כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  ציר השכונה – מתנ"סים שהם פנינים אדריכליות

ציר השכונה – מתנ"סים שהם פנינים אדריכליות

מבני המתנ"סים של היום כבר אינם פשוטים, סוציאליסטים ואנונימיים כמו פעם. את מקומם תופסים מבנים בעלי אמירה עיצובית, שהופכים לעתים לפנינים אדריכליות של ממש.

מאת: צילום:


מבני המתנ"סים של היום כבר אינם פשוטים, סוציאליסטים ואנונימיים כמו פעם. את מקומם תופסים מבנים בעלי אמירה עיצובית, שהופכים לעתים לפנינים אדריכליות של ממש. שלושת המתנ"סים המוצגים כאן מייצגים שלוש גישות לשיפוץ מבנים קיימים או להקמת חדשים בתוך השכונות.   המבנים הפשוטים, הסוציאליסטיים והאנונימיים, ששימשו בעבר כמרכזים קהילתיים ומתנ"סים, פינו את מקומם בשנים האחרונות לדור חדש של מבנים בעלי אמירה עיצובית, שחלקם גם הופכים לפנינים אדריכליות. סיור בכמה מהם ושיחה עם האדריכלים שתכננו אותם, חושפים גישות תכנון מגוונות, המשתנות בהתאם למיקום, לתקציב ולתפישה האדריכלית של המתכנן. שלוש מהן מוצגות להלן: התפישה הראשןנה מוצאת בתיכנון מרכז קהילתי הזדמנות ליצירת משהו חדש, מרשים ויוצא דופן בלב השכונה, הקהילה או היישוב, שיהווה מקור גאווה לתושבים המשתמשים בו. כזה הוא המרכז הקהילתי המרהיב בנווה עופר, בתכנונו של האדריכל משה ספדי )"משה ספדיה אדריכלים"( שנחנך ב- 1995, ומאז מושך אליו תשומת לב.  הגישה השנייה מתמקדת בשחזור מבנה היסטורי קיים, שיפוצו והתאמתו לצורכי מרכז קהילתי אזורי. כזה הוא למשל "בית החאן", מבנה-ארמון מרשים משלהי המאה ה-19 שהוסב, בתכנונו המיומן של האדריכל דני קפלן )"מ.ת.ל מרכז תכנון לגליל בע"מ"(,  למרכז קהילתי לאמנויות בקריית שמונה, שם הוא מתפקד בהצלחה מאז 1985 . על פי הגישה השלישית, מרכז קהילתי צריך לנבוע מהמרקם השכונתי הקיים, להתחבר ולהתאים לקנה המידה והסגנון המקומיים, אפילו להיטמע בתוכם. המרכז הקהילתי בנווה צדק, בתכנונם הקפדני של האדריכלים איתן קימל ומיכל אשכולות )"קימל-אשכולות"(, הוא דוגמא מצוינת לגישה  זו. המרכז משלב בין שתי הגישות הקודמות; הוא מתבסס על מבנה מראשית המאה שזכה לשחזור, שינויים ותוספות, אך לא פחות מכך מתאים את עצמו ומשתלב באופן הרמוני בשכונת נווה צדק, שבה הוא ממוקם. ומרגע שנחנך המרכז ב-1997, הפך המרכז לחלק אינטגרלי ומשמעותי בהוויית השכונה.   כתובת לשכונה   המרכז הקהילתי של נווה עופר  )ע"ש משפחת פלדמן( הוא מבנה אבן ובטון מרשים, הממוקם בלבה של שכונת נוה עופר באבו-כביר, הנמצאת בעיצומה של תנופת התחדשות. הרעיון המרכזי של האדריכל משה ספדי היה ליצור יש מאין, ליצור "כתובת" לשכונה. הכוונה, הוא מסביר, "למקום שיהווה את לב השכונה ואת הסמל המאחד שלה בתהליך שיקומה". ספדי בחר לתקשר עם השכונה הן ברמה הרעיונית והן ברמה הפיסית. מבחינה רעיונית, הוא ממשיך ומחזק את תנופת ההתחדשות והשאיפות העתידיות של נווה עופר, ומביא אותן לידי ביטוי מודגש באמצעות המבנה המרשים, שחזיתותיו המונומנטליות ממקדות תשומת לב ומעניקות נדבך נוסף לדימוי העצמי של השכונה. ארבעת אגפי המבנה – ספרייה, אודיטוריום ושני אגפי סדנאות וחוגים )מאופיינים כל אחד בגג שונה( – תוחמים חצר פנימית מרוצפת, רחבת ידיים, ומוקפת בארקאדת עמודי בטון, בהשראת עבודות האדריכל לואי קאן. החצר מהווה מקום אידיאלי לפעילויות-חוץ משותפות של התושבים. ספדי מיקם את החצר כך, שהציר המרכזי החוצה את השכונה יעבור בתוכה, והפך אותו לציר הליכה המקשר בין חלקי השכונה השונים והפארק המערבי. באופן כזה הופכת החצר הפנימית המטופחת ומסבירת הפנים ללב השכונה, ולנקודה מרכזית במסלול ההליכה המקומי. המבנה הדו קומתי של המרכז הקהילתי הוא יצירה אדריכלית מסקרנת, בעלת מערך טכני משוכלל, שאוצרת בתוכה גם מערכות מרתקות של ניגודים. הן באות לידי ביטוי, למשל, בחזיתות אבן הכורכר הבהירה שמעניקה להן אופי מכובד ומנוכר מעט, אך בתוכן משולבות רצועות של אבן כורכר ורדרדה, המשווה חמימות. או למשל הניגוד בין הרושם שמעניקות החזיתות המונוליטיות, הכמעט אטומות, לבין החצר הפנימית הפתוחה, המוארת והידידותית, שגם מעשירה באור טבעי את החללים הפונים אליה. המרכז הקהילתי משתרע על שטח של 3,000 מ"ר, שסופנים בחלליהם המגוונים חדרי חוגים וסדנאות, מועדון קשישים עם חצר נפרדת, ספרייה גדולה, גלריה ובה תערוכות מתחלפות, אולם ספורט ואודיטוריום בן 300מקומות. באמצעות מערכת תאורה מתוכננת היטב ובעלת איכות דרמטית, הופך המרכז למרשים עוד יותר בלילה. האור הבוקע מהפתחים הגיאומטרים החצובים במשורה בחזיתות האבן, מעניק למבנה מימד נוסף של הוד.   משה ספדי, אדריכל בעל שם בינלאומי, ניצח על עבודת התכנון והבנייה שנמשכה שש שנים, כשהוא נעזר בצוות של ארבעה אדריכלים נוספים ממשרדו: אורי שיטרית, סמי אמזלג, צבי דונסקי ומריה גרינברג – ומאז נחנך ב-1995, הומה המרכז הקהילתי פעילות שכונתית ומצליח למשוך אליו גם מבקרים מרחוק.   הדר אדריכלי   "בית החאן" המקורי בקריית שמונה )מרכז לאמנויות ע"ש וולדנברג(, או "הארמון" – כפי שכונה בפי העולים הראשונים שהגיעו לעיירה "חלסה" )קריית שמונה של היום( – נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 על-ידי יוסוף אל חסוון, "שיח’ השיח’ים" של עמק החולה. הארמון נבנה עבור בנו, כאמל פחה, שהתפרסם בעיקר כרוצחו של טרומפלדור. מאז שימש המבנה כמקום מגוריה של משפחת פחה, ובהמשך הפך לבית-ספר, למפעל לייצור מחצלות, בית מלאכה לרהיטים, מחסן לירקות וכן מפגע נטוש ומוזנח, עד לגילגולו הנוכחי, שעליו אחראי האדריכל דני קפלן, תושב העיר. המתחם של מתנ"ס "בית החאן", המשתרע על 3,000 מ"ר, כולל מבנה קשתות )ששימש בימיו הראשונים כמגורי פאר(, מבנה אבן נוסף )ששימש במקור כאורווה(, חצר היקפית אליה יש גישה ישירה מכל אחד מחדרי הסדנאות, אמפיתיאטרון פתוח התחום בין שני הבניינים וכולל באר היסטורית שהוסבה לבריכת נוי, וכן שטח מגונן, קפיטריה  ומקלט ציבורי, שתוחמים את האזור מצדו האחר. על תהליך העבודה מספר קפלן, כי דגש עצום הושם על איכות ודיוק השחזור. "נשענו על הקווים התוכניתיים הקיימים, והתערבנו רק במקומות שזה היה ממש הכרחי". כך למשל, במהלך עבודת השחזור, הוסבו הגגות השטוחים של שני מבני האבן המקוריים לגגות רעפים. העמודים הדקים והמתפוררים הוחלפו בעמודים עדינים שהובאו במיוחד משכם. החזיתות והקירות הפנימיים שכוסו בשכבות טיח במהלך גלגוליהם הרבים של המבנים, נוקו בהתזת חול כדי לחשוף את האבן, וחלק מהחלונות הרבועים עוגלו כדי ליצור האחדה עם האחרים. נוספה מערכת תאורה המבוססת על מנורות שנבחרו בקפידה בשוקי פשפשים, ונתלו על פסים וחוטים שקופים )כדי לא להתערב בעיצוב(. הריצוף השחוק הוחלף בריצוף אורנמנטי יפהפה, שמשתלב באופן הרמוני עם הקו המקורי של החלל הפנימי. עבודת השחזור הדייקנית והרגישה, בניצוחו של האדריכל דני קפלן, בוגר הטכניון )1970( ואוניברסיטת טוקיו )1974(, בשיתוף עם האדריכל משה ורד, החזירה ל"בית החאן" את ההדר האדריכלי המקורי ואולי אף השביחה אותו. המבנה בולט ביופיו ובייחודו, על רקע רבי הקומות האופייניים לקריית שמונה ולשכונה הצפונית בה הוא ממוקם.   שפה שקטה   מרכז קהילתי נווה צדק הוא מבנה אינטימי וצנוע מידות, ממוקם באחד הרחובות האופייניים לשכונה ונטמע בו, בהתאם ל"אני מאמין" של האדריכלים איתן קימל ומיכל אשכולות, בעצמם תושבי המקום. אחד העקרונות המרכזיים שהנחו את "קימל-אשכולות" בבואם לתכנן את המרכז בנווה צדק  )ב-1993 קיבלו השניים את פרס רוקח על תרומתם לשיפור פני השכונה( – הוא ההתייחסות לרחוב כאל לקוח. כיוון שהמרכז הקהילתי משמש גם כדופן לשלושה רחובות בשכונה, "היה צורך לנקוט שפה שקטה, מנומסת ולא כוחנית", מסביר קימל, "בבנייה בנווה צדק  אי-אפשר לצעוק ’אני חדש’". המרכז הקהילתי מתבסס על שחזור מבנה "בית הכנסת-אורחים" בן שתי הקומות, מראשית המאה. בזכות הרחבתו והתאמת חלליו הפנימיים לחדרי חוגים, סדנאות ופעילויות שכונתיות, משתלב המרכז באופן טבעי והרמוני עם הרחוב והשכונה. הוא מותאם אליה בצבעים )אוקר בהיר ואדום-רעפים(, בחומרים )בטון דמוי אבן, רעפים ועץ( ובקנה המידה, המבוסס בעיקר על מבנים חד ודו קומתיים. המבנה המקורי, ששימש בימיו הראשונים כבית הארחה זמני לעולים חדשים בשלבי התאקלמותם הראשונים בארץ, היה מורכב מאוסף חדרים ללא חלל מרכזי. כדי להפוך את המבנה ואת השטח הצמוד לו למרכז קהילתי שימושי היה צורך ליצור חלל משותף, להגדיר חצר צמודה, להפוך חלק  מחדרי האירוח לחדרי חוגים ולהסב קבוצת חדרים לאולם רב תכליתי. לשם כך נוסף חלל-כניסה בעל חזית זכוכית, מחולקת בגריד של קורות עץ, הממשיכה לגובה שתי קומות ופונה לחצר מרוצפת ומגוננת שהוצמדה למבנה. המחסן הקטן שתוחם את שטח המרכז באזור הכניסה, עתיד להפוך בהמשך לבית קפה שייפתח לרחבת הכניסה. הרעיון להקים מרכז קהילתי בשכונת נווה צדק, שמאז נחנך משמש מקום מפגש מרכזי ורב-פעילות, הוא פרי יוזמתם של זוג האדריכלים קימל-אשכולות, שניהם בוגרי הטכניון )1985(, שמשרדם המשותף ממוקם אף הוא בשכונה החל מ-1987. "בתור תושבים של השכונה שגם מגדלים בה ילדים", מסביר קימל את היוזמה, "הרגשנו צורך במרכז מקומי". בנין "בית הכנסת-אורחים", שעמד נטוש ומוזנח שנים רבות הסתבר כבסיס מתאים. הוא ממוקם במרכז השכונה ויושב על שטח שמאפשר התכנסויות חברתיות.     מבנה היסטורי   המרכז, שמומן ברובו מכספי עיריית תל אביב, הוא פרויקט דל תקציב, וככזה הוא תוכנן לניצול מקסימלי של השטח; 500 המטרים הרבועיים של המבנה יושבים על שטח בעל גודל כמעט זהה. אולם למרות הצמצום, מצליח המרכז הקהילתי לענות על דרישות תושבי נווה צדק, אולי אחת השכונות האחרונות המצליחות לשמור על צביון שכונתי בתל אביב. למרות שמדובר במבנה היסטורי קיים שהוסב למרכז קהילתי מודרני, ניתן לזהות בו כמה מסימני ההיכר האופייניים לאדריכלות של "קימל-אשכולות", כגון שילוב עדין בין בטון צבוע בהיר, עץ טבעי ואלמנטים ממתכת או מאלומיניום. כמו כן הקפדה נקייה ומדויקת על פרטים דוגמת שער הכניסה הכסוף, בעל סילואטת הרקדנית – המתקבלת כשהוא פתוח – או גגון המתכת האליפטי שמסמן את הכניסה למבנה: חציו עומד-מרחף מחוץ למבנה, חציו השני פולש אל תוך החלל הפנימי. אפילו ארונות העץ המשמשים לאחסון חומרים ואביזרים – לפעילויות המגוונות של המרכז – מדברים בשפה ובצבעים השולטים במבנה וזכו לאיכות גימור מרשימה. מרכז קהילתי נווה צדק, כמו גם מרכז נווה עופר ומתנ"ס קריית שמונה, יכולים להעיד על מגמה, שמצטרפים אליה יותר ויותר מרכזים קהילתיים שתוכננו בשנים האחרונות, שבמרכזה שאיפה מבורכת להפוך את מוקדי הפעילות האזוריים וה’שימושיים’ הללו, למקומות בעלי ערך, איכות וייחוד אסתטיים.    חזרה לעמוד המאמרים בנושא אדריכלות.

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה