את תהליך המעבר לשימושיות. לדוגמה כשעסקתי בכלי אלומיניום, פרקתי אותם מתכולתם, בחלק מהמקרים הפכו להיות ממכסה של סיר לכוס אליהו הנביא, או במקרה אחר, הסתפקתי בפירוק של מבנה בעל תכולה לגיזרה.במבט לאחור, ממה אינך מרוצה?אני לא כל כך רוצה לספר לך… לפעמים מיהרתי יותר מהדרוש, ולפעמים הייתי איטי מדי, ועל שניהם אני מצטער. יש איזו מתודה שמובילה אותך בעבודה?כנראה שכן. הפרויקטים הם לפעמים דבר שצריך להיעשות מרצון, יש להתמכר לזה או להתאהב או לנהוג כמי שפותר חידה. אני מעדיף את האחרון. זה כמו סידור פרחים שאתה בונה מבלי לדעת את התוצאה הסופית מראש. ברגעים הראשונים בסטודיו אני תמיד עושה מה שאני לא צריך לעשות. זה מין אנטי-מתודה שאני לא יכול לשלוט בה. אך באופן מוזר אני תמיד עומד בזמנים. לעשות ההפך זה איזה דיאלוג, מין משחק תופסת. אתה לא רודף אחרי הפרויקט אלא אתה מחכה שהוא יבוא אחריך. יש פרויקטים שנמשכים יותר מדי זמן – וכמו באהבה יש לעשות כל מיני דברים כדי לחדש את הקשר. אלה יחסים סבוכים מאוד.איך אתה רואה את העתיד בעיצוב?הגבולות יטושטשו. זרימת המידע תגרום למשהו כמו "צ’אט", כך שבאמת ניתן יהיה ליצור דברים ביחד. יהיה מעניין מאוד לראות את האופנה מתחברת עם אדריכלות ועם תחומי עיצוב אחרים למשל. זו יכולה להיות תקופה מלהיבה של חיבור עם טכנולוגיות חדשות. עד היום הניסיונות שנעשו היו תרגילים אך לא יותר מזה. לי עצמי יש הרבה מה לעשות בדברים שאני עוסק בהם כבר שנים. אין לי תכנון ארוך טווח. כרגע אני מתעניין בפנים, במסכות, בעיסוק בקנה מידה, וברצף – מתי משהו גדול, מתי משהו קטן, ואיפה אני נמצא בתוך כל זה. ובצד אלה, מרכזית בעיני השאלה השימושית של האובייקט ביחס לאדם. בעזרת התקשורת הממוחשבת אפשר להעביר גם דיאלוג וגם עיצוב המובילים לחוויית עשייה בעיצוב. מילה ורעיון וגם תכנון ספציפי יכולים להתמזג יחד. זה מאפשר לעצב מורפולוגיה המועברת למקום אחר שמתגלגלת לתפקודים שונים בקני-מידה שונים בהתאם לנתיבים שמהם היא נלקחת הלאה. הדברים שהיו מחולקים למדורים של עשייה ליניארית וחד-שבטית, יכולים להיתפר בזמן אמת בערוצים רבים. זה מאפשר הפתעות בגלל הדיאלוג החדש שיכול להתפתח בין דיסציפלינות. כאשר הצ’אטים האלה יתחילו להתקיים בצורה פתוחה, הם יזמנו אפשרויות שלא הופיעו עד עתה בעיצוב.    – 1 –

object(WP_Post)#18265 (24) { ["ID"]=> int(456147) ["post_author"]=> string(1) "2" ["post_date"]=> string(19) "2019-09-08 15:33:59" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:33:59" ["post_content"]=> string(0) "" ["post_title"]=> string(16) "c001d6dc0d33_big" ["post_excerpt"]=> string(0) "" ["post_status"]=> string(7) "inherit" ["comment_status"]=> string(4) "open" ["ping_status"]=> string(6) "closed" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(18) "c001d6dc0d33_big-2" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2019-09-08 15:33:59" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2019-09-08 15:33:59" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(456146) ["guid"]=> string(68) "http://www.bvd.co.il/wp-content/uploads/2019/09/c001d6dc0d33_big.jpg" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(10) "attachment" ["post_mime_type"]=> string(10) "image/jpeg" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה